 | |
| מייסד התנועה ומפלגת א-נהדה | |
| לידה | 22 ביוני 1941 (בן 84) בכפר ליד אל-חמה, תוניסיה |
|---|---|
| מדינה | תוניסיה תוניסיה |
| השכלה | אוניברסיטת א-זיתונה אוניברסיטת קהיר, אוניברסיטת דמשק אוניברסיטת פריז |
| עיסוק | פוליטיקאי, הוגה דעות, עורך דין |
| מפלגה | א-נהדה |
| השקפה דתית | אסלאם סוני |
| פרסים והוקרה |
|
| http://en.rachedelghannouchi.com/ | |
| מייסד התנועה ומפלגת א-נהדה | |
| יו"ר הפרלמנט (2021-2019) | |
ראשד אל גנושי (בערבית:راشد الغنوشي; תעתיק מדויק:ראשד אלע'נושי; נולד ב-22 ביוני 1941), הואפוליטיקאי והוגה דעותתוניסאי,[1] מייסדה שלמפלגת א-נהדה (מפלגת הרנסאנס או התחייה) ו"מנהיגה הרוחני" של המפלגה.[2] הוא נולד בשםראשד אל-ח'ריג'י (راشد الخريجي).[3]
בשנת 2012 העיתון TIME הכניס את אל-גנושי לרשימת100 האנשים המשפיעים ביותר עולם, טיים 100[4] וכתב העתForeign Policy הכניס אותו לראש רשימת 100 הוגי דעות בעולם לשנת 2011.[5] הוא זכה בפרס בית צ'את'ם(אנ') למדיניות חוץ ב־2012 (לצד נשיא תוניסיהמונצף מרזוקי) על ידיהנסיך אנדרו, דוכס יורק, על "הפשרות המוצלחות שהושגו במהלך הפיכת תוניסיה לדמוקרטיה".[6][7] בשנת 2016 קיבל אתפרס ג'מנאלאל בג'אג'(אנ') על "קידום ערכים של המנהיג ההודימהטמה גנדי, הגנדיאזם(אנ') מחוץ להודו".[8] ב־13 בנובמבר 2019 נבחר ליושב ראש הפרלמנט של תוניסיה.[9] הוא שרד בקושי בהצבעת אי-אמון לאחר ש-97 חברי הפרלמנט הצביעו נגדו ב־30 ביולי 2020. כדי להדיחו מתפקיד יו"ר הפרלמנט נדרשו מעל 109 מצביעים.[10]
גנושי נולד בכפר לידאל חמא(אנ'), במחוזגאבס(אנ') שבדרום תוניסיה. בכפר שבו נולד לא היו חשמל או כבישים סלולים. אביו היה חקלאי עני. משפחתו עבדה בשדות כל יום והמשפחה יכלה לרכוש בשר רק כמה פעמים בשנה.[11] לאחר סיום עונת העבודות בשדה, עסקה המשפחה בשזירה סלים, מעלי דקל כדי להשלים את הכנסתה. הילד ראשד אל-גנושי למד בסניף המקומי של בית הספר המסורתי בשפת הערבית זייתונה בזכות עזרה כספית של אח גדול.
הוא קיבל את תעודת הבגרות בשנת 1962 מטעםאוניברסיטת א-זיתונה (Zaytouna). בשנת 1964 הוא נכנס לבית הספר לחקלאות באוניברסיטת קהיר, אך לאחר גירוש התוניסאים ממצרים, הוא עזב לסוריה. הוא למדפילוסופיה באוניברסיטת דמשק וסיים את לימודיו בשנת 1968. בשנות העשרים לחיו גנושי בילה את זמנו בנסיעות ועבודה באירופה כבוצר ענבים בכרמים ומדיח כלים.[12]
באפריל 1981 גנושי ייסד את תנועת התחייה האסלאמית (ערבית: حركة الاتجاه الإسلامي). התנועה הציגה את עצמה כתנועהאסלאמיתלא אלימה, וקראה "לבנות מחדש את החיים הכלכליים על בסיס שוויוני יותר. לסיים את הפוליטיקה של מפלגה אחת במטרה לקבל את הפלורליזם והדמוקרטיה הפוליטיים."[13] עד סוף יולי נעצרו גנושי וחסידיו, נידונו ל-11 שנות מאסר בביזרטה ועונו. הקהילות הדתית והחילונית, כולל ארגונים פוליטיים חילוניים רבים, התגייסו לתמיכתו.[14] בזמן שהותו בכלא הוא תרגם מספר עבודות וכתב על נושאים שונים כמו דמוקרטיה, זכויות נשים ופלסטין. הוא כתב גם את עבודתו המפורסמת ביותר, אל-הוריית אל-אמאמה (חירויות הציבור).[15]
בשנת 1984 הוא שוחרר מהכלא, אך בשנת 1987 הוא הוחזר לכלא למאסר עולם. בשנת 1988 שוחרר בשלישי והוא עבר לבריטניה כגולה פוליטי, שם התגורר במשך 22 שנה.[16][2]
בשנת 1989 הוא השתתף בכנס הוועדה האסלאמית לפלסטין שהתקיים בשיקגו.[17] לאחרהפלישה לכווית בשנת 1990, אל-גנושי גינה אתפהד, מלך ערב הסעודית על "הפשע הקולוסלי/הנורא" בכך שהזמין את ארצות הברית לפרוס כוחות במפרץ הפרסי.[18] הוא גם קרא לחרם מוסלמי על סחורות אמריקאיות, מטוסים וספינות. בנוסף, הוא קרא לג'יהאד נגד ישראל וספג על כך ביקורת.[19][20][21]גנושי המשיך לבקר אתהפוליטיקה התוניסאית ואת משטרו של הנשיאזין אל-עאבדין בן עלי.[22]
ב־30 בינואר 2011, בעקבותהתסיסה העממית בה הודח בן עלי, חזר גנושי לתוניסיה, לאחר שבילה עשרים ושתים שנים בגלות בלונדון.[23] אלפי[24] אנשים קבלו את פניו בשובו לארצו.[25]
מפלגתו, המפלגה האסלאמיסטית "התחייה" ("א-נהדה") זכתה ב־37.04% מהקולות (יותר מארבע המפלגות הגדולות האחרות)[26] בבחירות לאספה המכוננת בתוניסיה בשנת 2011. גנושי לא נקט עמדה ממשלתית. בעקבות הניצחון בבחירות מזכ"ל א-נהדהחמאדי ג'בלי(אנ') הפך לראש הממשלה.[27]
מפלגת א-נהדה הקימה ממשלה שהובילה את תוניסיה בעקבות הסערות שלמהפכת יסמין. הממשלה בתקופה זו התאפיינה בשקיפות רבה יותר, חוסר שחיתות ובניית קונצנזוס. במרץ 2012, מפלגת א-נהדה הכריזה שהיא לא תומכת בהפיכת השריעה כמקור החקיקה העיקרי בחוקה החדשה, תוך שמירה על האופי החילוני של המדינה. עמדת א-נהדה בנושא החילוניות ספגה ביקורת מצד האסלאמיסטים ההדוקים, שרצו בשריעה קפדנית, מאידך עמדת המפלגה התקבלה בברכה על ידי המפלגות החילוניות.[28] הממשלה ספגה ביקורת מצד האופוזיציה על ביצועים כלכליים בינוניים, שלא עודדה את ענף התיירות, ועל כך שלא שפרה את היחסים בתחום המסחר בין תוניסיה לצרפת. הממשלה ספגה ביקורת מהאופוזיציה במיוחד על כך שהייתה סובלנית מדי מצידם של קיצוניים על כך שלא כפתה התאסלמות אגרסיבית ואת חוקי השריעה. הקיצוניים גם דרשו את אי השוויון בין המינים ואי הגבלה על פוליגמיה.[29] חלק מהקיצונים היו אחראים לפינוי ולשרפת השגרירות ובית הספר האמריקני בספטמבר 2012, בעקבות ההתנקשות בשני פוליטיקאים שמאליים,צ'וקרי בלייד(אנ') (בפברואר 2013) ומוחמד ברהמי(אנ') (ביולי 2013). במהלךהמשבר הפוליטי בתוניסיה 2013–2014(אנ') החילונים שזעמו על הממשלה קראו לה להתפטר או שהממשלה תקיים הפיכה בסגנון של סיסינשיא מצרים, מאידך אנשי מפלגת א-נהדה התנגדו בנחישות ובתקיפות כנגד ההתרסה הקוראת לבחירות מוקדמות, ואף התגאו בקריאותיו של גנושי שאסור להקריב את האחדות הלאומית.[30]
אף על פי שגנושי עבד עם המנהיג החילוניאל-באג'י א-סבסי כדי ליצור פשרה וב־5 באוקטובר חתם על "מפת דרכים" לפיה א-נהדה הסכימה להקמת ממשלת מעבר לאחר שנחקקה חוקה החדשה ועד קיום בחירות חדשות.[31] שני המנהיגים ספגו ביקורת קשה על רקע מפלגתם, וגנושי קיבל את הסכמת מועצת השורה א-נהדה רק לאחר שאיים להתפטר.[32]
בינואר 2014, לאחר שאושרה החוקה החדשה של תוניסיה, פרשה מפלגת א-נהדה מהממשלה והעבירה את השלטון לממשלה טכנוקרטית בראשותמהדי ג'ומאה(אנ'). א-נהדה הגיעה למקום השניבבחירות לפרלמנט באוקטובר 2014 עם 27.79% מהקולות העממיים והקימה ממשלה קואליציונית עם המפלגה החילונית הגדולה יותרנידא תוניס למרות התנגדות השורה.[33] א-נהדה לא קידמה מועמד לנשיאות בבחירות בנובמבר 2014.[34] גנושי "רמז באופן פומבי" שהוא תומך אישית באל-באג'י א-סבסי[35] (שזכה בלמעלה מ־55% מהקולות).
גנושי טען לנקיטת אמצעים מגבילים כנגד חברי מפלגה טהרניים בטענה שהמדינה עדיין שברירית מדי, והכלכלה זקוקה יותר לרפורמה כדי שא-נחדה תהיה באופוזיציה.[33] גנושי נתן גם את תמיכתו למאבק באינדוקטרינציה הג'יהאדיסטית במסגדים קיצוניים (למעלה מ־60 אזרחים, בעיקר תיירים, נהרגו בשנת 2015 על ידי ג'יהאדים, שהרסו את תעשיית התיירות בתוניסיה). למרות הרקע האסלאמיסטי שלו, הוא תמיד "הושמץ" על ידי הג'יהאדיסטים ואף הופיע ב"צמרת" רשימת "המבוקשים" בצד הג'יהאדיסטי.[36]
ב־22 באוקטובר 2011 פרסם העיתון "האקונומיסט" התנצלות באתר האינטרנט שלו על כך שפרסם בעבר מאמר בו ייחסו לגנושי הצהרות כוזבות. המאמר[37] טען כי גנושי "מתנגד לחוק זכויות הפרט, לחוק המעמד האישי ולאיסור על ריבוי נשים. המאמר טען גם כי גנושי "איים לתלות פמיניסטית תוניסאית בולטת, ראג'ה בן סלאמה, בכיכר בסיג' שבעיר תוניס, מכיוון שהיא קראה לשמור על החוקים החדשים במדינה ועל ההצהרה האוניברסלית על זכויות האדם". בהתנצלות העיתון "האקונומיסט"[38] נכתב "אנו מאשרים כי אף אחת מההצהרות הללו אינן נכונות: מר גנושי אמר במפורש כי הוא מקבל את חוק זכויות הפרט; והוא מעולם לא איים לתלות את גב 'סלמאמה. אנו מתנצלים בפניו ללא סייג."
ב־9 באוקטובר 2012 פרסם העיתון "אינדפנדנט" התנצלות[39] באתר האינטרנט שלו על כך שנכתב, במאמר קודם, כי המפלגה שמנהיג גנושי, א-נהדה, הציעה כספים זרים. בהתנצלות נכתב: "אנו מבקשים להבהיר כי מר גנושי ומפלגתו לא קיבלו שום תרומה ממדינה זרה בניגוד לחוקי המימון של מפלגות תוניסאיות. אנו מתנצלים בפני מר גנושי."[40]
ב־17 במאי 2013 פרסם ה-BBC התנצלות באתר האינטרנט שלו על שפרסם בעבר הצהרות לא מדויקות אודות מר גנושי חצי שנה קודם לכן ב־21 בנובמבר 2012.[41] המאמר האשים את גנושי שאיים להוציא כוחות לרחובות אם מפלגת א-נהדה לא תשיג את התוצאות שהמפלגה ציפתה בבחירות בשנת 2011. ובנוסף הציע ה-BBC הציע שמר גנושי יתנצל על ההתקפה הסלפית האלימה על שגרירות ארצות הברית ועל שריפת בית ספר האמריקאי בתוניס בספטמבר 2012. ה-BBC הודה כי אף אחת מההאשמות וההצעות הללו לא נכונה למעשה, בהמשך נכתב: "ה-BBC מתנצל בפני מר גנושי על הטעויות הללו ועל המצוקה שגרמו לו."
בשנת 2020, בית המשפט העליון בבריטניה פסק לטובת גנושי, בתיק דיבה נגד אתר החדשות האינטרנטיהמזרח התיכון און ליין ועורכו הית'ם אל זוביידי. המזרח התיכון המקוון (MEO) ואחד מעורכיו טענו כי מפלגת א-נהדה "תומכת בטרור", טענה שגנושי "הכחיש בתוקף". לדברי אחמד יוסף, המאמר היה חלק ממסע "שיטתי" נגד גנושי על ידי התקשורת הנתמכת על ידיסעודיה,איחוד האמירויות הערביות ומצרים."[42]
באפריל 2023 נעצר אל-גנושי והואשם בהסתה ובקשירת קשר נגד ביטחון המדינה, לאחר שהביע במספר הזדמנויות ביקורת עלהמשטר הסמכותני שהשליטקייס סעיד בתוניסיה. במאי 2023 גזר עליו בית המשפט שנת מאסר.[43] בפברואר 2024, ראצ'ד ג'נוצ'י נידון לשלוש שנות מאסר על ידי בית המשפט בתוניס בגין מימון זר בלתי חוקי.[1]
נכונותו הייחודית של גנושי להתפשר עם החילוניים בארצו על רקע דרישתם בקיום מערכת דמוקרטית בעקבות האביב הערבי. הביאה לו לפחות אוהד אחד, את העיתונאי האמריקאי רוברט וורס מהעיתון "ניו יורק טיימס".
בניגוד לאסלאמיסטים רבים גנושי "התגורר במדינות שונות מחוץ לתוניסיה במשך עשרות שנים וקרא חומר נרחב בשלוש שפות", כולל ההוגים המערבייםקרל מרקס,זיגמונד פרויד וז'אן-פול סארטר. הוא העריץ את אומץ ליבם של שמאלנים שהפגינו ברחובות נגד הדיקטטורה, נעצרו ועונו בכלא ועל כן היה מוכן לעבוד איתם.[12]
בזמן שגנושי היה בגלות בלונדון הוא הושפע מאוד מתוצאות הניצחון הראשוני של האסלאמיסטים האלג'יראים שהתמוטט לטבח, מהומה ותבוסה ובסופו של דבר הביא למלחמת האזרחים.[44] לדברי עזאם ס. תמימי גנושי הושפעממאלק בנאבי(אנ') ומחיבורו "האסלאם והדמוקרטיה", אשר הניחו את "יסודות" עבור "יצירת מופת" של גנושי אל-הוריית אל-אמאמה (חירויות הציבור).[15]
בשנת 2002 תיאר את גנושי המומחה האמריקאי למזרח התיכון פרופסורמרטין קרמר כ"שונה מאסלאמיסטים אחרים 'בהתעקשותו' שהאסלאם יסכים לקבל דמוקרטיה רב-מפלגתית."[1]
בשנת 2015 גנושי אמר לעיתונאי הצרפתי אוליבייה רוואנלו כי אין להפליל את ההומוסקסואליות, אף שהוא מתנגד לנישואי הומואים.[45] הוא התראיין למייקל מור במסגרת הסרט הדוקומנטרי החובק עולם "לאן נפלוש עכשיו?"(אנ') והצהיר כי הומוסקסואליות היא "עניין פרטי".[46]
אתר האינטרנט הרשמי של ראשד אל גנושי(באנגלית)
ראשד אל-גנושי, ברשת החברתיתפייסבוק
ראשד אל-גנושי, ברשת החברתיתאקס (טוויטר)
ראשד אל-גנושי, סרטונים בערוץ היוטיובראשד אל גנושי מרואיין לאלג'זירה אודות הדמוקרטיה התוניסאית, סרטון באתריוטיוב(באנגלית)
{{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite news}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה){{cite news}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite news}}: (עזרה){{cite news}}: (עזרה){{cite news}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה){{cite news}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה){{cite news}}: (עזרה){{cite book}}: (עזרה){{cite news}}: (עזרה)