קלמנס השביעי (בלטינית:Clemens VII;26 במאי1478 –25 בספטמבר1534), נולד כג'וליו די ג'וליאנו דה-מדיצ'י, היהחשמן בין1513 ו-1523 ואפיפיור מ-1523 ועד מותו ב-1534.
דה מדיצ'י נולד בפירנצה חודש אחריהירצחו של אביו,ג'וליאנו דה מדיצ'י על ידי בני משפחתפאצי. הוריו לא היו נשואים, אבל פרצה בחוקי המשפחה אפשרה לו להיחשב כבן חוקי ולפיכך כאחיינו שללורנצו דה מדיצ'י, אשר חינך אותו בצעירותו. לאחר שבן-דודו, ג'ובאני דה-מדיצ'י, הפך לאפיפיורלאו העשירי, הוא הפך לבעל השפעה ברומא ומונה ב-1513 לחשמן. בתקופה זו היה ג'וליו דה מדיצ'י פטרונו שלניקולו מקיאוולי ואף ציווה על הלה לכתוב את "ההיסטוריה של פירנצה".
אחרי מותו שללאו העשירי בשנת1521 התעורר פילוג בין פלגים שונים בוותיקן, בני משפחת מדיצ'י והחשמנים האיטלקים תמכו במועמדותו של ג'וליו ד'מדיצ'י, או של חברואלסאנדרו פרנזה לאפיפיור (שהם היו המועמדים המועדפים על הקיסרקרל החמישי), בעוד שהחשמנים הצרפתים והספרדיים התנגדו למינויו. המחלוקת הסתיימה רק עם הצעת הפשרה - למנות אתאדריאנוס השישי. אחרי מותו של אדריאנוס, דה מדיצ'י הצליח להבטיח את מינויו לאפיפיור בקונקלווה.
תקופתו כאפיפיור הייתה מאופיינת בתכססנות פוליטית מתוחכמת מחד גיסא, אך גם בחוסר יכולת להתמודד עם הרפורמציה מאידך גיסא. התקופה מאופיינת בחוסר יציבות באיטליה, שהשפיעה על הלכי רוחמשיחיים, גם בקרב הקהילה היהודית (אשר שניים ממנהיגיה,דוד הראובני ושלמה מולכו אף נועדו עם האפיפיור).
הוא היה מעורב במלחמות ביןצרפת,ספרד ואנגליה, כשהוא עובר - חליפות - מברית עם קרל החמישי לברית עםפרנסואה הראשון מלך צרפת (וחוזר לברית עם קרל החמישי). התכססנות הפוליטית עוררה מרד בתוך הותיקן: ב-1526 כבשו חייליו של החשמן פומפלו קורונה את רומא וצרו עליה. קלמנס המושפל נאלץ לטעון שהוא חוזר לברית עם קרל החמישי (אבל אחרי שקורונה נסוג מרומא, הוא פיטר אותו וחזר בו מהתחייבויותיו - תוך שהוא כורת ברית עם הצד הצרפתי).
כאשר צבאות הדוכס מפררה ובני בריתו מןהאימפריה הרומית הקדושה נכנסו לאיטליה ללא התנגדות, מצא עצמו קלמנס מבודד שנית. החיילים בזזו אתמדינת האפיפיור. ב-6 במאי1527 כבשו חיילי קרל החמישי אתרומא ובמשך שמונה ימים בזזו החיילים (שלא קיבלו שכר) את העיר. מאורע זה מכונהביזת רומא (Sacco di Roma). האפיפיור נמלט מבזיליקת פטרוס הקדוש והתבצר בטירת סנטאנג'לו שעל גדות הטיבר שם שהה עד6 בדצמבר[1]. בתאריך זה נמלט קלמנס, לאחר ששיחד מספר מפקדים מקומיים, לאורבייטו שמצפון לרומא. הוא שב לרומא ב-6 אוקטובר1528[2], לאחר ששילםכופר נפש והגיע להסכם במסגרתו הפך לבן חסותו שלקרל החמישי.
בפירנצה, בינתיים, ניצלו אויבי משפחת מדיצ'י את חוסר היציבות הפוליטית לסילוק משפחת האפיפיור מעמדות כוח בעיר. אולם ביוני1529 חתם האפיפיור עלהסכם שלום עם הקיסרות הרומית הקדושה בברצלונה וקיבל בחזרה את השליטה על אדמותיו. החוזה אושרר בכינוסבולוניה ב-24 באפריל1530 בטקס שבו קיבל קרל החמישי כתר קיסרי מקלמנס השביעי. גייסותיו של קרל החמישי הטילו מצור על פירנצה שבסיומו נפלה העיר ומשפחת מדיצ'י חזרה לשלוט בה. קרל מינה את אלסנדרו דה מדיצ'י לדוכס, וזה הפך לבן חסותו.
אחת מהתוצאות העקיפות של תלותו המוחלטת, מכאן ואילך, של קלמנס בקיסר קרל החמישי, הייתה סירובו, בלחצו של האחרון, לאשר את גירושיו שלהנרי השמיני מלך אנגליה מקתרין מאראגון. תוך כדי כך, הוא השתמש בטקטיקות של עיכוב ודחייה, וכן במרגלים אשר גנבו את מכתביו של הנרי לאן בולין להוכחת רומן מחוץ לנישואין בין השניים. התנהגותו הובילה בסופו של דבר להתנתקותו של הנרי מהכנסייה הקתולית והקמתהכנסייה האנגליקנית.
מעבר לסוגיות הפוליטיות, קלמנס ידוע בעיקר בשל היותו פטרון של האמנויות ובשל תרומתו הרבה, לפיכך, לאמנות הרנסאנס. בין השאר, שימש כפטרונם שלרפאל,מיכלאנג'לו וסבסטיאנו דל פיומבו. הוא היה זה שהזמין, ימים אחדים לפני מותו, אתמיכלאנג'לו, לצייר אתפרסקו הענק יום הדין האחרון על קיר המזבח בקפלה הסיסטינית, נושא שללא ספק בחר בו תחת הרושם של הקטסטרופה הנוראה שהתרגשה על רומא בתקופת כהונתו[3].
קלמנס מת ברומא ב-1534 ממחלה, נטען כי סיבת מותו הייתה מאכילתפטרייהרעילה אך הסימפטומים של מחלתו לא תומכים בתאוריה זאת.
- ^צ'אסטל, לעיל, עמ' 190-191.
- ^צ'אסטל, לעיל, עמ' 179.
- ^צ'אסטל, לעיל, עמ' 200.
