רפובליקת קוֹסְטָה רִיקָה (בספרדית:República de Costa Rica) היא מדינה בדרוםמרכז אמריקה הגובלת עםניקרגואה בצפון,הים הקאריבי במזרח,פנמה בדרום-מזרח, ועםהאוקיינוס השקט במערב ובדרום. קוסטה ריקה נבדלת ממדינות אחרות במרכז אמריקה, ובאמריקה הלטינית בכלל, בכך שהיאדמוקרטיה יציבה מזה עשרות שנים, ומצבה הכלכלי איתן יחסית.
החוקרכריסטופר קולומבוס היה האירופי הראשון שהגיע לחופי קוסטה ריקה (המטבע הקוסטה ריקאי קרוי על שמו - "Colon" - קולומבוס בספרדית). קולומבוס נחת בחוף המזרחי של קוסטה ריקה ב-1502 במסגרת מסעו הרביעי והאחרון ליבשת אמריקה. הוא התרשם מהעושר המופגן שהציגו בפניו ראשי השבטים האינדיאנים וקרא למקום "Costa Rica" ("החוף העשיר" בספרדית). אולם למעשה הייתה קוסטה ריקה אזור קשה למחיה ונטול אוצרות טבע. ניסיונות ההתיישבות שלספרד על אזור החוף הקאריבי נכשלו וב-1521 הוקמה המושבה הספרדית הראשונה,קרטגו, באזור ההרים המרכזי בקוסטה ריקה. משום שלא נמצאוזהב וכסף נותרה המושבה מבודדת וענייה. ניסיונות ההתפשטות של הספרדים נכשלו והם הובסו פעמים רבות בקרבות עם שבטי האינדיאנים המקומיים. חמשתהרי הגעש הפעילים של קוסטה ריקה ורעידות אדמה תדירות מנעו הקמה של יישוב קבע מבוסס. כך נותרה המושבה קרטגו מבודדת וקוסטה ריקה הייתה מנותקת למעשה מן האירועים החשובים שהתרחשו באירופה ואמריקה המרכזית.
הבאת הקפה לקוסטה ריקה ב-1808 חיזקה את מצבה הכלכלי. משום שרוב אוכלוסיית האינדיאנים המקומית נתדלדלה בינתיים ממחלות שהביאו האירופים, נאלצו החוואים בקוסטה ריקה לגדל את הקפה בעצמם, לכן הצליחה קוסטה ריקה לשמור על אחוז אוכלוסייה אירופית גבוה ביחס לשאר מדינותאמריקה הלטינית. מספרעבדים ממוצא אפריקאי אמנם הובא לאזור החוף הקאריבי של קוסטה ריקה. עם זאת, קוסטה ריקה נותרה מבודדת, ולמעשה לא השפיעה כלל על מהלך האירועים במרכז אמריקה. הידיעות על שחרורה של קוסטה ריקה מספרד ב-1821 הגיעו באיחור של חודש. ב-1823 הדיח הגנרל המקסיקניאנטוניו לופס דה סנטה אנה את קיסר מקסיקו והכריז על רפובליקה. המחוזות של מרכז אמריקה הכריזו בתגובה על ניתוקם ממקסיקו ועל הקמתהפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה. הפדרציה החזיקה מעמד עד1839, אך התפוררה ל-5 מדינות, אחת מהן היא קוסטה ריקה. עם הצלחת גידולי הקפה בקוסטה ריקה התחזק המאבק על השלטון בין 5 משפחות של בעלי אחוזות בקוסטה ריקה.
ב-1856 ניסה ההרפתקן האמריקאיויליאם ווקר לשעבד את מדינותמרכז אמריקה כדי שאוכלוסייתן, בסיועעבדים מאפריקה, תכרה תעלה ביןהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. הוא זכה לתמיכתו של הנשיא האמריקאיג'יימס ביוקנן ולסיוע כספי של משקיעים אמריקאים נוספים. בעזרתשכירי חרבקובנים הוא השתלט עלניקרגואה. נשיא קוסטה ריקה,חואן רפאל מורה, הורה על גיוס ויצא להילחם בווקר ובחייליו. צבא קוסטה ריקה חסר הניסיון הצליח להדוף את צבא השכירים הקובנים לאחוזה במחוזגואנקסטה, על גבול ניקרגואה. הקרב לבסוף הוכרע בשריפת האחוזה על ידי החיילחואן סנטמריה, פעולה שעלתה לו בחייו, אך הפכה אותו לגיבור הלאומי של קוסטה ריקה. קוסטה ריקה ניצלה את ההזדמנות וסיפחה את כל מחוז גואנקסטה לשטחה. הנשיא מורה נלכד בדרכו חזרה על ידי בעלי אחוזות יריבים והוצא להורג. גם ויליאם ווקר הוצא להורג לאחר שנתפס בניסיון בריחה, בהונדורס.
לאחר תקופת שלטונו של הדיקטטורפדריקו טיקונו גרנדוס התייצבה קוסטה ריקה כדמוקרטיה. ב-1948 הובילחוסה פיגרס פרר התקוממות נגד הממשלה בטענה שהבחירות היו מזויפות. מלחמת האזרחים נמשכה 44 יום, בסיומה נקבעה חוקה חדשה. במסגרת החוקה החדשה הוחלט על ביטול הצבא, וב-1 בדצמבר 1948 נערך טקס רשמי במהלכו הרס הנשיא חוסה פיגרס פרר את מגדל השמירה באחד מבסיסי הצבא - ובכך סימל את ביטולו של הצבא. קוסטה ריקה הייתההמדינה הראשונה בעולם שביטלה את הצבא באופן חוקתי. מ-1953 מתקיימות בחירות בקוסטה ריקה על פי החוקה החדשה.
עד סוףהמאה ה-20, ובמידה מסוימת אף היום, היוותה ומהווה קוסטה ריקה את המדינה הדמוקרטית ביותר באמריקה הלטינית. מאז אמצע המאה ה-20 שורר בקוסטה ריקה משטר רב-מפלגתי יציב בצורה שאינה אופיינית כלל וכלל לאזור. לקוסטה ריקה מסורת ארוכת שנים של שמירה עלזכויות האזרח ושל עזרה סוציאלית. למעט כוחמשטרתי קטן, לא קייםצבא בקוסטה ריקה;[7] המדינה לא הייתה מעורבת בכל סכסוך שהוא בעשרות השנים האחרונות. קוסטה ריקה הייתה בין המדינות המעטות שתמכו במלחמת עיראק באו"ם.
התמ"ג לנפש בקוסטה ריקה עמד ב-2005 על 11,100דולר לשנה, מספר המציב אותה קרוב למדינות מזרחאירופה והרבה מעל לשכנותיה. התוצר הוא השני בגובהו באמריקה הלטינית.
אין בקוסטה ריקהמשאבי טבע בכמויות משמעותיות - מלבד הטבע עצמו, שמהווה מוקד משיכה תיירותי. החל מסוף המאה ה-20 עלתה חשיבותה של התיירות, במיוחד התיירות הסביבתית, שמהווה את אחד התחומים העיקריים בכלכלת המדינה. בקוסטה ריקה פארקים לאומיים רבים המתוחזקים בצורה יעילה; מספרמיני הצומח והחי בקוסטה ריקה גבוה מאוד ומושך תיירים רבים. מספר התיירים השנתי עלה מ-780 אלף ב-1996 ל-1.5 מיליון ב-2004 ול-2.7 מיליון בשנת2015. בשנת 2015 הכניסה התיירות יותר כסף זר מן הבננות והקפה, שני הגידולים החקלאיים הגדולים, יחד.
היציבות הפוליטית, רמת ההשכלה הגבוהה יחסית של האוכלוסייה, ועידוד מצד הממשלה, על ידי הקמתאזורי סחר חופשי, משכו השקעות גדולות מצד חברות זרות, ותרמו בתחילת המאה ה-21 לקידום מהיר של התעשייה במדינה.אינטל למשל פתחה מפעל גדול לייצורמיקרו-מעבדים, חלק מענף האלקטרוניקה המפותח במדינה, וחברתפרוקטר אנד גמבל קבעה במדינה את מרכז פעילותה בחצי הכדור המערבי. מיקומה של המדינה, באזור זמן של מרכזארצות הברית ובטווח טיסה של שלוש שעות מלוס אנג'לס, לצד ההבדלים ברמות השכר בין ארצות הברית וקוסטה ריקה, הפכו אותה ליעד אטרקטיבי למיקור חוץ של חברות אמריקניות, למשל מרכזי תמיכה טלפונית או ניהול חשבונות.החקלאות מהווה 8.5 אחוז מן התוצר, (2005), התעשייה 29.7% (2004), והשירותים, בכלל זה תיירות, 61.8% (2004).
ארצות הברית היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של קוסטה ריקה, חלקה בכלל הסחר הבינלאומי של המדינה הוא 41%. שותפות חשובות אחרות הןיפן (8.1%) ומקסיקו (7.3%).
שיעור האבטלה נמוך, 6.6% (2004), והמדינה גם מושכת מהגרי עבודה רבים, במיוחד מניקרגואה השכנה.שיעור העוני עומד על 20.8% (2004). קיימת במדינה רשתביטחון סוציאלית, שהפחיתה את העוני ב-15 השנים האחרונות.
האתגר הכלכלי המרכזי של המדינה הוא הפחתת הגירעון התקציבי, היות שהחזריריבית על חובות עבר מגיעים ל-30% מן ההכנסות השנתיות.
קוסטה ריקה שוכנת באזור הטרופי שלמצר היבשה שלאמריקה המרכזית, ביןקו הרוחב 8° צפון לקו רוחב 12° צפון, וביןקו האורך 82° לקו האורך 86° מערב. קוסטה ריקה גובלת בים הקאריבי ממזרח, באוקיינוס השקט ממערב, כשסך כל אורך החופים 1,290 קילומטרים, שמתוכם 212 קילומטרים בחוף הקאריבי ו-1,106 קילומטרים בחוף האוקיינוס השקט. לקוסטה ריקה גבול באורך 309 קילומטרים עםניקרגואה מצפון וגבול באורך 330 קילומטרים עםפנמה מדרום, דרום-מזרח. גודלה הכולל של קוסטה ריקה הוא 51,100 קילומטרים רבועים, אשר 50,660 מתוכם הם קרקע ו-440 הם מים ובנוסף 589 קילומטרים רבועים שלמים טריטוריאליים.
הפסגה הגבוהה ביותר בקוסטה ריקה היאסרו צ'יריפו (Cerro Chirripó) בגובה 3,820 מטר מעלפני הים, הפסגה החמישית בגובהה באמריקה המרכזית.הר הגעש הגבוה ביותר הואאיראסו (Irazú Volcano) בגובה 3,431 מטרים והאגם הגדול ביותר הואאגם ארנל.
בקוסטה ריקה יש 14 הרי געש, שמתוכם שישה היו פעילים ב-75 השנים האחרונות. המדינה חוותה לפחות עשררעידות אדמה בעוצמה של לפחות 5.7 על פיסולם מגניטודה לפי מומנט (שלוש בעוצמה של 7.0 או גבוהה יותר) במאה האחרונה.
לקוסטה ריקה שייכים גם כמה איים. בולט בהםאי הקוקוס בשל מרחקו מהיבשת, כ-480 קילומטרים מפונטרנס, אבל האי הגדול ביותר הואקאלרו ששטחו 151.6 קילומטרים רבועים. מעל ל-25% משטח קוסטה ריקה מוגן על ידי SINAC (Sistema Nacional de Areas de Conservacion - "המערכת הלאומית לאזורי שימור"), המפקחת על כלשמורות הטבע והאזורים המוגנים של המדינה.
מנואל אנטוניו - 7 קמ"ר, לחוףהאוקיינוס השקט עם מזג אויר חם ולח לאורך כל השנה, בה יש יערות גשם, חופים, שוניות ואלמוגים, בעלי כנף, קופי קפוצ'ין,זוחלים ועצלנים[9].
טורטוגרו (צבים) - 190 קמ"ר לחוףהים הקריבי, אזור מישורי המוקף בנהרות רבים, בו מגוון בעלי חיים שלצפורים,דגים,קופים,תניניםצפרדעים, עצלנים ואלפיצבים מ-6 סוגים, המעניקים לפארק את שמו.
מונטה ורדה - מכונה "יער העננים", כי נמצא בגובה של 2000 מ', ובקרבה לעיר הבירהסן חוסה. מזג האוויר קריר ונעים, ובפארק מגוון זוחלים, צפורים, צפרדעים ופרפרים.
לה אמיסטאד - אתר המורשת העולמית שלאונסק"ו, הנמצא בחלקו בקוסטה ריקה ובחלקו בפנמה, בעל סביבה גשומה, ובו מגוון גדול של בעלי חיים.
הפארק לאומי ארנל, סביב הר הגעש ארנל, הר צ'אטו ואגם ארנל. הפארק כלול באזור השימר הלאומים של קוסטה ריקה.
אוכלוסיית קוסטה ריקה מונה כ-5.1 מיליון תושבים (נכון ליולי 2020)[10].שיעור תושביה הלבנים של קוסטה ריקה הוא בין הגבוהים ביותר באמריקה הלטינית, לצדצ'ילה. בקוסטה ריקה, כמו בכל מדינות אמריקה הלטינית, קבוצות שלאינדיאנים ומסטיסוס - בני תערובת לבנים-אינדיאנים. אירופים או מסטיסוס מונים ביחד כ-94 אחוזים מן האוכלוסייה. שיעור הילידים נמוך במיוחד, פחות משני אחוז. כשלושה אחוזים מן התושבים הם שחורים, המרוכזים בחוף הקריבי. כאחוז אחד הם מהגרים ממוצאסיני. בתחילת המאה ה-21 נוספו לאוכלוסייה גם מהגרים מארצות הברית.קוסטה ריקה מהווה יעד להגירה: מאזן ההגירה הוא חיובי (0.87 מהגרים ל-1,000 תושבים, ב-2011), ובכך היא נבדלת משכנותיה במרכז-אמריקה ואמריקה הלטינית בכלל, שהן בעלותמאזן הגירה שלילי.אוכלוסיית קוסטה ריקה הנוכחית היא תוצאה של ערבוב בין האינדיאנים אשר מתגוררים במדינה, ספרדים, יהודים מומרים (ספרדים) ועבדים אפריקאים. במהלך השנים הגיעו גם מהגרים איטלקים, ג'מייקנים וסינים שהובאו לבנות את הרכבת אל האוקיינוס האטלנטי. כמו כן, חלה הגירה קטנה של יהודיםאשכנזים מפולין, לאחרמלחמת העולם השנייה.
במאי2020 נכנס לתוקף פסק הדין של בית המשפט העליון המאפשר לזוגותלהט"ב להינשא[11], כתוצאה מכך קוסטה ריקה נעשתה למדינה הראשונה במרכז אמריקה שמאפשרת לזוגות חד מיניים להינשא. בשל איסור ההתקהלות בזמןמגפת הקורונה נמנעה מהתומכים בהחלטה האפשרות לצאת לחגיגות ברחובות. הנשיאקרלוס אלברדו קסאדה בירך בטלוויזיה ואמר: "להומואים ולסביות יהיו זכויות – ואותן זכויות – כמו כל אדם, כזוג או כמשפחה".
סן חוסה - עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר בקוסטה ריקה. היא גם משמשת כבירת מחוז סן חוסה. בעיר מתגוררים 333,288 תושבים (נכון ל-2015) ובאזור המטרופולין, 2.1 מיליון איש. העיר יושבת בעמק המרכזי של קוסטה ריקה ומוקפת הרים מכל עבר. מגמת כלכלית בעיר היאחקלאות.
קרטגו - קרטגו היא העיר השלישית בגודלה במדינה בירת מחוז קרטגו בקוסטה ריקה. בעיר מתגוררים 156 אלף תושבים. העיר שוכנת למרגלות הר הגעש אירסו, תוצרת חקלאית מהאזורים הכפריים באזור. ישנו גם פארק תעשייתי שבו נמצאות חברות קוסטריקניות ותיירות. בה נמצא אחד ממוסדות החינוך היוקרתיים ביותר בקוסטה ריקה.
לימון - עיר תיירות, שפע כלכלי בעיקר של בתי מלון ובנייני יוקרה, והעיר שנייה בגודלה במדינה ומתגוררים בה 58 אלף איש.
ליבריה - בירת מחוז גואנאקאסטה. העיר נמצאת בצפון-מערב קוסטה ריקה, היא העיר הרביעית במדינה ומתגוררים בה 56 אלף איש.
בקוסטה-ריקה חיים כ-3,000יהודים, רובם בסן חוסה ובפרבריה. קיימים מוסדות חינוך, תנועות נוער ומוסדות קהילה. מרבית היהודים אורתודוקסים ממוצא אשכנזי. קיימת גם קהילהרפורמית קטנה, שמקורה במהגרים מצפון אמריקה.
החל מסוף שנות התשעים של המאה ה-20 ניכרת תנועה של הגירת ישראלים לקוסטה ריקה[דרושה הבהרה], המונעת מכוח פסטורליות המקום, היציבות השלטונית, קלות ההגירה ורכישת הקרקע.
הרשומות מצביעות על כך ש-12 מתוך 50 המשפחות האירופאיות הראשונות שהיגרו לקוסטה ריקה היו מקרב היהדות הספרדית. אלו היו מהגרים, שהגיעו בסוףהמאה ה-16 או ה-17, וברחו מהרדיפות בספרד[דרוש מקור].
.jpg)
