בחוזה קומפיין ב-30 באפריל 1635, הגיעו צרפת ושוודיה להסכמה על האינטרסים הנוספים שלהן לאחרהתבוסה הכבדה של השוודים בנורדלינגן, במסגרתמלחמת שלושים השנים באימפריה הגרמנית. באוגוסט 1635 נכנס הצבא הקיסרי הספרדי לעיר בכוונה לתקוף את פריז. זה הוביל לתסיסה כה גדולה והתקוממויות נגדהקרדינל רישלייה באוכלוסיית פריז, עד שהמלך לואי ה-13 בעצמו ביקר את חייליו באופן אישי כדי להרגיע את המצב. המתקפה המתוכננת של הכוחות הספרדיים-קיסריים מצפון על פריז בוטלה מכיוון שהמתקפה שתוכננה במקביל על ידי צבא קיסרי אחר מדרום לא צלחה.
בין 1751 ל-1788 נבנתהטירה חדשה(אנ') עבור המלךלואי ה-15 בתחילה על יד האדריכלאנז'-ז'אק גבריאל, ולימים על ידי תלמידו לואי לה דרה דה לה שאטר (Louis Le Dreux de la Châtre). טירה חדשה בסגנון הנאו-קלאסיציזם.נפוליאון בונפרטה ונפוליאון השלישי שיפצו והרחיבו את הטירה. יחד עם ארמונותורסאי ופונטנבלו, זהו אחד משלושת מבני המגורים המלכותיים והקיסריים החשובים ביותר בצרפת. הקיסר נפוליאון השלישי השתמש בטירה לעיתים קרובות כבית מגורים בסתיו.
בשנת 1904 נבחררובר פורנייה-סרלובז(אנ') לראשות העיר והחזיק בתפקיד זה עד 1935. בשעה 6 בבוקר ב-17 במרץ 1917, הופלהספינת האוויר של הצי הגרמני L 39 בלהבות מעל מרכז העיר. 17 אנשי הצוות מתו. קומפיין שימשה בית חולים צבאי גדול ומאפריל 1917 עד מרץ 1918 המפקדה הראשית שלהצבא הצרפתי.
התיאטרון הקיסרי (Théâtre Impérial) – בהוראתו של נפוליאון השלישי בנה האדריכל אוגיסט-גבריאל אנסלה (Auguste-Gabriel Ancelet)תיאטרון ב-1866 במקום בו עמד מנזר שלהמסדר הכרמליתי שנהרס במהלךהמהפכה הצרפתית. עם זאת, העבודה הופסקה לפני פתיחת התיאטרון עם הכיבוש של האימפריה הגרמנית ב-1870. התיאטרון שופץ בהדרגה מאז 1987 ולבסוף נפתח בשנת 1991. התיאטרון הוא ביתו של התיאטרון הצרפתי למוזיקה (Théâtre Français de la Musique), המושך קהל בינלאומי בעיקר באמצעות מופעים של אופרות ואופרטות צרפתיות המוצגים לעיתים נדירות.
טירת קומפיין (Château de Compiègne) – האדריכל לואי לה דרו דה לה שאטר, תלמיד של האדריכל אנז'-ז'אק גבריאל, בנה את הארמון הנאו-קלאסי הזה בין 1751 ל-1788. יחד עם ארמונותורסאי ופונטנבלו, זהו אחד משלושת ארמונות המגורים המלכותיים והקיסריים החשובים ביותר בצרפת. והוא המבנה הגדול ביותר בסגנון אדריכלי זה בצרפת.[1]
הקיסר נפוליאון התגורר כאן ופגש את אשתו לעתיד ב-23 במרץ 1810.[2] הארמון שופץ ושופץ על ידי האדריכליםברתו(אנ'),פרסייה(אנ') ופונטיין(אנ'), הציירז'ירודה והמעצבים דובואה ורדוטה(אנ').
מאוחר יותר הפכה טירת קומפיין לארמון המגורים המועדף על הקיסרנפוליאון השלישי. הוא גם השתמש בשטחי הציד הגדולים הסמוכים.
בשנת 1870, לאחר נפילת הקיסרות, הוא הוסב למוזיאון. כיום הוא מאכלס שלושה אוספים: "הדירות ההיסטוריות" (Les appartements historiques) עם החדרים של נפוליאון השלישי, הקיסריתאז'ני,נפוליאון השני ואחרים, "המוזיאון של הקיסרות השנייה" (Les musées du Second Empire) עלהקיסרות השנייה עם התמקדות בחייה של אז'ני ו"מוזיאון הרכב והתיירות הלאומי" (Musée national de la voiture et du tourisme) עם אוסף מצוין של כרכרות ומכוניות מוקדמות.
לטירה צמוד פארק נופי גדול ונגיש לציבור.
כנסיית סן-ז'אק (Église Saint-Jacques) – הייתה במקור אחת משתי כנסיות הקהילה של העיר. לבניין מהמאה ה-12 יש אזכורים רבים לשמו, השליחיעקב בן זבדי, ולמסורת העלייה לרגל שלדרך סנטיאגו לסנטיאגו דה קומפוסטלה בדמויות הדקורטיביות שלו. מגדל הפעמונים מהמאה ה-15 הוגבה במאה ה-17, ובחלקו העליון הוצבו פסלים של 14 קדושים. תפקידה ככנסייה מלכותית בסביבה הקרובה של הטירה הביא לבנייה מחודשת נרחבת במאה ה-18 ולריהוט מפואר. מאז 1998 הכנסייה היא חלק מאתר המורשת העולמית שלאונסק"ו "הדרכים של סנטיאגו דה קומפוסטלה בצרפת".
יער קומפיין וקרחת היער של קומפיין –יער קומפיין בן 140 הקילומטרים הרבועים שוכן מצפון-מזרח לעיר.
בקרחת יער זו, ליד אנדרטה למרשל פוש ואנדרטה לתבוסה הגרמנית תחת הההסכמה המשולשת של 1918 (חרב המנפצת את הנשר הגרמני), נמצאקרון רכבת צרפתי משנת 1918. מאז 1994 יש מול אנדרטת פוש אלון מיערקרווינקל(אנ') כסימן לקשר בין גרמניה לצרפת.
קרון הרכבת שבו נחתם הסכם שביתת הנשק נלקח לברלין ב-1940 כשלל מלחמה ולאחר מכן הועבר לקרווינקל שבתורינגיה, שם נהרס בימיה האחרונים של המלחמה.[3] עם זאת, חלקים בודדים של הקרון שרדו ונתרמו לאנדרטה של קומפיין. ניתן לראות דגם נוסף, זהה, של קרון הרכבת, שהיה במקום גם באירועי 1918 ששימש את המשלחת של בעלות הברית.
.svg)
.JPG)
