אנשים דובריכושית מצפון אפריקה עברו לאזור שהוא כיום קניה החל משנת 2000 לפנה"ס לערך. סוחריםערבים החלו להגיע לחוף הקנייתי סביב המאה הראשונה לספירה. בשל קרבת קניה לחצי האי ערב היא הייתה מקום נוח לקולוניזציה, ויישובים ערביים ופרסיים נוסדו באזור החוף. במשךהאלף הראשון לספירה,עמים דוברי בנטו ונילוטית נדדו לאזור, והראשונים מהווים כיום כשלושה רבעים מאוכלוסייתה של קניה.
במאות שלפני הקולוניזציה האירופאית, החוף הסוואהילי של קניה היה חלק מהאזור המזרח-אפריקאי שסחר עם העולם הערבי ועםהודו, בייחוד בשנהב ובעבדים. סוחרים אלה הגיעו בתחילה מארצות ערביות, אך לאחר מכן רבים הגיעו מזנזיבר.סוואהילי, שהיא שפת בנטו עם מילים רבות ששאולות מהערבית, התפתחה כלינגואה פרנקה לסחר בין עמים שונים באזור.
הפורטוגזים היו האירופים הראשונים שהגיעו לאזור שהוא כיום קניה. מגלה הארצות הפורטוגלי,ואסקו דה גאמה, ביקר במומבסה שעל החוף ב-1498. גאמה הצליח להגיע להודו, דבר שאפשר לפורטוגזים לסחור עםהמזרח הרחוק דרך הים באופן ישיר, ללא מעבר בדרכי המסחר העתיקות, כמודרך הבשמים, שעברה דרךהמפרץ הפרסי,הים האדום והנגב. רבים מנתיבי הסחר באזור מזרחהים התיכון נשלטו בידיהרפובליקה הוונציאנית, ופורטוגל קיוותה לשבור את המונופול הוונציאני בעזרת מציאת דרך חדשה למסחר עם המזרח הרחוק. השלטון הפורטוגזי במזרח אפריקה התמקד בעיקר ברצועת חוף באזור מומבסה. אזור זה נכבש בעשור בתחילתהמאה ה-16, דבר שאפשר לפורטוגזים להשתלט ביתר קלות על האוקיינוס ההודי המערבי, וכך להשתלט על הסחר באזור שהיה בידיים ערביות.
אך ההגמוניה הפורטוגזית לא נמשכה לזמן רב, והתנגדו לה גורמים אירופים – אנגלים והולנדים, וכן מקומיים – בעיקר ערבים מעומאן. עד1730, הערבים גירשו את הפורטוגזים מהחוף הקנייתי והטנזני. גם לאימפריה הפורטוגזית עצמה כבר היה פחות עניין בסחר הבשמים, שנעשה פחות רווחי.
הקולוניזציה הערבית הייתה משמעותית יותר מזו הפורטוגזית. אף שגם הערבים השתלטו רק על אזור החוף, הם הקימו מטעים והגבירו את סחר העבדים, דבר שהביא לחדירה משמעותית יותר לאזור, וכן העבירו את בירת עומאן לזנזיבר ב-1839. השלטון הערבי על כל הנמלים העיקריים בחוף המזרח-אפריקאי נמשך עד שהבריטים החלו להגביר את השפעתם באזור, תוך ניסיון להפסיק אתסחר העבדים. עדשנות ה-80 של המאה ה-19, הגרמנים והבריטים כבר השתלטו על הנמלים ויצרו קשרי סחר עם מנהיגים מקומיים. אולם הנוכחות העומאנית המשיכה להתקיים באזור עד למהפכת1964. עד היום, קנייתיים ממוצא עומאני הם עשירים יחסית ובעלי השפעה פוליטית באזור החוף של קניה.
גבולותיה של קניה נקבעו בשנת1885 בהסכמיועידת ברלין שנחתמו בין המעצמות האימפריאליסטיות, והחל משנת1895 היא הייתה לקולוניה בריטית, כחלק מ"הפרוטקטורט המזרח אפריקאי". בריטניה החלה לבצע בקניה תהליךמודרניזציה מואץ והעבירה אליה אלפי מתיישבים לבנים שהשתלטו על מרבית האדמות הפוריות. המקומיים נדחקו לשטח מצומצם ונחות, שנתחם על פי החלוקה האתנית והחברתית של האוכלוסייה. הדומיננטיות הלבנה עוגנה בחוקי המדינה ובהגנת הכוחות המזוינים. בחיפוש אחר עבודה, עברו רבבות קנייתים לערים הצפופות ומוכות האבטלה, ובראשןניירובי. משנת1945 החלו בני שבט הקיקויו להביע את מורת רוחם מהדיכוי בסדרה שלשביתות ומעשי אלימות. שנה לאחר מכן קמה תנועת "האיחוד האפריקני הלאומי של קניה" (KANU) בראשותג'ומו קניאטה, שדרשה זכויות אזרחיות וביטול האפליה.
לאחר שהדרישות לא נענו, פרץ ב-1952 מרד המאו מאו, שכלל פעולותטרור כנגד הלבנים ומשתפי פעולה שחורים. לדיכוי ההתקוממות שחוללו 1,500 לוחמי המאו-מאו נדרשו לצבא הבריטי 50,000 חיילים וארבע שנים. ב-1955 דוכא המרד, לאחר שעשרות אלפי מורדים נאסרו ומעל 13,500 אפריקנים נהרגו, זאת לעומת 32 לבנים בלבד.[7] למרות דיכוי המרד, החלה בריטניה לגבשחוקה חדשה שכללה רפורמות כלכליות וחברתיות, תוך ניסיון לאתר מנהיגות מתונה, שתוביל את קניה לאחר מתן העצמאות.
הבחירות הישירות הראשונות לאפריקאים ל"מועצה המחוקקת" נערכו ב-1957, במסגרת ניסיונות הבריטים להעברה מסודרת של השלטון לידיים מתונות. למרות ציפיותיהם לעליית מועמד מתון, גבר לבסוף הלאומן בן שבט הקיקויו –ג'ומו קניאטה (שנעצר במרד המאו מאו ושוחרר מכלאו ב-1959), והוא גיבש ממשלה זמן קצר לפני שקניה קיבלה עצמאות כהדומיניון של קניה ב-12 בדצמבר1963. שנה לאחר מכן, בוטל מעמד הדומיניון שניתן לקניה והוקמה רפובליקה, וקניאטה הפך לנשיא, ותוך זמן קצר כונן מערכת שלטונית ריכוזית וחד-מפלגתית. עם זאת תחת שלטונו שמרה קניה על זיקתה למערב והייתה לאחת המדינות היציבות באפריקה.יום העצמאות נחגג ב-1 ביוני.
אחרי מותו ב-1978 הפךדניאל אראפ מוי לנשיא. האיסור על פעילות מפלגות אופוזיציה נותר על כנו, ובמספר מערכות בחירות היה מוי המועמד היחיד. תקופת שלטונו של מוי התאפיינה בהתגברות השחיתות במדינה, בפגיעה בזכויות האזרח, ובלחץ גובר והולך של גורמי חוץ לעריכת רפורמות פוליטיות וכלכליות. למן 1997 הפסיקוהבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית את הסיוע הכלכלי לקניה, והתנו את חידושו בהסתלקותו של אראפ מוי מן השלטון ובהנהגת דמוקרטיה רב-מפלגתית. בבחירות ב-1992 וב-1997 הותרה פעולתן של מפלגות אחרות, אך מוי ניצח שוב. בבחירות2002 נאסר על מוי על-פי חוק להשתתף, ומוואי קיבאקי, שרץ מטעם מפלגות האופוזיציה, נבחר לנשיאות. ב-2010 אושרה במשאל עם חוקה חדשה, שנכנסה באופן מלא לתוקף ב-2013, עם בחירתו לנשיאות של סגן ראש הממשלה לשעבראוהורו קניאטה.
במרוצת השנים התרחשו במדינה מספרפעולות טרור עם קורבנות בנפש.
קניה היארפובליקה דמוקרטית מייצגת נשיאותית עם מערכת רב-מפלגתית. הנשיא הוא גם ראש המדינה וגם ראש הממשלה. הסמכות המבצעת מופעלת על ידי הממשלה. הסמכות המחוקקת נתונה הן לממשלה והן לאספה הלאומית והסנאט. הרשות השופטת אינה תלויה ברשות המבצעת וברשות המחוקקת.
הרשות המבצעת – נשיא הרפובליקה של קניה הוא ראש המדינה וראש הממשלה של הרפובליקה של קניה. הנשיא הוא גם ראש הרשות המבצעת של ממשלת קניה והואהמפקד העליון של כוחות ההגנה של קניה.
הרשות המחוקקת – הפרלמנט של קניה הוא בית המחוקקים הדו-בתי של קניה. הוא מבוסס בבנייני הפרלמנט בניירובי ומורכב משני בתים. הבית העליון הוא הסנאט, והבית התחתון הוא האספה הלאומית.
הרשות השופטת – בית המשפט העליון הוא בית המשפט העליון בקניה, וכל שאר בתי המשפט מחויבים להחלטותיו. היא הוקמה על פי סעיף 163 של החוקה כבורר ומפרש אחרון של החוקה. היא מורכבת מהשופט הראשי של קניה שהוא נשיא בית המשפט, סגן השופט הראשי שהוא סגן הנשיא של בית המשפט וחמישה שופטים נוספים. הוא יושב בבניין בית המשפט העליון (לשעבר בית המשפט לערעורים במחוז העסקים המרכזי של ניירובי), וצריך להיות בו מניין של חמישה שופטים. מערכת המשפט הקנייתית מבוססת עלהמשפט המקובל.
כוחות ההגנה של קניה הם הכוחות המזוינים של קניה. צבא קניה, חיל הים של קניה וחיל האוויר של קניה מרכיבים את כוחות ההגנה הלאומיים. כוחות ההגנה הנוכחיים של קניה הוקמו, והרכבו נקבע, בסעיף 241 של חוקת קניה משנת 2010; הם נשלטים על ידי חוק כוחות ההגנה של קניה משנת 2012. נשיא קניה הוא המפקד העליון של כל הכוחות המזוינים.
הכוחות המזוינים פרוסים באופן קבוע במשימות שמירת שלום ברחבי העולם.
לקניה יש קשרים הדוקים עם שכנותיה דוברי סוואהילית באזור האגמים הגדולים באפריקה. היחסים עםאוגנדה וטנזניה חזקים בדרך כלל, שכן שלוש המדינות פועלות לאינטגרציה כלכלית וחברתית באמצעות חברות משותפת בקהילה המזרח אפריקאית.
היחסים עםסומליה היו מתוחים היסטורית, אם כי היה תיאום צבאי מסוים נגד מורדים איסלאמיסטים. לקניה יש יחסים טובים עםבריטניה. קניה היא אחת המדינותהפרו-אמריקאיות ביותר באפריקה ובעולם הרחב.
קניה מחולקת כיום לארבעים ושבע נפות הנקראות בסווהילית "וילאיה". כל אחת מהנפות מנוהלת על ידימושל ומועצה מקומית שנבחרים בבחירות ישירות. הנפות מחולקות בתורן למספר כולל של כ-497 שטחים במדינה הנקראים "טאאראפה". אותם שטחים מתחלקים למספר כולל של כ-2,427 מיקומים הנקראים "מטאה", ואלו מתחלקים למספר כולל של כ-6,612 תתי-מיקומים במדינה, הנקראים בסווהילית "מטאה מדוגו". נוסף על כך, עד כניסת החוקה הנוכחית באופן מלא לתוקף בשנת2013 הייתה קיימת, מעל 47 הנפות, חלוקה לשמונה מחוזות הנקראים "מאקואה" (מחוז, בלשון יחיד), ו"מיקואה" (מחוזות, בלשון רבים) בשפה הסווהילית, וכל שמונה המחוזות היו מנוהלים על ידי נציבים מחוזיים הממונים על ידי נשיא קניה.[8]
ביןמדינת ישראל וקניה מתקיימיםיחסים דיפלומטיים מלאים החל משנת1963, למעט בין השנים1973–1993, בהן נותקו הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, בלחץ מדינות ערב, בעקבות ועידתהמדינות הבלתי-מזדהות באלג'יר שהתקיימה לפנימלחמת יום הכיפורים. נכון לשנת2018, קשריה של ישראל עם קניה הם מן היציבים והטובים ביותר שיש לישראל עם מדינות אפריקה, כאשר שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה נרחב בנושאים שונים, בין היתר בתחומיתיירות,מסחר וחקלאות. לישראל יש שגרירות רשמית בניירובי, ולקניה שגרירות רשמית ברמת גן.
כלכלתה של קניה, הענייה במשאבי טבע, מבוססת בעיקר עלחקלאות, המהווה את פרנסתם של כ-75% מאוכלוסייתה, אף שהיא מהווה רק 24% מהתמ"ג. הגידולים העיקריים הםתה,קפה,קנה סוכר,חיטה,תירס, ואורז.מגזר השירותים גם הוא חזק יחסית, וכך גם ענף התיירות המושך רבים לביקוריספארי.
לאחר עצמאותה ב-1963 חלה בקניה צמיחה כלכלית מרשימה, אך החל מ-1974 ועד שנת1990 היא פחתה משמעותית. בשנות ה-90 החלה בקניה רפורמה כלכלית ותהליךליברליזציה. כיום, כלכלתה היא החזקה ביותר מבחינת התמ"ג לנפש במזרח ובמרכז אפריקה.
רוב מפעלי התעשייה קשורים בעיבוד מזון. בנוסף קיימים מפעלים לייצורמלט וזיקוק נפט. בסוף שנות ה-80 בהובלת נשיא קניה היה ניסיון להתחיל בייצורמכוניות ונבנה אב-טיפוס שלNyayo Car. חברה ממשלתית שהוקמה לקידום הנושא לא הצליחה להגיע לייצור סדרתי.
במאה ה-21 הוקמו בקניה חוות רבות לייצור אנרגיה מרוח. אך לפי מחקר ישראלי בחווה אחת, תאגיד החשמל מזרים את החשמל הרחק למרכז המדינה ואילו התושבים המקומיים העניים אינם מחוברים לחשמל.[9]
מניתוח נתוני סחר החוץ של קניה, על פי היחידה הכלכלית של מכון היצוא עולה כי, שותפות הסחר המרכזיות של קניה הן אוגנדה (10.5%), טנזניה (10.2%),הולנד (7.1%) ובריטניה (6.7%), אשר יחד מהוות יעד ל-34.5% מכלל היצוא הקנייתי. שארהיצוא מתחלק ביןארצות הברית, איחוד האמירויות, סודאן, מצרים, פקיסטן וסומליה.
מבחינת היבוא, 52.2% מגיעמחמש שותפות סחר מרכזיות: הודו (20.7%), סין (15.3%), איחוד האמירויות (9.5%) וערב הסעודית (6.7%). שאר היבוא מתחלק ביןיפן, בריטניה, גרמניה, אינדונזיה, סינגפור, מצרים, פינלנד וטנזניה.
מניתוח נתוני היבוא נראה כי קניה עוברת תהליכי תיעוש ומיכון, בעוד שניתוח היצוא מצביע על מרכזיותו של ענף החקלאות. ניתן גם ללמוד על המעמד של קניה במזרח אפריקה ביחס לשותפות הסחר הגדולות שלה – טנזניה ואוגנדה, אליהן היא מייצאת 21% מסך היצוא שלה.
מחוףהאוקיינוס ההודי במזרח מתמשכיםמישורים עד לרמה המרכזית. הרמה המרכזית חצויה על ידיהשבר הסורי אפריקני. הרמה הקנייתית היא מהאזורים החקלאיים המצליחים ביותר באפריקה. ההר הגבוה ביותר בקניה (והשני בגובהו באפריקה) מצוי ברמות אלו:הר קניה, שגובהו 5,199 מטר, ועליוקרחונים. האקלים לאורך החוף הוא טרופי, ואילו בפנים הארץ האקלים הוא יבש.
בקניה יש שטח משמעותי שמהווהבית גידול לחיות בר. חמשת מיני החיות הגדולות של אפריקה מצויים גם בקניה: האריה, הנמר, התאו האפריקני, הקרנף והפיל. ניתן למצוא גם אוכלוסיות גדולות שלחיות בר אחרות בגנים הלאומיים ובשמורות הציד במדינה. במרכז מזרח המדינה, יש אתשמורת הטבעהפארק הלאומי אברדרה המכיל פילים, אריות, זברות וג'ירפות.חדף פיל זהוב גב הוא בעל חייםאנדמי לקניה, ומצוי בסכנת הכחדה כמו יתר בעלי החיים בקניה, בשל שיעור גבוה של גידול אוכלוסיית בני האדם.
אוכלוסיית קניה מונה כ-53 מיליון בני אדם.תוחלת החיים עומדת על כ-67.47 שנים בממוצע.שיעור הפריון עומד על 3.25 ילדים לאישה.
האוכלוסייה מגוונת ביותר מבחינה דתית, אתנית ולשונית, וכוללת תושבים כמעט מכל קבוצה אתנית ולשונית גדולה באפריקה.בניקיקויו, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, מונים כ-22% מן האוכלוסייה. שבטים עיקריים נוספים הם הלוהיה (14%), לואו (13%), קלנג'ין (12%) והקמבה (11%). בנוסף יש מיעוט קטן של אירופאים, הודים וערבים, המהווים שריד לתקופה הקולוניאלית.
85.5% מהתושבים הם נוצרים, מתוכם כ-53.9% משתייכים לנצרות הפרוטסטנטית, ו-20.6% לנצרות הקתולית. 10.9% אחוז מהאוכלוסייה הםמוסלמים. ארגונים אסלאמיים חולקים על הנתון הזה, והם מגיעים להערכות של עד 35%–45% מהאוכלוסייה. רוב המוסלמיםסונים (רובם מהאסכולה השאפעית), 7% מהמוסלמים הם שיעים, ו-4% הםאחמדים. 1.6% מהאוכלוסייה חסרת דת, 1.8% מאמינים בדתות אפריקניות מסורתיות, ועוד מעל אחוז אחד של דתות אחרות, ביניהם כמה מאות יהודים.
יהודים ראשונים הגיעו לקניה בשנת1899 ובשנת1913 נפתחבית כנסת ראשון. בין היהודים הבולטים היהישראל סומן שהיה ראש העירניירובי בשנים1955–1957. כיום מתגוררים במדינה כמה מאות יהודים, רובם ישראלים.
.svg)
