צ'האטיסגאר (בהינדי/צ'האטיסגארי:छत्तीसगढ़; באנגלית:Chhattisgarh; תעתיק מדויק: צֶ'הְטִּיסְגֶרְהְ) היא מדינה במרכזהודו שגובלת בצפון עםאוטר פרדש, בצפון מערב עםמאדהיה פרדש, במערב עםמהאראשטרה, בדרום עםאנדרה פרדש, במזרח עםאודישה, ובצפון-מזרח עםג'הרקאנד. צ'האטיסגאר נוצרה בשנת2000 משישה-עשר מחוזות דובריצ'האטיסגארי אשר פוצלו מחלקה הדרום-מזרחי שלמאדהיה פרדש.
בעבר נודע האזור כדקשינה קוסלה(אנ'), ובתקופה המוגולית כונה האזור רטנפור. השם צ'האטיסגאר היה למקובל בתקופה המראטהית, והוא הופיע לראשונה במסמך רשמי ב-1795.[1]
השם צ'האטיסגאר נגזר מצהאטיס, שמשמעו שלושים ושש, וגאר - מצודות, שלושים ושש מצודות.[2]
צהאטיסגאר נכבשה על ידיהאימפריה המראטהית ב-1741, וב-1818 עברה לידיהודו הבריטית.[1]
לאחר שנגאפור נכבשה על ידי הבריטים ב-1854, הפכה צ'האטיסגאר לנציבות משנה, שבירתה מראיפור.[1] היא נכללה בתחומי המחוז המרכזי ובארר, שהפך למאדהיה פרדש עם כניסתחוקת הודו לתוקף ב-26 בינואר 1950.
בנובמבר 1956 אורגנהמאדהיה פרדש מחדש במסגרתחוק ארגון מחדש של המדינות, כשמרבית השטחים דוברימראטהית הועבר למדינת בומביי ומאוחר יותר למהאראשטרה, בעוד צ'האטיסגאר אוחדה עםוינדהיה פרדש,מאדהיה בהרט ובופאל תחת מדינת מאדהיה פרדש החדשה.
תנועות בדלניות החלו לפעול עוד בשנות ה-20 של המאה ה-20. תנועות אלו אמנם לא היו מאורגנות היטב, אך גדלו במשך השנים. הביקוש למדינה נפרדת התגבר בשנות ה-90.
האספה המחוקקת של מאדהיה פרדש קיבלה במרץ 1994 החלטה הקוראת להקמת מדינה נפרדת בצ'האטיסגאר, החלטה שנתמכה על ידי שתי המפלגות הדומיננטיות באספה -הקונגרס הלאומי ההודי ומפלגת העם ההודית. ב-1998 הגישהממשלת הודו הצעת חלוקה בפני האספה המחוקקת, שאושרה ללא התנגדות, אך עקב נפילת הממשלה וקיום בחירות חדשות ההחלטה נדחתה. לאחרהבחירות ללוק סבהה ב-1999, קידמה ממשלת הודו החלטה חדשה לפיצול המדינה,[1] והפרלמנט ההודי חוקק חוק המסדיר את חלוקת המדינה ב-2000.[3] ב-25 באוגוסט2000נשיא הודו נתן את הסכמתו להקמת מדינה עצמאית, וב-1 בנובמבר באותה השנה הייתה צ'האטיסגאר למדינה ה-25 בהודו.
המדינה מיוערת מאוד וחלק ניכר מפרנסת התושבים מגיע מתעשיית העץ. באופן כללי, החקלאות מהווה נדבך מרכזי מאוד בכלכלה ובתעסוקה הארצית. עם זאת, הפרודוקטיביות של החקלאות נמוכה, בעיקר בגלל חוסר בתשתיות טכנולוגיות ומערכות השקיה מוגבלות. הגידולים העיקריים הםאורז,תירס ושמנים שונים.
אין במדינה אתרי תיירות וגם לא תשתית מתאימה ולכן כמעט ואינה נהנית מתיירות חוץ או פנים.
התעשייה המקומית נחשבת למבוססת, והתעשייה המרכזית במדינה היאתעשיית הפלדה. במדינה קיימים מכרותפחם נרחבים, והעתודה הכללית של הפחם במדינה מוערכת ב-74 מיליארד טון.[4]
בצ'האטיסגאר יש כ-11 כבישים ארציים, אם כי חלק מהכבישים הם באיכות ירודה ויש מעט כבישים מהירים. מערכת הרכבות המסחרית נחשבת למפותחת מאוד.
צ'האטיסגאר היא מדינה כפרית מאוד, כאשר רק 20% מהתושבים מתגוררים בערים. השפה הרשמית היאהינדית, והיא השפה נפוצה במדינה, בעיקר בדיאלקטצ'האטיסגארי.[2] ישנו שימוש נרחב גם בשפות שבטיות.
נכון לשנת2011:[2]
לאורחוקת הודו, שיטת השלטון בצ'האטיסגאר היאדמוקרטיה פרלמנטרית וייצוגית. המושל מכהן כראש המדינה הטקסי ממונה לכהונה בת חמש שנים על ידינשיא הודו.ראש השרים (ראש הרשות המבצעת וראש המדינה בפועל) הוא מנהיג המפלגה הגדולה או קואליציית מפלגות באספה המחוקקת של צ'האטיסגאר. הפרלמנט החד-ביתי מורכב מ-90 נציגים הנבחרים אחת לחמש שנים. הבחירות האחרונות נערכו בשנת2023, ובהןמפלגת העם ההודית זכתה ל-56 מושבים,הקונגרס הלאומי ההודי זכה ב-35 מושבים ומושב אחד נוסף אוייש על ידי מפלגה נוספת. המדינה שולחת 11 נציגים ללוק סבהה (הבית התחתון של הפרלמנט הארצי) ו-5 נציגים לרג'יה סבהה (הבית העליון של הפרלמנט הארצי).
במדינה ישנם כ-17 מחוזות.
