קרלו רוביה
Carlo Rubbia |
| לידה | 31 במרץ1934 (בן 91)
גוריציה,גוריציה,ממלכת איטליה |
|---|
| מדינה | איטליה |
|---|
| ענף מדעי | פיזיקת חלקיקים |
|---|
| השכלה | |
|---|
| תפקיד | - סנאטור לכל החיים (30 באוגוסט 2013–אין ערך)
- מנכ"ל CERN (1989–1993)
|
|---|
| תארים | דוקטורט |
|---|
| מפלגה | פוליטיקאי עצמאי |
|---|
| פרסים והוקרה | - אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (22 בנובמבר 1984)
- עיטור ההצטיינות של הרפובליקה של פולין בדרגת מפקד
- מדליית בייקר של החברה המלכותית
- חבר זר של החברה המלכותית (28 ביוני 1984)
- הרצאת בייקר (1985)
- פרס נובל לפיזיקה (1984)
- קצין בלגיון הכבוד (1989)
- מדליית דיראק (1989)
|
|---|
  |
קרלו רוביה (באנגלית:Carlo Rubbia; נולד ב-31 במרץ1934) הוא ד"ר לפיזיקת חלקיקים, וזוכהפרס נובל לפיזיקה, יחד עםסימון ואן דר מיר, על עבודתם במרכז לחקר פיזיקת חלקיקים CERN, שהובילה לגילויבוזוני Z ו-W המשמשים נושאיהכוח החלש ומהווים חלקיקים אלמנטריים במודל הסטנדרטי. בשנת 1989 רוביה החל את כהונתו כמנכ"ל המרכז לחקר פיזיקת חלקיקים-CERN וכהונתו נמשכה 5 שנים.
קרלו רוביה למד הנדסה באוניברסיטת פיזה לאחר שלא התקבל ללימודי פיזיקה ב-Scuola Normale. לאחר כמה חודשים בלימודי ההנדסה קיבל רוביה הזדמנות ללמודפיזיקה ב-Scuola Normale בעקבות פרישתו של מועמד אחר. רוביה סיים את מחקרו בנושאקרניים קוסמיות יחד עםמרצ'לו קונוורסי בשנת 1957 וקיבל את הדוקטורט שלו ב-1958.[1]
לאחר קבלת הדוקטורט נסע רוביה לארצות הברית לעשות מחקרפוסט-דוקטורט במשך שנה וחצי באוניברסיטת קולומביה. במהלך תקופה זו רוביה ביצע ניסויים החוקריםמיואונים. ב-1960 חזר רוביה לאירופה בעקבות עינינו הגדול במרכז החדש לחקר חלקיקיםCERN, שם עסק בניסויים בנושאהכוח החלש. כאשר נפתח ב-CERN מתקן חדש, רוביה ושותפיו עשו ניסויים במתקן שאפשר להם לגרום לאלומות שלפרוטונים להתנגש זו עם זו, מטרת ניסוים אלו הייתה לחקור את הכוח החלש. ותוצאתם המרכזית היא ההבחנה בבראיונים המכיליםקווארק קסום. ניסויים אלו היו בעלי חשיבות רבה והובילו לפיתוח משמעותי של טכניקות שעזרו במציאת חלקיקים נוספים בניסויים נוספים שהתרחשו במאיצי חלקיקים במהלך השנים.
ב-1976 הציע רוביה להתאים את ה-SPS למאיץ שיאפשר להתנגשויות בין פרוטונים לאנטי פרוטונים להתרחש. בעזרתסימון ואן דר מיר ופיתוחיו הטכנולוגיים, המאיץ החל לעבוד ב-1981 וכבר ב-1983 קבוצת פיזיקאים אשר נקראה קבוצת ה-UA1 שבראשה עמד רוביה, הבחינה בבוזונים W ו-Z אשר נושאים את הכוח החלש וגילויים תרם תרומה עצומה לתאוריות שלפיזיקת חלקיקים. על גילוי זה קיבלו קרלו רוביה וסימון ואן דר מירפרס נובל בפיזיקה. רוביה היה אחד מהמובילים של שיתוף הפעולה עם מתקן מחקר בהריגראן סאסו (LNGS) שמטרתו לחקור דעיכה של פרוטונים.[1]
במשך 18 שנים רוביה לימד באוניברסיטתהרווארד, סמסטר אחד בשנה, כאשר בשאר השנה עשה ניסוים ב-SPS שב-CERN. בשנת 1970 קיבל רוביה תוארפרופסור מאוניברסיטת הרווארד וב-1987 הפסיק ללמד בהרווארד בעקבות תפקידו החדש כמנכ"ל CERN.[1]
ב-17 בדצמבר 1987 חברי מועצתCERN החליטו למנות את קרלו רוביה למנכ"ל CERN. ב-1 בינואר 1989 החל רוביה בכהונתו כמנכ"ל CERN, בתפקיד זה שרת במשך 5 שנים.[2][1]
רוביה היה פעיל מאוד בנושאמשבר האנרגיה שעתיד לבוא. רוביה הציע רעיונות לניצול משאבים לייצוראנרגיה גרעינית בשימוש בטכנולוגיות המאיצים. רעיונותיו נלמדים היום ברחבי העולם במטרה לייעלכורים גרעיניים ולייצר אנרגיה מתוריום ואורניום. ב-2013 אף הציע לבנותתחנות כוח קטנות הפועלות על אנרגיה המופקת מתוריום. רוביה כיהן כנשיא ENEA. בזמן כהונתו שנמשכה 4 שנים חקר ופיתח טכנולוגיות בתחום האנרגיה הסולרית. בנוסף, רוביה היה היועץ המדעי הראשי של CIEMAT (ספרד) בנושאלוחות סולריים, מחברי קבוצת הייעוץ של האיחוד האירופי בנושא שינוייאקלים דרסטיים, במועצת המתקן לחקר אנרגיה ב-IMDEA ויועץ בוועדת ECLAC שלהאו"ם. רוביה מונה גם למנכ"ל מדעי של המתקן למחקר ולימוד מדעי קיימות בפוטסדאםגרמניה.[1]
קרלו רוביה נשוי למורה לפיזיקה בתיכון בשם מריסה ויש לו שני ילדים: בת רופאה בשם לורה ובן בשם אנדרה שממשיך בעקבותיו, הוא פרופסור לפיזיקה במכון הטכנולוגי שלציריך ומתמחה בחקרנייטרינו.[1]
| זוכיפרס נובל לפיזיקה |
|---|
| 1901-1925 | רנטגן(1901) •לורנץ,זימן(1902) •בקרל,פ' קירי,מ' קירי(1903) •ריילי(1904) •לנארד(1905) •תומסון(1906) •מייקלסון(1907) •ליפמן(1908) •מרקוני,בראון(1909) •ואלס(1910) •וין(1911) •דאלן(1912) •אונס(1913) •לאואה(1914) •ה' בראג,ל' בראג(1915) • לא חולק(1916) •ברקלה(1917) •פלאנק(1918) •שטארק(1919) •גיום(1920) •איינשטיין(1921) •בוהר(1922) •מיליקן(1923) •סיגבאן(1924) •פרנק,הרץ(1925) |
| 1926-1950 | פרן(1926) •קומפטון,וילסון(1927) •ריצ'רדסון(1928) •ברויי(1929) •רמאן(1930) • לא חולק(1931) •הייזנברג(1932) •שרדינגר,דיראק(1933) • לא חולק(1934) •צ'דוויק(1935) •הס,אנדרסון(1936) •דייוויסון,תומסון(1937) •פרמי(1938) •לורנס(1939) • לא חולק(1942–1940) •שטרן(1943) •רבי(1944) •פאולי(1945) •ברידג'מן(1946) •אפלטון(1947) •בלקט(1948) •יוקאווה(1949) •פאוול(1950) |
| 1951-1975 | קוקרופט,וולטון(1951) •בלוך,פרסל(1952) •זרניקה(1953) •בורן,בותה(1954) •לם,קוש(1955) •שוקלי,ברדין,בראטיין(1956) •יאנג,לי(1957) •צ'רנקוב,פרנק,תם(1958) •סגרה,צ'מברלין(1959) •גלייזר(1960) •הופסטדטר,מסבאואר(1961) •לנדאו(1962) •ויגנר,גופרט-מאייר,ינסן(1963) •טאונס,באסוב,פרוכורוב(1964) •טומונאגה,שווינגר,פיינמן(1965) •קסטלר(1966) •בתה(1967) •אלוורז(1968) •גל-מאן(1969) •אלוון,נל(1970) •גאבור(1971) •ברדין,קופר,שריפר(1972) •אסאקי,גיאור,ג'וזפסון(1973) •רייל,יואיש(1974) •בוהר,מוטלסון,ריינווטר(1975) |
| 1976-2000 | ריכטר,טינג(1976) •אנדרסון,מוט,ולק(1977) •קפיצה,פנזיאס,וילסון(1978) •גלאשו,סלאם,ויינברג(1979) •קרונין,פיץ'(1980) •בלומברגן,שולוב,סיגבאן(1981) •וילסון(1982) •צ'נדארסקאר,פולר(1983) •רוביה,מיר(1984) •קליצינג(1985) •רוסקה,ביניג,רורר(1986) •בדנורץ,מילר(1987) •לדרמן,שוורץ,שטיינברג(1988) •רמזי,דמלט,פאול(1989) •פרידמן,קנדול,טיילור(1990) •דה-זֶ'ן(1991) •שרפק(1992) •האלס,טיילור(1993) •ברוקהאוז,שאל(1994) •פרל,ריינס(1995) •לי,אושרוף,ריצ'רדסון(1996) •צ'ו,טנוג'י,פיליפס(1997) •לפלין,שטורמר,צוי(1998) •'ט הופט,פלטמן(1999) •אלפרוב,קרמר,קילבי(2000) |
| 2001-היום | קורנל,קטרלה,וימן(2001) •דייוויס,קושיבה,ג'אקוני(2002) •אבריקוסוב,גינזבורג,לגט(2003) •גרוס,פוליצר,וילצ'ק(2004) •גלאובר,הול,הנש(2005) •מאת'ר,סמוט(2006) •פר,גרינברג(2007) •נאמבו,קובאיאשי,מסקאווה(2008) •קאו,בויל,סמית'(2009) •גיים,נובסלוב(2010) •פרלמוטר,שמידט,ריס(2011) •הרוש,וינלנד(2012) •אנגלר,היגס(2013) •אמאנו,אקסאקי,נקמורה(2014) •קג'יטה,מקדונלד(2015) •ת'אולס,הולדיין,קוסטרליץ(2016) •וייס,בריש,ת'ורן(2017) •אשקין,מורו,סטריקלנד(2018) •קלו,מאיור,פיבלס(2019) •פנרוז,גז,גנצל(2020) •מנבה,האסלמן,פאריזי(2021) •אספה,קלאוזר,ציילינגר(2022) •אגוסטיני,קראוס,ל'ווילייה(2023) •ג'ון ג'וזף הופפילד,ג'פרי הינטון(2024) • ג'ון קלארק, ג'ון מרטיניס, מישל דבורה(2025) |
