 | |
| תחום | פסיכיאטריה |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D002375 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | F44.2,F20.2 |
  | |
.jpg)
קַטַלֶפְּסְיָה (מיוונית עתיקה:κατάληψις, "קטלפסיס", "לאחוז, לתפוס") היא מצבנוירולוגי המאופיין בנוקשות של השרירים וקיבועתנוחת הגוף ללא קשר לגירויים חיצוניים, כמו גם ירידה בסף הרגישות לכאב.[1]
התסמינים כוללים גוף נוקשה, גפיים נוקשות, גפיים שנשארות באותו תנוחה בעת תנועה, חוסר תגובה, אובדן שליטה בשרירים והאטה של תפקודי הגוף, כגון נשימה.
קטלפסיה היא סימפטום של הפרעות עצבים או מצבים מסוימים כמומחלת פרקינסון ואפילפסיה. זה גם סימפטום אופייני של גמילה מקוקאין, כמו גם אחד המאפיינים שלקטטוניה. היא יכולה להיגרם על ידי טיפול בסכיזופרניה באמצעותתרופות אנטי-פסיכוטיות,[2] כגוןהלופרידול,[3] ועל ידי חומר ההרדמהקטמין.פרוטאין קינאז A הוצע כמתווך של התנהגות קטלפטית.[4] קטלפסיה שעוותית, המלווה לעיתים בהרדמה ספונטנית, נתפסת כאינדיקטור לטראנס היפנוטי. קטלפסיה נוקשה של הגפיים או אפילו של הגוף כולו, שלפעמים נבחנת באמצעותם משקלות כבדים, הייתה עיקר במופעי היפנוזה בימתיים ואפילו הדגמות אקדמיות של היפנוזה מאז סוף המאה ה-18, כהוכחה ליכולות פיזיות יוצאות דופן האפשריות במצבי טראנס. הדגמות כאלה בוצעו גם על ידי אמני לחימה אסייתים ויוחסו לאנרגיה החיונית הפנאומטית המכונהצ'י.
ארמן ד'אנגור (Armand D'Angour) משער שדיווחים (כגון זה שתוארו ב"המשתה" שלאפלטון) עלסוקרטס, בערך בשנת 429 לפני הספירה, שעמד בשקט במשך שעות על גבי שעות במהלך המערכה האתונאיתנגד פוטידאה, תוך שהוא לכאורה שקוע במחשבה, הם "קיצוניים מדי מכדי להיחשב לגמרי עניין של בחירה רציונלית", וכי "סביר להניח שזה היה סימפטום של מצב פיזיולוגי או פסיכולוגי בסיסי", כגון קטלפסיה.[5]
תרסה מאווילה חוותה התקף ממושך של קטלפסיה שהחל בשנת 1539. אפיזודה זו הוחרפה על ידי הלחץ שחוותה במנזר הכרמליטי של ההתגלמות. רגליה הפכו נוקשות, והותירו אותה נכה למשך שלוש שנים. תרסה סבלה מאז התקפי קטלפסיה לסירוגין.
בטרגדיהרומיאו ויוליה שלויליאם שייקספיר, מספק האב לורנצו החביב (במהלך ניסיון שכשל לעזור לאוהבים) ליוליהשיקוי מחולל קטלפסיה יעיל כל כך עד שרומיאו מדמיין באופן טרגי שהטראנס דמוי המוות של אהובתו כמוות ממשי ומרעיל את עצמו. בייאוש רגע לפני שהיא מתעוררת מקהות החושים שלה - מה שמוביל אותה להתאבד עם הפגיון שלו כשגילתה את התאבדותו.
ברומן "הרוזן ממונטה כריסטו" שלאלכסנדר דיומא האב, האב פאריה סובל מדי פעם מהתקפי קטלפסיה, לפני שבסופו של דבר מת ממנה.
ב"מסתורי פריז" שלאז'ן סי, הנבל ז'אק פראן חווה התקף המתואר כקטלפטי בעימות האחרון שלו עם רודולף, מסונוור מאור המנורה והוזה חזיונות על ססילי שהמציא.
ב"סילס מרנר" שלג'ורג' אליוט, הדמות הראשית סילס מרנר סובלת לעיתים קרובות מהתקפים קטלפטיים, מה שמוסיף למוניטין יוצא הדופן שלו כקוסם או "איש ערמומי" בקרב הילידים שמאמינים באמונות תפלות של הכפר המאומץ שלו, רבלו.
בספרו שלארתור קונאן דויל, "הרפתקת החולה המתמחה", אדם מעמיד פנים שהוא קטלפסי כדי לקבל גישה לחדרי הנוירולוג; הרופא מנסה לטפל בו באמיל ניטריט.
בספר "החייל הטוב" שלפורד מדוקס פורד, הגיבור דוול חווה קטלפסיה בעקבות מות אשתו.
ב"גר בארץ נוכרייה" שלרוברט היינליין, חושבים שלדמות הראשית, ולנטיין מייקל סמית, יש קטלפסיה כאשר הוא מוחזר לכדור הארץ.
ב"הקבורה המוקדמת" שלאדגר אלן פו, המספר מפתח קטלפסיה. הוא חושש שיכריזו בטעות על מת ויקברו אותו בחיים, ועושה מאמצים רבים כדי למנוע זאת. בסיפור אחר של פו, "מפלת בית אשר", מדלין אשר חולה בקטלפסיה והיא נקברת בחיים על ידי אחיה הלא יציב רודריק. קטלפסיה מתוארת גם ב"ברניס", ובכך הפכה לאחד הנושאים החוזרים בסיפורת של פו.
{{cite journal}}: (עזרה){{cite journal}}: (עזרה){{cite journal}}: (עזרה)