קורדובה שוכנת ברובה על הגדה הימנית של נהר הגואדליקיוויר בדרוםחצי האי האיברי. העיר, ששימשה בעברקולוניהרומית, עברה לשלטוןממלכת הוויזיגותים במאה ה-6 ולאחר מכן נכבשה בידי המוסלמים במאה ה-8. תחת שלטוןבית אומיה הייתה קורדובה לבירתאמירות קורדובה ולאחר מכןח'ליפות קורדובה העצמאית, שממנה שלטו בני אומייה על ספרד כולה. בתקופה זו הפכה העיר למרכז בין-לאומי להשכלה ולמדע, ובמאה ה־10 הייתה לעיר השנייה בגודלה באירופה. בימים אלו פעל בעיר הרופא ופטרון האמנויות היהודיחסדאי אבן שפרוט כיועץ ודיפלומט בשירות הח'ליפה. בתחילת המאה ה-11 נקלעה הח'ליפות למשבר פוליטי עמוק שהוביל להתפרקותה. במאה ה־12 נולד בעיר הרמב"ם, אשר נאלץ להימלט ממנה עם משפחתו בעקבות גזרות הדת שהטילה שושלת המוואחידון הקיצונית שכבשה את העיר. לאחר הכיבוש הנוצרי ב-1236 צורפה קורדובה לכתר קסטיליה.
בעיר מצויים אתרים בולטים שלאדריכלות מוּרית, בהםהמסגד-קתרדלה של קורדובה,אתר מורשת עולמית שלאונסק"ו. בסמוך לו שוכנת החודריה (הרובע היהודי ההיסטורי של קורדובה) ובו מוזיאון יהודי ובית הכנסתשל קורדובה, שנבנה בשנת 1315. פסטיבל החצרות הפנימיים (פטיו) בחודש מאי, שבו נפתחות לתיירים חצרותיהם המקושטות של תושבי העיר העתיקה, הוכר כאתר מורשת תרבותית בלתי מוחשית של אונסק"ו.
יישוב אנושי באזור העיר התחיל בתקופה הפרהיסטורית, לפי שרידיםניאנדרטליים המתוארכים ל-42,000 עד 35,000 לפנה"ס.[2] את העיר ייסדו הפיניקים בשם "קרת-טבת" (קרת טובה), שהתגלגל לשם הלטיני Corduba.[3][4] העיר המשיכה להתקיים לאחר הכיבושהרומי, ובמקום ניתן למצוא שרידים לעברה המפואר, דוגמתאמת מים רומית.
קורדובה מוזכרת בתלמוד הבבלי בסביבות שנת 350 לספירה[5], שם שהה באותה עת הריש גלותא. עצם הימצאות אישיות יהודית כה בכירה בעיר מעידה ככל הנראה על קהילה יהודית חשובה שהייתה שם כבר באותן שנים[6].
בשנת711 לספירה נכבשה קורדובה על ידי המוסלמים, המכונים לעיתיםמורים. כך החל העידןהמוסלמי שארך בקורדובה למעלה מחמש מאות שנה. במהלך תקופה זו הייתה קורדובה לגדולה בעריאירופה, והפכה למרכז אמנות ולימוד אסלאמי, וגם אחד המקומות המקודשים לאסלאם.
בין השנים750 ל-929 הייתה קורדובה לבירת האמירות הספרדית המוסלמית שנקראה גםאל-אנדלוס ולאחר מכן משהפכה ספרד לח'ליפות, שנקראה גםח'ליפות קורדובה, הייתה קורדובה לבירתה. את הח'ליפות ייסדעבד א-רחמן השלישי לבית אומיה, שהכריז על עצמו כח׳ליף ובכך ביסס עצמאות פוליטית ודתית מלאה מהשלטון האסלאמי במזרח, שהיה נתון אז לשלטוןבית עבאס והפאטימים. צעד זה סימן את פתיחתו של עידן חדש של שגשוג בממלכה.[7] במהלךהמאה העשירית תוארה קורדובה כעיר גדולה ועשירה שהיו בה יותר מ-1,000מסגדים ויותר מ-600מרחצאות. יש המשערים שבין935 לשנת1013 הייתה קורדובה העיר הגדולה בעולם.
תקופת הח'ליפות סימנה עידן של פריחה ושגשוג גם לקהילההיהודית, והעיר משכה אליה מהגרים יהודים מהמזרח התיכון, שהיה פחות יציב באותה עת.[7] בין הדמויות הבולטות שפעלו אז בקורדובה היהחסדאי אבן שפרוט, רופא חשוב, דיפלומט ואיש חצר יהודי ששירת את עבד א-רחמן השלישי ואת יורשו אל-חכאם השני, ונחשב לאחת הדמויות המרכזיות בתור הזהב של יהדות ספרד.[7] בתפקידו כנשיא הקהילה היהודית קידם אבן שפרוט פריחה תרבותית ומדעית בעיר: הוא ייסד ישיבה בראשות רבימשה בן חנוך, הביא חכמים מבבל, ומשך לקורדובה פרשנים, משוררים ובלשנים כדוגמתדונש בן לברט ומנחם בן סרוק.[7]
ביטחון הקהילה היהודית של קורדובה תחת שלטון האסלאם לא היה רציף: בשנת1013, במהלך מלחמות השלטון שחוותה ח'ליפות קורדובה, גירש מנהיגהברברים סולימאן את רובה של הקהילה היהודית.[דרוש מקור]אברהם אבן דאוד, שכתב במאה ה-12, מתאר כיצד מלחמת האזרחים בקורדובה הביאה רבים מיהודיה לעזוב את העיר ולמצוא מקלט בטולדו ובסרגוסה, שם חיו עד תקופתו. בין הבולטים שעזבו את קורדובה היה שמואל אבן נגרילה (שמואל הנגיד), אשר עבר למלאגה ומשם עלה לגדולה כשר בכיר בחצר גרנדה.[8]
מאוחר יותר, בשנת1148, הציגו השושלת הברברית הקיצוניתאל-מוואחידון לקהילה היהודית שתי אפשרויות: התאסלמות או מוות. חלק מן הקהילה התאסלם,[דרוש מקור] בעוד אחרים ברחו מן העיר, וביניהם גםהרמב"ם.
המרכז ההיסטורי של העיר כפי שנשקף מצידו השני של הגשר הרומי
בשנת1236 נכבשה קורדובה על ידי הנוצרים במלחמת הרקונקיסטה החמישית שהובלה על ידיפרננדו השלישי מלך קסטיליה ולאון. בעקבות הכיבוש, תושבים מוסלמים רבים עזבו את האזור. שיבת הנוצרים, ואחר כך עםגירוש יהודי ספרד, התרוקנה העיר מיהודים.
קורדובה מפורסמת בזכות המסגד-קתדרלה העתיק במקום, המוכר בספרדית גם בשםמסקיטה (Mezquita, שפירושו "מסגד"),[9][10] ובהקשר היסטורי כ"מסגד הגדול של קורדובה".[11][12][13]
בתקופה הוויזיגותית ניצבה באתר כנסייה נוצרית, ככל הנראה על שמו של וינסנט הקדוש. בשנת 786 הקים במקוםעבדא-רחמן הראשון לבית אומיה, מייסד אמירות קורדובה, את "מסגד אלג'אמע".[14][15][16] המסגד עבר הרחבות רבות בתקופת האמירות, ובייחוד בתקופת ח'ליפות קורדובה. הח'ליפהעבד א-רחמן השלישי, הוסיףמינרט חדש בשנת 958, ובנו, אל-חאכם השני, בנה בשנת 971 את החלק המפואר ביותר של המסגד, כוללמִחראב חדש ומקסורה.[17][18] בשיאו השתרע המסגד על פני 23,400 מ"ר, מה שהפך אותו לשני בגודלו בעולם באותה תקופה, אחרימסגד אל-חראם במכה. במאה ה-16 עקף אותו בגודלוהמסגד הכחול באיסטנבול. קיר הקיבלה המסמן את כיוון התפילה במסגד לא מכוון למכה, אלא ניצב בזווית של כ-51 מעלות דרומה.[19][20]
בשנת 1236, לאחר כיבוש העיר בידיפרננדו השלישי מלךקסטיליה, הוקדש המבנה לפולחן נוצרי. עם זאת, הוא לא הוסב רשמית לקתדרלה עד להסמכת הבישוף הראשון, לופה דה פיטרו, בשנת 1238.[21] השינוי האדריכלי המשמעותי הראשון נערך בין השנים 1523–1607, עם הקמת הקפלה הראשית בלב המסגד בצורת צלב, בתכנונם של האדריכלים הרנן רואיס הראשון, הרנן רואיס השני וחואן דה אוצ'ואה.[22]
גופים מוסלמים בספרד פועלים בקביעות כדי לאפשר תפילה מוסלמית באתר,[23][24] אך הכנסייה הקתולית דחתה את הבקשות.[25] באפריל 2010 אירע במקום עימות אלים, כשקבוצת תיירים מוסלמים ניסתה להתפלל במהלך הביקור בחג הפסחא. לאחר שניים מהם סירבו להפסיק, התפתח עימות שבו נפצעו שני מאבטחים, והמשטרה עצרה את המעורבים. אחר כך התברר שאחד מהם החזיק בסכין.[26]
המסגד, על מאות עמודי השיש שבו והלבנים האדומות-הלבנות, נחשב לאחד ממבני המורשת המורית המרשימים. בשנת1984 הכריז ארגוןאונסק"ו על המרכז ההיסטורי של קורדובה, ובתוכו על המסגד, כאתר מורשת עולמית.
בסמוך לקתדרלה שוכן הרובע היהודי העתיק, שרחובותיו הצרים והבלתי סדירים שומרים על אופייה של העיר בימי הביניים.[27] ברובע פועלים מוזיאון יהודי בשם "בית ספרד"[28][29] ובית הכנסת של קורדובה, שמשמש היום כמוזיאון.[30][31] בית הכנסת של קורדובה, שנמצא ברחוב היהודים 20, נבנה בשנת 1315 בסגנוןמודחאר המיוחס ליצחק מוהב. בשל גודלו הקטן ייתכן ששימש כבית כנסת פרטי של אדם אמיד, או כישיבה/בית מדרש.[32] המבנה שימש כבית כנסת עד גירוש היהודים בשנת 1492, ולאחר מכן הוסב לשימושים אחרים. בשנת 1885 הוכר כאתר מורשת תרבותית של ספרד, וב־1985 שוקם ונפתח מחדש כמוזיאון.
פסטיבל החצרות של קורדובה (המכונה גםPatios Festival of Córdoba אוFiesta de los Patios de Córdoba) הוא תחרות חצרות הנערכת בעיר קורדובה מאז 1921, ונערכת לרוב במהלך השבוע הראשון והשני של חודש מאי. במהלך הפסטיבל מקשטים בעלי הבתים את החצרות הפנימיים שלהם במאות פרחים ועציצים, התלויים על הקירות או מוצבים על הרצפה, ופותחים אותן לציבור ללא תשלום בשעות הביקור. בשנת 1980 הוכר הפסטיבל כ"פיאסטה בעלת עניין תיירותי לאומי של ספרד", ובשנת 2012 נכלל ברשימה הייצוגית של אתרי המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות של אונסק"ו.[33][34]
במוקד הפסטיבל נמצאת החצר (או ליתר דיוק, הפטיו) הקורדובאית, חלל פתוח במרכז הבית, המספק באופן מסורתי תאורה ואוורור לחדרים ומשמש מוקד לחיי המשפחה. חצרות פנימיות אלו הן תולדה של האקלים החם והיבש של קורדובה, שהביא את התושבים לארגן את ביתם סביב חצר פנימית, לרוב עם מזרקה במרכזה ולעיתים גם בור לאיסוף מי גשמים. בתקופה המוסלמית נוספו אלמנטים כמו כניסה מהרחוב דרך פרוזדור מוצל וצמחייה עשירה ליצירת תחושת רעננות. האזורים המזוהים ביותר עם החצרות הם שכונת אלקאסר וייחו, אך הן מצויות גם בשכונת סנטה מרינה, באזור לה מגדלנה וברובע היהודי הסמוך למסגד-קתדרלה.[35]
^C. F. Seybold and M. Ocaña Jiménez, "Ḳurṭuba", inEncyclopaedia of Islam, ed. by P. Bearman and others, 2nd edn (Leiden: Brill, 1960-2007),doi:10.1163/1573-3912_islam_SIM_4552.
^תלמוד בבלימסכתיבמות דף קטו עמוד ב, שם היא נקראת קורטבא באופן שדומה יותר לשם הפיניקי המקורי.
^1234Gerber, Jane S. (2021). "The Jews of Muslim Spain". In Lieberman, Phillip I. (ed.).Jews in the Medieval Islamic World. The Cambridge History of Judaism (באנגלית). Vol. 5. Cambridge University Press. pp. 179–183.doi:10.1017/9781139048873.ISBN9781139048873.
^גרשון דוד כהן (ע),ספר הקבלה לר' אברהם אבן דאוד הלוי, פילאדלפיא: החברה היהודית להוצאת ספרים אשר באמריקה, תשכ"ז, עמ' 53–54
^Barrucand, Marianne; Bednorz, Achim (1992).Moorish architecture in Andalusia. Taschen.ISBN3822896322.
^Dodds, Jerrilynn D. (1992). "The Great Mosque of Córdoba". In Dodds, Jerrilynn D. (ed.).Al-Andalus: The Art of Islamic Spain (באנגלית). New York: The Metropolitan Museum of Art. pp. 11–26.ISBN0870996371.
^Bloom, Jonathan M.; Blair, Sheila S., eds. (2009). "Córdoba".The Grove Encyclopedia of Islamic Art and Architecture. Oxford University Press. pp. 505–508.ISBN9780195309911.
^Barrucand, Marianne; Bednorz, Achim (1992).Moorish architecture in Andalusia. Taschen.ISBN3822896322.
^Bonine, Michael E. (1990). "The Sacred Direction and City Structure: A Preliminary Analysis of the Islamic Cities of Morocco".Muqarnas.7: 50–72.doi:10.2307/1523121.JSTOR1523121.
.svg)
_(cropped).jpg)
.jpg)
