יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.חסרים פרקים: 1. תיאוריות קולנועיות (ממחקר הקולנוע ומדעי החברה). 2.תהליך הפקת קולנוע 3. קולנוע לא הוליוודי 4. יוצרי קולנוע בולטים או חשובים 5. השפעת ענף הסטרימינג הביתי על ענף הקולנוע. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.חסרים פרקים: 1. תיאוריות קולנועיות (ממחקר הקולנוע ומדעי החברה). 2.תהליך הפקת קולנוע 3. קולנוע לא הוליוודי 4. יוצרי קולנוע בולטים או חשובים 5. השפעת ענף הסטרימינג הביתי על ענף הקולנוע. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
ערך זה עוסק בתחום האמנות בכללותו. אם התכוונתם לפירושים נוספים, ראוקולנוע (פירושונים).
פורטל
לשער לנושאים, אישים ומאמרים בקולנוע, ראופורטל קולנוע
הקרנות בקולנוע ניקלודאון, ניו יורק סיטי (1917)בית קולנוע
קולנוע הוא תחוםאמנות העוסק ביצירתם ובהקרנתם שלסרטי קולנוע. הקולנוע הוא מערכתתרבותית, במסגרתה נוצרים מאות ואלפי תוצרי תרבות הנצפים על ידי מיליונים ברחבי העולם. הקולנוע הוא בין השאר כליתקשורת המונים, מדיום עצמאי ומובחן, והוא בעל השפעות גדולות על החברה והתרבות. למרות היותו לרוב מוצרבידורי אשר מוקרן להמונים, אומנות הקולנוע נחשבת לאחת מבין שבעהאמנויות.
המילהקולנוע היאהלחם של: המילה "קול" והסיומת "נוע" (מלשוןתנועה).[1][2] את תוצרי העשייה הקולנועית של טרום המצאת הפסקול נהוג לכנותראינוע.[3] יש המכנים אותה האומנות השביעית. המילה בעברית משמשת גם לתיאור האמנות או המדיום וגם כקיצור של המונח "בית קולנוע",[2] כך שיש לה מספר תפקידימשמעות – דוגמאות:
"הלכתי ל[בית]־קולנוע".
"אני לומד [הפקה או צילום]קולנוע".
"לקולנוע [ככלי תקשורת] יש השפעה רבה על בשל ייצוגי הזר בחברה".
"אני אוהב לראותקולנוע ישראלי" – "אני אוהב סרטי קולנוע שהופקו בישראל" או "את הסגנון הייחודי של הקולנוע בישראל".
הייחודיות של הקולנוע כמדיום עצמאי נובעת משתי תכונות הנמצאות בבסיסו: צילום ותנועה.[5] קולנוע נוצר כאשר מריצים תמונות רבות זו אחר זו, העין האנושית איננה מסוגלת להבחין בין תמונה לתמונה וכך נוצרת אשליה של תנועה. העיקרון עליו מבוסס הרעיון – נקרא "עקרון התמדת המראה", על אף שבין תמונה לתמונה יש חושך, המוח האנושי משלים את התמונות אחת לשנייה ורואה אותן כתמונה אחת נעה.[6]
הזמן הוא מרכיב משמעותי באפיון הייחודיות של הקולנוע. המצאת מצלמת הקולנוע אפשרה לראשונה בתולדות האנושות "להנציח את הזמן". בשונה מצילומי סטילס, שכבר היו נפוצים לפני הקולנוע, ואפשרו הנצחה של רגע מסוים בודד – מצליח הקולנוע ללכוד את התנועה, פעולה שמתרחשת על פני זמן.[7][8]
הגרסאות הראשונות שלמקרני הקולנוע, היו מבוססות על מכשיר שכונהפנס קסם - מכשיר אופטי המשמש להקרנת תמונות על מסך, הזואיטרופ לדוגמה היה מכשיר עם תמונות, כאשר סובבו אותו - היה ניתן להביט דרך עינית ולראות תנועה. בשנת1879, ממציא בשםאדוארד מויברידג' צילם בעזרת מערך שלמצלמות את תנועת הרגליים שלסוס דוהר ויצר מהן "סרטון" על ידיזואופרקסיסקופ - שניתן לראות בו את מקרן הסרטים הראשון.
הטכנולוגיה שקדמה לקולנוע המודרני והציגה יצירות מצולמות של קטעי תנועה, אך ללא צליל - נקראה ראינוע. הקרנת הראינוע הראשונה הייתה בשנת1895 כאשרהאחים לומייר הקרינו בפני קהל מספרסרטים קצרים בני דקה, בהם סרט שתיאר כניסה של רכבת לתחנה (רכבת נכנסת לתחנה), עובדים במפעל היוצאים להפסקת צהריים ועוד. היום ידוע שככל הנראה באוסטריה התבצעה הקרנה של סרטים מספר חודשים קודם לכן אבל התואר אבות הקולנוע נשמר לאחים לומייר. השנים הראשונות של הקולנוע כללו בעיקר סרטים קצרים ללא תנועות מצלמה וללא עריכה. צלמים נשלחו למקומות רבים ורחוקים (בהם ארץ ישראל) על מנת לתעד אותם ולהביאם חזרה להקרנות.
עם הזמן החלו הצלמים והקולנוענים לפתח ולשכלל את הדרך שבה יצרו קולנוע.ז'ורז' מלייס נחשב לקולנוען הראשון שהשתמש בכלי הקולנוע כדי לספר סיפור, הסרטים שלו כללו לראשונה חיבור של שוטים שונים ואפקטים מיוחדים (כמו בסרטו המפורסםמסע אל הירח). יוצר נוסף וחשוב בהתפתחות הקולנוע הואאדווין פורטר, שפיתח לראשונה את העריכה הצולבת ותנועות המצלמה.[9]
הקולנוע ההוליוודי החל את דרכו יחד עם הקולנוע עצמו. הוליווד עצמה הוקמה בתחילתשנות העשרים, כשיוצרי הראינוע נדדו מערבה. שם רכשה קבוצה מהם אדמה מבעליה, ששמם היה הוליווד, והחליטו להשאיר את השם. הוליווד הייתה במקום מושלם למגוון של אתרי צילום. החל מהנוף ההררי מצפון, הים במערב, ההרים והמדבר במזרח, ועמקיקליפורניה הפוריים.
הקולנוע זכה לדחיפה גדולה בשל יצירתו של הקולנוען האמריקניד. וו. גריפית. גריפית התחיל את הקריירה הקולנועית שלו בתור שחקן, אך מהר מאוד התחיל גם לצלם ותוך זמן קצר גם קיבל הזדמנות לביים. בשנת1915 ביים את סרטו הראשון החשוב "לידתה של אומה". הסרט עסק במלחמת האזרחים בארצות הברית ויצר למעשה את שפת הקולנוע כפי שאנו מכירים אותה היום כמו: עריכה בתוך הסצנה, שימוש בקלוז-אפ וקצב עריכה שונה בהתאם לדרמטיות שבסצנה. סרטו השני, "אי-סובלנות" כלל סצנות המונים ותפאורות בגובה עשרות מטרים, מצלמות שהועלו עם מעליות והמצאות רבות שהפכו את הסרט, שאורכו 163 דקות, לתצוגת איכות קולנועית כבר ב-1916.
קולנוען נוסף וידוע שהביא את הראינוע לפסגות חדשות היהצ'ארלי צ'פלין, אשר נחשב לאחת מהדמויות החשובות, והמשפיעות ביותר בהיסטוריה שלתעשיית הקולנוע. סרטיו של צ'פלין הביאו לעולם קולנוע חדש שלא נראה כמוהו,כוריאוגרפיה ייחודית ושימוש מבריק באביזרים ותפאורה.
בברית המועצות של אותם ימים נערך ניסוי מפורסם על ידי קולישוב עם השחקן הרוסי איוואן מוז'וחין. ניסוי זו הביא את קולישוב לקבוע שהמהות של שוט לא נקבעת על ידי השוט עצמו אלא ממיקומו היחסי, כלומר השוטים שבאים לפניו ואחריו.סרגיי אייזנשטיין, אחד מתלמידיו, מצמצם את הרעיון עוד יותר וקובע שהמהות של שוט נקבעת בעצם בקאט. רעיון זה מביא לפיתוח תאוריית המונטאז' הקולנועי. אייזנשטיין הופך להיות יוצר קולנוע מוערך בזכות אותהתאוריה קולנועית.
בברית המועצות היה ניסיון לדבר על האמנות בכלל והקולנוע בפרט על דבר שלא המוזה היא זו שאחראית לו אלא מספר חוקים שניתן ללמוד אותם וזאת כחלק מתפיסת העולם הקומוניסטית. בהשראת התפיסה הזו אייזנשטיין כתב למעלה מ-40 ספרים שבהם הוא מסביר כיצד ניתן ליצור קולנוע.
הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני נוצר בגרמניה בשנים שלאחרמלחמת העולם הראשונה, וייחודו היה בין היתר בשל תפיסת עולמו, דרכי הצילום שלו, שימוש רב בצללים, תפאורה מוגזמת ובסגנון המשחק. על אף שתקופת הפריחה של הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני הייתה קצרה ביותר (ראשון הסרטים, "הקבינט של ד"ר קליגרי" נוצר ב-1919, ו"מטרופוליס" נוצר ב-1926 ונחשב לאחד מאחרוני הסרטים בסוגה זו), הרי שהשפעת הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני על הקולנוע העולמי הייתה גדולה. הדים לקולנוע זה נמצאו בסרטי אימה הוליוודיים משנות ה-30 ואילך, ולאחר מכן בסרטים בסגנון "הסרט האפל".
ניסיונות להוספה של פסקול לסרטי הראינוע החלו כבר בשלב מוקדם, אולם רק ב-1927 הופץ הסרט הראשון בליוויפסקול, "זמר הג'אז". אף שהוא נחשב לסרט המדבר הראשון, רק חלקים ממנו כוללים דיבור ובשאר הסרט, בדומה לראינוע, הדיבור היה על ידי כתוביות שהופיעו לאחר שהדמות "דיברה".
המעבר לקולנוע המדבר לא היה קל, חלק מגיבורי הסרט האילם לא הצליחו לצלוח אותו וכוכבים רבים שקולם במציאות לא התאים לדימויים הקולנועי חדלו לשחק. בעיה נוספת שהגיעה עם הקולנוע המדבר הייתה שהמצלמות יצרו רעש גדול, לכן היה צורך לאטום את המצלמה בחדר מיוחד, מה שהחזיר את הקולנוע שנים אחורה לימי הצילום הסטטי.במאים רבים עדיין העדיפו לביים סרטים אילמים ולא להשתמש בטכנולוגיה החדשה, אך התלהבות ההמון מהסרט המדבר בהוליווד זירזה את האולפנים הזדרזו להמיר את הכוכבים האילמים שלהם אל תוך המהפכה המדברת.
בשנות השלושים ובשנות הארבעים, במהלך התקופה אשר זכתה לכינוי "עידן הזהב של הוליווד", הפיקו אולפני הסרטים בהוליווד בעיקר סרטימערבונים, סרטיסלפסטיק,סרטי "פילם נואר", סרטים מוזיקליים (מחזמר), סרטי אנימציה מצוירים וסרטים ביוגרפיים. באותה העת אלפי אנשים הועסקו על ידי אולפני הסרטים - שחקנים, מפיקים, במאים, כותבים, פעלולנים, אנשי מלאכה וטכנאים. בבעלותם של אולפני הסרטים היו מאות בתי קולנוע בערים שונות ברחבי ארצות הברית בהם הוצגו הסרטים שלהם. נקודת השיא של תעשיית הסרטים האמריקאית הייתה במהלך אמצעשנות הארבעים כאשר אולפני הקולנוע הפיקו באותה העת כ-400 סרטים בשנה אשר הוצגו בפני קהל של 90 מיליון צופיםאמריקאים מדי שבוע.
במקביל להתפתחות הקולנוע ההוליוודי, החלו אנשי דת ותרבות לחשוש מחשיפה של הציבור לתכנים מיניים ואלימים. לפתרון הבעיה נוסחה מערכת הנחיות בשםקוד הייז בה הוחלט אלו מעשים אינם ראויים להופיע על המסך, האולפנים קיבלו על עצמם את הוראות הקוד מה שהשפיע רבות על עיצוב הקולנוע ההוליוודי בשנות ה-30 וה-40.
בשנת 1941 מוציא לאקרנים הבמאיאורסון ולס את הסרטהאזרח קיין - סרט מופתי שנחשב לאחד החשובים בהיסטוריה של הקולנוע. חידושיו כללו שפה קולנועית עשירה, שבירה של מסגרת הזמנים המוכרת ובנייה של דמויות מורכבות ובעלות מספר צדדים.
1930–1970: השפעות מקבילות מאירופה ומלחמת העולם השנייה
במקביל להתפתחות והתבססות הקולנוע ההוליוודי, גם באירופה מתקיימת ומתפתחת תעשיית סרטים עצמאית. עם הזמן החלו מגמות וזרמים בקולנוע האירופי להשפיע על העיצוב והתוכן בקולנוע ההוליוודי והעולמי.
הריאליזם הפואטי היה תנועה אמנותית שהתפתחה בצרפת החל משנות ה-30 עד פרוץמלחמת העולם השנייה. הריאליזם הפואטי לא היה אחיד כמו זרמים קולנועיים אחרים באותה תקופה, והיווה יותר מגמת יצירה מאשר אסכולה מגובשת. הריאליזם הפואטי התאפיין בעיסוק בדמויות משולי החברה שמקבלות את ההזדמנות שלהן לממש את אהבת חייהן אולם מחמיצות אותה בסופו של דבר, מוצפות באווירה פטליסטית, נוסטלגית ומרירה. סוג זה של ריאליזם נקרא "ריאליזם פואטי" נוכח הרמה הגבוהה של האסתטיקה בצילום, תוך הקפדה יוצאת דופן על דימויים וויזואליים ריאליסטיים, שלעיתים משכה את תשומת הלב לצדדים התיאוריים של הסרט ולא לעלילה עצמה.
הנאו-ריאליזם האיטלקי היה זרם משפיע בקולנוע שנוצר באיטליה בשלהי מלחמת העולם השנייה ודעך בתחילתשנות ה-50. כראי למצב הקשה ששרר באיטליה שאחרי המלחמה, הנאו-ריאליזם עסק בעיקר בקשיי היום-יום של בןמעמד הפועלים ושאר המעמדות הנמוכים בחברה: ייאוש, עוני ותבוסות לאן שלא יפנה. העיסוק נעשה תוך הדגשת ההתנגשות שבין האדם לסביבתו, בין הסבל הרגשי של הפרט לבין המציאות הפיזית הקשה. הנאו-ריאליזם דגל בריאליזם קיצוני ובחשיפה בוטה של המציאות החברתית הקשה של אותה התקופה. מבחינה סגנונית הוא ניכר בהשקעה מינימלית בסגנון ובתפאורה, שהתבטאה בעיקר בצילום מחוץ לאולפן ובשימוש בשחקנים לא-מקצועיים.
הגל החדש של הקולנוע הצרפתי היה תנועה קולנועית בשנות השישים של המאה ה-20. סרטי הגל החדש הצרפתי נשאו לרוב אופיאקזיסטנציאליסטי ועסקו בנושאים כמו הדגשת תפקידו של היחיד בקבלת האבסורדיות שבקיום האנושי. המסרים עצמם לא הועברו רק בעזרת תוכן הסרטים ועלילתם, אלא גם בעזרת טכניקות בימוי וצילום שונות וחריגות יחסית ששימשו כאמצעי אמנותי להעברת המסר ביצירה. הבמאים צילמו ברחובות, כשהם דוחים את רעיון הצילום באולפן.
פרק זה לוקה בחסר. אנאתרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש להשלים: הקולנוע המודרני, הקולנוע בתקופתנו, קולנוע לא מערבי.
בשנות החמישים והשישים, תקופתמלחמת קוריאה ווייטנאם והחלמת אמריקה מזוועות מלחמת העולם השנייה, פרח ז'אנר סרטי המפלצות. אמנם סוג זה של סרטים החל לפעול כבר בתקופת הסרט האילם, אך מוראות המלחמה הציפו שוב את הפחד מהקומוניזם, ערכיות האומה האמריקנית, הפחד מפצצת האטום והקידמה הטכנולוגית. דבר זה התבטא במיוחד בסרטים אלו, שזכו לשם "סרטי B" עקב נחיתותם הביצועית. אומן בולט בתקופה זו הואאלפרד היצ'קוק, אמן סרטי המתח והמסתורין. היצ'קוק פיתח את ז'אנר סרטי הדרמה והמתח לאין ערוך, ובחן את ערנות הצופה עם סרטיו, תוך שהוא מתמקד ביצרים האפלים ביותר של המין האנושי. כמו כן, הייתה תחייה קצרה של מחזות הזמר, והקומדיות הרומנטיות, שוב על רקע מלחמת העולם השנייה, הפעם החזית הייתה הרבה יותר אופטימית מבעבר.
בשנות השבעים, לאחר ניטרול שיטת האולפנים שהייתה קיימת עד אז בהוליווד, קמו יוצרים חדשים שהביאו את קולות מלחמת וייטנאם למרקע. במקביל לסרטי המלחמה, צצו גם סרטי אנטי מלחמה, שתיארו את ימי מלחמת וייטנאם דרך עיני אלו שנשארו מאחור. הוליווד הספיקה להגיע לחלל כבר בסוף שנות השבעים בעיקר בזכותם של שני יוצרים מוכשרים. הראשון,סטנלי קובריק, שיצר את "2001: אודיסיאה בחלל" והשני,ג'ורג' לוקאס שאך סיים את לימודיו, בסרט הראשון שהפך לתופעה, "מלחמת הכוכבים". לוקאס שכלל את הטכניקות שהיו מצויות באותה תקופה בהוליווד המסחרית לכדי אמנות, הקים את אולפן האפקטים המיוחדיםILM והחל את עידןשוברי הקופות. במקביל, חברו הטובסטיבן ספילברג החל במסלול דומה ועבד לפי שיטתשוברי קופות שממשיכה עד היום. כך, יצר ספילברג באמצע שנות השבעים אתמלתעות ואתמפגשים מהסוג השלישי. בתחילת שנות השמונים הוא יצר את "אי. טי.".
דרמה -סרט דרמה (אוסרט דרמטי אודרמה קולנועית) הואסוגה קולנועית (ז'אנר קולנועי) המתמקדת בהתפתחות שלדמויות ריאליסטיות המתמודדות עם קונפליקטים ואתגרים שונים
מתח -מוֹתחן (באנגלית:Thriller) הואסוגה המיושמת בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה. הוא כולל מספר רב של תת-סוגות. המותחן מאופיין בשימוש בפעולה ובמקצב גבוה, ובדמות הגיבור או הפרוטגוניסט שהוא בעל תושייה וצריך לסכל את מזימותיו שלנבל המצוי מצדו הבלתי מוסרי של המתרס, ולרוב גם בעל כוח או ממון רב יותר. בנוסף, יש שימוש באמצעים ספרותיים רבים כמו מתח, גורמי הסחה שונים וקליף האנגרים
פעולה -סרט פעולה אוסרט אקשן הואסוגה קולנועית המאופיינת במתן דגש על התרחשויות פיזיות, כגון קרבות, מרדפים, פיצוצים ופעלולים. סוגת הפעולה משולבת לעיתים קרובות עם סוגות אחרות, כגוןקומדיה,מדע בדיוני אואימה.
פנטזיה - ז'אנרסרטי הפנטזיה הואז'אנר קולנועי אשר מאופיין בכך שהוא מכיל אלמנט כלשהו שלפנטזיה, קלוש ככל שיהיה. חלק מסרטי הפנטזיה עוסקים באופן מינימלי באלמנט הפנטזיה בסרט, בעוד שסרטים אחרים בז'אנר, אשר לרוב מזוהים יותר עם הז'אנר, עוסקים בין היתר בקוסמות, הרפתקאות יוצאות דופן החורגות מגבולות המציאות, עולמות פנטזיה אקזוטיים פרי הדמיון, אירועיםעל-טבעיים, וכמו גם דמויות או יצורים מיתיים פרי הדמיון. לעיתים גם סרטים בז'אנרים אחרים - כמו אימה, מדע בדיוני וסרטי גיבורי-על - עשויים להיות מסווגים גם כסרטי פנטזיה.
קומדיה -קומדיה היא סוגה קולנועית הכוללת סרטים שמטרתם המרכזית להצחיק ולשעשע את צופיהם, ומתאפיינת בדרך כלל באווירה קלילה ובנטייה לסיום העלילה בסגירה חיובית והרמונית
אימה -סרט אֵימָה (לפעמים נקראזְוַעֲתוֹן) הואסוגה קולנועית שתוכנו מכוון לעורר בצופים בופחד,אימה, בעתה, חלחלה,חרדה, זעזוע או דחייה. סרטי האימה מבוססים במקרים רבים על עלילה הכוללת מפגש של בני אדם בכוחות אנושיים, על-אנושיים אועל-טבעיים שכוונתםמרושעת או זדונית. סרטים מסוג זה נחשבו מסורתית לסוגה נחותה ופחותת ערך בקולנוע, וקושרו לעיתים קרובות לעשייה קולנועית דלת תקציב והשראה, המתבססת על סיפורי עלילה נדושים, החוזרים על עצמם בשינויים קלים, וניסיונות הפחדה פשטניים באמצעות הצגת מחזות זוועה ומפלצות. עם זאת,במאי קולנוע בולטים רבים יצרו סרטים בז'אנר זה, ואחרים עשו שימוש באלמנטים המקושרים לסרטי אימה בסרטיהם, מה שהקנה לז'אנר מידה רבה יותר של לגיטימיות.
מיוזיקל -סרט מוזיקלי ("מיוזיקל"), הואז'אנר שלסרטים שבהם משולביםשירים וריקודים שאותם מבצעים השחקנים. בדרך כלל השירים משמשים לקידום העלילה, לאפיון או לפיתוח הדמויות בסרט או לחשיפת עולם התת-מודע של הדמויות.
דוקומנטרי -סרט תיעודי אוסרט דוקומנטרי הוא סרט קולנוע שמטרתו לתעד את המציאות – בניגוד לסרט עלילתי שמטרתו להציגתסריטבדוי (אם כי לעיתים הוא מבוסס על סיפור אמיתי) סרטים אלו עשויים להיות מיוצרים למטרות בידור, או למטרות שונות דוגמת מטרות חינוכיות.
אנימציה (ראו למטה בהרחבה) - "סרטים מצוירים" הואז'אנר קולנועי שמצולם רובו ככולו בציורים או בתוכנותאפקטים מיוחדים. סוגה זו משמשת בעיקר או כדי להקליל מסר - נניח אם התוכן של המסר הואמפחיד מדי או גס מדי; - או כשמדובר בסרט לילדים שאז מעדיפים להראות הכל בציור צבעוני ופשוט ללא הרבה פרטים.
תחילתה של האנימציה בקולנוע בסרטונים קצרים, לדוגמה הסרטונים של "מיקי מאוס". בשנת1934 החלוולט דיסני לעבוד על סרט אנימציה מצויר באורך מלא - "שלגיה ושבעת הגמדים". בשנת1937 יצא הסרט לאקרנים והפך להצלחה כבירה. בעקבות הצלחה זו נוצרו באולפני וולט דיסני סרטי אנימציה רבים בשנות הארבעים והחמישים כשבחלקם משתתפים גם שחקנים. בשנות השישים והשבעים חלה ירידה בכמות הסרטים המצוירים שהופקו על ידי החברה. ב-1984 תחתמייקל אייזנר כמנכ"ל החברה, התחולל "הרנסאנס של דיסני": החברה החלה לייצר להיטים שזכו להצלחה רבה. בין הידועים שבהם, "בת הים הקטנה", "אלאדין", "היפה והחיה", הסרט המצויר היחיד שהיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, ו"מלך האריות", שהיה במשך שנים לסרט האנימציה הריווחי בכל הזמנים. בשנת 1998 הוציאה חברתדרימוורקס את סרטה המצויר הראשון "נסיך מצרים", אך לאחר שלושה סרטים הפסיקה חטיבת האנימציה הקלאסית של החברה את פעילותה.[10] בתחילתהמאה ה-21 חלה ירידה בהכנסות הסרטים המצוירים של דיסני והחברה הודיעה שהיא מפסיקה את ייצור הסרטים המצוירים ועוברת לייצור סרטים רק בטכנולוגיה שלאנימציה ממוחשבת. יישום החלטה זו הגיע אל קיצו עם יציאת הסרט "הנסיכה והצפרדע".[11]
הופעתה הראשונה של האנימציה התלת-ממדית נראתה בסרט ההמשך "עולם העתיד" משנת1976, בו הוצגו יד ופנים תלת-ממדיות אנושיות. סרטים נוספים שהשתמשו בטכנולוגיה היומלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה משנת1977,טרון משנת1982 ו"לוחם הכוכבים האחרון" משנת1984. הדמות התלת-ממדית הראשונה נוצרה על ידי אולפניפיקסאר בשנת1985 בסרטו שלבארי לוינסון "שרלוק הולמס הצעיר". בשנת1986 הוקמה חברת פיקסאר הנחשבת לחלוצת האנימציה הדיגיטלית.[12]
הגרפיקה התלת-ממדית לא צדה את עינה שלהוליווד אלא רק בשנת1989, כאשר יצא לאקרנים סרטו שלג'יימס קמרון "מצולות" וזכה בפרס אוסקר בקטגורייתהאפקטים המיוחדים. ה-CGI הוסיף והדהים כאשר בשנת1991 יצא הסרט "שליחות קטלנית 2" ובו נראתה טכנולוגיית המורפינג של המחסל T-1000. גם סרט זה זכה באוסקר בקטגוריית האפקטים. גרפיקת CGI דו-ממדית צברה תאוצה גם בסרטיאנימציה קלאסית, מה שהעצים את תחושת האיורים שצוירו באופן ידני, כדוגמת סצנת אולם הריקודים בסרט "היפה והחיה".
בעשור שבין1995 ל-2005, התקציב שניתן ליצירת האפקטים הממוחשבים גדל מ-5 מיליון דולר ל-40 מיליון דולר ויותר ממחצית הסרטים השתמשו באפקטים מיוחדים.[13] בתחילתשנות ה-2000, ה-CGI הפך למוביל שבתחום האפקטים המיושמים בקולנוע. הטכנולוגיה התקדמה לכדי הוספת ניצבים ואנשי פעלולים וירטואליים (כדוגמתגולום בסדרת סרטי שר הטבעות וסופרמן בסרטסופרמן חוזר) וכן הוספה מסיבית של דמויות חיות בסצנות הומות אדם (דוגמת שדות הקרב בסרטי שר הטבעות). בשנת2001 יצא לאקרנים הסרט התלת-ממדיפיינל פנטזי שהגדיר מחדש את השימוש ב-CGI, היות שניסה לדמות מראה פוטו-ריאליסטי לדמויות אנוש. בדומה, הדבר נעשה גם בסרטון הקצר "טיסתה האחרונה של האוסיריס" של מקבץ סרטי האנימציה "The Animatrix", וכן בסרט האנימציה התלת-ממדי "ביאוולף" משנת2007.
קיימות תיאוריות וגישות רבות אודות הקולנוע. התאוריה הקולנועית עסקה בתחילתה בעיקר בשאלות אודותמהות הקולנוע, בתנאים ההכרחיים להיות הקולנוע "קולנועי" ובייחודיות מדיום הקולנוע בייחס לאומנויות האחרות ולדרכי תקשורות שונות. בהמשך, התאוריה הקולנועית התרחבה, והיא מהווה מסגרות רעיונית להבנת הקשר שבין הקולנוע לבין המציאות, המנגנונים השונים המעורבים בתהליך הצפייה בסרט, הצופה היחיד וההחברה על גווניה.[14]
הפקת סרטים היא יקרה, ולכן ההשקעות הגדולות מתבצעות לרוב על ידי אנשים בעלי ניסיון. הסרטים מדורגים לרמות שונות, כשרמות גבוהות יותרפירושן השקעה גדולה יותר ויקרה יותר. חברות הסרטים מתכננות את הוצאת הסרטים לאקרנים מראש, כך שהסרטים ברמות הגבוהות ביותר ייצאו לאקרנים בזמני החופשים והחגים, והסרטים הפחות טובים ייצאו לאקרנים בזמנים פחות פופולריים. אף שלפעמים היה מתגלה לאחר יציאת הסרטים שהרמה הגבוהה נכשלה ודווקא הרמה הנמוכה הייתה הצלחה.
עוד כשהייתה בתחילת דרכה, עיקר תעשיית הסרטים הייתה בידי האמריקאים. כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 90% מהסרטים הבריטים ושני שלישים מהסרטים בצרפת ואיטליה נוצרו בארצות הברית. כמו כן, בארצות הברית התפתח ה"דרייב אין" (drive in) שבו מקרינים סרט בחנייה והצופים יושבים ברכביהם וצופים. מאז סוףהמאה ה-20, החל מספר מתחמי הדרייב-אין לקטון באופן ניכר מול עלייה במכירות מערכות "קולנוע ביתי".
בזמן הראינוע, הבדלי שפה שבין ארץ לאחרת לא היוו מגבלה מכיוון שהסרטים היו אילמים. מדי פעם, כשנוצר צורך, היו מקרינים במקביל לסרט כותרות (במעין שלט נלווה) וכשרצו להקרין סרט בארץ אחרת, החליפו את הכותרות לשפה המדוברת באותה ארץ.
הוליווד ידועה כמרכז הפקות הסרטים העולמי. לאחר שהוקם האולפן הראשון בהוליווד בשנת1911 וכן גל האולפנים אחריו, עברה הוליווד תנופה ושגשוג כלכלי והפכה למרכז עולמי ליצירת סרטים. עם הזמן נתקלה התעשייה בהוליווד בקשיים כירידת הביקוש בזמן הטלוויזיה, התייקרות הפקת הסרטים וקשיים בינלאומיים ממדינות אחרות שרצו לעודד את תעשיית הסרטים אצלן. לחברות הסרטים הגדולות ישנה שליטה במגוון נושאים חוץ מהפקת הסרטים כמוזיקה,ערוצי טלוויזיה והפצה, מה שמחזק את החברות ואת היכולות שלהן. לחברת וולט דיסני, למשל, יש ערוץ טלוויזיה משלהם. הטלוויזיה פגעה בתעשיית הקולנוע, והקטינה את הביקוש לבתי הקולנוע. עם זאת, למפיקי הסרטים נוסף רווח לאור העובדה שלערוצי הטלוויזיה נדרשים חומרים לשידור בכמויות גדולות. בנוסף, כדי לחסוך בהוצאות התמלוגים, רכשו ערוצי הטלוויזיה סרטים ישנים שכבר אינם בקולנוע.
לאורך השנים, התעשייה התפתחה, צברה ניסיון ושידרגה את היכולות הטכנולוגיות, המקצועיות והאומנתיות.
הורדות סרטים לא-חוקיות דרך האינטרנט, החל משנות ה-90 של המאה ה-20, פגעו במפיצי הסרטים. הורדות אלו הפכו נפוצות יותר ויותר, תוך כדי שהן גוזלות קהל יקר מבתי הקולנוע, ובכך, בעקיפין, מהאולפנים. אחת הדרכים שבהן האולפנים מנסים להאבק בהורדות הלא-חוקיות הם שירותי סטרימינג, רכישת סרטים דרך האינטרנט באופן חוקי, על ידי שירותים כמונטפליקס.
מתחילתשנות ה-50 ועד היום, התפתחה בישראל תעשיית קולנוע עירנית, איכותית ומשגשגת. תעשיית הקולנוע ייצרה במהלך שנותיה מאותסרטים במגוון סגנונות ובמגווןז'אנרים בהם סרטידרמה,קומדיות,סרטים תיעודיים וסרטים קצרים. רבים מהם זכו להערכה בישראל ומחוצה לה. התעשייה עצמה ידעה עליות וירידות, אך במשך שנים רבות, ידע הקולנוע הישראלי למשוך מאות אלפי צופים לבתי הקולנוע ולייצג את ישראל בכבוד בתחרויות ובפסטיבלים ברחבי העולם. תעשיית הקולנוע בישראל ידועה בעיסוק שלה בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בנושאים חברתיים וסוציו-אקונומיים, ובחברה הישראלית.
בשנות ה-60 הקולנוע הישראלי קיבל תנופה עם ההחלטה על מתן החזר מס על רכישת כרטיסים, שאיפשרה הפקת סרטים ישראליים על ידי חברות מסחריות, תוך ציפייה סבירה להחזרת ההשקעה וקבלת רווחים. הסרט הישראלי בשנות השישים טרם השתחרר מן המוגבלות והתבניות של "הריאליזם הציוני", ואף סרטים שעסקו בקונפליקטים העדתיים והתרבותיים לא מיצו את הקונפליקט עד תום, ונותרו שבויים בקווי עלילה והצגת דמויות שראשיתם בשנות החמישים. בשנים אלו הוקמה תנועת "הרגישות החדשה" שמטרתה הייתה ליצור בארץ קולנועמודרניסטי בעל ערכיםאמנותיים ואסתטיים ובעלי נושאים ומאפיינים צורניים ותוכניים הלקוחים מן הקולנוע האיכותי האירופי, ובמיוחד מסרטי "הגל החדש בקולנוע הצרפתי".
בשנות ה-70 הרבו ליצור בארץ סרטים בסוגה שנקראה "סרטי בורקס". סרטים אלו הצליחו בקופות אך לא זכו לביקורות אוהדות. סרטים אלו לרוב היוקומדיות עממיות אומלודרמות רגשניות. הנושא המרכזי ברוב סרטי הבורקס היה התנגשות בין מעמדות ועדות שונות, בעיקר על רקע רומנטי. הסרטים באותה התקופה החלו לבטא את השינויים שעברה החברה הישראלית לאחרמלחמת יום כיפור, בירידת קרנן של המיתוסים הציוניים, ובמעבר מחברה שיתופית וחלוצית לעבר התרכזות במימד האישי. הדמויות שהוצגו בסרטים אלה היו מנוגדות באופיין לדמותו של ה"צבר" האידיאליסט כפי שהוצג בסרטי שנות החמישים והשישים. כך, צעירים "צברים" תוארו בסרטי הפולחן כמרוכזים אך ורק בעולמם האישי, ואפילו חייליצה"ל ומפקדיו תוארו כדמויות נלעגות בסרט הפולחן "גבעת חלפון אינה עונה". מלבד סרטי הבורקס, הייתה בשנים אלו גם יצירה קולנועית ייחודית ואיכותית, בהם של יוצרי זרם "הרגישות החדשה" שיצרו קולנוע אמנותי חברתי.
שנות ה-80 הביאו להתרחקות של הקהל הישראלי מבתי הקולנוע. כמו כן, התקציב הממשלתי לתעשיית הקולנוע היה דל ביותר, דבר שהקשה על יצירת סרטים חדשים ואיכותיים.
בשנות ה-90 חל שיפור מסוים בנהירת הקהל לקולנוע, בעיקר למספר הצלחות קולנועיות בולטות, כששאר הסרטים סובלים מכישלון בקופות. סרטים אלו התרחקו מפוליטיקה ומז'אנר סרטי הבורקס והתמקדו בעיקר בהווי החיים האישי של החברה הישראלית. כמו כן החלו לבלוט סרטים העוסקים באנטי-גיבורים הנמצאים בשולי החברה.
בעשור הראשון של המאה ה-21 החל עידן של פריחה לקולנוע הישראלי, הן בתחום הדוקומנטרי והן בתחום העלילתי. הקהל נוהר לסרטים רבים, הביקורות לרוב משבחות ומספר סרטים ישראליים אף זכו לכבוד ולפרסים ברחבי העולם. הצלחה זו מיוחסת להשתפרות ניכרת באיכות הסרטים, להתרחקות הולכות וגוברת מיצירה פוליטית, ובעיקר לכספים שהחלו לזרום לתעשיית הקולנוע מהממשלה ומחברות הטלוויזיה. ערוצי הטלוויזיה המסחריים חויבו בחוק לממן הפקת סרטי קולנוע תמורת זכויות שידור עתידיות. גם חלק מכספי התמלוגים שחברות הטלוויזיה מפרישות לממשלה מופנים לתעשיית הקולנוע.
הסרטים הישראליים מרבים לעסוק בקונפליקטים היום-יומיים הרבים הקיימים בחברה הישראלית כיחסידתיים-חילונים,יהודים-ערבים,אשכנזים-מזרחים. עוד נושא שמעסיק את הקולנוע הישראלי הוא הצבא, שמהווה מרכיב חשוב בחיי הישראלי וסרטי צבא קיימים עוד מימי קום המדינה. עוד סוגות נפוצות בישראל אך שאינן ייחודיות לה הן:מוקומנטריה,תעודרמה וסרטימצלמה נסתרת. הסרטים הישראלים לא עוסקים לרוב במדע בדיוני,פעולה ואגדות, בשל תקציב גבוה שדרוש לסרטים מסוג זה ואי תמיכה מצד הממסד הקולנועי הישן.
עם השנים פותחו בישראל שתיסוגות ייחודיות - "סרטי הבורקס" וסרטי "הרגישות החדשה". שתי הסוגות היו נפוצות בשנות השישים והשבעים. סרטי בורקס היו בנויים ממקטעים מתחלפים שלמלודרמה וקומדיה עלסטראוטיפים, כאשר נושא היחסים בין אנשים מחלקים שונים של האוכלוסייה הוא מרכז הסרט. רובם עסקו בהתנגשויות בין תרבויות ועדות בישראל ובמיוחד ביןאשכנזים וספרדים. סרטי הרגישות החדשה זוהו עם תנועת הרגישות החדשה אשר ביקשה ליצור בארץ קולנוע מודרניסטי בעל ערכים אומנותיים ואסתטיים, בנוסח סרטיהגל החדש בקולנוע הצרפתי; עם זאת, התנועה מוגדרת יותר כתנועת נגד לז'אנר "הריאליזם הציוני" ששלט עד אותה תקופה ואל מול סרטי הבורקס שנתפסו כעממיים ולא איכותיים.
^אנדרי טרקובסקי, תרגום: מרוסית: סיון בסקין, התחלה,לפסל את הזמן, רמת השרון: אסיה, 2013, קולנוע: סדרה בעריכת רבקה יוגב.
^חנה הרציג, תרגום: מרוסית: סיון בסקין, קולנוע וספרות: "מה שרומן יכול לעשות וסרט לא (ולהפך)",המדיום באמנויות: סוגיות אסתטיות ותרבותיות, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2015, מסת"ב 978-965-06-1482-9.
.jpg)
.jpg)
