.jpg) | |
| לידה | 19 בינואר1949 בטלי,הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה | 26 בספטמבר2003 (בגיל 54) פריז,צרפת |
| שם לידה | Robert Allen Palmer |
| מדינה | הממלכה המאוחדת |
| מוקד פעילות | הממלכה המאוחדת,ארצות הברית |
| השכלה | Upper Batley High School |
| תקופת פעילות | מ-1964 |
| סוגה | רוק |
| סוג קול | בריטון |
| שפה מועדפת | צרפתית קנדית |
| חברת תקליטים | איילנד רקורדס |
| פרופיל ב-IMDb | |
| robertpalmer | |
  | |
רוברט אלן פאלמר (באנגלית:Robert Allen Palmer;19 בינואר1949 –26 בספטמבר2003) היהזמר,פזמונאי,מוזיקאי ומפיק מוזיקלי בריטי. נודע בזכות קולו הייחודי שהיה מלא ברגש, בסגנון לבושו המחויט והאלגנטי, ובזכות יכולתו לשלב ביןמוזיקת נשמה,ג'אז,רוק,פופ,רגאיי ובלוז.
מעורבותו של פאלמר בתעשיית המוזיקה החלה בשנות ה-60, השתרעה על פני ארבעה עשורים וכללה פרק זמן בלהקת "ויניגר ג'ו"[1] שהייתה להקתריתם אנד בלוז בריטית שהוקמה בשנת 1971 והוחתמה בחברת התקליטיםאיילנד רקורדס. פאלמר חווה הצלחה הן בקריירת הסולו והן עם להקת "דה פאוור סטיישן", להקתרוק בריטית-אמריקאית שהוקמה בשנת 1984 והוחתמה בחברת התקליטיםקפיטול רקורדס שבה היה חבר, ושיריו הופיעו ברשימת עשרת השירים המושמעים ביותר באנגליה וגם בארצות הברית בשנות ה-80. לשלושת להיטיו "I Didn't Mean to Turn You On" ,"Addicted to Love" ו-"Simply Irresistible" נלוו קליפים אופנתיים בבימויו של צלם האופנה הבריטי טרנס דונובן[2].
פאלמר זכה במגוון פרסים במהלך הקריירה שלו, ביניהם שניפרסי גראמי,פרסי הווידאו-קליפים של MTV, ושתי מועמדויות לפרס הבריטס בקטגוריית "ההופעה הווקאלית הטובה ביותר של זמר רוק"[3][4].
אביו של פאלמר היה קצין ביחידת המודיעין של הצי הבריטי שהוצב במלטה. ב-1949 עבר פאלמר עם משפחתו מהעיירה באטלי שם נולד לעירסקרבורו. הוא הושפע בילדותו ממוזיקתבלוז,מוזיקת נשמה וג'אז ששודרו ברדיו של "רשות השידור של הכוחות האמריקאיים". רוברט פאלמר הצטרף ללהקתו הראשונה בגיל 15 בעודו לומד בתיכון סקרבורו לבנים. פריצתו הראשונה והמשמעותית התרחשה ב-1969 כשג'ס רודן סולן להקת "הסט של אלן בואן" (להקתרוק בריטית אמריקאית שהוקמה בשנת 1984 והוחתמה בחברת התקליטיםקפיטול רקורדס (פרש מהלהקה ופאלמר הוזמן ללונדון להחליף את רודן בהקלטה של הסינגל "נערת ג'יפסי". התקליט במקור הוקלט בקולו של רודן וכך גם יצא לאור בארצות הברית אולם הוקלט מחדש לאחר הצלחתו של הסינגל בקולו של פאלמר. לפיעיתונאי המוזיקה הבריטי פול לסטר, פאלמר צמח במועדונים בצפון אנגליה והפך ל"אלגנטי ומתוחכם" בנוסף לכישרונו בשילוב מגוון סגנונות[5].
בשנת 1970 הצטרף פאלמר ללהקתג'אז,רוק ופיוז'ן בשם "דאדה" יחד עם אלקי ברוקס ובעלה. שנה אחרי הקימו שלושתם את להקת "ויניגר ג'ו" והוחתמו בחברת התקליטיםאיילנד רקורדס. הלהקה שחררה שלושה אלבומים לפני שהתפרקה במרץ 1974.
בשנת 1974 הוחתם פאלמר כאמן על ידי איילנד רקורדס. אלבומו הראשון "Sneakin' Sally Through the Alley" לא זכה להצלחה בבריטניה, אך בארצות הברית האלבום ושיר הנושא באותו השם הגיעו למצעד הבילבורד 100. ב-1975 לאחר שעבר לניו יורק הוציא לאור פאלמר את האלבום "Pressure Drop" שהושפע מרגאיי ורוק. אלבומו הבא "Some People Can Do What They Like" לא זכה להצלחה ובעקבותו עבר פאלמר לעירנסאו באיי הבהאמה. ב-1978 יצא אלבומו "Double Fun", אלבום רוק עם השפעות של מוזיקהקאריבית, שהגיע למצעד ה-50 בארצות הברית. שנה לאחר מכן יצא האלבום "Secrets" שהגיע למקום ה-19 במצעד הבילבורד 200 ולמקום ה-54 במצעד האלבומים הבריטי. הסינגל "Bad Case of Loving You (Doctor, Doctor)" הגיע למקום ה-14 בבילבורד 100.
בשנות ה-80 החל פאלמר לזכות בהצלחה הולכת וגוברת. האלבום "Clues" מ-1980 הושפע ממוזיקת הגל החדש, הופק בהשתתפותגארי ניומן וכריס פרנץ, המתופף שלראשים מדברים. שני שירים מתוכו זכו להצלחה מסחרית בבריטניה ובארצות הברית. בתקופה זו הוא גם הקליט מספר קאברים לשירים של גארי ניומן. ב-1983 יצא האלבום "Pride" שלא זכה לאותה הצלחה בארצות הברית, אך הגיע למקום 35 במצעד הבריטי, למקום ה-12 בצרפת, למקום ה-15 בהולנד, ולמקום 36 בשוודיה.
כשלהקתדוראן דוראן יצאה לפסק-זמן, חברו הגיטריסט אנדי טיילור והבסיסט ג'ון טיילור לחבר להקת "שיק"(אנ') לשעבר המתופף טוני תומפסון ולפאלמר ויחד הם הקימו את להקת "דה פאוור סטיישן"[1]. אלבומם הראשון הוקלט ברובו בעירניו יורק ונכנס למצעד עשרים האלבומים הטובים באנגליה ועשרת הטובים בארצות הברית. פאלמר הופיע בהופעה חיה אחת בלבד עם הלהקה בשנה הזו בתוכניתסאטרדיי נייט לייב, ופרש ברגע האחרון ממסע ההופעות של הלהקה כדי לחזור לאולפן ההקלטות ולקדם את קריירת הסולו שלו.
ב-1985 הקליט פאלמר את אלבומו "ריפטייד". הוא גייס את תומפסון ואנדי טיילור לנגן בכמה מהשירים באלבום, ואת המפיק המוזיקלי ברנארד אדוארדס לנווט על ההפקה. הלהיט "Addicted to Love" כבש את המקום הראשון בארצות הברית[6] ומקום 5 באנגליה. את הלהיט ליווהוידאו קליפ ברוח מילות השיר ובבימויו של צלם האופנה הבריטי טרנס דונובן, בו פאלמר נראה מוקף דוגמניות הנראות כמעט זהות, מאופרות כבד, בתפקיד להקת "מוזיקאים". ב-1986 הופיע פאלמר עם הלהיט בטקס פרסי הווידאו-קליפים של MTV בלוס אנג'לס. באותה השנה זכה פאלמר גם בפרס גראמי בקטגוריית "ההופעה הווקאלית הטובה ביותר של זמר רוק". בשנת 1987 היה פאלמר מועמד בפעם הראשונה בטקס ה"בריטס" לזמר הבריטי הטוב ביותר[3] (בו זכה באותה שנהפיטר גבריאל).
בשנת 1987 לאור עלייתה של האלימות בנסאו בה התגורר, עבר פאלמר לשווייץ והקיםאולפן הקלטות משלו[1]. בשנת 1988 הפיק אלבום וחזר להתנסות במקצבים חדשים, הפעם במקצה הבוסה נובה, בשילוב עםהארד רוק ומקצב הבלדה. הוא המשיך את הצלחתו עם הלהיט "Simply Irresistible", שוב עם וידאו קליפ דומה לקודמו בבימויו של דונובן. השיר הגיע למקום השני בארצות הברית וזיכה בשנית את פאלמר בשנת 1989 בפרס גראמי. השיר הופיע באותה השנה במחזמר זוכה פרסיהטוני "Contact". באותה השנה פאלמר זכה למועמדות שנייה בטקס ה"בריטס" לזמר הבריטי הטוב ביותר והשיר "Simply Irresistible" היה מועמד לסינגל הבריטי הטוב ביותר. עיתון הרולינג סטון בחר בפאלמר כ"כוכב הרוק שמתלבש באופן הטוב ביותר" לשנת 1990.
ב-1995 יצא האלבום "הלהיטים הגדולים" של פאלמר שתפס את המקום הרביעי במצעדים באנגליה. בשנה הזו הוא התאחד עם חברי להקת "הפאוור סטיישן" להקליט אלבום נוסף אולם את הבסיסט בהרכב המקורי ג'ון טיילור, החליף ברנארד אדוארדס. פאלמר ושאר חברי הלהקה השלימו את הקלטת האלבום ורק החלו את מסע ההופעות כאשר נפטר אדוארדס מדלקת ריאות.
בשנת 1997 הופיע פאלמר עםרוד סטיוארט באצטדיון ומבלי[7].
פאלמר פגש את רעייתו לעתיד סו בשנת 1969 בתחנת הרכבת סלאו שבאנגליה, הוא הוקסם מסגנונה (שמלת מיני ומגפיים תואמים בצבע כסף) ומספר המדע בדיוני שהחזיקה בידה. שנתיים אחרי המפגש הם התחתנו, ולזוג נולדו שני ילדים, ג'ים וג'יין. המשפחה עברה לגור בניו יורק באמצע שנות ה-70, וכמה שנים אחרי עברו שוב לאיי הבהאמה. ב-1987 הם עברו ללוגאנו שבשווייץ מכיוון שפאלמר חשש שבנסאו עלה מפלס האלימות, הסחר בנשק ובסמים וכי לא בטוח לחיות שם. פאלמר התגרש בשנת 1999[8].
פאלמר מת מהתקף לב ב-26 בספטמבר 2003 בחדר המלון בו שהה בעת חופשה בפריז, אליה יצא לאחר שהקליט הופעה לתוכנית טלוויזיה באנגליה[9][10]. [15]מבין המספידים היו חברי להקתדוראן דוראן – "הוא היה חבר מאוד קרוב ואומן נפלא. זהו אובדן טראגי לתעשיית המוזיקה הבריטית"[9].
אתר האינטרנט הרשמי של רוברט פאלמר(באנגלית)
רוברט פאלמר, במסד הנתונים הקולנועייםIMDb(באנגלית)
רוברט פאלמר, באתראפל מיוזיק(באנגלית)
רוברט פאלמר, באתרספוטיפיי
רוברט פאלמר, באתרסאונדקלאוד(באנגלית)
רוברט פאלמר, באתרLast.fm(באנגלית)
רוברט פאלמר, באתרAllMusic(באנגלית)
רוברט פאלמר, באתרMusicBrainz(באנגלית)
רוברט פאלמר, באתרדיזר
רוברט פאלמר, באתרDiscogs(באנגלית)
רוברט פאלמר, באתרטיידל(באנגלית)
{{cite news}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה)
Robert Palmer (Obituary),The Telegraph, 27 September 2003{{cite news}}: (עזרה)