 | |||||||
| לידה | 16 בפברואר1909 רומא,איטליה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 26 בנובמבר1995 (בגיל 86) ירושלים,ישראל | ||||||
| מקום קבורה | הר המנוחות | ||||||
| תאריך עלייה | 1938 | ||||||
| מדינה | ממלכת איטליה,ישראל,איטליה | ||||||
| מקום מגורים | איטליה | ||||||
| השכלה | ספיינצה – אוניברסיטת רומא | ||||||
| עיסוק | דמוגרף, סטטיסטיקאי | ||||||
| פרסים והוקרה |
| ||||||
| |||||||
רוברטו בַּקִי (Roberto Bachi;16 בינואר1909 –26 בנובמבר1995) היהדמוגרףישראלי ילידאיטליה,פרופסור לסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, מייסדהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
רוברטו בקי נולד ברומא בשנת 1909. צאצא של רבייצחק למפרונטי, בעל האנציקלופדיה "פחד יצחק",[1] ובנו שלריקרדו בקי,כלכלן וסטטיסטיקאי נודע באיטליה.[2] התחנך בגימנסיה "טאסו" (Ginnasio-Liceo Tasso) ברומא.
הוא למדמשפטים וסטטיסטיקה בספיינצה – אוניברסיטת רומא, ובשנת1930 קיבל תוארדוקטור למשפטים (סטטיסטיקה). לאחר תום הכשרתו לימד סטטיסטיקה ודמוגרפיה בכמה אוניברסיטאות באיטליה: כיהן כמרצה לסטטיסטיקה באוניברסיטאותקליארי (1932) ומָצֶ'ראטָה (1932–1934), וכפרופסור לסטטיסטיקה באוניברסיטאותסאסארי (1934–1936),פלרמו, ובג'נובה (1936–1938); משנת1937 כיהן כפרופסור מן המניין, עוד טרם מלאו לו שלושים שנים.
בקי גדל באווירה מתבוללת, אך מגיל צעיר הוא נמשך ליהדות ולציונות. ב-1933 הוא ביקר בארץ ישראל יחד עם קבוצת צעירים, חברי התנועה הציונית באיטליה, וביניהם אשתו לעתיד – וירה קולומבו. בשנת1938, בעקבות חקיקתחוקי הגזע באיטליה מטעםהשלטון הפאשיסטי, עזב את עבודתו באוניברסיטת ג'נובה, ועלה עם משפחתו לארץ ישראל.
עם עלייתולארץ ישראל התמנה בקי לסטטיסטיקאי הראשי במחלקה לסטטיסטיקה שלבית החולים הדסה בירושלים. במרץ 1940 הוא נדון לקנס של 10 לירות על השתתפותו במחאות נגדתקנות העברת קרקעות.[3] במקביל הוא הוזמן להרצות בסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.[4]
בשנת 1940 החל ללמד סטטיסטיקה בהתנדבות באוניברסיטה העברית.
בשנת 1941 ייסד את "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הרפואית ליישוב העברי שעל-יד מחלקת הסטטיסטיקה של הדסה".
בשנת 1943 היה חבר בוועדה שלהוועד הלאומי לעידוד הילודה.[5]
בשנת 1945 החל לעבוד במחלקה לסטטיסטיקה של ממשלת המנדט בהכנת מפקד אוכלוסין שלבסוף לא התבצע. במקביל ערך מחקרים על היישוב היהודי. הוא גילה שהשיעור הגבוה של הילודה בארץ ישראל נבע מן הגיל הצעיר של התושבים, וכי למעשה הייתה ירידה גדולה בפריון של הנשים היהודיות. בתקופת מלחמת העולם השנייה, שבה העלייה הייתה בשפל, הוא החל להטיף ל"עליה פנימית". לקראת ההצבעה על החלוקה בקי הכין את התשתית להקמתה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של מדינת ישראל ובמלחמת השחרור הוא ניהל את המפקד בירושלים הנצורה. באותה שנה מונה למשרת מרצה באוניברסיטה העברית.[6]
בשנת1947 התמנה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים.[7]
עםקום המדינה ייסד אתהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של מדינת ישראל, ועמד בראשה בשנים1948–1971. הלשכה, בראשותו של בקי, הייתה אחד ממוסדות הממשלה הראשונים שקבעו את משכנם בירושלים.
הלמ"ס בראשיתו היה מוסד צנוע, עם צוות מקצועי קטן ומעט משאבים. בקי החדיר בין העובדים את חשיבות היושרה והאובייקטיביות, הוא לא נכנע ללחצים פוליטיים, ונאבק לבסס את עבודת הלמ"ס, באיסוף ופרסום נתונים, על שיקולים מקצועיים – עיקרון שעוגן בחוק.
בקי היה מיוזמימפקד האוכלוסין הראשון במדינת ישראל, שנערך ב-8 בנובמבר 1948, לקראת הבחירות לאספה המכוננת, ובמסגרתו הוענקומספרי זהות לכל תושבי ישראל.
בקי עמד בראש החוג לסטטיסטיקה ודמוגרפיה (שמאוחר יותר התפצל לשני חוגים)[8]. הוא היה הדיקן הראשון של הפקולטה למדעי החברה, שהוקמה ב-1953 כבית-הספר למדעי החברה ע"ש אליעזר קפלן. בשנים 1959-1960 הוא כיהן כפרו-רקטור. הוא היה ממקימיהמכון ליהדות זמננו ומייסד המדור לדמוגרפיה ולסטטיסטיקה של היהודים.
בשנת 1963 הוא ייסד אתהמועצה הציבורית לסטטיסטיקה, שבראשה עמד שנים רבות.
בשנת1964 נבחר כחברהאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
הוא ניהל את מפקד 1967 שכלל את מזרח ירושלים והשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.
בשנת 1975 נבחר לנשיא הראשון שלהאיגוד הישראלי לסטטיסטיקה.
בשנת1978פרש לגמלאות מהאוניברסיטה, כפרופסור אמריטוס.
בקי כתב מאות מאמרים וכן ספרים רבים בתחום הסטטיסטיקה. הוא פיתח שיטות מחקר חדשות, תאורטיות ויישומיות של ניתוח סטטיסטי ודמוגרפי. בשנת 1977 פרסם ספר על אוכלוסיית ישראל, שייצג את ישראל בסדרה על מחקר דמוגרפי שהזמין ארגון האומות-המאוחדות מחבריו, והוא נחשב לאחד הספרים החשובים בתחומו. יתר על כן, בקי קידם את המחקר וההוראה בתחום הדמוגרפיה של יהודי התפוצות. עבודתו הותירה מורשת מכובדת ובסיס ללימוד, להוראה ולמחקר דמוגרפי וסטטיסטי בישראל ומחוצה לה.
בין נושאי המחקר שלו יש לציין את תנודות האוכלוסייה בערים הגדולות באירופה במאות 19 ו-20, בעיות דמוגרפיות הקשורות באמהות לא נשואות וילדים מחוץ לנישואין וייצוג גרפי של נתונים סטטיסטיים.
אחד מנושאי המחקר המוקדמים שלו היה התפתחות האוכלוסייה היהודית באיטליה מאז המאה ה-17.
לאחר פרישתו לגמלאות מן האוניברסיטה (1977) הוא המשיך במחקריו הרבים, והתמסר בעיקר לפיתוח שיטות גיאוסטטיסטיות להצגה גרפית של נתונים סטטיסטיים במרחב גאוגרפי באמצעות צורות המייצגות פיזור של אוכלוסיות בטריטוריות. שיטה זו אומצה על ידי הלמ"ס של איטליה בשני כרכים גדולים של אטלס דמוגרפי. הספר המסכם את השיטות הגיאוסטטיסטיות שבקי פיתח במשך רוב חייו התפרסם לאחר מותו.
בשנת 1948 בקי היה הראשון שקיבל אתפרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעםעיריית תל אביב (פרס כבוד).[9]
בשנת 1972 קיבל אתפרס בובליק.
בשנת 1978 זכה בפרס רוטשילד.
בשנת 1982 קיבל את פרס ישראל בכלכלה ובדמוגרפיה (פרס ישראל לסטטיסטיקה לשנתתשמ"ב).
בשנת 1995 הוענק לו התואריקיר ירושלים על ידי ראש העיר דאז,טדי קולק.
לאחר מותו נקראו על שמו רחובות בירושלים ובבאר שבע, כמו כן בבאר שבע נקרא גן על שמו בשכונת רמות.
היה נשוי לוירה לבית קולומבו,[10] ואב לבן ושלוש בנות. אחיינו הוא פרופ'מריו בקי ממכון ויצמן למדע.
בקי נפטר בירושלים ב-26 בנובמבר בשנת1995. הוא נקבר בהר המנוחות בירושלים.
לאחר מותו:
רוברטו בקי (1909-1995), דף שער בספרייה הלאומית| הסטטיסטיקנים הלאומיים | ||
|---|---|---|
|
