מרקס נולד למשפחה אמידה מהמעמד הבינוני בעירטריר שבפרוסיה כנצר לשושלתרבנים; הוא למד כלכלה מדינית ופילוסופיה הגליאנית באוניברסיטאותבון והומבולדט שבברלין. בהמשך חייו הפך לחסר-מדינה, ובילה את מרבית חייו בלונדון, שם הוסיף לפתח את הגותו, בשיתוף פעולה עם מכרו פרידריך אנגלס. עבודתו העיונית של מרקס השפיעה באופן ניכר על ההיסטוריה הפוליטית, הכלכלית והמחשבתית העולמית.
דעותיו של מרקס על חברה, כלכלה ופוליטיקה מוגדרות כמרקסיזם, וגורסות כי החברות האנושיות התפתחו תוךמלחמת מעמדות תמידית. בעידן הקפיטליזם, מתגלמת מלחמת המעמדות בעימות בין המעמד השליט – הבורגנות - השולט באמצעי הייצור, ובין המעמד העובד, הנשלט –הפרולטריון - שניצולו מתאפשר באמצעות שכירת כוח עבודתו (אמצעי הייצור) תמורתשכר.[1] בעזרת תיאוריה ביקורתית הידועה כמטריאליזם דיאלקטי, חזה מרקס כי בדומה למערכות כלכליות-חברתיות שקדמו לה, יוצרת השיטה הקפיטליסטית מתחים פנימיים חריפים שיובילו בסופו של דבר לחורבנה העצמי, ולהחלפתה בשיטה חדשה אותה חזה: הסוציאליזם. לדעת מרקס, מאבק המעמדות בעידן הקפיטליסטי נעוץ בחוסר היציבות המובנה בשיטה. כן גרס מרקס כי בנטייתו למשברים חוזרים ונשנים, יביא הקפיטליזם לצמיחתה של תודעה מעמדית בקרב הפרולטריון, שתאפשר לו השגת כוח פוליטי לכונן את החברה הסוציאליסטית, נטולת המעמדות, שתחולל שחרור חברתי וכלכלי, ותתבסס על איגוד חופשי של בני אדם יוצרים.[2]
מרקס תואר כאחת מן הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה האנושית המודרנית, ועבודתו זכתה לשבחים רבים, כמו גם לביקורות.[3] כתביו מהווים מסד להבנת הניגוד המודרני שבין העבודה להון, ושימשו כר פורה לתאוריות כלכליות בולטות. הוגים ואנשי רוח, פעילי איגודי עובדים, יוצרים ואמנים, ומפלגות בכל רחבי העולם, הושפעו מהגותו של מרקס.[4][5] במקביל, נחשב מרקס לאחד מן האדריכלים החשובים של מדעי החברה המודרניים.
קרל היינריך מרקס נולד ב-5 במאי 1818 בטריר, עיר בחבל הריין, אז בממלכת פרוסיה, (כיוםגרמניה), למשפחה ממוצא יהודי-אשכנזירבני. בני משפחת אימו הנרייטה פרסבורג(אנ'), משפחהיהודית-הולנדית, כיהנו כרבנים במשך מאות שנים. אביו,היינריך (הירשְל)(אנ'), היה בן למשפחת הלוי מטריר, שאבותיה כיהנו כרבני העיר מאז 1723.[6] היינריך,עורך דין משכיל מהמעמד הבינוני, החזיק בבעלותו כרמים באזור. בזמןהשלטון הנפוליאוני בחבל הריין החל היינריך לעסוק בעריכת דין, בעקבות האמנציפציה החלקית לה זכו היהודים תחת נפוליאון. אולם עם חזרתה של טרייר לריבונות פרוסית, הוחזר צו מ-1812, שאסר על יהודי פרוסיה לכהן במשרות ציבוריות ולעסוק במקצועות חופשיים. מכיוון שיהדותו נבעה ממצב נתון ולא מאמונה עמוקה, בחר היינריךלהיטבל לנצרות פרוטסטנטית, עוד בטרם נולד בנו קרל.[7] הבחירה של אביו של קרל מרקס בנצרות פרוטסטנטית לא הייתה מקרית: למרות שהפרוטסטנטים היוו מיעוט באזור טריר, כאשר לעומת הרוב הקתולי, האליטה העירונית הייתה פרוטסטנטית. מרקס האב, שלאחר התנצרותו הפך מ״הירשל״ ל״היינריך״ באופן רשמי, הושפע מרעיונות החופש והחירות הצרפתיים, אך נזהר שלא להביע בפומבי דעותמהפכניות. אימו של מרקס לא הייתה משכילה, ובראש מעייניה עמד הטיפול בבני המשפחה. על פי עדותה, העניקה "אהבת אם מופרזת" לילדיה. הנרייטה ובנה קרל ניהלו קשר רופף למדי לאחר שהוא עזב את טריר. חרף זאת, הוסיף מרקס לבקש ממנה שתשלח לו כסף, אף שלרוב העלה חרס בידו.[8] על ילדותו של קרל מרקס ידוע מעט.[9] הוא נולד כשלישי מבין תשעה אחים, ונהיה הבן הגדול ביניהם לאחר מות אחיו הבכור מוריץ ב-1819.[10] עד1830 קיבל חינוך פרטי, ואז החל ללמוד בתיכון של טריר, שמוריו היו ברובם הומניסטים ליברלים, ומנהלו, הוגו ויטנבאך, היה ידידו של היינריך מרקס. בגיל 17, באוקטובר1835, נרשם מרקס ללימודים באוניברסיטת בון. בריאותו הרופפת, שאפיינה אותו כבר מגיל צעיר, הדאיגה את הוריו. במכתב שקיבל מהם בתחילת לימודיו, הם הפצירו בו "להימנע מכל דבר שעלול להחמיר את המצב (...) שלא לשתות הרבהיין אוקפה ושלא לאכול מאכלים חריפים (...)".[8] אימו ביקשה שלא יעשן כלל, ושלא יאחר לישון ולא יקום בשעה מוקדמת מדי.
זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-18 קיבל מרקס פטור משירות מןהצבא הפרוסי, בשל חולשת ליבו. בהמשך קיבל תעודה מאוניברסיטת בון, ששיבחה את הישגיו האקדמיים, וציינה גם שקיבל עונש ריתוק של יום אחד בשל הפרעה לסדר: העונש בא לאחר לילה של שכרות והתנהגות פראית. במהלך לימודיו בבון השתתף מרקס בחוג בשם 'מועדון המשוררים'. שם, במסווה של דיונים על שירה ורטוריקה, התנהלו שיחות חתרניות על פוליטיקה ומדינה. באחת הקטטות התכופות שהיו פורצות בבתי המרזח בבון, נקלע מרקס ב-1836 לדו-קרב מול חייל בחופשה, חבר ה"בורוסיה קורפס", ארגון צעירים לאומני שדרש מן הסטודנטים ההוללים להישבע אמונים לאצולה הפרוסית. למרבה מזלו, נפצע מרקס קלות בראשו. התנהגותו ההוללת של מרקס הצעיר, הביאה את אביו לתמוך ברצונו לעבור ללמוד בסביבה רצינית ומקצועית יותר באוניברסיטה של ברלין.[11]
מספר חודשים לפני שהחל ללמוד בברלין, בילה מרקס את הקיץ בעיר הולדתו טריר, שם התארס עם יוהאנה "יני" פון וסטפאלן(Jenny von Westphalen),ברונית משכילה מהמעמד הפרוסי הגבוה. יוהאנה וקרל מרקס היו חברי ילדות. מאחר שביטלה את אירוסיה לאדם אחר כדי להינשא למרקס, אירוסיהם לא התקבלו בעין יפה בעיני החברה, וכן בגלל הבדלי המעמדות וההבדלים האתניים ביניהם. כל זה לא הפריע למרקס לרקום ידידות עמוקה עם חמיו לעתיד, לודוויג פון וסטפאלן; ש לימים יקדיש לו מרקס את עבודת הדוקטורט שלו.
באוקטובר 1836 הגיע מרקס לברלין ולמד משפטים. הוא הוקסם מפילוסופיה וחיפש אחר דרך לשלב בין משפטים לפילוסופיה, מתוך אמונה עמוקה ש"ללא פילוסופיה דבר לא יוכל להתגשם". מרקס החל להתעניין במשנתו של פילוסוף גרמני שנפטר זמן קצר לפני כן,פרידריך הגל, שרעיונותיו היו שנויים במחלוקת עמוקה בקרב רבים מאנשי הרוח באירופה. את הפילוסופיה של הגל הוא למד מתלמידו המובהק, היהודי המומראדוארד גנז. התעניינותו של מרקס העמיקה, והוא הצטרף לקבוצה שנודעה בשם "הגליאנים צעירים", שהיו אנשי רוח ומחשבה רדיקליים. דרך חברותו בקבוצה פגש צעירים נוספים שחלקו את השקפת עולמו. מרקס ושאר ההגליאנים הצעירים דחו את טענות הגל בנוגע למטאפיזיקה, אך אימצו את שיטת הדיאלקטיקה ההגליאנית שלו, כדי לבקר את סדרי החברה, הפוליטיקה והדת הקיימים, מתוך נקודת מבט הומנית.
יוהאנה פון וסטפאלן
כתיבתו של מרקס הייתה פורה. עד-1837 הוציא לאור מספר ספרים, וכן כתב מספר ספרי שירה ליוהאנה – שמעולם לא ראו אור. תחת הכותרת "שירי פרא", אותם הקדיש לארוסתו, כתב מרקס שירים מלאי זעם ומשיכה לאלימות, שכללו גם ביטויים אנטישמיים: "עלינו להבחין ביהודי האמיתי, לא ביהודי של השבת... את מה מקדש היהודי בעולם הזה? את הרוכלות... הכסף הוא אל הנקמות של עם ישראל, לצדו אין קיום לשום אל אחר... האמנציפציה ליהודים היא האמנציפציה של האנושות מהיהדות".[12]
מרקס החל להתעניין בנושאים הומניים: הוא למדאנגלית ואיטלקית,תולדות האמנות, ואף תרגם מספר קלאסיקותלטיניות. תיזת הדוקטורט שלו, שתוארה כ"מסמך אמיץ המנסה להוכיח את עליונות חכמת הפילוסופיה על התאולוגיה", הייתה שנויה במחלוקת בקרב עמיתיו השמרניים והמאמינים באוניברסיטת ברלין. מרקס שלח את התיזה לאוניברסיטת פרידריך שילר שבעיריינה, שהייתה ליברלית יותר, ובאפריל1841 קיבל תואר .Ph.D מאותה אוניברסיטה.
מרקס שקל קריירה אקדמית, אך אפשרות זו נחסמה בפניו על ידי הממשל השמרני, שביטא אופוזיציה לדעות ליברליות, במיוחד לאלו של ההגליאניים הצעירים. הוא עבר לקלן ב-1842 שם התמנה לעורך "עיתון הריין" (Rheinische Zeitung),עיתון צעיר, רפורמיסטי ופרו-דמוקרטי, שהתנגד לשלטון הפרוסי. תחת הנהגת מרקס הפך העיתון להיות רדיקלי יותר ויותר; הוא ביקר את היחסים בין ההנהגה הפרוסית לכנסייה, פרסם מאמרים על מצבו שלמעמד הפועלים ואף הציע להחליף את המונרכיה הפרוסית במשטר דמוקרטי. שם החל לראשונה להשמיע גם את דעותיו בנוגע לסוציאליזם. מרקס ביקר את הממשלות האירופאיות הימניות, אך גם לא חסך שבטו מגורמים ליברליים וסוציאליסטים, שלדעתו לא היו אפקטיביים מספיק או הזיקו יותר מאשר הועילו. העיתון החל למשוך אש מצד הממשל, והוגבל על ידי צנזורה קפדנית. לדברי מרקס, "העיתון שלנו מוצג למשטרה על מנת שתרחרח בו, ואם היא מריחה משהו שאינו נוצרי או שאינו פרוסי, אין העיתון רשאי לרדת לדפוס". אחרי שפורסמה בעיתון כתבת ביקורת רחבה כנגד המונרכיה ברוסיה,ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה דרש שהעיתון ייסגר ויוצא מחוץ לחוק, וב-1843 ממשלת פרוסיה נענתה לכך והעיתון נסגר.שבע שנים לאחר אירוסיהם, ביוני 1843, מרקס נשא לאישה את יוהאנה.
בעקבות הקמתו של העיתון "ספרי השנים הגרמנים-צרפתים" (Deutsch–Französische Jahrbücher), שניסה לאחד את הסוציאליסטים הגרמנים והצרפתים, עקרו מרקס ואשתו בשנת1843 לפריז, ומרקס היה לאחד מעורכי העיתון. שנה לאחר מכן נולדה בתם, יוהאנה. אף על פי שהעיתון נועד למשוך כותבים צרפתים וגרמנים כאחד, רובו היה גרמני. הכותב הלא-גרמני היחיד היהמיכאיל באקונין,אנרכו-קומוניסטרוסי. ב-1844 פורסם בעיתון חיבורו המפורסם "לשאלת היהודים", בו טען שהיהדות מייצגת את השתקפותן של הכלכלה הקפיטליסטית והחברה הבורגנית. הסיבה לכך אינה טבועה בדת עצמה אלא בעקבות מאות השנים שבהן הורחקו היהודים מעיסוקים רבים, ולכן פנו להתפרנס בעיקר ממסחר ומבנקאות. רק גיליון אחד של העיתון המדובר יצא לאור, וזכה לתפוצה רחבה בעיקר בזכות שיריו הסאטיריים שלהיינריך היינה כנגדלודוויג הראשון, מלך בוואריה. בעקבות השירים הללו, העיתון נאסר להפצה במדינות הגרמניות, נפסקה הזרמת הכספים אליו והוא נסגר לאחר שהוציא לאור את גיליונו הראשון.
באוגוסט 1844, פגש מרקס בקפה דה לה רז'אנס אתפרידריך אנגלס, פילוסוף גרמני יליד פרוסיה שהחזיק בדעות דומות לו בנושאי שוויון חברתי. החברות והשותפות ביניהם עתידה הייתה להימשך עד מותו של מרקס. יש הטוענים[דרוש מקור] כי אנגלס הביא לידיעתו של מרקס את מצבו של מעמד הפועלים וקירב אותו לכלכלה. אנגלס גם מימן את מרקס לאורך כל תקופת היכרותם.
אין ספק שהגדרה כללית של זרם המרקסיזם כבר הייתה קיימת במוחו של מרקס בסוף 1844, אך נשארו פרטים רבים באידאולוגיה הכלכלית-פוליטית שלו שהיה צריך לעבד – ועל כן החל בכתיבת "כתבי היד הכלכליים-פילוסופיים", שפורסמו רק בשנות ה-30 של המאה ה-20. כתבי היד האלה עסקו במספר נרחב של נושאים ובהם פיתח את היסודות התאורטיים וההומניסטיים של ביקורתו על החברה הבורגנית. מושג מרכזי שפותח בחיבור זה היה ה"ניכור", המאפיין את החברה הקפיטליסטית.
כתבי היד הכלכליים-פילוסופיים נכתבו בין אפריל ואוגוסט 1844. תוך כדי כתיבתו, מרקס הבחין שהוא מושפע באופן לא-עקבי מתאוריות של הפילוסוף הגרמנילודוויג פוירבך. הוא הרגיש שיש צורך להתעמת באופן ישיר עם מספר מטענותיו של פיורבך, בעיקר בנושא המטריאליזם ההיסטורי. על כן, שנה מאוחר יותר, באפריל 1845, לאחר שעבר מפריז לבריסל, חיבר מרקס את ה"תזות על פוירבך". התזות המפורסמות בעיקר בזכות האחרונה, האחת-עשרה, שבה כתב "הפילוסופים רק מפרשים את העולם בדרכים שונות, המטרה היא לשנות אותו". בתזה זו מרקס יוצא גם כנגד המטריאליזם (על היותו חסר-אופי), וגם כנגד האידיאליזם (על היותו בכוח יותר מאשר בפועל), ובאופן כללי מבקר את הפילוסופיה על כך שהיא מציבה מציאות אבסטרקטית מעל העולם המוחשי. אם כן בתזה זו הוצג לראשונה חידושו של מרקס: המטריאליזם ההיסטורי, הטוען שהעולם משתנה לא על ידי רעיונות אלא על ידי פעילויות חומריות פיזיות.
בשנת 1845, לאחר שהתבקשו לכך על ידי המלך הפרוסי, השלטונות הצרפתיים סגרו את עיתונו הרדיקלי של מרקס, והשרפרנסואה גיזו גרשו מצרפת. מרקס עבר מפריז לבריסל, שם קיווה להמשיך את מחקרו עלקפיטליזם וכלכלה פוליטית.
מאחר שלא היה יכול להישאר בצרפת או בגרמניה, מרקס החליט להגר לבריסל שבבלגיה בפברואר 1845. ברם, כדי להישאר בבלגיה, עליו היה להתחייב שלא להתבטא או לפרסם דבר בעניין פוליטיקה עכשווית. בבריסל הוא חבר לכמה סוציאליסטים גולים משאר ארצות אירופה ביניהם היהמשה הס. המפגש הותיר בהס, שהיה מבוגר ממרקס בכעשור, רושם אדיר:
מרקס הוא תופעה שעשתה עלי רושם עצום על אף הדמיון הרב בתחומי העניין שלנו. בקצרה, אתה יכול להכין את עצמך לפגישה עם הפילוסוף הגדול ביותר – אולי הפילוסוף האמיתי היחיד – של הדור הנוכחי, כשיופיע בציבור, אם בכתב ואם באולם ההרצאות, הוא עתיד למשוך אליו את תשומת ליבה של גרמניה כולה... דוקטור מרקס (זה שמו של האליל שלי) עודו אדם צעיר מאוד – כבן עשרים וארבע לכל היותר. הוא יכה את הפילוסופיה והדת של ימי הביניים שוק על ירך; הוא משלב רצינות פילוסופית עמוקה ביותר בחריפות עוקצנית במיוחד. שווה בנפשך שרוסו, וולטייר, הולבך, לסינג, היינה והגל מתמזגים כולם באדם אחד – מתמזגים, לא ניצבים זה לצד זה – והרי לפניך דוקטור מרקס.
—פ. ויין, קרל מרקס, (תרגום: דבי איילון), הוצאת ידיעות אחרונות 2005, עמ' 58
באפריל 1845 הצטרף לחבורת הסוציאליסטים גם פרידריך אנגלס. ביולי 1845 מרקס ואנגלס נסעו לאנגליה על מנת לבקר את מנהיגיהתנועה הצ'רטיסטית, ארגון עובדים סוציאליסטי בבריטניה.
בשיתוף פעולה עם אנגלס, החל מרקס לכתוב את חיבורו החשוב בנושא המטריאליזם ההיסטורי, בשם "האידאולוגיה הגרמנית". בספר זה הפריך מרקס את התיזה ההגליאנית, שהייתה מנת חלקם של מספר סוציאליסטים, שראו חשיבות רבה לאידיאליזם וראו באידאות כמעצבות עולם. ב"האידאולוגיה הגרמנית", מרקס ואנגלס שכללו את הגותם, המבוססת אך ורק עלמטריאליזם (קרי, מעשים ומציאות כמעצבים תודעה ועולם ולא אידאות) וקבעו את המטריאליזם כמניע היחיד בהיסטוריה. הספר כתוב בסגנון של ויכוח סאטירי מול הדעות הנוגדות, אך הסגנון הסאטירי לא הציל את הספר מידיה של הצנזורה. כרבים מכתביו המוקדמים, "האידאולוגיה הגרמנית" לא יצא לאור בחייו של מרקס, וירד לדפוס רק בשנת 1932.
בסוף 1847 החלו מרקס ואנגלס בכתיבת מה שבעתיד תהיה עבודתם המפורסמת ביותר: תוכנית פעולה לארגון קומוניסטי, "המניפסט הקומוניסטי", שנכתב על ידם במשותף מדצמבר 1847 עד ינואר 1848. הוא פורסם לראשונה בפברואר 1848 ומילות הפתיחה שלו מגדירות את הנחת היסוד של המרקסיזם, ש"לאורך כל ההיסטוריה, החברה הקיימת נתונה במלחמת מעמדות". המניפסט ממשיך ומתאר את מה שמרקס ראה כרגשות האנטגוניזם שצפים ועולים בעקבות ניגוד האינטרסים בין המעמד הבורגני (המעמד הבינוני האמיד) לפרולטריון (המעמד העובד, פועלי התעשייה).
בהמשך אותה שנה חוותה אירופה מחאות והפגנות, אירועי מרי והתנגשויות אלימות שנודעו לימים כ"אביב העמים" – גל של התקוממויות ומהפכות לאומיות. בצרפת,המהפכה הובילה לביטול המונרכיה ולהקמתהרפובליקה הצרפתית השנייה. מרקס תמך בהתקוממיות הללו, ולאחר שקיבל ירושה בסך 5,000 פרנקים מאביו, לכאורה תרם אותם למטרת חימוש עובדים בלגיים שתכננו התקוממות משלהם במדינתם. אף על פי שאמיתותו של סיפור זה שנויה במחלוקת, מרקס הואשם בכך על ידי השלטונות הבלגיים, מה שהוביל למעצרו מספר פעמים. מרקס נאלץ לנוס בחזרה לצרפת, שם האמין שיוכל להיות בטוח, תחת השלטון החדש והחופשי.
בימיאביב העמים של שנת1848 שב מרקס לגרמניה, וחזר לערוך במתכונת מחודשת את העיתון הדמוקרטי-רדיקלי "עיתון הריין החדש" (Neue Rheinische Zeitung). כשנכשלו המהפכות הללו עבר מרקס בתחילת יוני 1849 ללונדון, בה בילה את שארית ימיו. הדירה הראשונה של מרקס בלונדון הייתה דירה צפופה ברחוב דין 28, סוהו. מ-1856, הוא גר ברחוב גרפטון 9, קנטיש טאון, ולאחר מכן בבתים משותפים ברחוב מאיטלנד 41 בבלסייז פארק מ-1875 ועד מותו במרץ 1883.
במהלך חייו בלונדון פרסם מרקס את הכרך הראשון של "הקפיטל", שבו תיאר את התפתחות החברה הקפיטליסטית ואת מתחיה הפנימיים האמורים להביא להתפרקותה. הכרכים השני והשלישי של "הקפיטל" פורסמו לאחר מותו, בעריכת אנגלס ואחרים.
תחילה חיו מרקס ומשפחתו חיי מחסור בלונדון. הוא התקיים בעיקר הודות לקצבה חודשית שקיבל מאנגלס. מרקס אף נאלץ לקבור שניים מילדיו שמתו מחולי, כשהוא נטול יכולת להושיע אותם. מאוחר יותר שימש במשך שנים ככתב בלונדון של העיתון הניו-יורקי הרדיקלי "ניו יורק דיילי טריביון". מאורעות אלו תרמו רבות להתפתחותה של תפיסת הצדק החברתי אצל מרקס.
לפי השקפתו של מרקס, המציאות היאקונפליקטואלית, בין שני כוחות מרכזיים –מדכאים ומדוכאים. המדכאים (המעמד הבורגני) הם בעליאמצעי הייצור והמדוכאים (מעמד הפועלים, הפרולטריון) הם אלה שאינם בעלי אמצעי הייצור. בשלב הנוכחי הבורגנות מדכאת את הפרולטריון. לפי השקפתו המטריאליסטית של מרקס, מבנה העל הוא השתקפות של התשתית הכלכלית, דהיינו, התודעה היא תוצר של הוויה. מרקס טען שהמהפכה בוא תבוא, בין השאר כתוצאה מכך שהקפיטליזם יביא אותה על עצמו, בהיותו מכיל סתירה פנימית שאינה ניתנת ליישוב.מעמד הפועלים, לכשיתאחד ויגיע למצב בו לא יוכל עוד לחיות (מרקס מתאר זאת בכך שמעמד הפועלים לא יפסיד דבר "למעט כבליו"), ישתחרר מהתודעה הכוזבת וישנה את תנאי חייו באמצעות מהפכה שתמוטט את הסדר החברתי הקיים: במהפכה זו ישתלט מעמד הפועלים על אמצעי הייצור ויקים אתהחברה הסוציאליסטית, בה אין מנצלים ומנוצלים, קניין פרטי, כסף, מדינה או משפחה.
עיקרי המרקסיזם פורסמו בשנת1848 על ידי קרל מרקס ופרידריך אנגלס, במניפסט הקומוניסטי. תקופה זו, של אמצעהמאה ה-19, נחשבת לתחילת צמיחת המרקסיזם. הייתה זו תאוריה אחת מבין כמה תאוריות סוציאליסטיות.
במשך השנים לא שמר המרקסיזם על צורתו המקורית. התשתית החשיבתית של המרקסיזם, אומנם לא בצורתו הטהורה, הוסיפה להתקיים, ומורשת המרקסיזם מתקיימת ברוב הזרמים הביקורתיים. גישה זו מיושמת בתחומים שונים (בהםחינוך ומשפחה).
מהדורה מלאה: כרך א: תהליך הייצור של ההון; התרגום מאת צבי וויסלבסקי, 1953; כרך ב: תהליך הסיבוב של ההון; תרגם: יצחק מן, 1954.[15]
מהדורה חדשה:הקפיטל: ביקורת הכלכלה המדינית; הנוסח העברי: צבי וויסלבסקי; השלים את הנוסח, ערכו והתקינו: יצחק מן; הקדמה למהדורה העברית החדשה 2011 מאתיפתח גולדמן,בני ברק: ספרית פועלים;הקיבוץ המאוחד, 2011.
.jpeg)
.jpg)