 קרניתיים | |
|---|---|
 עלים ופרחים שלCornus suecica | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | צמחים וסקולריים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | קורנאים |
| משפחה: | קרניתיים |
| שם מדעי | |
 Cornaceaeברכטולד ופרסל, 1825 | |
 | |
קַרְנִיתִיִּים (שם מדעי: Cornaceae) הםמשפחה שלצמחים בסדרהקורנאים(אנ') במערכתבעלי פרחים. המשפחה כוללת כ-85מינים בשניסוגים:Alangium(אנ') וקרנית(אנ') (באנגלית Dogwood). הם משמשים בעיקר כצמחי נוי בפארקים ובגנים. מינים מסוימים הם מקור לעץ כחומר גלם. המשפחה נפוצה בעיקר באזורים ממוזגים בחצי הכדור הצפוני. מינים מסוימים נמצאים גם באמריקה הדרומית הטרופית ובאפריקה. הם נמצאים בעיקר באזורים הממוזגים, או באזורים הרריים באזורים הטרופיים והסובטרופיים.
הקרניתיים הם בעיקר עצים ושיחים, שעשויים להיותנשירים אוירוקי עד, אם כי כמה מינים, דוגמתקרנית קנדית(אנ') הםעשבים רב-שנתיים. העלים פשוטים נגדיים או מסורגים. חלק מהמינים בסוגAlangium הםצמחים מטפסים.
הפרחים של משפחת הקרניתיים קטנים יחסית והם נוצרים בתפרחת או בתפרחת דמוית פרח (pseudanthia) קיצונית ומסועפת שלעיתים עטופה בעליחפה ראוותניים. המינים של הסדרה קורנאים משתנים מאוד במבנה הפרח שלהם: עם זאת, לרוב הפרחים קטנים, עם ארבעה עד חמישהעלי גביע מוקטנים בגודלם יוצרים צינור המתמזג עם השחלה. דיסק המייצרצוף נמצא לעיתים קרובות בחלק העליון של השחלה. השחלה תחתית בעלת 1–4 מגורות. באופן כללי, לפרחים יש ארבעה עד חמישהעלי כותרת שאינם מתמזגים, אך הם יכולים גם להיעדר לחלוטין. הפרי הואבית גלעין.
משפחת הקרניתיים הוגדרה לראשונה בשנת 1825 על ידיפרידריך פון ברכטולד(אנ'), אבל הסיסטמטיקה של הקרניתיים הייתה שנויה מאוד במחלוקת, וסוגים רבים נוספו לה והוסרו ממנה עם הזמן. משום כך יש מקורות המונים במשפחה 12 סוגים[1] (חוקר אחד כינה את זה "פח אשפה".[2]) פילוגנטיקה מולקולרית הבהירה את הקשר של כמה סוגים קשורים, ולפחות תשעה סוגים שנכללו בעבר במשפחת הקרניתיים בוטלו לחלוטין מהסדרה קורנאים,[3] אבל ההיקף של הקרניתיים עדיין לא ברור.APG II מגדיר בדרך כלל את הקרניתיים ככוללים את הסוגיםAlangium(אנ') וקרנית(אנ'), כמו גם חמישה סוגים המופרדים כעת למשפחהNyssaceae(אנ'). עם זאת, רבים מהסוגים הללו מתפצלים לפעמים למשפחות משלהם (למשלAlangiaceae(אנ')), והשימוש נותר לא עקבי.[3][4]
החשיבות הכלכלית של משפחת הקרניתיים מתייחסת בעיקר לשימוש שלהם כעצי נוי: מגדלים צמחי קרנית בגלל המראה האטרקטיבי של הפרחים והפירות ובגלל עלוות הסתיו הצבעונית. הם מתרבים בקלות על ידי ייחורים. כמה מיני עץ משמשים גם לייצור רהיטים. אתהקרנית הנאכלת (Cornus mas) ניתן למצוא במקומות רבים באירופה וגם בישראל[1] ביערות ובשיחים, זהו צמח פופולרי בעל עלים סגלגלים מבריקים ותפרחות צהובות, המשמש בין השאר לגדר חיה. פירותיו האדומים מוארכים בגודל 15–18 מילימטרים[1] והם אכילים, ובצרפת הם משמשים להכנת משקה אלכוהולי, Vin de cornouille.קרנית מאדימה(אנ') (Cornus sanguinea) – העלווה שלה הופכת לאדום בסתיו - יוצרת פירות שחורים, המופצים על ידי ציפורים; היא גדלה כסבך ביערות דלילים. שמן המתקבל מהפרי משמש בצרפת להכנת סבון.
המאובן העתיק ביותר שיכול להיות קשור לקרניתיים הואHironoia fusiformis, טקסוןנכחד שנאסף ממשקעי חבורת פוטאבה (Futaba Group) בקמיטיקה ביפן.סינפומורפיות(אנ')[א] של פירות המאובן קיימות גם בקרניתיים. גיל המשקעים הוא מקוניאק(אנ') התחתון ועדהסנטון(אנ') התחתון (כ-88למ"ש). אף על פי שהפסיפס של התכונות ב-Hironoia מונע הקצאה לסוג קיים, הרכב הפרי הסיבי במקום תאי אבן מציב אותו בתוך המשפחות Nyssaceae-Mastixiaceae. קרניתיים אפשריים נוספים ממשקעיקרטיקון כוללים גלעינים הדומים לקרנית ממכלול המזופוסילים[ב] מגיל הסנטון-קמפן של אוסן (Åsen) בנורווגיה. במשקעים מעט צעירים יותר שלהקרטיקון העליון (מאסטריכט) תוארו מגרמניה ארבעה סוגים של פירות מאובנים ממשפחת Mastixiaceae (Beckettia,Eomastixia,Mastixicarpum ו-Mastixiopsis).
קרניתיים, באתרITIS(באנגלית)
קרניתיים, באתרהמרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי(באנגלית)
קרניתיים, באתרהאנציקלופדיה של החיים(באנגלית)
קרניתיים, באתרGBIF(באנגלית)
קרניתיים, באתרהאינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים(באנגלית)
