קדושה הוא מונח המתאר יחס מיוחד לחפץ, מקום, אירוע, טקסט או מושג בגלל קישורו לאלוהות או כוח רוחני אחר, או היותו ראוי לפולחן והערצה.[1]
הקדושה אינה נובעת מתכונה פיזית, אלא מוגדרת בהתאם לסט האמונות של המתבונן.
היפוכה של הקדושה הוא החול.
ערכים מורחבים –קודש וחול ביהדותביהדות, ניתן משקל רב לקודש, כאשר לחפצים, מקומות, זמנים ואנשים ניתן מעמד של קדושה. האדם יכול לקדש חפץ במעשיו (על ידי פעולת ההקדש, או על ידי הפיכתו לתשמיש קדושה).
בנצרות, הקדושה היא מתכונות האל. הקדושה מועברת אל המאמינים באמצעותהסקרמנטים. כךהכנסייה הקתולית מאמינה, לדוגמה, כי אכילתלחם הקודש מעבירה מקדושת האל אל האדם האוכל.
אחד מ-99 שמות האל באסלאם הוא "הקדוש" (القدوس).
מילה נוספת במשמעות דומה היאחראם (حرام), שניתנת לתרגום גם כ"מקודש". כך לדוגמהמסגד אל-חראם, המקום הקדוש ביותר לאסלאם.
אמיל דורקהיים החשיב את הדיכוטומיה בין הקודש לחול כמאפיין המרכזי של דת. כלומר, לשיטתו, דת היא מערכת של אמונות והתנהגויות ביחס לדברים קדושים. דורקהיים מדגיש את ההבדל בין קודש וחול לעומת טוב ורע. החול איננו בהכרח רע, והקדוש אינו בהכרח טוב.
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט:קדושה |
