 | |
| מדינה | ישראל ישראל |
|---|---|
| מייסד | אריאל שרון |
| מנהיגים | |
| תקופת הפעילות | 21 בנובמבר2005 –17 במרץ2015 (9 שנים ו־3 חודשים) |
| אפיון | מפלגתמרכז ליברלית |
| אידאולוגיות | |
| כנסות | 16 -19 |
| ממשלות | 30 -32 |
| אותיות | כן |
| שיא כוחה | 29 מושבים (הכנסת ה-17) |
| שפל כוחה | 2 מושבים (הכנסת ה-19) |
| נוצרה מתוך |
|
| התמזגה לתוך | כולנו |
| סיעות שהתפצלו | התנועה |
| מטה | פתח תקווה |
| מיקום במפה הפוליטית | מרכז |
| צבעים רשמיים | כחול כהה, אדום כהה, לבן |
| kadimaparty.org.il | |
  | |
קדימה (או בשמה הראשוןאחריות לאומית) הייתהמפלגהישראלית שהוקמה בנובמבר2005 על ידיאריאל שרון לאחר פרישתו ממפלגתהליכוד על רקעתוכנית ההתנתקות מרצועת עזה וסיימה את תפקידה הפוליטי בכנסת במרץ2015, כאשר יו"ר המפלגה,שאול מופז, החליט לא להשתתף בבחירות וראש המפלגה שנבחר במקומואכרם חסון החליט גם הוא לפרוש מהמפלגה ולעבור למפלגתכולנו.
בעת הקמת המפלגה הצטרפו אל שרון שליש מחברי הכנסת של הליכוד.שמעון פרס,חיים רמון ודליה איציק ממפלגת העבודה ומיכאל נודלמן מהאיחוד הלאומי הודיעו על תמיכתם במפלגה אך לא יכלו להצטרף לסיעה בכנסת מסיבות חוקיות.
בבחירות 2006 זכתה קדימה, הפעם בהנהגתאהוד אולמרט, להישג חסר תקדים והייתה למפלגה הגדולה ביותר, ולראשונה, המפלגה הגדולה ביותר בכנסת לא הייתה מפלגתהליכוד אומפלגת העבודה. בבחירות 2009 שוב זכתה קדימה, בראשותציפי לבני, במספר הקולות הרב ביותר, אך נשארה באופוזיציה בשל חוסר תמיכה של רוב חברי הכנסת.
מ-28 במרץ2012 עד שנת 2015 היהחבר הכנסתשאול מופז יושב ראש המפלגה.[1] ב-8 במאי 2012 נכנסה קדימה לממשלה ה-32,[2] אך פרשה ממנה כחודשיים מאוחר יותר, ב-17 ביולי, לאחר שלא הגיעה להסכמה על חלופה לחוק טל.[3] ב-3 בדצמבר התפלגו שבעה חברי כנסת מהסיעה והקימו את סיעתהתנועה.[4] לבסוף, בבחירות 2013 צנח מספר מושביה של קדימה ל-2 בלבד (בהשוואה ל-28 בכנסת היוצאת). בשנת 2015 היהאכרם חסון מנהיג המפלגה ליומיים לקראת הבחירות לכנסת, אך לבסוף לא הגישה המפלגה רשימת מועמדים לבחירות לכנסת והתפרקה ביום הבחירות.
המפלגה חייבת סך של 18 מיליון ש"ח למדינת ישראל עקב חריגה מתקציב הבחירות.[5]
מצע מפלגת קדימה לקראתהבחירות לכנסת ה-18 חולק לנושאים הבאים:
במהלךהקדנציה השנייה כראש ממשלה העבירשרון אתתוכנית ההתנתקות אל מול התנגדות רבה בתוך מפלגתו,הליכוד.
מספר ימים לפני ביצועתוכנית ההתנתקות באוגוסט2005, התפטרבנימין נתניהו מתפקידשר האוצר, והתייצב מולאריאל שרון. ב-26 בספטמבר 2005, ימים ספורים לאחר השלמת ההתנתקות, התקיימה במרכז הליכוד הצבעה על הקדמת מועד הבחירות המקדימות בליכוד. אף על פי ששרון ניצח בבחירות אלו והפריימריז לא הוקדמו, עלה חשש בקרב מחנהו כימרכז הליכוד עלול להוציא רבים מתומכי ההתנתקות מהרשימה לכנסת הבאה. כבר בסמוך לפני ההצבעה החל שרון לבחון ביחד עם מעגל מצומצם של מקורבים (פורום החווה, שכלל אתראובן אדלר,יורם ראב"ד,עמרי שרון וישראל מימון) את רעיון הפרישה מהליכוד והקמת מפלגה חדשה.
ב-7 בנובמבר2005 מנעו חברי כנסת של הליכוד מאריאל שרון למנות לשרים שני מועמדים שהציג,רוני בר-און וזאב בוים. היה זה אך סימפטום לבעיה שנוצרה לממשלה, אשר נשענה על רוב דחוק, שהיה תלוי ברצונם הטוב של מתנגדיה מתוך הליכוד.
בחירתו שלעמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה, שאירעה ימים ספורים לאחר כישלון ההצבעה על מינוי השרים בכנסת, סימנה כי תם זמנה של הממשלה, אשר הייתהממשלת אחדות לאומית המורכבת מנציגימפלגת העבודה שחברו לאנשי הליכוד.
על שרון היה להכריע בין התמודדות בליכוד כנגד נתניהו וכנגד ה"מורדים", התמודדות שאף אם היה מנצח בה היה עומד לאחר הבחירות בראשסיעה שרבים מחבריה מתנגדים לו ושעלולה למנוע ממנו יישום תוכניות מדיניות לפי רוחו, ובין התמודדות במסגרתה של סיעה חדשה, שתהיה מורכבת מאנשים שיסכימו עם הקו המדיני שירצה לנקוט, ותאפשר לו מרחב תמרון רב יותר כראש ממשלה, לאחרהבחירות לכנסת ה-17.
בשעת ערב מאוחרת של19 בנובמבר2005 התכנסו בחוות השקמים הצוות המורחב של "צוות החווה" שכלל אתראובן אדלר,יורם ראב"ד,איל ארד, צוותלשכת ראש הממשלה, השרהציפי לבני,עמרי וגלעד שרון. מרבית הדוברים היו נגד הקמת מפלגה חדשה ורק אדלר, ראב"ד ולבני תמכו. שרון ובניו לא השמיעו את דעתם. למחרת בשעות הערב הודיע שרון למקורביו על החלטתו. שרון הטיל על עו"ד יורם ראב"ד את מלאכת כתיבת התקנון של המפלגה החדשה ואת הטיפול ברישומה. בתקשורת החלו להופיע ידיעות על כך ששרון החליט על עזיבתהליכוד והקמתה של מפלגה חדשה. ב-21 בנובמבר בשעות הבוקר נפגש שרון עםהנשיאמשה קצב וביקש ממנו לפזר את הכנסת. במקביל, ערכה הכנסת הצבעות על פיזורה, כאשר מטרת מתנגדי שרון היא לפעול לפיזור הכנסת ככל המאוחר, לעומת שרון אשר ביקש מן הנשיא כי הכנסת תתפזר בראשית מרץ2006.
במהלך21 בנובמבר התכנסה המפלגה החדשה לכינוס ראשוני, ושלדה הפרסונלי התגבש. המפלגה החדשה התבססה על הימין המתון בליכוד ותומכי שרון מקרב מפלגת הליכוד. בנוסף, חברו לקדימה גם יוצאימפלגת העבודה שלא מצאו את מקומם במפלגה לאחר בחירתו שלעמיר פרץ. כמו כן, מספר תומכים הגיעו מחוץ למערכת הפוליטית.
בתחילה התלבטו באשר לשמה של המפלגה בין מל"ל – מפלגה לאומית ליברלית ובין השם אחריות לאומית. השם שנבחר היהאחריות לאומית, אך לאחר ימים אחדים ועוד בטרם הוגשו מסמכי ההתאגדות לרישום שונה השם לקדימה. לדברי ראובן אדלר, הוא חש למחרת בחירת השם שהוא אינו טוב מספיק ויש להחליפו, וקיבל את ברכתו של שרון.[6] את השם קדימה הגה מנהל הקמפיין,אורי לברון.[6][7] עם זאת, השם אחריות לאומית שימש את הסיעה בכנסת למשך כחודשיים, עד שהוחלף גם הוא בקדימה.
מיד לאחר ההקמה החלה המפלגה לגייס פוליטיקאים ואנשי ציבור בולטים, על מנת לבנות רשימה אטרקטיבית שתמשוך את לב הבוחרים. ביום הקמתה, הצליח שרון לגייס 14 מחבריהליכוד לסיעה החדשה:
השגת מספר זה של חברי כנסת פורשים העומדים לרשותו, שליש מסיעת הליכוד, הייתה קריטית לשרון. על פיחוק מימון מפלגות, החזר מימון מערכת הבחירות נעשה על פי מספר המושבים בכנסת להם מפלגה זוכה לאחר הבחירות, אך מפלגה קיימת זכאית לקבלתמקדמה על חשבון כספי מימון מפלגות בהתאם לנציגיה בכנסת היוצאת, ולדקות שידור מוגדלות בתעמולת הבחירות לכנסת. על פי החוק גםסיעת פורשים המהווה לפחות שליש מסיעה קיימת נהנית מזכויות אלו. לאור חשיבותן הגדולה של ההטבות, במיוחד למפלגה חדשה ללא כל תשתית ארגונית קיימת כקדימה, היה על שרון לגייס לפחות 13 חברי כנסת נוספים של הליכוד בטרם הודיע על הפרישה, משימה בה נחל הצלחה.
על ההישג העיב מעט הכישלון בצירוף שר הביטחוןשאול מופז שהחליט לאחר התלבטויות ממושכות להישאר בליכוד ולהתמודד על הנהגתו, על אף בקשתו של שרון שיצטרף למפלגתו. לעומת זאת הצליח שרון לגייס לסיעה את חבר הכנסת העצמאידוד טל, שפרש חודשים קודם לכן מעם אחד עם הצטרפותה למפלגת העבודה. בנוסף, שני חברי כנסת בכירים ממפלגת העבודה (חיים רמון ודליה איציק) וכן ח"כמיכאל נודלמן (שפרש עוד קודם מהאיחוד הלאומי) הודיעו על תמיכתם בקדימה אף על פי שלא עברו פורמלית למפלגה.
מחוץ לזירה הפוליטית, הצליחאריאל שרון לגייס לשורות קדימה והפוליטיקה, אתאבי דיכטר שהיה באותה עת בתקופת לימודים במכון ברוקינגס בוושינגטון, עם סיום תפקידו כראש השב"כ. אבי דיכטר שובץ על ידי שרון במקום החמישי ברשימת קדימה וסומן על ידו כיורש עתידי.
הפרופסוראבישי ברוורמן, ששרון ניסה לגייסו למפלגתו, התפקד לבסוף למפלגת העבודה שלעמיר פרץ, אך הפרופסוראוריאל רייכמן, שהיה ממייסדימפלגת שינוי ומפעיליה הבולטים, הצטרף למפלגת קדימה.
ב-30 בנובמבר, לאחר לבטים ממושכים, הודיע לבסוףשמעון פרס על פרישתו ממפלגת העבודה ועל תמיכתו במפלגת קדימה ובאריאל שרון. פרס לא הצטרף רשמית למפלגה, אולם לאחר שתחילה הודיע כי לא יתמודד במסגרתה לבחירות 2006, הודיע בסוף דצמבר לאחר אשפוזו של שרון כי הוא מבקש להיכנס לרשימה, מהלך שנבע כנראה מרצונו לחזק את מעמדו במפלגה, שהיה מבוסס עד אז בעיקר על יחסיו עם שרון. מאוחר יותר התפטר מהכנסת יחדיו עם חיים רמון ודליה איציק, על מנת שיוכלו להתמודד ברשימת המפלגה החדשה בבחירות הבאות.
ב-7 בדצמבר הודיעצחי הנגבי -שר בלי תיק, יו"ר מרכז הליכוד, ומחליפו הזמני של שרון בתפקיד יו"ר תנועת הליכוד - על הצטרפותו לקדימה. "הלב אמר להישאר בבית הפוליטי שבו גדלתי", אמר הנגבי, "אבל ההיגיון הממלכתי אמר להצטרף למהלך הפוליטי ההיסטורי לצידו של ראש הממשלה". הנגבי, שהתנגד לתוכנית ההתנתקות, הודה כי "בעמדות המדיניות שלי יש תזוזה מתמשכת לאורך השנים". הצטרפותו של הנגבי לשרון בלטה במיוחד על רקע ידיעות לפיהןמשטרת ישראל תמליץ להעמידו לדין על רקע חשיפות על מינויים בלתי-כשרים-לכאורה שביצע בעת כהונתו כשר לאיכות הסביבה, אבל הנגבי דחה השערות שקשרו בין הדברים, ושב והצהיר "לא נפל פגם בפעילותי". הוא הודיע עלהתפטרותו מהכנסת, ואמר: "המושב שלי שייך לליכוד, אני מחזיר אותו לליכוד".
ב-11 בדצמבר הודיע גםשאול מופז, שר הביטחון, על הצטרפותו לקדימה - צעד שהתקבל בהפתעה, שכן בשבועות שחלפו מאז פרישת שרון, הבטיח מופז להישאר בליכוד ואמר כי "החבירה של שרון לשורה של אנשי שמאל התומכים בהסכמי אוסלו ובחזרה לקווי 67' היא מסוכנת... הם עלולים לגרור אותו למחוזות מסוכנים ביותר מבחינה מדינית וביטחונית". מופז גם האשים את ראש הממשלה בהפיכת אנשימערכת הביטחון "לשחקנים על המגרש הפוליטי", וסיפר כי "הציעו לי בקדימה להיות מספר 2, סגן ראש הממשלה ושר הביטחון - וסירבתי". למרות התבטאויותיו, מופז הצטרף לשרון - ימים ספורים אחרי פרסום סקרים שחזו לו תבוסה במאבק על ראשות הליכוד. מופז דחה את הטענות שקשרו בין הדברים, ונימק את מעברו לקדימה במילים "תנועת הליכוד פנתה לימין הקיצוני של המפה הפוליטית, וזו לא דרכי". ביחס לביקורת על אמינותו, כמי שהתחייב להישאר בליכוד, אמר כי "איני רואה שום בעיה ושום סוגיה בנושא אמינות".
מספר לא מבוטל שלראשי ערים,מועצות מקומיות ואזוריות, במגזר היהודי ובמגזר הערבי, הודיעו אף הם על הצטרפותם למפלגה החדשה. דוגמאות בולטות הןעדי אלדר - ראש עירייתכרמיאל ויו"רמרכז השלטון המקומי בישראל,יעקב טרנר - ראש עירייתבאר שבע ומפכ"ל המשטרה לשעבר,יונה יהב - ראש עירייתחיפה,מאיר ניצן - ראש עירייתראשון לציון,צבי צילקר - ראש עירייתאשדוד,יוסי בן-דוד - ראש עירייתיהוד-מונוסון,יוסי נשרי - ראש עירייתקריית אונו,מנחם אריאב - ראש עירייתנצרת עילית,שלמה בוחבוט - ראש עירייתמעלות-תרשיחא,טלאל אל-קרינאווי - ראש עירייתרהט,כרמי גילון - ראש המועצה המקומיתמבשרת ציון וראש השב"כ לשעבר,אחמד דבאח - ראש עירייתשגור (איחוד הכפריםבענה,דייר אל-אסד ומג'ד אל-כרום) ושמעון לנקרי - ראש עירייתעכו. בנוסף הודיעו אנשי ציבור שונים על הצטרפותם למפלגה.
אירוע מוחי קל בו לקהשרון ב-18 בדצמבר2005 העלה בתקשורת את השאלה האם המפלגה מבוססת כולה על אישיותו של מנהיגה, שרון. האירוע הפנה את תשומת הלב גם לכך שלמפלגה לא נקבעו מוסדות או מנגנון המסדיר את תפקודה של המפלגה גם בהיעדרו של שרון. הבעיה קבלה משנה תוקף לאחר אירוע מוחי קשה יותר בו לקה ראש הממשלה ב-4 בינואר2006 (היום בו נרשמה מפלגת קדימה כמפלגה ברשם המפלגות), אירוע ממנו לא חזר להכרתו. עו"ד יורם ראב"ד הספיק להודיע לשרון על רישומה של המפלגה מספר שעות טרם אשפוזו, ממנו לא קם עדפטירתו ב-11 בינואר2014.
לאחר שהתברר כי שרון לא יוכל להמשיך לכהן כיו"ר המפלגה ולהתמודד לכנסת ה-17, החליפו בתפקידים אלהאהוד אולמרט, בתוקף תפקידו,ממלא מקום ראש הממשלה. אולמרט בחר בעצמו את רשימת המפלגה לכנסת, ללא נוהל דמוקרטי כלשהו, עובדה שמפלגות אחרות ניסו להדגיש, ללא הצלחה רבה. השפעתו הרבה על עמדותיה המדיניות של המפלגה בלטה בהציגו במהלך מערכת הבחירות אתתוכנית ההתכנסות לנסיגה ביהודה ושומרון ועיצוב גבולות קבע, תוכנית שנראתה כנוגדת את הקו המדיני בו נקט שרון בפומבי אחרתוכנית ההתנתקות, ששלל נסיגות חד צדדיות נוספות. אירועים בולטים שהעיבו על כהונתו של אולמרט כראש ממשלה בפועל עוד במהלך החודש הראשון לה היו ניצחונו המפתיע שלחמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ב-25 בינואר, שהתאפשר כתוצאה מהסכמתה שלממשלת ישראל לקיום הבחירות, ופינוי הבתים האלים בעמונה ב-1 בפברואר. עליית שלטון החמאס אף הובילה ב-14 במרץ למבצע הבאת ביכורים ללכידת רוצחיו של השררחבעם זאבי, אשר עמדו להשתחרר מכלאם.
במהלך מערכת הבחירות העלו יועצי המפלגה את הרעיון להציב את ראש הממשלה שרון, השרוי במיטתו חסר הכרה, במקום הראשון כיו"ר או במקום 120 הסמלי.[8] התוכנית לא יצאה אל הפועל לאחר שספגה ביקורת ציבורית רבה, וממילא לא הייתה ניתנת לביצוע שכן על פי חוק נדרשת חתימת המועמד על טופסי ההרשמה של המפלגה.
מערכת הבחירות תועדה בחלקה בסרט התעודהכל אנשי הקמפיין ששודר לאחר הבחירות בערוץ 10, ובו נראו השינוי בקמפיין לאחר מחלת שרון.
אותיות המפלגה בפתק ההצבעה בבחירות לכנסת ה-17 היו "כן", כמו כן הודפס על הפתק הכיתוב: "קדימה עם אהוד אולמרט לראשות הממשלה".
ב-28 במרץ2006 התקיימוהבחירות לכנסת ה-17. בתום ספירת הקולות התברר שקדימה היא המפלגה הגדולה ביותר עם 29 מושבים בכנסת, ואולמרט הרכיב אתהממשלה ה-31. למרות הניצחון בבחירות הייתה מהולה השמחה בתחושת החמצה שכן המפלגה לא השיגה את מספר המושבים הגבוה שצפו לה הסקרים (כ-36–40). ב-26 באפריל 2006 חתמה קדימה עםמפלגת הגמלאים עלהסכם קואליציוני במסגרתו הוסכם כי שתי המפלגות יפעלו כסיעה משותפת, אם כי לא יאוחדו באופן רשמי.[9]
ב-4 במאי2006, מונה אולמרט לראש ממשלת ישראל, לאחר שממשלתו,הממשלה ה-31, קיבלה את אמון הכנסת.הקואליציה מנתה 67 חברי כנסת מ-4 מפלגות: קדימה,העבודה,ש"ס והגמלאים.ציפי לבני מונתה לשרת החוץ וממלאת מקום ראש הממשלה,עמיר פרץ לשר הביטחון ואברהם הירשזון, מקורבו של אולמרט, לשר האוצר. הממשלה כללה 25 שרים (כולל ראש הממשלה). עקב הביקורת הציבורית על מספר השרים לא מונו סגני שרים.
כחודשיים לאחר סיוםמלחמת לבנון השנייה (ראו להלן), ב-30 באוקטובר2006, הצטרפה לקואליציהישראל ביתנו. החל מיום זה התבססה ממשלת אולמרט על קואליציה של 78 חברי כנסת. כמו כן, מונו מספר סגני שרים. עם התקדמות המשא ומתן עם הפלסטינים פרשה סיעת ישראל ביתנו מהקואליציה וזו נותרה עם 67 ח"כים.
בקיץ2008 התפצלה סיעתהגמלאים לשתי סיעות: הגמלאים בה נותרו ארבעה ח"כים וצדק לזקן אליה עברו שלושה ח"כים. צדק לזקן לא הצטרפה לקואליציה ולכן הצטמצם מספרם של חברי הקואליציה של אולמרט ל-64.
ערך מורחב –הבחירות לכנסת השמונה עשרה
בעקבות החקירות המרובות שנפתחו נגד ראש הממשלהאהוד אולמרט, הושג הסכם בין קדימה למפלגת העבודה לפיו העבודה תמשוך את הצעתה לפיזור הכנסת ואילו קדימה תתחייב לקיים בחירות מקדימות לבחירת יושב ראש המפלגה.[10] חודש לאחר מכן קבעה מועצת קדימה מועד לבחירות המקדימות, ב-17 בספטמבר2008.[11]
המתמודדים בבחירות אלו היושרת החוץציפי לבני,שר התחבורהשאול מופז,שר הפניםמאיר שטרית והשר לביטחון פניםאבי דיכטר. הקמפיין של לבני התמקד בניקיון הכפיים שלה. מנגד, טען יריבה העיקרי מופז, בעברורמטכ"ל ושר ביטחון, כי לראש ממשלה לא די בניקיון כפיים ועליו להיות בעל ניסיון וידע צבאיים וביטחוניים.
בשבועות לפני הבחירות הציגו הסקרים הפרש ניכר לטובת ציפי לבני. ביום הבחירות עצמו, במטרה להעלות אתאחוז ההצבעה וחרף התנגדותם של מופז ושטרית, הוארכו הבחירות בכחצי שעה לבקשת לבני.[12] היא זכתה לניצחון סוחף על פי מדגמי הטלוויזיה אותו ערב, אך עם הגעת תוצאות האמת, הצטמצמו הפערים ולבסוף הסתבר כי הפער הוא 431 קולות בלבד (43.1% לטובת לבני לעומת 42% למופז).[13] במסיבת עיתונאים שכינס למחרת יום הבחירות הודיע מופז כי ברצונו לקחת פסק-זמן מהפוליטיקה.[14]
לבני ניסתה להקים קואליציה תחתיה כראש ממשלה, אך לאחר משא ומתן ממושך כשלה להגיע להסכמה עם מפלגתש"ס בסוגיית קצבאות הילדים, אשר דרשה קצבאות בסך מיליארד שקלים, בעוד שלבני הסכימה להעלותן ל-700 מיליון שקלים בלבד.[15] מאחר שלא ניתן היה להרכיב קואליציה, נקבעו בחירות כלליות לכנסת ל-10 בפברואר2009.
מפלגת קדימה קבעה את הבחירות הפנימיות לרשימת המפלגה לכנסת ל-17 בדצמבר2008. המקום הראשון ברשימה היה שמור ללבני והשני למופז, אשר חזר מפסק הזמן שעליו הכריז.[16] בראש הרשימה נבחרו יו"ר הכנסתדליה איציק,צחי הנגבי ורוני בר-און.חיים רמון, אשר היה קודם לכן במקום ה-7, הידרדר למקום ה-17. בין המצטרפים החדשים היוזאב בילסקי, יו"רהסוכנות היהודית, שהגיע למקום ה-15 ודובר צה"ל לשעבר, תא"ל במיל'נחמן שי, שהגיע למקום ה-18.
במערכתהבחירות לכנסת השמונה עשרה זכתה קדימה ב-28 מושבים, ירידה של מושב אחד מהבחירות הקודמות ומושב אחד יותר מהליכוד, המפלגה השנייה בגודלה. אף שקדימה זכתה במספר המושבים הגבוה ביותר הזמין נשיא המדינה ה־9,שמעון פרס את נתניהו, יו"ר הליכוד, להקים ממשלה, לאחר שרוב חברי הבית המליצו על כך. המשא ומתן בעניין ההצטרפות לממשלת נתניהו לא עלה יפה, והיא נותרה באופוזיציה.
חמישה מחברי הכנסת של קדימה הורשעו בפלילים: ראש המפלגהאהוד אולמרט,חיים רמון,אברהם הירשזון,צחי הנגבי, ועמרי שרון.
בחודשמרץ2009 החליטה קדימה, בראשות יו"ר המפלגה וחברי הכנסת הבכירים שלא להצטרף לממשלת נתניהו השנייה ולהוות את מפלגת האופוזיציה הגדולה בכנסת. מעברה של קדימה לאופוזיציה לווה בחשש לשלמותה ויציבותה של המפלגה. חשש זה נבע מהיותה של קדימה מפלגה שנולדה לשלטון ואינה מנוסה בישיבה ארוכה באופוזיציה, בנוסף, הושמעו בליכוד קולות הקוראים לפירוקה של קדימה. מספר שבועות לאחר כינון הממשלה הועבר בכנסתחוק התפלגות סיעה - חוק המאפשר לשבעה מחבריסיעה (גם אם אינם מגיעים לשליש מחברי הסיעה) לפרוש מסיעתם ולהתפלג לסיעה עצמאית. החוק נועד לאפשר לשבעה חברי כנסת מקדימה לפרק את מפלגתם ולהצטרף לממשלה, ובו בעת למנוע את פילוג העבודה שהייתה חברת ממשלה באותו זמן, אך עם ארבעה "מורדים" (אחד פחות משליש). בדצמבר 2009, במקביל להתקדמות משמעותית במגעים לשחרור החייל החטוףגלעד שליט, התפוצץ ניסיונם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התחבורה ישראל כץ לגייס את הח"כ השביעי שנדרש לשם הפילוג,יעקב אדרי. בעקבות ביקורת ציבורית חריפה, גם מצד קדימה, שהופנתה כלפי ראש הממשלה על כך שהוא עוסק בתרגילים פוליטיים בו בזמן שהעין הציבורית מופנית אל עבר עניינו של החייל החטוף, נבלם מהלך הפילוג בקדימה.
בתחום המדיני - ביטחוני, קדימה תקפה את הממשלה ובעיקר את רה"מ על חוסר אמונתו בפתרוןשתי מדינות לשני עמים וחוסר מוכנותו למשא ומתן ישיר עם יו"רהרשות הפלסטינית,מחמוד עבאס. קדימה בירכה את נתניהו לאחר שנשא את "נאום בר-אילן", שבו הכיר ברעיון ההקמה שלמדינה פלסטינית והעניקה גיבוי לממשלה בפרשתהמשט לעזה במאי 2010 כמו גם בהחלטה עלהקפאת הבנייה ביהודה ושומרון בסוף שנת 2009. קדימה נמנעה מלמתוח ביקורת על הממשלה עת הושקו שיחות ישירות בין ישראל לפלסטינים בפסגה שנערכה בוושינגטון בהשתתפותנשיא ארצות הבריתברק אובמה בספטמבר2010. אולם, עקב כישלון השיחות והקיפאון המדיני, יחד עם העמקת המשבר ביחסי טורקיה–ישראל, המתיחות וחילוקי הדעות בין הנשיא אובמה לראש הממשלה נתניהו בכל הנוגע לפתרוןהסכסוך הישראלי-פלסטיני, הכרתן המחודשת של מדינותדרום אמריקה במדינה פלסטינית והפנייה של הרשות למוסדות האו"ם לקבלתהכרה ברשות הפלסטינית כמדינה בספטמבר 2011, תקפה קדימה את הממשלה והאשימה אתראש הממשלה בהובלת ישראל לבידוד מדיני בשל חששו ממפלגות הימין בכנסת.
בתחום הפוליטי, יצאה קדימה נגד הצטרפותה שלמפלגת העבודה לממשלה ועד לפרישתה מהקוליאציה הובילה קו שקרא לה לצאת מהממשלה. בינואר 2011 זכתה קדימה לחיזוק משמעותי באופוזיציה לאחר התפלגותו שלאהוד ברק מסיעת העבודה והקמתסיעת העצמאות. בפברואר 2010, נגד הניסיון לאפשר הצבעה בבחירות גם לתושבי ישראל השוהים מחוץ למדינה ("חוק היורדים"), הובילה ביחד עם ארגונים אחרים מחאה ציבורית נרחבת תחת הכותרת "בוחרים רק בישראל".[17] בסופו של דבר החליטה הממשלה לבטל את קידום החקיקה בנושא. ביולי 2009, במלאת 100 יום להקמת הממשלה, כינסה מסיבת עיתונאים נרחבת ותקפה את נתניהו תחת הכותרת "ביבי - 100 ימים, 0 השגים".[18] בפברואר 2011, שנתיים לאחר הקמת הממשלה כינסה מסיבת עיתונאים נוספת תחת הכותרת: "ישראל - 0, ביבי - 2, שנתיים לנתניהו, ישראל מפסידה".[19]
בתחומי דת ומדינה, תקפה קדימה אתהליכוד על כניעה למפלגות החרדיות בכל הנוגע לתקציב המדינה, אתישראל ביתנו על אי קידומם של חוקים אזרחיים, אתמפלגת ש"ס על שתיקתה בכל הנוגע לבג"ץ בית הספר בעמנואל ועל תמיכתה בשינוי בתוכנית הבנייה לאגף חדש שלבית החולים ברזילי באשקלון עקבקברים שנתגלו במקום. בנובמבר 2011 יצאה המפלגה בקמפיין אוטובוסים "נשים מקדימה" במחאה על תופעה של הדרת נשים.[20]
בתחום הכלכלי-חברתי, בנובמבר 2009 הובילה הסיעה קריאה להתנגד למס הבצורת עליו החליטה הממשלה.[21] בדצמבר 2010, לאחרהשרפה בכרמל קראה קדימה לרה"מ ולשר הפניםאלי ישי להתפטר עקב הליקויים שנתגלו במערך הכבאות וחוסר המוכנות של הממשלה בהתמודדות עם השריפה. בינואר 2011 יצאה בקמפיין נוסף נגד העלאת מחירי הדלק תחת הכותרת "פרייארים לא מתים, הם רק מתחלפים".[22] בקיץ 2011, לאורמחאת הקוטג' ומחאת הנדל"ן יצאה קדימה כנגד הממשלה, וטענה כי האירועים יובילו לניצחון קדימה בבחירות הבאות (בפועל צנח כוחה של קדימה בבחירות במידה משמעותית).
ערך מורחב –הבחירות לכנסת התשע עשרה
ב-18 בינואר2012, הודיעה ציפי לבני על הקדמת הבחירות הפנימיות לראשות המפלגה ל-27 במרץ 2012.[23] בבחירות התמודדו מול יו"ר המפלגה המכהנת ציפי לבני גם חברי הכנסתשאול מופז ואבי דיכטר. דיכטר פרש זמן קצר לפני הבחירות וחבר למופז.
ב-27 במרץ2012, נערכו הבחירות המקדימות לראשות המפלגה שבסופן הוכרזשאול מופז ליו"ר המפלגה.[24] מופז זכה ב-61.7% מהקולות לעומת 37.2% ללבני. ב-1 במאי 2012 הודיעה לבני על התפטרותה מהכנסת.[25]
ב-8 במאי 2012, ערב פיזור הכנסת ה-18 והיציאה לבחירות, לאחר העברת חוק פיזור הכנסת בקריאה ראשונה, נחתם במפתיע הסכם ביןראש הממשלה בנימין נתניהו לביןשאול מופז על כניסת קדימה לממשלה ובעקבות כך נדחו הבחירות לכנסת התשע עשרה שהיו מיועדות ל-4 בספטמבר 2012. בתמורה לכניסת קדימה לממשלה והצטרפות 28 חברי הכנסת של קדימה לקואליציה, מופז התמנה לשר בלי תיק ולאחד משלושת בעלי התואר המשנה לראש הממשלה. מטרת האיחוד הייתה להעביר חוק לשוויון בנטל, שיחליף אתחוק טל שתוקפו עמד לפוג באוגוסט וכן לשנות את שיטת הממשל. שתי המטרות לא הושגו וקדימה פרשה מהקואליציה כעבור 70 יום.
מייד לאחר כניסת קדימה לממשלה היה ניסיון לארגן "מרד" כנגד הכניסה לממשלה ולהתפלג. חבר הכנסתמאיר שטרית ניסה להנהיג את המהלך, אך לא נמצאו 7 חברי כנסת שיתפלגו.[26]
אחרי פרישתה של קדימה מהממשלה, נעשה ניסיון נוסף לפלג את קדימה, כאשר סיעה של 7 מנדטים הייתה אמורה להצטרף לליכוד, ולקבל מספר תפקידי שרים וסגני שרים. חלק מחברי הכנסת שהיו שותפים לניסיון אף חתמו על כניסה לתפקידים בממשלה, אך בסופו של דבר נכשל הניסיון לגייס 7 ח"כים, ורקצחי הנגבי שהיה באותה עת מחוץ לכנסת, והנהיג את ניסיון הפילוג מבחוץ, חזר לליכוד.[27]
לקראתהבחירות לכנסת התשע עשרה הוחלט על ביטול הפריימריז לרשימת קדימה לכנסת ובמקומם על קיומה שלועדה מסדרת.[28]
צחי הנגבי (שהודיע עוד קודם על פרישתו מקדימה) החל את מסע הבחירות שלו במפלגתהליכוד, חברי הכנסתנינו אבסדזה ונחמן שי בחרו להתמודד על מקום ברשימת מפלגתהעבודה לכנסת,אבי דיכטר (שפרש מהכנסת ומונה לשר להגנת העורף),אריה ביבי ויוליה שמאלוב-ברקוביץ' בחרו גם הם להתמודד ברשימת מפלגת הליכוד לכנסת, וחברי הכנסתרוחמה אברהם בלילא,[29]דליה איציק,רוני בר-און,[30]עתניאל שנלר,[31]מרינה סולודקין,[32]יעקב אדרי וזאב בילסקי הודיעו על פרישה מהחיים הפוליטיים.
ב-3 בדצמבר2012 אישרהועדת הכנסת את התפלגותם של חברי הכנסתרחל אדטו,מג'לי והבה,אורית זוארץ,יואל חסון,רוברט טיבייב,שלמה מולה ומאיר שטרית מסיעת קדימה לסיעתהתנועה בהנהגת ציפי לבני יו"ר המפלגה לשעבר שפרשה מספר חודשים קודם לכן מהכנסת.[4]
בראש רשימת המועמדים לכנסת התשע עשרה עמדשאול מופז ואחריוישראל חסון,יוחנן פלסנר,רונית תירוש,שי חרמש,יובל צלנר,דורון אביטל,אכרם חסון,אחמד דבאח ואתי לבני (רשימת המועמדים המלאה כוללת 94 מתמודדים). בבחירות זכתה המפלגה בשני מושבים.התנהלו מגעים בין הסיעה לבין יו"ר מפלגת "יש עתיד"יאיר לפיד על כך שזו תוותר על תיק אחד מתוך חמישה תיקים שהוצעו לה בממשלה ה-33 של נתניהו, על פי פרסומים ככל הנראה התיק המדובר היה תיק הביטחון שהיה יכול לקבל יו"ר קדימה מופז וכך קדימה תוכל להצטרף לקואליציה.[33] אולם מגעים אלה עלו בתוהו כאשר לפיד הכריז כי ברצונו להקיםממשלה צרה ככל האפשר ומופז ומפלגת קדימה נותרו בכנסת ה-19 באופוזיציה.
כחצי שנה לפניהבחירות לכנסת העשרים (2015) התמנה ישראל חסון ליושב ראשרשות העתיקות והתפטר מהכנסת,[34] במקומו נכנסיובל צלנר.[35] מגעים לאיחוד בין המפלגה לרשימתהמחנה הציוני לא צלחו. ב-27 בינואר 2015 הודיע מופז על פרישתו מהחיים הפוליטיים[36] ובאותו יום הוועדה המסדרת של קדימה בחרה באכרם חסון לראשות רשימתה לכנסת, ואחריו ברשימה ד"רדורון אביטל,ראובן בן שחר, יובל צלנר,טל אשכנזי, יובל פיש, ביאטה קרנץ ואלירן וקנין.[37] לאחר יומיים אכרם חסון התפטר, והתמודד לכנסת במקום ה-12 במפלגתכולנו.[38] בפועל, רשימת מועמדים מטעם קדימה לא הוגשה לוועדת הבחירות והמפלגה סיימה את דרכה לאחר מכן.
| מספר | שם | תמונה | התחלת כהונה | סיום כהונה | ראש הממשלה |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | אריאל שרון |  | 21 בנובמבר2005 | 14 באפריל2006 | 30 |
| 2 | אהוד אולמרט | .png) | 14 באפריל2006 | 17 בספטמבר2008 | 30,31 |
| 3 | ציפי לבני | .jpg) | 17 בספטמבר2008 | 28 במרץ2012 | — |
| 4 | שאול מופז |  | 28 במרץ2012 | 27 בינואר2015 | — |
| 5 | אכרם חסון | .jpg) | 27 בינואר2015 | 29 בינואר2015 | — |
ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה |
|---|
 |
באוקטובר2011 נעצר גזבר קדימה איציק חדד, לאחר שציפי לבני, יושבת ראש קדימה הגישה נגדותלונה למשטרת ישראל בסמוך לפרסום דו"חמבקר המדינהמיכה לינדנשטראוס שבו היו ממצאים חמורים נגד המפלגה.[39] בנובמבר2015,בית הדין לעבודה חייב את קדימה לשלם 850,000 שקל לחדד, בשל פיטוריו הפגומים.[דרוש מקור]
קדימה, ברשת החברתיתפייסבוק
קדימה, ברשת החברתיתאקס (טוויטר)
קדימה (מפלגה), דף שער בספרייה הלאומית
גילי איזיקוביץ,אורי לברון: "אני איש שמאל שעשה קמפיין לאריק שרון, יותר מזה?", באתרהארץ, 17 באוגוסט 2020 צבי זרחיה,"הסידור" הלא ייאמן של יובל צלנר: בבוקר חבר כנסת, בערב עו"ד ומנכ"ל חברת הבנייה חג'ג', באתרTheMarker, 31 בדצמבר 2014
.jpg)