.jpg)
צורת הדף הוא כינוי לתבנית המסורתית של דפי התלמוד בבלי, שבה לצד גוף הגמרא, משולבים פירושירש"י והתוספות. התבנית עוצבה לראשונה כבר בהדפסה הראשונה של מסכתות מן הגמרא בידי בנימשפחת שונצינו[1], והפכה למתכונת מקובלת עם הדפסת התלמוד השלם לראשונה בדפוס ונציה בשניםה'ר"פ–ה'רפ"ג (1520–1523). הפורמט המדויק שלדפוס וילנא מסוף המאה ה-19 הפך לסטנדרט אחיד המאפשר להפנות לכל מילה בתלמוד ובמפרשים לפי הדף והעמוד בו הם מצויים. כך למשל על המילים "לעיני כל ישראל" בפסוק האחרון בתורה רש"י מזכיר את האמירה "יישר כחך ששיברת" שמופיעה במסכת שבת דף פ"ז עמוד א, ומאפשרת מציאה מהירה של ההפניה. צורת דף זו כמעט שלא שונתה מאז הדפסתה ועד היום.
מכיוון שהדף מורכב גם מהטקסט התלמודי וגם מטקסט של פרשנים כגון רש"י ובעלי התוספות, כמות הטקסט התלמודי בכל עמוד אינה קבועה, כתוצאה מכך המסכת הארוכה ביותר בש"ס בדפים היא מסכת בבא בתרא עם 175 דפים אבל מסכת שבת שבה 156 דפים מכילה מילים רבות יותר (כ 118,000 מילים במסכת שבת לעומת כ 90,000 במסכת ב"ב).
הביטוי "צורת הדף" שימושי לעיתים גם לגבי ספרים נוספים בהם התקבעה תבנית אחידה שהתקבלה החל מהדפוס הראשון ולכל הדפוסים והמהדורות הבאים. פורמטים כאלו קיימים בין היתר בספריתלמוד ירושלמי,שולחן ערוך,פירוש הרי"ף,ספר התניא ועוד. בהדפסת ספרים אלה מקפידות הוצאות הספרים שלא לשנות את צורת הדף המקורית.
התלמודנדפס במהדורות שונות לאורך ההיסטוריה, אך כאמור, עם השנים נוצרה בלעדיות כמעט מוחלטת שקיימת עד היום למהדורתש"ס וילנא. צורתו היסודית של התלמוד המודפס, הבנויה מטקסט התלמוד במרכז ופירושירש"י ותוספות משני צדדיו נקבעה כבר בדפוס שונצינו, ולאחריו בדפוס השלם הראשון של התלמוד שנדפס בוונציה בשנים ר"פ–רפ"ג (1520–1523). כמעט כל הדפוסים שאחריו שמרו על מסגרת זו, כשהם מוסיפים פירושים וביאורים בשולי הדפים ובסוף כל מסכת, אך גם סובלים מטעויות חדשות והשמטות הצנזורה.
אחד משיאי הדפסת התלמוד היהדפוס וילנא שבהוצאת האלמנה והאחים ראם בסוףהמאה ה-19, מהדורה שנחשבה מפוארת ומדויקת במיוחד. מהדורה זו המשיכה באותה מתכונת של דפוס וונציה, והיא מהווה יסוד לכל המהדורות שבאו אחריה, כשרובן הן למעשה דפוס צילום, לעיתים עם שיפורים, של מהדורה זו. במהדורה זו כמו שאר המהדורות המסורתיות אין ניקוד או פיסוק בנוסח התלמוד, ורק במהדורות שיצאו בשלהיהמאה ה-20 הוחל לנקד את התלמוד.
במהדורת וילנא דפי התלמוד ממוספרים באותיות, כשהאות הראשונה בכל מסכת מתחילה באות ב'. כאשר האות א' כפי הנראה שימשה לדף השער. על מנת להפנות למקורות בתלמוד נהוג לכתוב את שם המסכת, הדף והעמוד (א' או ב'). העמוד מצוין בכמה שיטות מקובלות: יש שכותבים לאחר ציון הדף נקודה אחת לציון עמוד א' (.) ושתי נקודות לציון עמוד ב' (:). אפשרות אחרת היא לסמן את העמוד בראשי תיבות: ע"א (=עמוד א) או ע"ב (=עמוד ב). אפשרות נוספת היא לכתוב א' או ב'.
לדוגמה: על מנת לציין את העמוד הראשון בתלמוד יש לכתוב: תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ב'(ומכאן כמה אפשרויות:) .\ע"א\א'.
מלבד הגהות שונות שנדפסו בסוף המסכת, ישנם מעט הגהות שנדפסו בשולי הגיליון:
מלבד התוספות החשובות הנ"ל, נדפסו בש"ס וילנא פירוש הרי"ף על הש"ס, וסביבו פירוש הר"ן או הנימוקי יוסף, או פירוש תלמידי רבינו יונה. אף בזה יש שמקפידים על צורת הדף כפי שנדפסה בדפוס וילנא. מלבד הפירושים הנ"ל נדפסו בש"ס זה עוד עשרות פירושים על הרי"ף.
במשך עשרות שנים הודפסו כל מהדורות התלמוד באותה מתכונת שהודפסה במהדורת וילנא. מהדורת התלמוד הנפוצה הראשונה ששינתה את צורת הדף המסורתית היא מהדורת "תלמוד שטיינזלץ" בעריכת הרבעדין אבן ישראל (שטיינזלץ). התלמוד במהדורה זו דומה אמנם לצורה המקורית, אך הואמנוקד,מפוסק, מחולק לפסקאות ובתוספתתרגום מארמית וביאורים, אשר תופסים את מיקומו של ביאור התוספות בעמוד. כמו כן, כתוצאה משינויים אלו, הדפים אינם מתואמים עם צורת הדף המקורית בחלוקה לשורות ועמודים.
שורה ארוכה של רבנים, בעיקר מהזרם הליטאי, בהם הרבאלעזר מנחם מן שך[2], הרבשמואל הלוי ואזנר, הרביוסף שלום אלישיב, הרבחיים קניבסקי, הרבאהרן יהודה לייב שטיינמן, הרבניסים קרליץ, הרבשמעון בעדני, הרבחיים פינחס שיינברג, הרבחיים קרייזווירטהאב בית דיןאנטוורפן בבלגיה, הרבאליעזר יהודה ולדנברג[3] וכן הבד"ץ שלהעדה החרדית, הביעו התנגדות למהדורת שטיינזלץ, מטעמים שונים. הרב שך התנגד בחריפות להוספת ביאורים חדשים לתלמוד ולתרגום התלמוד לעברית מודרנית, ואף יצא נגד ניסיונות אחרים לביאורים כאלה[דרוש מקור]. לדבריו, על ידי הלימוד בתלמוד שטיינזלץ "סר כל זיק של קדושה ואמונה", והדבר יביא לשכחת התלמוד.
במהדורות ביאורי התלמוד הבאות שיצאו, בראשםמהדורת שוטנשטיין; הועלה פתרון שמנע את שינוי צורת הדף, על מנת למנוע התנגדות דומה. על פי שיטה זו, הודפס הדף בצורתו המקורית, כאשר לצידו דף נוסף ובו ביאורים על הכתוב בדף הגמרא הסמוך. שיטה זו מקובלת כיום בציבור החרדי, כמו במהדורותפירוש מתיבתא ואחרות, ואומצה לבסוף גם בידי הרב שטיינזלץ, במהדורה השנייה שהוציא.
הרבי מליובאוויטש על צורת הדף של תלמוד "שטיינזלץ", סרטון באתריוטיוב (אורך: 6:10)