קריית שמונה, 1964מוקד נפילת קטיושה בעיר בשנת 1969המסגד של אל-ח'אלצה, כיום המוזיאון לתולדות קריית שמונה. שוכן בפארק הזהב"ביג צ'יף" (1968), פסל חוצות מעשה ידי הפסליגאל תומרקין בקריית שמונהקריית שמונה ממצפה לירן
קריית שמונה היא אחד ממאות יישובים חקלאיים וכשלושיםערים ועיירות פיתוח חדשות, רובם שוכנים באזורי הספר, שהוקמו על ידיממשלת ישראל מעט לאחר הקמת המדינה, בשנות החמישים והשישים. הקמת היישוב בעמק החולה, ארבעה ק"מ מן הגבול, נעשה בגלל מגמת הממשלה לפזר את האוכלוסייה ברחבי המדינה ולמנוע את ריכוזן בעריהחוף, לחזק את השליטה הביטחונית באזורים המרוחקים מן המרכז ולמנועשיבה של ערבים.כמו כן, לפי "תוכנית האדריכל אריה שרון", שאומצה של ידי הגורמים המיישבים, קריית שמונה (כמו עיירות פיתוח אחרות) הייתה אמורה לשמש כמרכז עירוני קטן (עד 5,000 תושבים) באזור פיתוח (עיירת פיתוח) שמספק שירותים ליישוביאצבע הגליל החקלאיים.
למעשה, העיר נבנתה ללא תוכנית אב, אלא שכונה אחר שכונה בהתאם לגלי העלייה. בבניית העיר לא הייתה התייחסות לנחל עין זהב ונחל שושן (נחל הטחנות) העוברים בה - בתי המגורים נבנו על גדות הנחל, ורצועה צרה בלבד יוחדה לאפיק (מלבד החלקים שלפארק הזהב). בשל כך, נוצר מגע ישיר ויומיומי בין האוכלוסייה לנחל - מצב נדיר בערי ישראל.
בין מאי1948 עד סוף1951 עלו לישראל שלוש קהילות שלמות: 123 אלף יהודים מעיראק, 31 אלף מלוב ו-45 אלף מתימן. עליות אלה התאפיינו בהרכב משפחה עם מספר ילדים גבוה.
14 משפחות ראשונות מקרב עולי תימן הגיעו לבתים העזובים של חלסה ב-18 ביולי1949 כדי לאכלס את היישוב החדש, ככפר חקלאי למחצה שנקרא תחילה "קריית יוסף" על שמו שליוסף טרומפלדור. באביב-קיץ1950 גדל מספרם ל-218 משפחות, שהקימו במעברת חלסה ועדים שנאבקו לחינוך ברוח המסורת היהודית, בית כנסת ומקווה וקבלת אדמות חקלאיות כפי שהובטח להם. כמו כן, הם דאגו לסילוקו של מנהל המעברה בשל היחסים העכורים בינו לבינם, ועוד. החלק הארי ממשפחות העולים, שדרישותיהן לא נענו, עזב את המקום בשנים1952 עד1953 והקימו את המושביםתנובות ושער אפרים בשרון[5][6].
בתחילת יוני 1950 הוסב שם היישוב ל"קריית שמונה" כדי להנציח את שמונת מגיניתל חי, ובראשם את טרומפלדור, שנפלו בשנת1920 בקרב על תל חי.[7] שם היישוב שונה ללא דיון עם 800 התושבים שכבר התגוררו ביישוב שהפך למעברה. ללא דיון עמם גם הוחלט על הפיכתה של קריית שמונה מיישוב בעל אופי חקלאי למחצה, כפי שציפו עולי תימן, ליישוב עירוני, לעיירה[6].
באותה עת גופי הממשלה תכננו בניית 250 יחידות דיור על ידיחברת סולל בונה ולהפיכתה לעיירה על שטח של 970 דונם, פחות מעשירית מאדמות הכפר הערביחלסה. סולל בונה הכשיר את העולים במקצועות הבניין.
באוקטובר 1950 נמנו ביישוב 1,500 תושבים. בעקבות ניסיונם המר עם התימנים בדצמבר 1950, המוסדות המיישבים החליטו על שינוי נרחב בהרכב האוכלוסייה במעברה וקבעו כי מעתה ייקלטו במקום משפחות מקרב עולי אירופה בלבד. ההחלטה מומשה במהרה ובסוף 1950 הגיעו המשפחות הראשונות מרומניה והונגריה אל אוהלי המעברה. בעקבות גלי העלייה ההמונית לישראל הגורמים המיישבים חזרו בהם מהחלטתם ובמהלך1951 הם הפנו עולים גםמעיראק, מהודו, מאיראן, ומחבלים כורדיים שבפרס ובעיראק. מספרם של העולים מעיראק, איראן והודו עלה על מספר העולים ממזרח אירופה וביולי 1951 נמנו 4,000 תושבים שהועסקו בעבודות ייבוש ופיתוח עמק החולה ובבניית בתי מגורים.
בחורף הסוער והקשה של סוף 1950 ותחילת 1951 לקחצה"ל אחריות "במבצע מעברות" על מעברת חלסה, אבל במהלך 1951 הצבא צמצם את מעורבותו למינימום ומועצה אזורית הגליל העליון המשיכה לשאת בעול, ועד מאי1953 היה הניהול המוניציפלי של קריית שמונה בידיה, אז הוכרה קריית שמונה כמועצה מקומית. בין מאי 1953 לקיץ1955 פעלו בה שלושה ראשי מועצה ממונים שנשלחו למעשה על ידי מפלגתמפא"י. בקיץ 1955 התמנה ראש המועצה הראשון,אשר ניזרי, בעקבות קיום הבחירות המקומיות הראשונות.[5]
האטת העלייה אפשרה אכלוס העולים הראשונים מעיראק, פרס, ורומניה בבתים החדשים בשיכון א, ב', ו-ג' ולהמשיך ולבנות בתים נוספים. חלק מן התושבים הראשונים קבלו בנוסף לבית גם משק עזר של שני דונמים לצורך השלמת ההכנסה שבהם הם גידלו יונים למאכל, כוורות לדבש, כבשים, עצי פרי וירקות. התושבים קבלו את "ההדרכה" ממשרד החקלאות.
בקיץ1954 בעקבות תהפוכות פוליטיות בצפון אפריקה החלה העלייה הגדולה ממרוקו ומתוניסיה. עד סוף1956 עלו לארץ 100 אלף עולים, מתוכם כ-90 אלף באו ממדינות אלה. קליטתם של העולים התבצעה בתאום רב בין רשויות הקליטה בשיטה שכונתה בשם "מהאונייה לכפר". בשנים הראשונות לקריית שמונה הופנו אליה עולים שכבר שהו באחד ממחנות העולים או באחת המעברות במרכז הארץ. רבים התנגדו ואחרים נטשו את קריית שמונה. בגל העלייה של 1954 עד 1956 הופקו הלקחים על ידי רשויות הקליטה והעולים הופנו ישירות מן האוניות למושבי העולים שהיו בהם בתים למכביר. לאחר מכן הם הופנו למקום מגורים קבוע ומסודר בעיירות הפיתוח וביניהם קריית שמונה. בשל האצת קצב העלייה הוקמו פחונים וצריפים בקריית שמונה אשר שימשו דיור זמני עד למעבר הקבע. בגל העלייה השני שהחל בסוף1961 ונמשך שלוש שנים עלו יותר מ-115 אלף עולים מתוניסיה ומרוקו לעיירות הפיתוח וביניהם קריית שמונה.
אמצע שנות השישים עד סוף שנות השמונים של המאה העשרים
בסוף שנת1963 אוכלוסיית קריית שמונה עמדה על 15,000 תושבים, כשהצפי אז היה ל-30,000 תושבים בשנת1980. הצפי הזה לא התממש עד היום בשל הגירה שלילית מסיבית במהלךשנות ה-60 ולאחריהן. העיר נותרה בגודל דומה (15,200 תושבים) בשנת1983 מיד לאחר סיוםמבצע שלום הגליל, וגדלה בכמאה תושבים נוספים עד שנת1989, לפני גל העלייה מברית המועצות לשעבר.מאזן ההגירה בשנים אלו היה תמיד שלילי והוא התאזן בזכות הריבוי הטבעי.[8] בניגוד למצב כיום, כשקריית שמונה מהווה דוגמה לעיר חדשה ו"עיר גנים", בפועל היא הייתה עיר כושלת במשך עשורים רבים.תחלופת התושבים בעיר הייתה גבוהה, ולפי הערכה עברו דרכה כ-75 אלף תושבים ב-25 השנים הראשונות לקיומה. הגורמים העיקריים להגירה השלילית היו:
ריחוק היישוב ממרכז הארץ המייקר את הוצאות הייצור לא משך יזמים והון פרטי;
חוסר נכונות הממשלה להשקיע משאבים בפיתוח העיר (פיתוח מוקדם של אזור תעשייה ובניית מוסדות ממשלתיים בתחומה. לדוגמה, רק בשנת 1958 הוקם בה מפעלטקסטיל שהיה בית החרושת הראשון במקום. ולא רק זאת ראשי הרשות המקומית ותושביה היו תלויים בחסדי ההסתדרות והממשלה ביוזמותיהן והשקעותיהן).
העדר תשתית עירונית נאותה ושירותים מספיקים בתחומי החינוך, התרבות, הבריאות והמסחר;
המצב הביטחוני הקשה מחמת קרבתה של העיר לגבול. התושבים סבלו מפגיעות בנפש וברכוש ובחוסן החברתי ומתדמיתם הנמוכה בעיני תושבי ישראל.
בשל מיקומה של העיר בקרבתהגבול בין ישראל ללבנון, סבלה העיר מאז שנות ה-60 מפיגועי חדירותמחבלים, שהגיעו מעבר לגבול, וכן מירי טיליקטיושות שהחלו בסוףשנות ה-1960. אחת התקריות החמורות הייתה ב-11 באפריל1974, עת חדרה חוליית מחבלים מלבנון לעיר ורצחה ששה-עשר מתושביה. לבד מאובדן חיי אדם במעשי החבלה, הורגלו אז התושבים לחיות בפחד, והתקשו לשמור על שגרת עבודה[9] והעיר ספגה ממעשי החבלה נזקים קשים לרכוש.[10] סיבות אלו תרמו רבות ליציאה למלחמת לבנון הראשונה, וכן למבצעים "דין וחשבון" ו"ענבי זעם" ולעצירת התפתחותה של העיר ולפגיעה קשה נוספת בתדמיתה, שהיה גם ככה נמוך ביותר.[11]
העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 הביאה לשינויים מבניים עמוקים ומהירים בקריית שמונה: גידול ניכר במספר התושבים ובשטח הבנוי, שינויים בהרכב החברתי ובמבנה הכוח הפוליטי.
גידול ניכר במספר התושבים - בשנת 1989, טרם גל העלייה הגדול, אוכלוסיית קריית שמונה נאמדה ב-15,300. משנת1990 עם תחילת העלייה מברית המועצות לשעבר ועד2001 אוכלוסייתה גדלה ב-6,100 תושבים ונאמדה ב-21,400 תושבים מתוכם 3,800עולים (לא כולל ילדים שנולדו בישראל לאימהות שעלו מברית המועצות). העולים אז היוו 18% מכלל תושבי קריית שמונה. בשנתיים הראשונות לעלייה (בשנים 1990 עד 1991) אוכלוסיית העיר גדלה ב-3,100 ומאזן ההגירה היה חיובי. במהלך עשר שנים הבאות (משנת 1992 עד 2001) אוכלוסייתה גדלה ב-3,000 תושבים נוספים. בעשר השנים הללו מאזן ההגירה היה שלילי (1,356-). מספר הנכנסים לקריית שמונה נאמד ב-6,339 והיוצאים ממנה ב-7,837. במרוצת 12 השנים, 1990 עד 2001, מספר הנכנסים לעיר היה 12,290 והיוצאים ממנה 9,075. עבור 3,944 עולים קריית שמונה הייתה היישוב הראשון בו השתקעו.[12]
לפי נתונים שלמשרד העלייה והקליטה המתבססים על נתונימשרד הפנים, מספר העולים מברית המועצות משנת 1989 ועד2018 המתגוררים בקריית שמונה הוא 3,751, המהווים כ-16.5% מתוך 24,669 תושבי העיר[13][14].
לפיהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר העולים מברית המועצות משנת 1990 ועד 2018 המתגוררים בקריית שמונה קטן יותר, ועומד על 3,293 איש המהווים 14.6% מתוך 22,624 תושבי העיר[14].
גידול ניכר בשטח הבנוי - ממשלת ישראל העניקה לכל עולהסל קליטה עבור שכירות דירה בכל מקום בהתאם ליכולותיו ולצרכיו. מדיניות זו של "קליטה ישירה" גרמה לעליה חדה במחירי הדיור בישראל, וכבר בשנת 1990 הדירות בשוק החופשי אזלו וממשלת ישראל יזמה בניית אלפי דירות על ידי קבלנים בהבטחה לרכוש מהם את הדירות שלא יימכרו. בקריית שמונה הוקמה שכונה חדשה בשם "שכונת הוורדים". מרבית השכונות נבנו על מורדותהרי נפתלי. הפעם השכונה נבנתה מעבר לגבעת השחומית, כאשר חלקה בנוי על הצלע המזרחית של גבעת השחומית. הבניה בה מגוונת וכוללת בתים צמודי קרקע, דו-משפחתיים, קוטג'ים טוריים ובניינים בני 6 עד 7 קומות.
שינויים בהרכב החברתי - העלייה מברית המועצות הייתה שונה במהותה מעליותיהם של עולי ארצות המזרח, הן ברקע הכלכלי והתרבותי שלה, והן במנטליות של העולים. היא הייתה מורכבת ברובה מאוכלוסייה עירונית בעלת מקצועות חופשיים עם מספר שנות השכלה גבוהה. עולים אלה הגיעו ארצה, לאו דווקא מטעמיםאידאולוגייםציוניים, אלא בעיקר מחמת גילוייאנטישמיות בברית המועצות, וההזדמנות שניתנה להם להגר בעקבותמדיניות הגלסנוסט. במהלך העשור של שנות ה-90 הייתה ירידה ממוצעת בשנות ההשכלה ועלייה במספר העולים שאינם יהודים.
הפיזור של העולים בקריית שמונה בשנים הראשונות נקבע בהתאם לפיזור של הדירות הריקות בה. גם לאחר בניית שכונת הוורדים לא נוצרה שם מובלעת הומוגנית של העולים. הבתים החד-קומתיים הקטנים אבל עם עתודה להרחבה, הדיור הזול, והמשכנתאות הזולות הביאו עולים רבים לשכונה, אבל גם הביאו תושבים ותיקים. המעבר של תושבים וותיקים אל השכונה שחררה דירות רבות בשכונות הוותיקות לטובת עולים נוספים שעברו להתגורר ברחבי העיר. כל הסיבות הללו מנעו יצירת מובלעות גאוגרפיות של עולים בקריית שמונה אלא מרחביםהטרוגניים בינם בין התושבים שרובם ממוצא צפון אפריקה, אבל הומגניים מבחינה מעמדית. כניסת העולים לקריית שמונה לא העלתה את מעמדה הסוציאלי אקונומי אבל גם לא לנסיגה כפי שקרה בערי פיתוח אחרות. העולים החדשים יצרו דפוס ההתבדלות מובחנת מהוותיקים והם התאפיינו בגבולות אתניים ותרבותיים ברורים, גם בקרב בני הנוער.
כמו כן, המלאי הגדול של דירות לא הביא לתחרות בין העולים הנזקקים לבין התושבים הוותיקים והמוחלשים על דירות בדיור הציבורי. כמו כן, בקריית שמונה לא הייתה עלייה מסיבית במספר הפונים למחלקת הרווחה. העולים החדשים, שחששו לחשוף עצמם לשלטונות, פתרו את בעיותיהם לבד. למשל, כדי לצאת לפנימיות הייתה פנייה לעליית הנוער והסבתות סייעו בגידול הילדים. מאידך, הייתה עליית גדולה במספר הקשישים שפנו למחלקת הרווחה כדי לזכות בהטבות (למשל: מענק חימום וסיוע בחגים). מאות קשישים ללא עורף משפחתי היוו ומהווים נטל כבד על מחלקת הרווחה. הדור הצעיר שהגיע לקריית שמונה עזב את העיר וחלקם אף ירד מן הארץ והותיר את הוריהם לבד ולעיתים עם חובות.
התחרות בין התושבים הוותיקים לבין העולים הייתה בתחום התעסוקה. מאידך, העולים הביאו לפריחת העסקים הקטנים וגידול משמעותי של ילדים בבתי הספר.
שינויים במבנה הכוח הפוליטי - המקרה הראשון בישראל של התמודדות מפלגת עולים בבחירות לרשויות המקומיות היה בקריית שמונה בשנת1993. ולא רק זאת אלא שמפלגת קידמה בעיר הצליחה להכניס את פרופסורמיכאל נודלמן כחבר מועצת העיר ויו"ר ועדת הכספים במועצה עד שנת1996, שנה בה נבחר לכנסת ה-14 מטעםישראל בעלייה.[15] מפלגת קידמה הוקמה בגלל מצבה העגום של האינטליגנציה הרוסית שהתרכזה בקריית שמונה.
שיעוראבטלה גבוה, ריחוק מהמרכז ואיום ביטחוני מתמיד היו מקור בלתי נדלה לתסכול מצטבר בעיר.
מאזיציאת צה"ל מלבנון בשנת2000 והנסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון שרר שקט יחסי בעיר בניגוד לתחזיות הפסימיות והשקט נשמר במהלך הלחימהבספטמבר 2000. השקט הופר בשנת2006 בעתמלחמת לבנון השנייה, בה ספגה קריית שמונה פגיעות ישירות רבות של רקטות שנורו מלבנון, מאז המלחמה ישנו שקט מלבנון אך פעם בכמה שנים נורו טילי קטיושה לעבר העיר מלבנון. במהלך שנים אלו נבנו שתי שכונות חדשות בצפון העיר, 'מורדות נפתלי' ו'יובלים' והורחבו הקניונים בעיר ומספר בתי הארחה והצימרים לתיירות. בבחירות לרשויות המקומיות שנת 2018 נבחראביחי שטרן לראש העיר והיה לאחד מראשי העיר הצעירים בישראל.
עם פרוץמלחמת חרבות ברזל, הוחלט על פינוי העיר קריית שמונה, כמו גם עשרות יישובים בגליל העליון, לבתי הארחה בירושלים, נתניה וחיפה במימון המדינה,[16] מחשש למתקפה מצד צפון בידי ארגון הטרורחזבאללה. במהלך המלחמה הופגזה העיר בטילים ורקטות מלבנון, יחד עם יישובים אחרים באצבע הגליל, ונגרם בה הרס רב. בפברואר 2024 פגעטיל נ"ט בעיר וגרם לפציעתם הקשה של נער ואימו.[17] בסוף מרץ נהרג במתקפת טילים על קריית שמונה עובד מפעל, ושני עובדים נוספים נפגעו קל.[18] בחודש מאי דיווח ראש העיר,אביחי שטרן, שמתוך כ־24,000 תושבים, רק 3,000 איש נותרו בקריית שמונה. שאר התושבים פוזרו בין בתי מלון רבים.[19] בחודש זה פרצו גם שריפות סביב העיר בעקבות שילוב של מטחי ירי ושרב.[20] הירי על העיר התגבר עםפגיעת הרקטה במג'דל שמס ועל רקע האירועים שהובילומבצע חיצי הצפון. באוקטובר 2024 נרצח זוג תושב העיר מפגיעת טיל שנורה מלבנון, בעת שהיו בטיול עם שלושת כלביהם.[21]
פארק הזהב -פארק עירוני המהווה מרחב טבע אורבני ייחודי מסוגו בישראל, בליבה של קריית שמונה. זהו השטח הציבורי הפתוח הגדול והמרכזי בעיר, המשתרע על שטח של כ־110 דונמים. שמו ניתן לו על שם "נחל עין זהב" החוצה אותו והוא שוכן בחלקה המזרחי של קריית שמונה, למרגלות גבעת שחומית. לאחר שיקום הנחל והפארק מקיים האזור מערכת אקולוגית טבעית בלב העיר.[23]
חורשת קק"ל - חורשה הנמצאת בדרום העיר ובה גן משחקים, מתקני כושר ושטחי צמחייה פורייה.
המוזיאון לתולדות קריית שמונה - ממוקם בבניין המסגד הנטוש ששימש את היישובאל-ח'אלצה, כיום בתוך שטח הפארק העירוני, פארק הזהב. בניין המסגד נבנה על ידיכאמיל אפנדי בשנת1906. בשנת1948 ננטש המסגד ונהרס ועם בואם של ראשוני העולים לכפר הערבי הנטוש, שימש המקום למפגשים ואירועים חברתיים.[24] בשנת1968 הפך הבניין למשכנו שלבית משפט השלום בעיר ולאחר 20 שנה, בשנת1988, הוחלט להופכו למוזיאון עירוני שישמר את תולדות היישוב.[25]
בית הספר לילדי הבדואים - בניין אבן הנמצא במרכז העיר אשר עד היום נראים שרידיו. בנין זה נבנה על ידי הבריטים בשנת1936 על מנת לפייס את התושבים הערבים הממורמרים. במסגרת מאמציהם של הבריטים להשתלב במרחב הכללי של האוכלוסייה הוחלט להקים בכפר חלסה שני בתי ספר לילדי הבדואים היושבים במקום. בית ספר כללי שילמד אותם לימודים רגילים כגון כתיבה וקריאה ובית ספר חקלאי שילמד את ילדי הפלחים יסודות החקלאות המודרנית. הבניין השני נבנה בדרום העיר באזור משתלת הקרן הקיימת ונהרס על ידי קק"ל בשנות ה-80. בשנת 1948 ננטש המבנה כפי שננטשה כל העיירה הערבית חלסה. בשנת1949 כשהגיעו ראשוני העולים לכפר חלסה, המבנה היה נטוש לחלוטין. רק בשנות החמישים כאשר קריית שמונה מנתה מעל 1,500 נפש והמעברה מנתה כ-3,000 נפש הוחלט להעביר למבנה זה חלק מתלמידי היישוב שלמדו בחאן והכינו את המקום לקליטת מספר תלמידים לבית ספר שנקרא בית-חינוך ב' ללימודים של שומרי מסורת ודת. בית ספר זה היה בית הספר הממלכתי הדתי הראשון של היישוב. בסוף שנות החמישים ובתחילתשנות השישים ננטש המבנה כאשר התלמידים הועברו למבנים אחרים ביישוב המתפתח. המבנה שימש כספרייה עירונית ראשונה, אחר כך שימש כמועדון טכני משגשג וכן כמקום שלתנועת הצופים. המבנה ננטש בראשיתשנות השבעים כאשר המצב הביטחוני לא איפשר לקיים שם פעילות ציבורית. כיום המבנה נטוש כאשר ישנם מספר תוכניות לשיפוצו ולהופכו למוזיאון או למסעדה, אם כי קיימת תוכנית מוכנה להורסו ולבנות במקומו בניין העירייה חדש.
בית החאן - ביתו שלכאמיל אפנדי, בעל אדמות רבות בגליל ובכפר אל-ח'אלצה. המבנה נבנה על ידו בשנת1906 וננטש בשנת 1948, במהלךמלחמת העצמאות. במשך השנים שימש המבנה הן למגורים והן כמבנה ללימודים ולבתי עסק, עבור העולים החדשים אשר הגיעו להתיישב במקום. בשנת1982 שופץ המבנה בתרומה של 2 מיליון דולר מקהילת סן פרנסיסקו, תרומה אשר הדגישה את מבנהו הייחודי. כיום משמש המבנה כמרכז אומנויות אזורי השייך לרשת המתנ"סים.[26]
טחנת הקמח - שרידיטחנת הקמח נמצאים מדרום ל"פארק הזהב". התחנה נבנתה על ידימשפחת חסין העשירה מהכפרהונין ופעלה עד לקום המדינה. התחנה סיפקה קמח לפלחים אשר עיבדו את השדות באזור והיא אחת משתי תחנות אשר נמצאו בקריית שמונה. האחת נהרסה כליל בעת פיתוח השכונה והשנייה נשמרה, עקב הצמחייה הגבוהה אשר כיסתה אותה. טחנה זו מיועדת לשיפוץ יסודי ולהפעלה.
בניין המשטרה - בנין המשטרה בקרית שמונה הוא מבנה אשר נבנה על ידי הבריטים בשנת1939, לאחרפרעות תרפ"ט, ולצורך שמירה על הסדר הציבורי. המבנה ננטש עם סיוםהמנדט הבריטי ונתפש שוב על ידי כוחותהפלמ"ח שהגיעו לכפר הערבי הנטוש. המבנה שימש למתן שירותים אזרחיים שונים, משרדי ממשל ולכוחות שיטור. תחילה שימש המבנה הנטוש כמרכז האזורי לנתינת שירותים שונים כגון הדואר, השמירה ומשרדי הממשל. רק בשנת 1949 הועברו יחידות שוטרים עבריים ממטולה לאייש את התחנה, בעת שהחל גל העלייה הגדול ליישוב חלסה והיה צורך בשוטרים לפקוח ושמירה על הסדר הציבורי. המבנה חולק לשניים. חלק אחד היה משרדים אזרחיים ששימשו את ראשי היישוב הראשונים והחלק השני שימש כתחנת משטרה לכל דבר. כיום מבנה זה משמש כבנין המשטרה המקומית בעיר.
למרות היותה היישוב המרכזי באזור התיירותי שלאצבע הגליל, מתקיימת בקריית שמונה פעילות מועטה בתחום התיירות. בקצה הדרומי שלה ממוקם הרכבל העולה למנרה (אינו פועל), המלון היחידי בה הואבית החייל שלהאגודה למען החייל ויש בה מעטצימרים. בעיר פועלות מספרמסעדות המסווגות כמסעדות עממיות או מסעדות אוכל מהיר.
לעיר שניאזורי תעשייה: אחד צפוני הנמצא סמוך לכביש 99 המוביל לכיוון היישובדן, ואחד דרומי הנמצא סמוך לכניסה הדרומית לעיר. שניהם מאכלסים מספר בתי חרושת ומלאכה,מסגריות,מוסכים ונגריות. בהם: מפעל "גיבור ספורט" לייצורגרביים שנסגר ב-2009[27], מפעל "[[[סיידר הגליל|מיצי הגליל העליון]]" (יצרן המותג "סיידר הגליל" שנסגר ב-2006[28]) מפעל “סימפליויה״ המייצר תרופות וציוד לבתי חולים ומפעל של חברתנביעות.
שטח כלל האזורים המוקצים לתעשייה ומלאכה הוא 1,530 דונם, מתוכם 1,281 הם בגדר "שטח תפוס" והיתר, 249, הם בגדר "שטח פנוי". מספר העובדים בכלל אזורי התעשייה הוא 1,037.[29]
באוגוסט2019 פרסםמשרד הכלכלהקול קורא בנוגע להקמת מתחם תעשייה חדש בעיר, שצפוי לאכלס בין היתר מכון לחדשנות בתחום המזון ומתחםפודטק שלהרשות לחדשנות. גודל המתחם צפוי להיות כ-17 דונם.[31]
בסוף 2019 החלו העבודות להקמתמעונות סטודנטים בעיר. מפני שמרבית מעונות הסטודנטים בישראל מתפקדים רק עשרה חודשים בשנה, בקיץ המתחם יתפקד כמלון בו ניתן יהיה להשכיר לתיירים את חדרי המתחם. על פי התכנון הפרויקט ישתרע על שטח של כ-17 אלף מ"ר ויכלול קומת מסחר, מעליה קומת משרדים ומעליהן שמונה קומות עם 316 דירות שישמשו כ-400 סטודנטים. על מנת לתת מענה ראוי לדיירי המעונות יבנה במבנה לובי מפואר,חדר כביסה,קולנוע,חדר כושר, וחדר לשיעוריספורט.[32]
בהיותו יישוב חקלאי או יישוב באזור פיתוח, עובדים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישוב וגרים בו לפחות שישה חודשים רצופים, נהנים מכך שאםהתפטרו לשם כך מעבודתם, ההתפטרות תיחשב להם כפיטורים.[34] לתושבי יישוב זה ניתןזיכוי ממס הכנסה בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה.[35]
בית ונקובר (מתנ"ס כל-נדרי) - בית הנוער העירוני נפתח בשנת2007, ונותן מענה חברתי לכלל בני הנוער בעיר. בית הנוער משמש כמוקד פעילותם שלעיד"ן,נוער בסיכון, מרכז אתגרים, נוער עולה, נוער צד"ל ומנהיגות נוער במהלך שנת הלימודים ובחופשות. כמו כן מהווה המקום מקור לשיתופי פעולה עם מסגרות נוספות הפועלות בתוכו כגון: מטמון, קפה מותק לתשושי נפש, חוגים וציון מועדים על פיהלוח העברי.
מרכז תקוותנו - מבית קרן ילדנו. המרכז הקהילתי הממוקם ברחוב טרומפלדור הוא הגדול באצבע הגליל, ומשרת את תושבי העיר והסביבה משנת1973. מרכז תקוותנו מפעיל חוגי ילדים, הרצאות בנושאים שונים, הכשרה מקצועית, וקליטת עולים מבני מנשה וחבר העמים – בשיתוףמשרד הקליטה.[38] מרכז תקוותנו מפעיל גם 2מעונות
בית החאן - מרכז אומנויות אזורי.
מתנ"ס ארתור פוקס.
בקריית שמונה שנימקומונים - "מידע 8" היוצא לאור מאז 1973, ו"חדשות הגליל" היוצא לאור מאז2005. העיתונים מפעילים אתרי אינטרנט ומופצים מדייום שישי.
בעיר ישנם שישה בתי ספר יסודיים המונים כ-1,800 תלמידים. ארבעה מתוכםממלכתיים: מצודות, תל חי, המגינים וקורצ'אק; שניים מתוכםממלכתיים דתיים: עוזיאל ורמב"ם. בית ספר "יצחק הנשיא", שפעל בעבר, נסגר ב-2020 עקב מספר תלמידים נמוך.[39]
בסמוך לעיר נמצאתהמכללה האקדמית תל חי, מעונות הסטודנטים של המכללה ממוקמים כשני קילומטר מערבית אליה, בחלקה הצפוני של קריית שמונה. לימודי המכללה מתקיימים בשני קמפוסים, האחד המצוי כשני ק"מ צפונית לקריית שמונה, והשני, אשר נחנך בתחילת שנת הלימודים תשס"ט, ממוקם מזרחית לקמפוס הראשון.
לקריית שמונה קבוצת כדורגל מקצוענית,עירוני קריית שמונה. הקבוצה נוצרה מאיחודן של הקבוצות הפועל ומכבי קריית שמונה בשנת2000. בשנת2007 היא עלתה לראשונה בתולדותיה לליגת העל, ובסיום העונה הראשונה שלה בליגה סיימה במקום השלישי, שהוביל אותה להשתתפות בגביע אופ"א. בסוףעונת 2008/2009 ירדה הקבוצה לליגה הלאומית, אך בחלוף עונה אחת שבה לליגת העל. בסיוםעונת 2011/2012 זכתה הקבוצה באליפות והגיעה עד לשלב הפלייאוף של מוקדמותליגת האלופות. אצטדיונה הביתי הואהאצטדיון העירוני שבקריית שמונה.
האריה השואג: סמל גבורתם של שמונת גיבוריתל-חי, על שמם נקראת קריית שמונה, מסמל את ההיסטוריה של העיר בתקופתו שליוסף טרומפלדור וחבריו בסיפורמאורעות תל-חי. בנוסף "האריה השואג" סמל לחוזק ולכוח העמידה של התושבים מול הקטיושות והפיגועים. האריה השואג מופיע גם בסמל המועצה האזורית גליל עליון, בסמל מכללת תל-חי ובסמל בית ספר תל-חי בקריית שמונה.
גלגל התעשייה: סמל לתעשייה המתפתחת בעיר.
בנייה וצמיחה: העיר בתנופת בנייה והתפתחות תוך שמירה על איכות הסביבה והנוף.
החרמון והשמש העולה: הנוף המרהיב והשמש העולה, המהווה סימן לתקווה.
קריית שמונה ממוקמת בצפון-מערבעמק החולה בתוך השבר הסורי-אפריקאי, לרגליהרי נפתלי ובסמוך לרכס רמים. האקלים הואאקלים ים-תיכוני עם טמפרטורות גבוהות ועומסי חום כבדים בקיץ, בהשפעתו של עמק החולה הנמוך מסביבתו. בעונת החורף על-פי-רוב הרוחות חלשות יותר מבהרים הסמוכים ולילות רבים הם ללא רוח, כך שהקרה בחורף אינה נדירה ובעיקר במזרח העיר. בעונות המעבר ובחורף, רוחות מזרחיות חזקות (שרקיות) נושבות לעיתים, אך לרוב הן חלשות יותר בהשוואה למורדות רמת הגולן. לעומת זאת, בחודשי הקיץ דומיננטית גלישת רוחות מערביות מההרים הסמוכים, המאיצות תוך כדי ירידה. כתוצאה מכך הגעת הבריזה הקייצית לקריית שמונה ועמק החולה מלווה כמעט מדי יום ברוחות מערביות חזקות לפרק זמן קצר בשעות אחר הצוהריים.[43]
כמות המשקעים השנתית הממוצעת בקריית שמונה נעה בין 600 ל-700 מ״מ מדרום-מזרח העיר לצפון-מערבה. הקרבה של העיר למורדות הרי נפתלי מגבירה את הגשם שיורד עליה מעננות שנמצאת על רכס רמים. כך שהכמויות במערב קריית שמונה דומות לכמויות במנרה (קרוב ל-700 מ״מ). גשם עז עשוי לרדת בעיר ובמדרונות ההרים הסמוכים בעיקר בעונות המעבר. למשל, ב-30.5.1958 נמדדו בקריית שמונה 81 מ״מ תוך שעה וחצי כתוצאה מ״שבר ענן״, ונגרמו ברחובותיה הצפות קשות.[43]