בינואר1960, זכתה קמרון הצרפתית לעצמאות וב-1 באוקטובר1961 אוחדו שני החלקים מחדש, כאשר קמה בקמרון מדינה עצמאית – אף שחלק מקמרון הבריטית סופח לניגריה. תושבי החלק הבריטי לשעבר בקמרון, הדוברים אנגלית, מרגישים מקופחים לעומת תושבי החלק דובר הצרפתית.
במאי1975 שונה הדגל. שני כוכבים הוחלפו בכוכב גדול במרכז כסמל לאחדות.
במאי2014, בעקבותחטיפת הנערות בניגריה, הודיעה הממשלה כי תילחם בארגון הטרור המוסלמי-אפריקאיבוקו חראם לצד מדינתצ'אד, והציבה חיילים בגבול עםניגריה. בדצמבר אותה שנה, ביצעו המיליציות של בוקו חראם מספרמתקפות טרור שהביאו למותם של 84 אזרחים.
בראש המדינה עומדנשיא קמרון. לנשיא יש סמכויות רבות, הן בתחומי המדיניות, הן בשליטתו על הצבא, וכן האפשרות להכריז על מצב חירום. הנשיא ממנה את כלל בעלי התפקידים בממשלה, החל מראש הממשלה, ועד למושלי האזורים ואפילו חברי מועצת העיר בערים הגדולות. הנשיא נבחר בבחירות פעם ב-7 שנים. בערים הקטנות יותר הציבור הוא זה שבוחר את ראשי הערים.
ארמון הנשיאות ביאונדה
שיטת המשפט הקמרונית מבוססת ברובה על המשפט הצרפתי.
הרשות המחוקקת היא האספה הלאומית, ש-180 חבריה נבחרים לתקופה של חמש שנים. היא מתכנסת שלוש פעמים בשנה.
קמרון סובלת קשות משחיתות שלטונית: סקר הראה שמעל מחצית הקמרונים שילמושוחד במהלך 2003, השיעור הגבוה בעולם. ב-2005 הכריזה הממשלה על מסע למאבק בשחיתות.[7]
בתחילת שנות ה-60 החלו להתפתח קשרים בין ישראל לבין קמרון. שתי המדינות היו צעירות וראו בקשר ביניהן קשר עליון בין מדינה אסייתית לבין מדינה אפריקאית. בשנת 1973 קמרון ניתקה את קשריה עם ישראל, כמו מדינות אחרות מאפריקה, בעקבותמלחמת יום הכיפורים. לאחר 13 שנים, בשנת1986, נפגשוראש ממשלת ישראלשמעון פרס ונשיא קמרון והחליטו על חידוש היחסים. כיום המדינות נמצאות בקשר שוטף והיחסים בין המדינות טובים.
קמרון היא מהמדינות העניות ביותר והבלתי מפותחות ביותר באפריקה ובעולם.תשתית תחבורתית לא מפותחת,חוב חיצוני גדול, נטילת שוחד ושחיתות ממשלתית פוגעים בכלכלה ומקשים ביותר על פיתוחה.
כלכלת קמרון מתבססת בעיקר על החקלאות.התעשייה נחשלת ואינה מפותחת. התעשייה הקיימת עוסקת בעיקר בהפקת נפט, זיקוק נפט,עיבוד מזון וטקסטיל.קיימות תוכניות ממשלתיות ותוכניות של משקיעים פרטיים לפתח את התעשייה, כך לדוגמא, חברת "מדלין קזאליס" שמתמחה בייצור מוצריקוסמטיקה מייצאת את תוצרתה למדינות רבות במערב אפריקה.
בקמרון יש פוטנציאל גדול של אנרגיה הידרואלקטרית וכן עתודות של כ-400 מיליוןחביות נפט. ממשלת קמרון מעוניינת לנצל יותר את עתודות הנפט שבשטחה.הנפט מהווה מקור תעסוקה בתעשייה. הנפט הגולמי והנפט המזוקק הם מהווים את עיקר היצוא מקמרון.בשנת 2022 עמד היקף היבוא על כ-8.19 מיליארד דולר והיצוא על כ-6.95 מיליארד, 63% מהם נפט גולמי, נפט מזוקק וגז טבעי[8].
ב-2020 נאמד גודל האוכלוסייה ב-26.5 מיליון נפש על ידיספר העובדות העולמי, בהשוואה ל-4.45 מיליון בשנת 1950, האוכלוסייה צעירה - בשנת 2010 למעלה מ-40% מן התושבים הם מתחת לגיל 15 ורק כ-3% מעל גיל 65.תוחלת החיים היא כ-59.6 שנים, נתון נמוך ביחס לרוב העולם אך ממוצע ביחס למדינותאפריקה שמדרום לסהרה.[9] ממוצע הילודה הוא 4.5 ילדים לאישה.
במדינה שורר גיוון רב שלמוצאות אתני ולשוני: מספר הקבוצות האתניות והלשוניות הוא לא פחות מ-230. שפות מ-24 משפחות שונות של שפות אפריקניות מדוברות במדינה, ובנוסף לכך משתמשים גם בשפות הרשמיות, צרפתית ואנגלית. ניב מקומי המבוסס על אנגלית נמצא בשימוש באזורים שהיו בשלטון בריטי, בצפון מערב המדינה.
על פי הערכות מ-2020, הנצרות היא הדת השלטת במדינה הקמרונית ולה משתייכים כ-58% מכלל אוכלוסייתה (כ-27% נוצרים-קתולים וכ-22% נוצרים-פרוטסטנטים) בנוסף לכ-10% של זרמים נוצריים אחרים – ולצדה גם מיעוטאסלאמי משמעותי – המהווה כ-24.4% מכלל אוכלוסיית קמרון, כשהיתר הם בנידתות פולקיסטיות אפריקאיות,פגנים ואי-דת.
במדינה מתנהלחופש פולחן: כנסיות נוצריות ומרכזים מוסלמים של עדות שונות פועלות בחופשיות ברחבי קמרון בעוד שהמסורתיים פועלים במקדשים שלהם, שהופכים פופולריים גם כיום.
הארגון הלא-ממשלתי הטורקי IHH מעריך שהמוסלמים מהווים 25-30% מהאוכלוסייה הקמרונית.
האוכלוסייה הנוצרית מחולקת ביןקתולים (32.4 אחוזים מכלל האוכלוסייה),פרוטסטנטים (30.3 אחוזים), ועדות נוצריות אחרות (כוללעדי יהוה) 6 אחוזים. הרוב המכריע של המוסלמים הםסונים המשתייכים לאסכולת המשפט המאליכי, לצד כ-12% מעדת האחמדיה ו-3%שיעים. הנוצרים והמוסלמים נמצאים בכל אזור, אם כי הנוצרים נמצאים בעיקר במחוזות הדרומיים והמערביים והמוסלמים הם הרוב במחוזות הצפוניים.
שיעור ניכר מן התושבים, בעיקר בדרום אך גם בצפון, מחזיקים באמונותאנימיסטיות, ולעיתים מערבים פולחנים אנימיסטיים עם דת מונותאיסטית – נצרות או אסלאם.
