 | |
| לידה | 10 בנובמבר 1855(יוליאני) Nikozi,גאורגיה  |
|---|---|
| פטירה | 26 ביוני1918 (בגיל 62) Martkopi,גאורגיה |
| מקום קבורה | קתדרלת סיוני |
| מדינה | האימפריה הרוסית |
| השכלה | |
| השקפה דתית | נצרות אורתודוקסית |
  | |
קיריון השני (גאורגית:კირიონ II,10 בנובמבר1855 -26 ביוני1918) היההיסטוריון וכהן דת גאורגי שכיהן כקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה(אנ')[1] לאחר שחזור עצמאות האוטוקפליה שלהכנסייה הגאורגית מידיהכנסייה הרוסית הפרבוסלבית בשנת 1917 ועד להירצחו בהתנקשות בשנת 1918. הוא עברקאנוניזציה בשנת 2002 על ידי הסינוד הגאורגי.
קיריון השני נולד לאב כומר כגיורגי סָדזַגלישווילי (გიორგი საძაგლიშვილი) בכפר ניכּוֹזי תחתית(גאו'), שלידגורי, בפלך טביליסי שבמלכות המשנה של הקווקז (כיוםגאורגיה). הוא בוגר סמינר בטביליסי (1876) והאקדמיה התאולוגית שלקייב (1880). בשנת 1880 הוא מונה לתפקיד סגן הדיקן של מכללת אודסה. בשנת 1883 חזר לגאורגיה ועבד במקביל כמורה רגיל ומורה רוחני (כפקיד כנסייה) בבית הספר הטכנולוגי בגורי,כותאיסי וטביליסי. במקביל לעבודתו פרסם עבודות, בגאורגית וברוסית, תחתשם העט איווֶריאֶלי וניקוֹלוֹזי, על ההיסטוריה שלהכנסייה הגאורגית והנצרות בגאורגיה. פרסם למעלה מ-40 ספרים על ההיסטוריה, הפילולוגיה הגאורגית (עם גריגול קיפשידזה). הוא גילה וחקר מספר כתבי יד גאורגיים ייחודיים מימי הביניים, אסף מטבעות גאורגיים עתיקים, הקליט פיסות של פולקלור גאורגי, נתן חסות לסטודנטים גאורגים מוכשרים ושיתף פעולה עם חוקרים זרים שהתעניינו בגאורגיה.
לאחר מותם של אשתו וילדיו הוא הפך לנזיר וקיבל על עצמו את השם קיריון. בשנת 1986 הוא מונה לתפקיד הארכימנדריט (אב מנזר או ראש הנזירים בכנסייה האורתודוקסית המזרחית) של מנזרכוואתאחווי. בין השנים 1898-1901 הוא כיהן כבישוףמנזר אלאוורדי וגורי. בתחילת המאה ה-20, במהלך הוויכוח הסוער על מעמד הכנסייה הגאורגית, היה תומך פעיל ועמד בראש התנועה, שקראה להחזרת מעמד האוטוקפליה[2] של הכנסייה הגאורגית, שבוטלה על ידיהאימפריה הרוסית בשנת 1811. הבישוף נהנה מיוקרה עצומה והפך לאבן שואבת לאלה שרצו לשחזר את עצמאות הכנסייה הגאורגית. מסיבה זו הוא הועבר, בשנת 1902, לקמניץ-פודולסקי (אוקראינה) וב- 1903 לקובנה (ליטא). בשנת 1908 נרצח האקסארך (Exarch) של כל גאורגיה, הארכיבישוף ניקון, בטביליסי. הממשל הרוסי ניצל את המצב כאמתלה להעברת הבישופים הגאורגים מתפקידם[3]. תואר הבישוף נשלל ממנו והוא נשלח לקוריאז' שבאוקראינה ומאוחר יותר הוגבל לתחום מנזר סאנאקסאר(אנ') שבמורדוביהרוסיה. בשנת 1915 הושבה לו דרגתו והוא מונה לבישוףפולוצק וויטבסק. רק לאחרמהפכת פברואר ב-1917, שהביאה לפרישתדה פקטו של גאורגיה מרוסיה, התאפשר לו לשוב לגאורגיה.
קיריון שב לגאורגיה בספטמבר 1917 ונתקבל בברכה על ידי מנהיגי הדת בגאורגיה. זמן קצר לפני כן, ב-12 במרץ1917, השיבה הכמורה הגאורגית את מעמד האוטוקפליה של הכנסייה הגאורגית וקיריון נבחר, ב-1 באוקטובר של אותה שנה, לקתוליקוס-פטריארך של גאורגיה, וקודש בקתדרלתסווטיצחובלי תחת השם קיריון השני. הקדשתו של קיריון נערכה בנוכחותם של נציגים שלבריטניה,צרפת,איטליה,ארצות הברית ובלגיה[4].הסינוד הקדוש ביותר[5] שלהכנסייה הרוסית הפרבוסלבית סירבה להכיר במהלך וכתוצאה מכך נשבר השיתוף בין שתי הכנסיות[6]. בנוסף לזה הוא עמד מול אופוזיציה של קבוצת כמרים גאורגיים שהתנגדה לסמכותו. בבוקר27 ביוני1918 הוא נמצא מת במעונו, במנזר מרתכופי, בנסיבות מסתוריות. הוא נקבר בקתדרלת סיוני. הסינוד הקדוש של הכנסייה הגאורגית הפכה אותו לקדוש בקאנוניזציה שנערכה ב-17 באוקטובר2002.
| הקודם: הראשון | הקתוליקוס-פטריארך של כל גאורגיה | הבא: לאונידה |
