ב-1974 נערך בקומורו משאל עם, שבו הצביע הרוב בעד עצמאות מצרפת. תושבי האימיוט, העדיפו להישאר תחת שלטון צרפת ולכן ארגנה צרפת משאל עם נפרד לכל אי. בעקבות זאת ב-6 ביולי1975 הכריזה קומורו על עצמאותה,[1] ובראש המדינה החדשה עמד הנשיאאחמד עבדאללה. צרפת הכירה בעצמאותה, אך בעקבות תוצאות משאל העם החוזר במיוט בו הצביעו הרוב בעד השארות תחת שלטון צרפת, נשארה מיוט תחת שלטון צרפתי, דבר שאינו מקובל על קומורו. גם היום שייך האי מיוט לצרפת, ואזרחיו נחשבים לצרפתים.
באוגוסט 1975 בוצעה בקומורוהפיכה, ועבדאללה הודח מתפקידו. ב-1978 שב עבדאללה ותפס את השלטון בעזרתשכירי חרב. ב-1989 הוא נרצח וכנשיא מונהמוחמד ג'והאר. ב-1992 שוב אירע ניסיון הפיכה. ג'והאר נשאר בתפקידו עד לבחירות שנערכו בספטמבר1995, שבהן נבחרמוחמד טאקי.
באוגוסט1997 הכריזו שניים משלושת האיים הגדולים, מוהלי ואנג'ואן, על פרישתם מקומורו. הרקע לכך היה רצון התושבים באיים אלה לחדש את הקשרים עם צרפת. בספטמבר באותה שנה ניסה צבא המדינה להחזיר את שני האיים לשליטתה, אך נכשל. בניסיון לפתור את המשבר מינה הנשיא, מוחמד טאקי, אתנורדין בורחן, יליד אנג'ואן, לראשות הממשלה.
שיטת הממשל בקומורו היארפובליקהנשיאותיתפדרטיבית ומתקיימת בהמערכת רב-מפלגתית. הנשיא הוא גם ראש הממשלה. החוקה הנוכחית אושרה במשאל עם ב-23 בדצמבר2001, וחוקות האיים אושרו בחודשים שלאחר מכן. לכל אחד מן האיים במדינה יש אוטונומיה רבה הכוללת בין השאר חוקה, נשיא ופרלמנט.
בעקבות חתימתהסכמי אוסלו ב-1993, פנה נשיא איי קומורו, סעיד מוחמד ג'והר, לישראל בבקשה לסיוע כלכלי, בתמורה ליצירת קשרים דיפלומטיים והכרה בישראל.בעקבות מגעים בין מכריו של ג'והר לבין גורמים במשרד החוץ הישראלי נחתם ב-10 בנובמבר1994, בין נשיא איי קומורו ויהודה לנקרי, שגריר ישראל בצרפת ומיופה הכוח מטעם משרד החוץ הישראלי, הסכם עקרוני לכינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות.ההסכם נחתם בפריז, בבית שבבעלותו של הנשיא ג'והר.נשיא קומורו קיווה, בעקבות חתימת ההסכם, לתרומה חד פעמית מממשלת ישראל בסך של 200 מיליון דולרים.שר החוץ אז,שמעון פרס, התחייב במכתב שנמסר לנשיא, שמשרד החוץ יפעל לסייע לקומורו באמצעותהמרכז לשיתוף פעולה בינלאומי.בעקבות הפרסום בכלי התקשורת על חתימת ההסכם, חלק ממדינות ערב, בעיקר לוב ואיראן, גינו את יוזמת הנשיא ולחצו עליו לחזור בו מיוזמתו, תמורת סיוע כלכלי נדיב.[8]מכיוון שישראל לא נענתה לבקשת הנשיא לסיוע, הממשל של איי קומורו חזר בו וההסכם הפך להצהרה משותפת המודיעה על כינון יחסים בלבד.שגרירות ישראלית לא נפתחה בקומורו.[9]
ב־14 במאי2013 העבירה ממשלת איי קומורו למשרד התובעת הכללית בבית המשפט הפלילי הבין-לאומי תביעה נגד ישראל בענייןהמשט לעזה ב-2010. חצי שנה לאחר מכן הודיעה התובעת שבדיקת המידע שהוגש לה אינה מצדיקה פתיחת חקירה מצדה. נציגי איי קומורו, בהנחייתטורקיה, לא ויתרו והגישו ערעור על החלטת התובעת ב־29 בינואר2015. הערעור התקבל בשתי ערכאות של בית המשפט הבינלאומי. עקב כך חויבה התובעת לבחון מחדש את עמדתה בהקדם האפשרי.
במדינה פועל צבא קטן ומשטרה של כ-500 איש. ישנו שיתוף פעולה מבוסס עםצרפת. במסגרת שיתוף הפעולה, צרפת עוזרת לקומורו בהגנה הימית, בהכשרת החיילים, מעקב אווירי אחר הנעשה באזור ואף נוכחות של קצינים צרפתיים בקומורו. צרפת אף מחזיקה פלוגה שללגיון הזרים הצרפתי באזור ומתחזקת בסיס ימי קטן.
כלכלת קומורו מתבססת בעיקר על החקלאות, התורמת כ-39 אחוזים מהתוצר לאומי גולמי ומעסיקה כ-80 אחוזים מכוח העבודה במשק. הגידולים העיקריים הםתירס,קוקוס,קסאווה, תפוחי אדמה מתוקים,בננות ואורז. משק החי כולל בעיקרעזים,בקר וכבשים. הגידולים העיקריים ליצוא הם תבלינים כמווניל וציפורן וכןקפה וקקאו. החקלאות אינה מספקת את תצרוכת המזון במדינה, הנאלצת לייבא מוצרי מזון בסיסיים.התעשייה תורמת כ-13 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ועוסקת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית. המוצרים העיקריים הם וניל מעובד, שמנים אתריים,קופרה,סבון ומוצריעץ.קומורו אינה עשירה במשאבי טבע, אך מופקת בהאנרגיה הידרואלקטרית מהנהרות, המספקת חלק ניכר מתצרוכת החשמל של המדינה.
גרנד קומור (נג'זידג'ה) - 1,148 קמ"ר. 351,400 תושבים. עיר ראשית:מורוני (בירת המדינה) 51,200 תושבים.
אנג'ואן (נזואני) - 424 קמ"ר. 246,500 תושבים. עיר ראשית: מוטסמודו 28,900 תושבים.
מוהֶלי (מואלי) - 290 קמ"ר. 30,600 תושבים. עיר ראשית: פומבוני 13,000 תושבים.
האי הרביעי בארכיפלג של קומורו,מיוט, נמצא בשליטתצרפת. האיים של קומורו הם וולקניים, ובהםהרי געש שחלקם עדיין פעילים. הפסגה הגבוהה ביותר במדינה היא הר הגעש הפעילקרטלה (2,361 מטרים מעל פני הים), הנמצא באי גראן קומור, מדרום-מזרח לבירה מורוני. לאיים רצועות חוף צרות, הנתחמות בגבעות. בפנים הארץ יש הרים תלולים, ובהם עוברים נהרות הזורמים אל הים במפלים תלולים.
כ-20 אחוזים משטח האיים מכוסיםעצים. ברצועת החוף גדלים עציבננה,מנגו ודקלים. בהרים צומחים שיחיקיטיסוס ואברש וחזזיות. עם בעלי החיים בקומורו נמניםצבים, הנפוצים לאורך החוף, ולמורים. במימי האיים חייםדגים שונים, ובהם הלטימריה. זהו מין נדיר, שחוקרים גילומאובנים שלו מלפני 400 מיליון שנה.
בקומורו שורראקלים טרופי חם, המאופיין בהבדליטמפרטורות קטנים ביןעונות השנה ובכמות משקעים גדולה, בעיר הבירה מורוני למשל יורדים בממוצע 2540 מ"מ בשנה. רוב המשקעים יורדים ביןנובמבר לאפריל, אך גשמים משמעותיים יורדים לאורך כל השנה.
תושבי קומורו הם צאצאימהגרים, ובהםמלגשים, מלאים, ערבים, אפריקאים ואירופים. למרות מוצאם השונה, כמעט כל תושבי האיים (98%) הם מוסלמים סונים, מלבד מיעוט קטן של נוצרים קתולים. רק 30 אחוזים מהתושבים מתגוררים בערים. צאצאי המתיישבים הצרפתים שולטים בחיי הפוליטיקה והכלכלה במדינה, ואילו העובדים בחקלאות הם ברובם ממוצא אפריקאי. אי-השוויון בחלוקת המשאבים והמתיחות האתנית גורמים לאי-יציבות פוליטית במדינה.
התרבות של קומורו משלבת יסודות אפריקאיים עם השפעות אסלאמיות. ריקודים עממיים מקובלים מאוד במדינה.
הלימודים הם חינם וחובה בגילאים שבע עד 15. בקומורו פועליםבתי ספר אסלאמיים בצד מוסדות ממלכתיים. אף ששיעור הילדים הלומדים בבתי הספר עולה בהתמדה, יותר מ-40 אחוזים מילדי האיים אינם מבקרים בהם. בקומורו אין אוניברסיטאות, אבל פועל בה מוסד להכשרת מורים.
מורוני, בירת קומורו, נמצאת במערב האי הצפוני גראן קומור, לחוףהאוקיינוס ההודי. אתרי תיירות ידועים בה הם הרובע הערבי, שבו פועלים כמה שווקים והמרכז הלאומי לתיעוד ולמחקר מדעי (Centre Nationale de Documentation et de Recherche Scientifique). במקום פועלמוזיאון, ובו מוצגים שונים של ההיסטוריה והתרבות של המדינה.
מדרום-מזרח למורוני נמצא הר הגעש קרטלה, שהתפרץ בפעם האחרונה ב-1977.
באי אנג'ואן, הנמצא מדרום-מזרח לגראן קומור, מספר אתרי תיירות בעיר מוטסאמודו: העיקריים הם ארמון הסולטאן והמצודה. בסמוך לעיר נמצאים מפלי המים ז'יינקונדרה (Dziancoundre). באי מוהלי, הנמצא ממערב לאנג'ואן, נמצאת שמורה ימית בחוף הדרומי, שם מטיליםצבי הים את ביציהם.
נמל התעופה הבינלאומי של קומורו נמצא במרחק 25 קילומטרים מהבירה מורוני. מרבית הטיסות מגיעות מטנזניה,מדגסקר וקניה.
