מקור השם המדעי "Passerine" בשמו הלטיני של הסוגדרור, Passer. השם העברי "ציפורי שיר" (וכמוהו השם באנגלית) מוסבר בריבוי המינים בסדרה שהם בעלי יכולת ווקלית מוזיקלית, וחלקם זכו אומנם לשמות כגוןכנרית,חצוצרן שחור-מקור,זמיר,קיכלי רונן וחרגולן. ואולם ישנם בסדרה גם מינים בעלי קולות צורמים וטורדניים כמו העורב, העדניים וכמה מהזרזיריים כמו המיינה, ומינים נוספים שהם שקטים מאוד וכמעט אילמים.
מגוון רחב של הופעות והתנהגויות מגוונות, גודלם הקטן והקלות היחסית של הצפייה בעופות אלו, הפכו מינים רבים בסדרה זו למוכרים ואהובים בקרב תרבויות שונות, וכן למושאי מחקר שלמדענים מקרב תחומימדעי החיים.
לציפורי השיר לא נמצאו קשרים פילוגנטיים מובהקים עם סדרות אחרות במחלקת העופות, שיוכלו להיחשב כ"קבוצת-אחות" לה (בעלותאב קדמון משותף). בעבר שוער כי הסדרה מקורבת אל הסדרותקוקאים,כחלאים ונקראים על בסיס דמיון מורפולוגי ומולקולרי ועל אף השונות הרבה, למשל מבנה הרגל הזיגודקטלי (שתי אצבעות לפנים ושתיים לאחור) אצל המוזכרים לעיל.מחקרים שנערכו בשיטה שלהיברידיזציה (הכלאה) שלחומצות גרעין, מצאו דווקא עדויות על קשרים מורפולוגיים עם הסדרות:יונאים,עגוראים,חסידאים, וכן הסדרה שנכחדהפורוסרקוסיים, כך שהיום ממיינים את הסדרות המוזכרות לעיל בעל-סדרהPasserimorphae.
קיים קושי רב בהכללת התנהגות שתאפיין את כל חברי הסדרה; הרגלי הרבייה למשל מגוונים ורבים. ההופעות בסדרה זו משתנות תדיר ומתבטאות בעיקר בניצויים (הנוצות שלהם) השונים זה מזה בצורתם ובצבעם, מגוון זה מתרחש בעקבות מבניקרטין שונים וכן הימצאות פיגמנטים שונים ודרכי חדירתם לגוף. מרבית ציפורי השירנודדות מאתרי הקינון באזורים הצפוניים לאזורים הממוזגים. גידול הצאצאים מתבצע במרבית המינים על ידי שני הזוויגים.
ההיסטוריה האבולוציונית של משפחות ציפורי השיר והקשר ביניהן נשארו מסתוריים למדי עד שלהי המאה ה-20. במקרים רבים, משפחות ציפורי השיר אוגדו יחד על בסיס דמיון מורפולוגי, אשר כיום מאמינים שהוא רק תוצאה של אבולוציה מתכנסת, ללא קשר גנטי הדוק. לדוגמה, "גדרונים" של ההמיספירה הצפונית, שלאוסטרליה, ושלניו זילנד, נראים דומים מאוד ומתנהגים באופן דומה, אך הם שייכים לשלושה ענפים מרוחקים באילן היוחסין של ציפורי השיר; הם מרוחקים עד כמה שניתן בעודם שייכים לסדרת ציפורי השיר.
מוצאה הגאוגרפי של סדרת ציפורי השיר אינו ידוע. ממצאים המתועדים לאאוקן נמצאו בקווינסלנד שבאוסטרליה. אולם מחקרי ההיברידיזציה מצביעים על תחילת התמיינותם עוד בטריאס. בכל מקרה, נראה כי הם נפוצו לשאר העולם מחצי הכדור הדרומי.
רוב מיני ציפורי השיר מקננים על עצים, ומכינים בעצמם את קיניהם, יש כמה מינים שאורגים קינים גדולים ובעלי צורה ייחודית, כמו מיני האורגיים או האורופנדולה.
_(2).jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
