רובו של ערך זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר אתאמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורתקישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר אתאמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורתקישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.נושא עצום בהיסטוריה עם מעט מאוד פירוט וכמעט בלי מקורות. מקורות גם יאפשרו לוודא שהמידע לא נכתב בצורה מוטה. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.נושא עצום בהיסטוריה עם מעט מאוד פירוט וכמעט בלי מקורות. מקורות גם יאפשרו לוודא שהמידע לא נכתב בצורה מוטה. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
דיוקנותיהם של שלושה הוגים קומוניסטים על רקע אדום כהה, מימין לשמאל:לנין,פרידריך אנגלס וקרל מרקסהפטיש והמגל, הוא סמל אוניברסלי של ארגונים קומוניסטים. בדגלברית המועצות הופיע תחת כוכב אדום שסימל את המפלגה הקומוניסטית
קומוניזם (לפיהאקדמיה ללשון: שֻׁתְּפָנוּת) היא אידאולוגיה חברתית, פוליטית וכלכלית, השואפת להקים חברה שבה אמצעי הייצור, ההפצה והחליפין נמצאים בבעלות משותפת.[1] בחברה כזו, האידיאל הקומוניסטי גורס כי על המשאבים והמוצרים להתחלק בהתאם לצרכיו של כל אדם, ולא לפי יכולתו הכלכלית – גישה הנתפסת בעיני הוגיה כמימוש החברה השוויונית.
ישנם זרמים רבים של קומוניזם, כגון קומוניזםאנרכיסטי, פמיניזם מרקסיסטי קומוניזםדתי ואף שיטות שלטוניות, כגוןסטליניזם,מאואיזם,החמר רוז' בקמבודיה ואידאולוגייתהג'וצ'ה בצפון קוריאה.
לפי הגישות הקומוניסטיות השונות, הסדר החברתי הקיים נובע מהשיטה הכלכלית הקפיטליסטית ואופן הייצור שהיא מקדמת. הן טוענות כי החברה מחולקת לשני מעמדות עיקריים – הפרולטריון (מעמד הפועלים), שמרכיב את רוב האוכלוסייה ונאלץ למכור את כוח עבודתו כדי להתקיים, והבורגנות (מעמד בעלי ההון), מיעוט ששואב רווחים מהעסקת הפועלים בזכות בעלותו הפרטית על אמצעי הייצור.[2][3][4]
על פי השקפה זו, שינוי אמיתי של החברה יהיה אפשרי רק באמצעות מהפכה חברתית אלימה, שתעביר את השלטון לידי מעמד הפועלים ותכונן בעלות משותפת על הרכוש על ידי הלאמתו ושלילת הרכוש הפרטי של הפרט – צעד מרכזי בדרך לשינוי החברה ולהקמת שיטת ייצור סוציאליסטית.[5]
מרקסיזם, היא אידאולוגיה לפיה הדרך לאוטופיה הקומוניסטית עוברת דרך משטר שנקראסוציאליזם. במשטר זה,מולאמים כל אמצעי הייצור והופכים לרכוש בבעלות כלל הציבור. בדרך כלל מדובר בתהליכים הנעשים ללא שיתוף פעולה, אשר יכולים להיגרר גם לאלימות כיוון שאנשים פרטיים אינם נוטים לוותר על רכושם ועל אמצעי הייצור שלהם בהסכמה. שיטה זו שונה באופן מהותי מהשיטה הקפיטליסטית המושתתת עלרכוש פרטי ומסחר חופשי בהסכמת הצדדים; והופכת את המדינה למעסיק היחיד. משטר זה מכונה בפי מרקסדיקטטורה של הפרולטריון, כלומר – משטר בו מעמד הפועלים הוא השליט בהון ובאמצעי הייצור. הדבר נעשה באמצעות שליחה של נציגים של העובדים. ("דיקטטורה של הפרולטריון" אינה בהכרח דיקטטורה פוליטית – מרקס קרא גם לדמוקרטיה הבורגנית "דיקטטורה של הבורגנות"). בנוסף לבעלות ציבורית על אמצעי הייצור קיים מרכיב שלכלכלה מתוכננת שבו משובצים האזרחים למקצועות שונים לפי הצרכים של המדינה, ובו נקבעים מלמעלה על ידי פקידי השלטון מכסות ייצור לעובדים השונים. במשטר הסוציאליסטי שבו המדינה מנהלת את הכלכלה באופן ריכוזי נגזר גם ממשלה חזקה וגדולה שנוטלת לעצמה סמכויות רבות בניהול המדינה. לפי מרקס, הקומוניזם, שהוא התוצאה של הסוציאליזם, הוא מצב חברתי בו המדינה, הכסף, והמעמדות החברתיים מבוטלים, וחלוקת הצרכים והשירותים מונהגת על ידי העיקרון של "כל אחד כפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו".
טרוצקיזם היא תאוריה מרקסיסטית שפותחה על ידילאון טרוצקי. טרוצקי הגדיר עצמו כ"בולשביק –לניניסט" שמצדד בהקמת מפלגת אוונגרד. הוא החשיב עצמו כתומך של המרקסיזם האורתודוקסי. התאוריות שלו התנגדו בצורה חדה לאלו שלסטלין ומאו, בעיקר בנושא חשיבות "המהפכה המתמדת" הבין-לאומית. יש מפלגות קומוניסטיות ברחבי העולם שממשיכות להגדיר עצמן כטרוצקיסטיות, ורואות עצמן כממשיכות דרכו של טרוצקי.
אנרכו-קומוניזם, היאאידאולוגיהפוליטית הקוראת לביטול מוסד המדינה והקפיטליזם, לטובת רשת אופקית של התארגנויות התנדבותיות, מועצות עובדים או מועצות ציבור, באמצעותן כל אחד יהיה חופשי לספק את צרכיו. אידאולוגיה זה תומכת בביטול המסחר והכסף גם כן.
מאואיזם, שנודע רשמית כ"מחשבת מאו דזה-דונג", הוא פילוסופיה פוליטית המהווה סוג של מרקסיזם המורכב מתורתו של המנהיג הסיני מאו דזה-דונג. המאואיזם יושם בהרחבה כאידאולוגיה המנחה של הצבא והפוליטיקה ברפובליקה העממית של סין מאז עלייתו של מאו לשלטון.
לאחר מלחמת העולם השנייה מספר מדינות במזרח יבשת אסיה הושפעו מהמשטר בברית המועצות והפכו לקומוניסטיות. בראשןהרפובליקה העממית של סין בהנהגתו שלמאו דזה-דונג,קוריאה הצפונית, וצפון וייטנאם שלאחרמלחמת וייטנאם הפכה כולה לקומוניסטית.לאוס הפכה למדינה בעלת משטר קומוניסטי בשנת 1975.
במדינות מערב אירופה היו קומץ מפלגות קומוניסטיות שקיבלו על עצמן את כללי המשטר הדמוקרטי, בין תום מלחמת העולם השנייה לנפילת ברית המועצות, והתמודדו בבחירות לפרלמנט כיתר המפלגות. הגדולה שבהן הייתההמפלגה הקומוניסטית האיטלקית. גםהמפלגה הקומוניסטית הצרפתית, השנייה בגודלה במערב אירופה, שנוסדה בשנות ה-20 שלהמאה העשרים, ובשיאה (בשנות ה-50) השיגה 25–30 אחוז מקולות הבוחרים.[7] בסוףשנות השישים וראשית שנות השבעים גיבשו מפלגות קומוניסטיות רבות במערב תפיסה עצמאית מהדוקטרינה המרקסיסטית-לניניסטית והכתבות מוסקבה, תפיסה זו נקראהאירו-קומוניזם. אחרינפילת ברית המועצות, חלק מן המפלגות החלו לנוע לכיוון הסוציאל-דמוקרטיה, ושינו את שמן, על מנת למנוע קישור בינן לבין זוועות הקומוניזם. אך רוב המפלגות הקומוניסטיות עשו שינוייםסמנטיים בלבד, ונשארו עם האידאולוגיה המרקסיסטית.
במאה ה-20 הפך הקומוניזם לאידאולוגיהפוליטית ויושם כשיטת ממשל במספר רב של מדינות, כאשר הבולטת שבהן היאברית המועצות. כל המדינות בהן הקומוניזם יושם היו למעשהדיקטטורות. חלק מתומכי הקומוניזם טוענים כי במדינות אלה לא יושם הקומוניזם בצורתו המלאה.
המצבה המקורית של דב בר בורוכוב בסמינר אפעל. עליה כתובת ביידיש: "הרעיון היהודי-קומוניסטי מחשל את „שרשרת הזהב” של הבורוכוביזם"
רעיונות קומוניסטיים נשמעו ביישוב היהודי החדש בארץ ישראל כבר בתקופתהעלייה הראשונה. הם הובאו עם החלוצים מארצותמזרח אירופה. המדברים בשבחם, שהתמצאו בזרמיםמהפכניים עדכניים באירופה, הציגו אותם בדרך כלל כאוטופיה, אך היו אשר האמינו בהיתכנותם גם בחברה היהודית, ואף בכלל האוכלוסייה, בארץ ישראל. בתקופתהעלייה השנייה, התגבר הטון הקומוניסטי בעיקר בחוגימעמד הפועלים, והרטוריקה של האידאולוגיה הקומוניסטית הושמעה הרבה כלפי האיכרים במושבות העבריות, אשר מיאנו לתת עבודה לפועלים העולים החדשים, חסרי הון ורכוש.
דב בר בורוכוב היה מהאבות האידאולוגים של התפיסה המרקסיסטית בציונות. הוא סבר כי יש להקים מעמד פועלים בארץ ישראל שייאבק בבורגנות ויקים חברה מרקסיסטית נטולת מעמדות. הוא סבר כי רק בארץ ישראל יהיה אפשר לרכז את היהודים ולהפכם לפועלים.
אנשיהעלייה השלישית אשר הגיעו לארץ ישראל לאחרמהפכת אוקטובר1917, חזו בעלייתם לשלטון של הבולשביקים בראשותו שלולדימיר לנין. חלקם העריצו את המשטר הבולשביקי החדש בברית המועצות, אשר פסע אז את פסיעותיו הראשונות. במקביל, בשונה מתפיסת העולם שלציונים אוהדי הקומוניזם, הקימו באותן שנים יהודים וערבים מפלגה קומוניסטית בלבד, היאהמפלגה הקומוניסטית של פלשתינה.[8] בקרבגדוד העבודה, שהוקם בקיץתר"ף1920, ופורק בקיץתרפ"ט1929, היו ציונים וקומוניסטים במנעד רחב של גוונים ותצורות. קבוצת חלוצים ציונים לשעבר, אשר האמינו במשטר הקומוניסטי הסובייטי החדש בראשותו שלמנחם אלקינד עזבה את הארץ אל ברית המועצות וקבלה מן השלטונותקרקע להקמת קיבוץ שנקרא: "וויו נובה" ('דרך חדשה'). אך לאחר שנים ספורות אולצו המייסדים להפיכתו של הקיבוץ לקולחוז עם קבוצות פועלים נוספות:רוסים, אוקראינים ואחרים. בימיהטיהורים הגדולים שלסטלין, יושבי הקיבוץ הוגלו, ואבדו עקבותיו.
החל בשנות ה-70 של המאה ה-20 מתמקדת פעילותה של מק"י במאבק פוליטי למען הקמתמדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל; אך עוסקת גם בקידום עניינים חברתיים. במהלךשנות ה-90 של המאה ה-20 התגברה פעילותה של המפלגה בעניינים חברתיים ובענייניאיכות הסביבה. עם הקמת ממשלת רבין ב-1992 נהנתה חד"ש ומק"י בתוכה, מהסכם מיוחד, שלא צירף אותה לקואליציה, אך הבטיח שיתוף פעולה בינה לבין הממשלה.
המאבק בין תפיסת העולם הקפיטליסטית לבין זו הקומוניסטית, היווה ציר מרכזי במלחמה הקרה, החל מתוםמלחמת העולם השנייה (1945) ועד לקריסת ברית המועצות בשנת1991. עם קריסת ברית המועצות, מדינות וארגונים קומוניסטים רבים בעולם איבדו מקסמם, לאחר שהקומוניזם הוא זה ש"נפל ראשון". בעקבות זאת, רבות מתנועות השמאל הקומוניסטיות לשעבר, אימצו מצע הנוטה יותר לכיווןסוציאל-דמוקרטי, כדי שלא להיות מזוהות עם ברית המועצות וקריסתה.
