 | |||||||
| כיילב קאשינג | |||||||
| לידה | 17 בינואר1800 סוסלברי,מסצ'וסטס,ארצות הברית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 2 בינואר1879 (בגיל 78) ניובריפורט,מסצ'וסטס,ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות היילנד, ניובריפורט,מסצ'וסטס,ארצות הברית | ||||||
| מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||
| השכלה | אוניברסיטת הרווארד | ||||||
| מפלגה | המפלגה הלאומית הרפובליקנית,המפלגה הדמוקרטית,המפלגה הוויגית | ||||||
| פרסים והוקרה | עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים | ||||||
| חתימה |  | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
קיילב קושינג (באנגלית:Caleb Cushing;17 בינואר1800 –2 בינואר1879) היהפוליטיקאי ודיפלומטאמריקאי אישהמפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחברבית הנבחרים של ארצות הברית מטעםמסצ'וסטס וכתובע הכללי של ארצות הברית בממשלו שלהנשיאפרנקלין פירס. הוא תמך בהתלהבות בהתרחבותה הטריטוריאלית והמסחרית של ארצות הברית, בייחוד בנוגע לסיפוחן שלטקסס,אורגון וקובה. קושינג האמין שהרחבת המרחב האמריקאי יגשים את "הייעוד הגדול שנועד לרפובליקה האמריקאית המופתית הזאת".[1] הוא דאג לחתימת ההסכם הראשון של ארצות הברית עםסין, הסכם וָאנְגְשְׂיָה משנת1844, שהעניק לסוחרים האמריקאים זכויות סחר בחמישה נמלים סינים.[2] לאחרמלחמת האזרחים ניהל קושינג את המשא ומתן על ההסכם עםקולומביה שנתן לארצות הברית את זכות המעבר בתעלה בין שני האוקיינוסים שהייתה אמור להכרות. הוא סייע להשגת הסדר מועדף בתביעות אלבמה(אנ') וכשגריר בספרד בשנות ה-70 של המאה ה-19 הוא הביא לידי פתרון את פרשת וירג'יניוס המטרידה.
קיילב קושינג נולד בסוסלברי,מסצ'וסטס, כבנם של ג'ון ניומרץ' קושינג, בונה ספינות וסוחר אמיד, ושל לידיה דאו מסיברוק,ניו המפשייר, שנפטרה כאשר הוא היה בן עשר. ב-1802 העתיקה המשפחה את מגוריה אל מעבר לנהר מרימק לעיירת הספנות המשגשגת ניובריפורט. קושינג התקבל לאוניברסיטת הרווארד בגיל 13 וסיים את לימודיו שם ב-1817. הוא המשיך לשמש כמורה למתמטיקה שם בשנים1820–1821 ובדצמבר 1821 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעבוד בבית המשפט השלום של מסצ'וסטס. ב-1824 הוא החל לעסוק בעריכת דין בניובריפורט.
ב-23 בנובמבר אותה שנה נשא קושינג לאישה את קרוליין אליזבת ויילד, בתו של השופט סמואל סאמנר ויילד, שופט בית המשפט העליון של מסצ'וסטס. אליזבת נפטרה כעשר שנים לאחר מכן והותירה אותו חשוך ילדים. הוא לא נישא בשנית.
ב-1825 כיהן קושינג בבית הנבחרים של מסצ'וסטס מטעםהמפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית. ב-1826 הוא נבחר לסנאט של המדינה וב-1828 הוא שב לבית הנבחרים. בשנים1829–1831 הוא בילה שנתיים באירופה. עם שובו הוא שב לכהן בבית הנבחרים של מסצ'וסטס בשנים1833–1834. בסוף 1834 הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית.
קושינג כיהן כחבר בית הנבחרים בשנים1835–1843. בסוף תקופת כהונתו הוא שימש כיושב ראשועדת החוץ של בית הנבחרים. כאשר היהג'ון טיילר לנשיא, בעקבות מותו הפתאומי שלויליאם הנרי הריסון, הוא הסתכסך עםהוויגים, והטילוטו על הצעות חוק שלהם, כולל חוקי מיסוי, שקושינג הצביע בעדם. בתחילה הצדיק קושינג את הטלת הווטו של טיילר ולאחר מכן הצביע נגד החוקים. ב-1843 הציג טיילר את מועמדותו של קושינג כמזכיר האוצר, אךהסנאט של ארצות הברית סירב לאשר את המינוי. מועמדותו הוגשה שלוש פעמים באותו יום, אך נדחתה.[3] במקומו מונהג'ון קנפילד ספנסר.
באותה שנה מינה טיילר את קושינג כשגריר ארצות הברית בסין, תפקיד בו הוא כיהן עד תום נשיאותו של טיילר במרץ1845. מתוך מטרה להרשים את חצר הקיסרות הסינית, הגיעה המשלחת שבראשה עמד קושינג על גבי ארבע אוניות מלחמה, עמוסות במתנות שנועדו להפגין את הישגי המדע, כוללאקדחים,טלסקופ ואנציקלופדיה. הגעתו של קושינג למקאו בפברואר1844 היוותה סנסציה מקומית, אךממשלת סין לא הייתה מעוניינת לקבל נציגות של מעצמה נוספת. קושינג עשה שימוש מושכל בשיטת המקל והגזר. על רקע נוכחות הספינות, הוא הזהיר שאי קבלתו תהווה עלבון לאומי. הוא איים שהוא יגיע ישירות לקיסר, הליך שהיה חסר תקדים. הקיסר ניסה לעכבו, אך לבסוף הוא שלח נציג לנהל משא ומתן עם קושינג, שהוביל לחתימת ההסכם בכפר וָאנְגְשְׂיָה הסמוך ב-3 ביולי. בנוסף להיותה של ארצות הברית מעצמה מועדפת, דאג קושינג שלאמריקאים יוקצה שטח אקסטריטוריאלי. בשנים הבאות התפתח הסחר האמריקאי עם סין במהירות, הודות לספינות הקליפר המהירות שנשאו כמויות קטנות של מטען יקר ערך, כמוג'ינסנג ומשי.מיסיונריםפרוטסטנטים אמריקאים החלו גם הם להגיע לסין. תגובת הציבור הסיני הייתה עוינת רוב הזמן, אך גם היו גורמים שסיפקו בסיס לתמיכה עבור המיסיונרים ואנשי העסקים האמריקאים. בשנים1850–1864 הייתה סין שקועה במרד טאיפינג, שהייתהמלחמת אזרחים שגרמה למיליוני מתים וסחר החוץ נכנס לקיפאון.[2][4][5]
בעת שירותו בסין הוסמך קושינג לנהל גם משא ומתן על הסכם ספנות וסחר עםיפן.
ב-1847, כאשר כיהן קושינג שוב כחבר בית המחוקקים של מסצ'וסטס, הוא הגיש הצעת חוק להקצבת כספים להצטיידותו שלרגימנט שישרת במלחמת ארצות הברית-מקסיקו. אף על פי שהחוק לא עבר, גייס קושינג את הכספים באופן פרטי.
במהלך המלחמה הוא שירת בצבא ארצות הברית כקצין בדרגתקולונל ברגימנט המתנדבים הראשון של מסצ'וסטס, שב-15 בינואר אותה שנה הוא קיבל את הפיקוד עליו. ב-14 באפריל הוא קודם לדרגתבריגדיר גנרל. במהלך המלחמה הוא לא השתתף בפועל בקרבות ונכנס למקסיקו סיטי עם גדוד המילואים שלו כמה חודשים לאחר סיום המלחמה. ב-20 ביולי1848 שוחרר קושינג מהשירות.
ב-1847 ושוב ב-1848,הציגו הדמוקרטים את מועמדותו של קושינג לתפקידמושל מסצ'וסטס, אך בכל אחת מההזדמנויות הוא נוצח בבחירות. הוא היה שוב חבר בבית המחוקקים המדינתי ב-1851. באותה שנה הוצע לו תפקיד התובע הכללי של המדינה, אך הוא דחה את ההצעה. לאחר מכן ועד1852 הוא כיהן כראש עיריית ניובריפורט.
ב-1852 מונה קושינג כשופט בבית המשפט העליון של מסצ'וסטס. בתקופת נשיאותו שלפרנקלין פירס, ממרץ1853 ועד מרץ1857, הוא כיהן כתובע הכללי של ארצות הברית. קושינג, שהיה איש הצפון, אך גילה אהדה למדינות הדרום, תמך בפסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד, עד כדי כך שנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית,רוג'ר טוני, שניסח את פסק הדין, כתב לקושינג מכתב תודה על תמיכתו.
בשנים1858,1859,1862 ו-1863 כיהן קושינג שוב כחבר בית המחוקקים של מסצ'וסטס. באותה תקופה הוא גם הקים את "סוכנות הקרקעות קושינג" בסנט קרואה פולס שבוויסקונסין. הבניין בו שכנה החברה רשום כיום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.
ב-1860 היה קושינג יושב ראש הוועידה הארצית של המפלג הדמוקרטית, שהתכנסה קודם כל בצ'ארלסטון ולאחר מכן בבולטימור, עד שהוא הצטרף לאלו שפרשו מהוועידה הסדירה. לאחר מכן הוא היה יושב ראש הוועידה של הנציגים הפורשים, שבחרו בג'ון ברקינרידג' כמועמד לנשיאות. באותה שנה שלח אותו הנשיאג'יימס ביוקנן לצ'ארלסטון בשליחות חשאית לתומכי הפרישה שלקרוליינה הדרומית.
על אף היותו תומך שלזכויות המדינות, והתנגדותו לביטול העבדות בארצות הברית במהלךמלחמת האזרחים, תמך קושינג באיחוד. בהמשך הוא מונה על ידי הנשיאאנדרו ג'ונסון כאחד משלושת חברי הוועדה שמונו לפקח ולנסח את החוקים שלהקונגרס של ארצות הברית. בתפקיד זה הוא שימש בשנים1866–1870.
ב-1868, בתיאום עם שגריר ארצות הברית בקולומביה, נשלח קושינג לבוגוטה ועסק בניהול המשא ומתן על זכות המעבר לספינות בתעלה שהייתה אמורה להיחפר דרךמצר פנמה.
בוועידה שהתכנסה בז'נבה ליישובתביעות אלבמה(אנ') בשנים1871–1872, הוא היה אחד מהיועצים המשפטיים שמונו על ידי הנשיאיוליסס ס. גרנט לייצג את ארצות הברית בפני בית הדין הבין לאומי לבוררות שהתכנס בז'נבה בנוגע לתביעות אלו.
מינואר1874 ועד אפריל1877 כיהן קושינג כשגריר ארצות הברית בספרד. הוא הרגיע את המתיחות בנוגע לפרשת וירג'יניוס(אנ') וזכה לאהדה בספרד.
ב-9 בינואר1874 מינה הנשיא גרנט את קושינג כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית, אך על אף למדנותו ומעמדו הרם בלשכת עורכי הדין, עברו כמתנגד למלחמה וחוסר אמון כלפיו מצד רבים מחברי הסנאט בנוגע לחוסר העקביות שלו, גרם להתנגדות קשה למינויו וב-13 בינואר הוא נדחה.[6]
קיילב קושינג נפטר בנויבריפורט ב-2 בינואר1879. הוא נטמן בבית הקברות היילנד שבעיר.שירות ספינות המכס של ארצות הברית קרא על שמו את אחת מספינותיו, שהייתה בשירת במהלך מלחמת האזרחים והושמדה על ידי פושטים שלצבא הקונפדרציה בקרב פורטלנד הרבור ב-27 ביוני1863.
קיילב קושינג, ברשת החברתיתGoodreads| התובעים הכלליים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
