רב אחא בר אדא הוא אמורא שחי בדור השני, השלישי והרביעי לאמוראי בבל.
הוא היה תלמידו שלרב (כעדות בנו רב פפא שמסר אמרה משמו של אביו ששמע מרב[1]), אך את עיקר תורתו קיבל מרב המנונא. זמן קצר עלה לארץ ישראל ומשם מסר עדויות לחכמיבבל, אחת מהן[2]: במערבא פסקי לה להאי קרא לתלתא פסוקי (=בארץ ישראל חילקו מקרא זה לשלושהפסוקים:”וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן”[3].
הוא האריך ימים וכתב ידו רטט. במסכת בבא בתרא[4] מסופר כי רצו לזייף את כתב ידו הרוטט וחתימתו עלשטר בטכניקה מסוימת, אךרבא גילה את המזימה מכיוון שהוא זכר שהוא לא חתם לפני רב אחא בר אדא על השטר מפני כבודו, שהיה זקן ממנו. עם זאת מכיוון שרבא היה גדול הדור, רב אחא שאל את שאלותיו לרבא[5].
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט:קטגוריה:רב אחא בר אדא |