 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | יעקב בן יצחק אשכנזי |
| שפת המקור | יידיש |
| סוגה | אגדה ביהדות,פרשנות יהודית למקרא |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1616 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-5-93273-376-9 |
  | |
צְאֶנָה וּרְאֶינָה (בהגייה אשכנזית: "צֶנוֹ וּרֶאנוֹ") אוטייטש-חומש (יידיש: "חומש יידיש") הואספרתורני ביידיש שנכתב עבור מי שלא קראועברית, בעיקר נשים, על ידי הדרשןיעקב בן יצחק אשכנזי ב-1616.
שמו המלא של החיבור ברוב המהדורות הוא "חמשה חומשי תורה הפטרות ומגילות בלשון אשכנז צאנה וראינה בנות ציון בעטרה" כאשר מתחת לכותרת מופיעה פסקת תיאור שממשיכה את הכותרת באופן ישיר: "שעיטר לכם איש חי רב פעלים..."[1] כינויו הרווח היה "צאינה וראינה" ומילים אלה הודפסו באותיות הגדולות ביותר.
למרות הנאמר בכותרת, הספר איננותרגום של התורה וההפטרות, והפירושים והמדרשים שמובאים בו מתייחסים רק לחלק קטן מפסוקי הפרשה.[2] הספר נדפס ביותר ממאתייםמהדורות שונות מאז שיצא לאור לראשונה.
בתקופת חיבור הספר הלכה ונפוצהספרות עממית ביידיש, שרבים מבין קוראיה לא היה ביכולתם לקרוא ספרים הכתובים עברית. לצורך זה הודפסו כבר במאה ה-16 תרגומים ליידיש של התורה, ההפטרות וחמש מגילות.
רבי יעקב היה דרשן שעבר ביישובי היהודים ודיבר עלפרשיות השבוע. ככזה התמחה בשילובאגדה,מדרש ומקרא. הוא ראה את הצורך בחיבור תורני ביידיש, במיוחד בקרב הנשים, שרובן לא ידוע לקרוא עברית, ולמענן הוציא את ספרו.
אף על פי שכותרת הספר פונה לנשים, הספר פונה במוצהר גם לגברים, כאמור בדף השער: "ביתר שאת ויתר עוז לאנשים ונשים שימצאו מרגוע לנפשם להבין דברי אלהים חיים".[3] גם תלמידי חכמים מן המאה ה-17 ועד ראשית המאה ה-20, המליצו על הספר עבור גברים שאינם יכולים ללמוד רש"י.[4]
על הספר אמרשמעון דובנוב:”האישה העבריה שהייתה כמעט מנותקת לגמרי ממקור הדת ונידונה למשמעת סמויה, הלכה והתעוררה בהשפעת הספר לדת.”
ב"צאינה וראינה" מלקט יעקב בן יצחק אשכנזימדרשים ופירושים ממגוון רחב של מקורות וספרים, לעיתים קרובות מתוך פירוש רבנובחיי בן אשר, ומשלב אותם במקרא בצורה אשר עוטה עליו גוון פיוטי וספרותי. הוא בחר בקפידה את המדרשים והפירושים שהכליל, וכך למשל הוא מדלג בעקביות על דברי הקבלה והפילוסופיה בפירושו של רבנו בחיי.
כראוי לספר המיועד לנשים, מחברו הדגיש את תפקידן של הנשים המקראיות. דבר זה אפשרו לו המדרשים שבעקבותיהם הלך, אשר הוסיפו לנשות התנ"ך עלילות שאינן בפשט המקרא. כותבי"ח בילצקי:
כשסיימה האישה לקרוא בעקדת יצחק, ידעה את כל המאורע מלפני ולפנים. ידעה את עולמו הפנימי של האב והמוּבל לעקֵדה. ידעה גם את כל האגדות עלשרה, האֵם, אשר החוּמש אינו מְשַׁתְּפָהּ כלל במאורע. ידע המגיד היכן לסחוט את הדמעה והיכן להיעצר ולהביא את העקדה על גדלותה ועמקותה.
מיד לאחר הדפסתו התקבל הספר בכל המרחב האשכנזי דובר היידיש, והוא הפך לאחד מהספרים הנפוצים בעולם היהודי עדהשואה, שהכריתה את מרבית היישוב היהודי באירופה.החפץ חיים העיד שבדורות הקודמים קראו בספר "צאינה וראינה" בכל שבת,[5] והוא הודפס בלמעלה מ-250מהדורות,[6] עד למאה ה-21.
רבים מפוסקי ההלכה התייחסו ל"צאינה וראינה" כאל ספר תיווך טוב ללימוד פרשיות השבוע; הטורי זהב,[7] ובעקבותיו המשנה ברורה,[8] כותבים כי מי שאינו מבין אתפירוש רש"י יכול לקרוא את "צאינה וראינה" כ'תרגום', כחלק מהמצווה לקרואשניים מקרא ואחד תרגום. נתון זה מלמד כי הספר היה מקובל בעולם היהודי לדורותיו, ואף נכנס לספרי הלכה במובן חיובי.שלום עליכם ברומןסטמפניו מתאר את השפעת הספר על האשה היהודיה ומתאר כיצד הספר מעורר את מצפונה של רוחל'ה.
החל משנות ה-20 שלהמאה ה-19 נעשו בספר שינויי נוסח רבים והולכים. חלק משינויי הנוסח שיקפו את לשון היידיש המזרחית, ואחרים שינויים מגמתיים. במהדורותוילנא יש השמטות שנעשו לפי דרישת הצנזור, אך גם שינויים והערות במגמהמשכילית.[9] במקביל עבר הספר גם עריכה לפי מגמת החסידות.[10] בהמשך המאה ה-19 ובמהלךהמאה ה-20 חלו הוספות השמטות ושינויים רבים במהדורותיו השונות של החיבור
החל מראשית המאה ה-19 זכה הספר לעיבודים מחודשים החורגים משמעותית מהמקור,[11] לתרגומים לשפות אחרות ולעיתים אף נתנו מדפיסים את השם "צאנה וראינה" לספרים שתוכנם שונה לחלוטין.[12] חלק מהמהדורות היו בעלות מגמה משכילית:
