

קולופון (מלטינית:colophon) הוא רשומה צורנית החותמתספרים מימיכתבי היד וראשית הדפוס.
מקור המושג הלטיני במילה היוונית העתיקה "קולופון" (κολοφων), שמשמעהּ 'פסגת הר' או 'שיאהּ של המלאכה'. ברשומה צורנית זו, שלה היו צורות מגוונות –משולשים הפוכים,פירמידות,ריבועים ועוד – חתם המדפיס או הכותב את מלאכת הספר. בקולופון הובאו תאריכים, שם המעתיק או פועלי הדפוס, שבחים לתורמים ותכנים נוספים.
מלאכת הדפוס ירשה את נוהג הקולופון מכתבי היד. מעתיקי כתבי היד הם שהמציאו את רשומת הקולופון כחתימה לספריהם, ובמאה החמש עשרה, כשהחלו המדפיסים הראשונים להפיץ את ספריהם, הם אימצו את המנהג הזה ונהגו גם הם לסיים אותם בהבאת קולופונים. מאוחר יותר, תוך כדי גלגולים שונים, עבר ה"קולופון" של הספרים המודפסים ל"עמוד השער". היום מתנאים בהבאת קולופונים סופרים מודרניים הפוזלים אל הספר העתיק, וכןמהדירים שונים שרוצים לשוות נופך עתיק למלאכתם, חובבי ספרים, וסתם תלמידי חכמים הרוצים להתנאות בידיעותיהם. לדוגמה, בכתב העת לשירה "שבו", בהוצאת המו"ל הביבליופיליעוזי אגסי, נחתם כל גיליון של כתב העת בקולופון.
תוכן רשומת הקולופון, שיש שתרגמוה לעברית בשם "אחרית דבר", היה מגוון מאוד. היו בו צורות קבועות ונוסחים קבועים של בתי הוצאה, בתי דפוס או מעתיקי כתבי יד בעלי מסורת, ובצדן גם הבעת תודה, שבחים לאל בורא עולם, תאריכים ומשחקיגימטריה, ואפילו חוויות אישיות, רשימת אסונות פרטיים וכדומה. רשומות הקולופונים מהוות מקורביבליוגרפי מחקרי והיסטורי ממדרגה ראשונה. אלו הן עדויות חשובות, בדרך כלל ממקור ראשון, ויש בהן כדי ללמד על התקופה.
הקולופון המודפס העברי הראשון הודפס בסוף הספר העברי המתוארך הראשון (פירוש רש"י על התורה) שנדפס בעיררג'ו די קלבריה שבדרוםאיטליה בשנת1475.
מו"לים מסחריים אחדים התחילו להשתמש בקולופונים והם כוללים פרטים דומים בספרים שהם מוציאים לאור. הקולופונים שלהם מופיעים בסוף הטקסט (המקום המסורתי) או מעבר לשער. קולופונים כאלה עשויים לכלול את מעצב הספר, שיטת ההדפסה, בית הדפוס וכדומה. מו"לים ישראלים מדפיסים קולופון ובו שער נוסף באנגלית או בשפה אחרת, הכולל את מקום ההדפסה, השנה, שם המו"ל באנגלית וכדומה.
בימי הביניים קולופון כללקללת ספרים.
קולופון - כללי
קולופונים עבריים
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|