המונח "הציונות הדתית" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראוהציונות הדתית (פירושונים). ערך זה עוסק בזרמים הדתיים בתנועה הציונית. אם התכוונתם לקבוצה בחברה הישראלית לאחר קום המדינה, ראודתיים לאומיים.
הציונות הדתית היא זרםאידאולוגי בתנועה הציונית המבסס את התמיכה בלאומיות היהודית ובהקמת מדינה ליהודים כמשתלבת עםתורת ישראל[1] ושם דגש על הפן היהודי-דתי בציונות. בניגוד להשקפה של רבים מהחרדים, שגאולת העם והארץ יתקיימו רק עםביאת המשיח, תומכת הציונות הדתית במעשה אנושי להשגת ריבונות יהודית ורבים בה רואים בהקמתמדינת ישראלאתחלתא דגאולה. הציונות הדתית רואה את שורשיה ההיסטוריים במקורותיו שלעם ישראל החל מתקופת המקרא ואילך[2]. רבים בציונות הדתית מדברים על שילוב שלושת הערכים שלעם ישראל,תורת ישראל וארץ ישראל.
חברי הציבור הדוגל באידאולוגיית הציונית-הדתית מאזקום מדינת ישראל נקראים לעיתיםדתיים לאומיים.
הרעיון של שיבת היהודים לארץ ישראל והתעוררות לאומית דתית הופיעו עוד לפניהתנועה הציונית, כבר בתחילתהמאה ה-19 הורההגר"א לתלמידיו לעלות לארץ ישראל ולהתחיל ביישובה, באמצעהמאה ה-19, בכתביהם של הרבניםיהודה בן שלמה חי אלקלעי,אליהו גוטמכר וצבי הירש קלישר. בניגוד לגישה של רוב הרבנים החרדים בגולה, הם הדגישו כי אין לצפות לגאולה פסיבית של העם היהודי, אלא יש לזרזה בעזרת פעולות אנושיות שלעלייה, שיבה לארץ ישראל, עבודת אדמה ושימוש בעברית כשפה יומיומית. הם טענו שמעשים אלו יובילו בסופו של דבר להגשמת חזון הנביאים ובעתיד לבוא אף יביאו לביאת המשיח. הם ראו בשיפור שחל במעמדם של יהודי מערבאירופה בעקבות האמנציפציה, צעד ראשון לגאולה העתידית.
אגודותחובבי ציון התארגנו על רקע רעיונות אלו ברחביהאימפריה הרוסית, ורבים מהרבנים ראו בעין יפה את התנועה ליישוב הארץ. עם זאת, היו רבנים רבים, גם כאלה שזוהו כמודרניים יחסית, דוגמת הרבשמשון רפאל הירש, אשר התנגדו לתנועת חובבי ציון וראו בה בריחה מההתמודדות האמיתית עם שמירת מצוות התורה וייעוד היהודים בזמן הגלות אשר צריך להתקיים בכל ארצות הפזורה של היהודים[3]. אחת הטענות המרכזיות שהופנתה נגד תומכי הציונות הייתה כי הם מביאים ל"דחיקת הקץ" ועוברים עלשלוש השבועות.
ערך מורחב –תנועת המזרחי
עם ארגוןהקונגרס הציוני הראשון על ידיתיאודור הרצל, הצטרפו דתיים רבים לתנועה הציונית. הרבנים בתנועה הציונית נטו לרוב אחריהציונות המדינית[4], שבה ראו יכולת שיתוף פעולה בין דתיים לחילונים ודרך למנוע משבר סביב פעולות חינוך (קולטורה). בוועידת ציוני רוסיה בשנת 1898 דווח על 14 רבנים מתוך 140 צירים.
לפי ארכיון המדינה בנושא ציונות דתית[5], בשנת1902 (תרס"ב) התאחדו הדתיים בתנועה הציונית בהנהגת הרביצחק יעקב ריינס לסיעתהמזרחי (ראשי תיבות של "המרכז הרוחני"). השם שימר תנועה קודמת שהקים הרבשמואל מוהליבר. הצורך להקים סיעה דתית התעורר עקב דרישת "הסיעה הדמוקרטית" בהסתדרות הציונית להנהיג חינוך חילוני בלבד, דבר שעמד בסתירה לאידאולוגיה של חיים וחינוך דתיים בארץ ישראל. הרב ריינס הנהיג את התנועה עד מותו בשנת1915. עם מנהיגיה של התנועה נמנו הרבניםחיים הירשנזון,יצחק ניסנבוים,מאיר בר-אילן,זאב יעבץ,יהודה לייב פישמן מימון. נשיא ההסתדרות הציונית בנימין זאבהרצל תמך ב"המזרחי" ובה בעת "המזרחי" תמכה בצעדיו השונים של הרצל.
ב-1922 פרשו מהמזרחי ב"מרד הקדוש" קבוצה של ציונים-דתיים שדגלו גם בחלוציות ועבודת-אדמה, מעבר לציונות פשוטה, שנקראו "הפועל המזרחי".
תנועת המזרחי הדגישה את הקשר החזק ביןארץ ישראל,עם ישראל ותורת ישראל[6], וחלקים בתנועת המזרחי ראו בהתעוררות הלאומית סימן דתי מובהק. רעיון זה פותח במיוחד על ידיהרב קוק אשר לא היה חבר בתנועה.
ערך מורחב –אברהם יצחק הכהן קוק
אחד מהאישים שלהגותם נודעה השפעה מכרעת על הציונות הדתית הוא הרבאברהם יצחק הכהן קוק, שכיהן כרב העיריפו והמושבות ולאחר מכן כרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל. תלמידיו ותלמידי תלמידיו הפכו לכוח מרכזי בציונות הדתית והובילו אותה לאקטביזם ולמעורבות בחברה הישראלית.
הרב קוק פיתח טיעוןתאולוגי שראה את החיובי מבחינה דתית בציונות, וטען שההתיישבות היהודית בארץ ישראל היא "אתחלתא דגאולה" – תחילתה של הגאולה. עלייה לארץ ישראל הייתה בעיניו בגדר חובה דתית לכל יהודי. לב הטיעון שלו היה שהציונות היא למעשה חלק מ"תוכנית אלוהית" המכוונת מלמעלה, ולכן אינה מהווה כפירה, על אף שהיא מונהגת בידיחילונים.
הרב קוק הוצרך להשיב על הטענה שהועלתה בקרב החרדים המתנגדים לציונות, שאי אפשר לייחס לציונות כל משמעות דתית מפני שהיא מונהגת בידי חילונים, שמניעיהם מבוססים עללאומיות ועל רצון להקים חברהסוציאליסטית חלוצית – ולא על רגשות דתיים ואמונה באלוהים. כתגובה לכך טען הרב קוק כי אף שהציונים החילונים מכחישים כל זיקה דתית במעשיהם, הם מהווים למעשה כלי בידיו של אלוהים וממלאים את רצונו – חידוש היישוב בארץ ישראל, אף שאינם מודעים לכך. בכך הם גורמים לקירוב הגאולה ולביאת המשיח. ואכן עתידים החילונים, לדברי הרב קוק, לגלות ביום מן הימים שמעשיהם הונחו על ידי אלוהים ולחזור בתשובה.
פרופ'שלמה אבינרי בספרו "הרעיון הציוני לגווניו", סיכם את הטיעון של הרב קוק בנוגע לציונות החילונית: "וסופם של חלוצים אלה, המגששים בעוורון החילוניות, אך האור הגנוז שבהם מוליכם אל דרך הגאולה - סופם שמ'לא-לשמו' יגיעו 'לשמו'". ד"ראבינועם רוזנק בספרו "הרב קוק" טען אף יותר מכך. לטענתו, יש פן במשנת הרב קוק, שראה בחילוניות ממד של קדושה הגבוה יותר מהקודש הנגלה (שמצוי ומבוטא לכאורה, בציבור הדתי). נמצא אפוא, שמצד תורת הסוד, החול נמצא ברמת קדושה גבוהה יותר מהקודש המצוי. בד בבד, הרב קוק האמין שניתן וצריך להביא חול זה להזדהות עמוקה עם תורה ומצוות שצריכים להכיל את הכול.[דרוש מקור]
בנוסף לדבריו בנוגע להתיישבות בארץ וליחס לחילונים, התווה הרב קוק בתחומים רבים את השקפתה של הציונות הדתית. הוא הדגיש את הצורך לשלב את התורה בחיי המעשה וסבר כי הציונות הדתית אינה צריכה להסתגר בד' אמותיה אלא חובתה להיות חלק אינטגרלי מהחברה הכללית. הוא ראה בחיוב שילוב שללימודי חול בחינוך הדתי.
לאחר פטירתו, בנו הרבצבי יהודה הכהן קוק היה לראשישיבת מרכז הרב, וגם הוא היה מנהיג רוחני בולט של הציונות הדתית ומורם של רבנים רבים. תלמידיו ייסדו אתגוש אמונים.
עם מנהיגי הציונות הדתית בתקופות מאוחרות יותר נמנה הרביוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (1903–1993), שהיה הבולט מבין רבני האורתודקסיה המודרנית בארצות הברית.
ההגות הציונית-דתית משלבת בין ההשקפה היהודית הדתית ובין זו המדינית, כפי שביטאו זאת הרבבן-ציון מאיר חי עוזיאל והרביהודה לייב מימון:
תורה והמדינה היו ויהיו בישראל גוף אחד ומאוחד שאין בו פירוד, כי כל אחד מהם מותנה הוא בקיומו של חברו...
—הרבבן-ציון מאיר חי עוזיאל. מקור
תורתנו אינה מפרידה בין שתי השקפות אלו היונקות שתיהן מתחום אחד, תחום של קיום האומה. תורת אלוהים חיים שהיא גם תורת חיים מדברת על יעודים חומריים, מדיניים, כשם שהיא מדברת על יעודים רוחניים דתיים
לפי תפיסה זו, הציונות היא תנועה דתית במהותה, גם אם חלק גדול מחבריה אינם דתיים. רעיון זה הצריך את הציונות הדתית להתמודד עם שתי שאלות עקרוניות[8]:
גישה אחת, שהייתה נפוצה אצל מבשרי הציונות הדתיים (הרבניםצבי קלישר ויהודה אלקלעי) ראתה בהתעוררות הלאומית בעם ישראל – חלק מתהליך הגאולה, ושלב אנושי שאמור להקדים את השלב הגאולי האלוהי. גישה זו הייתה מרכיב מרכזי בהגותו שלהראי"ה קוק[9]. גם הרביוסף דב סולוביצ'יק ראה בציונות החילונית שלוחתו של אלוהים[10].
גישה אחרת, מעט יותר פרגמטית, ננקטה על ידי הרביצחק יעקב ריינס. על פי גישתו יש להפקיע את המימד האידאולוגי מן הציונות המודרנית, ולראות בתנועה כמיועדת לטפל בצדדים החומריים של האומה[11].
עם הזמן נטתה הציונות הדתית לכיוון הגישה הראשונה, הרוחנית יותר, הן בהשפעת חוגימרכז הרב, ממשיכי דרכו של הרב קוק, והן בעקבות הוגים אחרים.
ההוגה המרכזי ומאבותיה של הציונות הדתית, הרבאברהם יצחק הכהן קוק, ראה את המדינה (בשעת כתיבת הדברים: המתעתדת לקום) כ"יסוד כיסא ה' בעולם", וקבע כי תפקידה הוא דרישת וגילוי מלכות האל, "שכל חפצה הוא שיהא ה' אחד ושמו אחד":
אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 התנועה התנגדה למדיניות "הספר הלבן" שלהמנדט הבריטי שהגבילה את עליית היהודים לארץ ישראל, והתנגדה גם להמלצה שלועדת פיל לחלק את הארץ[5]. ב-1944 התנועה תמכה בהקמת מדינה יהודית בניגוד לעמדת חיים ויצמן באותה עת[5]. בה' באייר תש"ח1948 הציונות הדתית הייתה שותפה להכרזת המדינה והרביהודה לייב פישמן מימון חתם עלמגילת העצמאות ובירך על כךשהחיינו. מוסדות הציונות הדתית חוגגים לרוב אתיום העצמאות בדגלי ישראל ובתפילות חגיגיות. כמו כן בבתי הכנסת לרוב מתפללים את התפילה לשלום המדינה ואת התפילה לשלום חיילי צה"ל בכל שבת וחג.
בראשית המאה העשרים, הרב יעקב ריינס, מייסד המזרחי, העלה את הרעיון להקים זרם חינוכי דתי-לאומי בארץ ישראל, והרב יהודה לייב מימון ביקר בארץ (1908) ואחר כך עלה לארץ (1913) כדי ליישם את הרעיון[12]. המוסדות הראשונים היו תלמוד תורה "אחווה" שהפך ל"תחכמוני" ולרשת בתי ספר "תחכמוני", שניתן לראות בהם את ראשית החינוך הציוני-דתי.
רק ב-1921 קם בארץ "זרם המזרחי"[13] כחלק ממערכת החינוך של "הוועד הלאומי". הוקמו ישיבות שהראשונה בהן היאישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה שהוקמה ב-1939 על ידי הרבמשה צבי נריה.
ב-1948, 22.5% מהיהודים בארץ למדו בזרם המזרחי, שהיה השלישי בגודלו מבין הזרמים. זרם המזרחי חינך חינוך דתיאורתודוקסי בשילובציונות ומודרניזם. מטרתו הייתה הקניית חינוך לאומי-דתי ולימדו בו מקצועות חול – מדעים, מקצועות הומניים ושפות. בזרם המזרחי למדו רוב הדתיים ורבים מבניעדות המזרח.
בסוף1953 הפך זרם זה לחינוך הממלכתי-דתי (ממ"ד) במערכת החינוך של מדינת ישראל[14]. התנועה גיבשה את חזון החינוך הדתי ודרך הפעלתו. הם גייסו תקציבים, הקימו מוסד להכשרת מורים –מכללת ליפשיץ, גני ילדים, בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים, והגדירו את הקווים המנחים להוראה של מקצועות החול, כולל מדעים ומקצועות הקודש. לצורך היישום הם פעלו מול ההנהלה הציונית,הסוכנות היהודית, "הוועד הלאומי", ואחרי הקמת המדינה – עם הממשלה והכנסת. התנועה סבלה מקיפוח על ידי הגורמים השונים[5]. השפעה חשובה על הציונות הדתית הייתה פיתוח החינוך הבלתי פורמלי בהקמתה שלתנועת הנוער הדתית "בני עקיבא", אשר נוסדה כבר בשנת1929, אך תפסה תאוצה בעיקר לאחר קום המדינה. התנועה חרתה על דגלה שילובתורה ועבודה מתוך אידיאל והשתלבות במערכות המדינה.
החינוך לילדי העוליםכמו העולים מתימן, מסוריה וילדי טהראן היה נושא למחלוקת חריפה.
הבעיה הייתה עם כלל העולים כולל יוצאי אשכנז (שארית הפליטה) ולא רק כלפי עדות המזרח.
עד-1950 היה עיקרון של "חינוך אחיד" חילוני לכל העולים[15]. הדבר עורר התנגדות רבה, והציונות הדתית נאבקה כדי שיוכלו לקבל חינוך דתי, שהולם את מסורת משפחתם. ב-1951 התפטר הרב מימון מתפקידו כשר בממשלת ישראל, והביא לפירוק הממשלה ולבחירות לכנסת השנייה על רקע זה. בנושא זה גם קמהועדת חקירה ממלכתית,ועדת פרומקין. בארכיון המדינה כתוב[13] ש"צייד נפשות לזרמים השונים התקיים באמצעות מאבקים, פיתויים ואיומים" – מי שרצה לשלוח לזרם המזרחי אוים שלא יקבל עבודה ושיכון. מאבקי הכוח בין הזרמים הפכו למלחמה של ממש – המלחמה על הבית, כפי שניסחו זאת בתנועת העבודה. זאת מתוך ידיעה שהחינוך יקבע את דמותה של המדינה בעתיד.
מוסדות דתיים של עליית הנוער לשארית הפליטה מאירופה.
הציונות הדתית בהונגריה הצילה אלפי יהודים בשואה[16]. ב-1944,עם השתלטות הגרמנים על הונגריה, החליטו התנועות הציוניות בהונגריה להתמקד בהצלת יהודים ולא בהתקוממות נגד הנאצים. תנועות הנוער הציוניות, והגדולה שבהןבני עקיבא, עשו מאמצים אדירים להשיג ניירות מזויפים ליהודים ולשכן אותם בבתים מוגנים כדוגמתבית הזכוכית בבודפשט. עיקר פעולתם הייתה בבודפשט. בראש פעולות ההצלה עמדמשה קראוס, חברהמזרחי שהיה ראשהמשרד הארץ ישראלי בבודפשט. הוא יצר קשר עםקרל לוץ, סגן הקונסול השווייצרי, שייצג את האינטרסים של בריטניה בהונגריה. לוץ הנפיק שוץ פס (תעודה המכריזה על נושאה שהוא אזרח בחסותשוויצרית) ליהודים שהיה להם סרטיפיקט (אישור) לעלייה לארץ לישראל אך עקב המלחמה לא מימשו אותו. בהשתדלותו של משה קראוס, כל סרטיפיקט אישי הפך לסרטיפיקט משפחתי, וכך מספר בני החסות גדל מאוד. בהמשך הונפקו אישורים מזויפים לאלפי יהודים וכך ניצלו חייהם. הם התנגדו לישראל קסטנר שניסה להציל יהודים תוך שיתוף פעולה עם הנאצים. אנשי תנועות הנוער הציוניות כולל בני עקיבא פעלו במחתרת. הנפיקו תעודות מזויפות, שמרו על הבתים המוגנים והבטיחו את אספקת המזון אליהם. הם התחפשו לאנשיצלב החץ וכך הצילו יהודים שנתפסו על ידי הנאצים. פעילות זו מונצחת במוזאוןבית העדות בניר גלים.
הציונות הדתית הקימה אתרשת בתי הספר הדתיים "יבנה". בחינוך הבלתי פורמלי, שייכות לציונות הדתית תנועות הנוערהשומר הדתי,בני עקיבא,ברוריה,ברית חלוצים דתית בגרמניה (בח"ד). כמו כן ארגנה הציונות הדתיתהכשרות לקראתעלייה לארץ לשם הקמת יישובים והשתלבות ביישוב בארץ.
הציונות הדתית הקימה בארץ יישובים, כגוןאמונים,בארות יצחק,כפר עציון,כפר הרא"ה,מצפה הגליל,משמר הגליל,רמת השומרון,נחלים,טירת צבי,שדה יעקב,קבוצת יבנה,מושב הזורעים,שלוחות וכפר אברהם.
הציונות הדתית הייתה שותפה במחתרתההגנה, בפלמ"ח, בפלוגות הדתיות במלחמת העצמאות, בחי"ש, בגדנ"ע ומשמר העם.
הקמתבנק המזרחי ודאגה לעבודה לעובד הדתי הדתי בלשכות העבודה.
ערך מורחב –דתיים-לאומייםגם בשנים שאחרי קום המדינה הציונות הדתית המשיכה להיות שותפה פעילה בתקומת עם ישראל בארצו.
עם קום המדינה הייתה מפלגתהמזרחי שותפה ל'חזית הדתית המאוחדת' ויוצגה בממשלה. ב-1955 התאחדה עם "הפועל המזרחי" למפלגה חדשה בשםמפד"ל – מפלגה דתית לאומית. מפלגה זו הייתה נוכחת מאז בכל מושבי הכנסת, ועדשנות ה-70 של המאה ה-20 קיבלה את הקו המדיני שלמפא"י, תוך התייחסות לצביונה הדתי של המדינה. ראשיה הבולטים בשנותיה הראשונות היומשה שפירא ד"ריוסף בורג וזרח ורהפטיג.
לאחרמלחמת ששת הימים נקבעיום ירושלים כיום חג ממלכתי, והציונות הדתית נוהגתלציין יום זה במנהגים הכוללים גם תפילות חגיגיות.
בהשפעת הרבצבי יהודה הכהן קוק,ישיבת מרכז הרב ותנועתגוש אמונים – חלקים נרחבים בציונות הדתית שינוי כיוון ופעלו להיאחזות ברמת הגולן ולהקמתהתנחלויות באזורייהודה ושומרון וחבל עזה. מגורם שהיווה מעיןמפלגת לוויין של מפלגת העבודה, הפכה הציונות הדתית לגורם מוביל, שגרר אחריו ראשי ממשלות מכל המפלגות ליישום הרעיון של התיישבות בארץ ישראל השלמה.
תלמידיו של הרב צבי יהודה קוק הפכו לגורם מוביל בחינוך ובהובלת הציבור הציוני-דתי. הם הצטרפו כרבנים וכמורים במוסדות החינוך של הציונות הדתית, הקימוישיבות ואף תפסו את מקומם כרבני ערים, לעיתים קרובות על חשבונם של בוגרי המוסדות החרדים. הקמתישיבות תיכוניות ואולפנות,ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות השפיעה מאוד על התנועה וחיזקה את רמתה הדתית.
לאחר מלחמת ששת הימים הוקמהישיבת הר עציון, בראשות הרביהודה עמיטל והרבאהרן ליכטנשטיין. הם הובילו קו מתון יותר מבחינה מדינית ופתיחות רבה יותר בנושאים כמו אקדמיה ומעמד האישה. גם בוגרי ישיבה זו והמוסדות שהוקמו ברוחה נטלו מקום מרכזי בציונות הדתית.
בעשורים האחרונים, רבים מהמגזר הציוני-דתי מתגייסים ליחידות הקרביות של צה"ל, מעבר לשיעורם באוכלוסייה[17], ומתקרבים לתנועה הקיבוצית שאוחזת בשיא מאז קום המדינה[18]. ביוני 2017, 40% ממסיימי קורס קציני יבשה, המשתלבים בכל היחידות הקרביות בצה"ל, הגדירו את עצמם דתיים[19].
המכינה הקדם-צבאית בני דוד, שנמצאת ביישובעלי בהרי בנימין, נחשבת לסמל למכינות הקדם-צבאיות ולציונות הדתית. 54 מבוגרי המכינה נהרגו בשירותם בצה"ל ובפעולות איבה[20], בהם 26 במלחמת חרבות ברזל. בין הנופלים:רועי קליין בעל עיטור העוז,עמנואל מורנו – סא"ל מסיירת מטכ"ל,אלירז פרץ והדר גולדין[21].
במלחמת חרבות ברזל נהרגו רבים מבני הציונות הדתית, מעבר לשיעורם באוכלוסייה. כמו כן, ארבעה מתוך עשרת היישובים שתושביהם עושים הכי הרבה ימי מילואים, הם יישובים ממועצה אזורית הר חברון[22]. בעוד הדתיים הלאומיים הם 14.8% מהאוכלוסייה בגיל השירות במילואים, הם היו 25.3% מהמשרתים במילואים בשנת 2024. בין המשרתים מעל גיל 35, כשליש השתייכו לציונות הדתית[23].
גם כן תרבות,השאלות שקורעות ופער הדורות: מה קורה בציונות הדתית?, באתרכאן – תאגיד השידור הישראלי, 13 בנובמבר 2024
הכירו את קציני היבשה החדשים של צה"ל, באתרצה"ל, 24 באוקטובר 2017
נתי טוקר,נתוני הלמ"ס מגלים את כובד נטל שירות המילואים על החילונים והדתיים־לאומיים, באתרTheMarker, 30 בדצמבר 2024ישי רוזן־צבי,חזור לממשלה ואמור כי באלון מורה מצאת את צאצאי החשמונאים, באתרהארץ, 20 בפברואר 2024אלי ביתאן,הציונות הדתית נוטרת למיינסטרים הישראלי גם אחרי שהפכה לאליטה, באתרהארץ, 27 באוגוסט 2024| הרבאברהם יצחק הכהן קוק | ||
|---|---|---|
| כתביו | אגרות הראי"ה •אורות •אורות הקודש •אורות התורה •אורות התשובה •עולת ראיה •עין איה •מאמרי הראי"ה •שמועות ראי"ה •חדריו דעת כהן •משפט כהן •אורח משפט •עזרת כהן •שבת הארץ •כתבים נוספים | |
| ממשנתו | למהלך האידיאות בישראל •הרצאת הרב •חזון הצמחונות והשלום •מאמר הדור •יסוד כסא השם בעולם •המספד בירושלים | |
| משיריו | שיר האמונה •ישמח לבי •לחשי ההוויה •כנפי רוח | |
| תלמידיו | הרבצבי יהודה הכהן קוק(בנו) • הרביעקב משה חרל"פ •הרב הנזיר • הרבשלום נתן רענן(חתנו) • הרביצחק אריאלי • הרבאריה לוין • הרבשאול ישראלי •האדמו"ר החלוץ • הרבמשה צבי נריה • הרביצחק הוטנר •תלמידים נוספים | |
| מוסדותיו | הרבנות הראשית לישראל •ישיבת מרכז הרב •מכון הלכה ברורה ובירור הלכה •תנועת דגל ירושלים | |
| כהונות ברבנות | זיימל •בויסק •יפו •מחזיקי הדת (לונדון) •ירושלים •ארץ ישראל | |
| הנצחתו | בית הרב קוק •כפר הרא"ה •מוסד הרב קוק •פרס הרב קוק לספרות תורנית •פרס ירושלים לספרות תורנית •קבוצת אברהם | |
| ציונות דתית •תורת ארץ ישראל •מועדי הראי"ה •משפחתו •תלמידי הרצי"ה •עוד | ||
