נהר פְּרָת (מאכדית:𒀀𒇉𒌓𒄒𒉣, פּוּרַתּוּ, "רחב מאוד", וממנה בשפות אחרות: בערבית:الْفُرَات, אל-פֻרַאת, בטורקית:Fırat, פִירַט, בכורדית:Firat, בארמית:ܦܪܬ, פְּרָת, בארמנית:Եփրատ, יֶפְּ'רַת) הואנהר העובר בטורקיה,סוריה ועיראק. הפרת נחשב לגבולה הדרום-מערבי שלמסופוטמיה.
אורכו של נהר פרת הוא כ-2,800 ק"מ, והוא הנהר ה-14 באורכו באסיה, והארוך ביותר במערב אסיה. שטח אגנו משתרע על 444,000 קמ"ר.[1]
מקורותיו של הנהר הם בהרי אררט ומצפון-מערב לארזורום שברמתארמניה. לידמוסיב מתפצל הפרת לזרוע הינדיה הראשית ולזרוע חילה הקטנה יותר, המתאחדות בהמשך לידסמוה. ליד קורנה שבעיראק מתאחד הפרת עם החידקל והנהר המאוחד,שט אל-ערב, נשפך למפרץ הפרסי. נהר פרת ארוך מהחידקל, ובניגוד לחידקל כל מימיו באים מההרים שבצפון ובאלף הקילומטרים האחרונים שלו שהם עיקר מהלכו, לא זורמים לתוכו יובלים אחרים. לכן זרימתו בחלקו הדרומי שקטה וכמות מימיו פוחתת בהדרגה.
הפרת היווה את הגבול המזרחי של פחוותעבר הנהר בשליש השני שלהאלף ה-1 לפנה"ס.לנהר הפרת יש שתי זרועות עיקריות, שהמזרחית בהן מוצאה בהרי ארמניה.
מימי הפרת מנוצלים על ידי שלוש המדינות שבהן הוא עובר.עם זאת, טורקיה הקימה סכרים גדולים בחלקו האמצעי ושליטה זו מקנה להעוצמה פוליטית אדירה כנגד סוריה ועיראק. בעבר, טורקיה איימה בהטיית חלק גדול יותר של המים לתחומה, על חשבון שכנותיה.
ע"פ הערכות שונות, הסכרים שבנתה טורקיה על הפרת והחידקל הקטינו את אספקת המים לסוריה בכ־40%, וכ־80% לעיראק בהשוואה לשנת 1975.[2]
לפרת יש כמה יובלים עיקריים: הסג'ור, הבליח' והחבור.[3] בחלקו התחתון של הנהר, השיפוע על פני השטח קטן ביותר - בין השאר משום שבמשך הדורות נערמו שם כמויות גדולות של אדמת סחף. עובדה זאת יצרהנפתולים ואפיקים קטנים.לעיתים קרובות עולה נהר הפרת על גדותיו ומציף את הקרקע בשיטפונות אדירים. מרבצי הסחף גרמו להיווצרות של שטח ביצות נרחב, בעיקר בדרום עיראק. חוקרים מסוימים סוברים כי אף קודם לכן הייתה התיישבות סביב נהר זה, כמו תרבויותחלף,עוביד,ארך, ואור.
מימי הפרת מנוצלים להשקיה החל מימי קדם ועד ימינו אנו. סביב ובעקבות נהר זה קמו מן התרבויות הגדולות בעת העתיקה - תרבויות כמואכד, אשור ובבל. תרבויות אלה נוצרו בשטח שהיום שוכנת עיראק ובעבר נקרא מסופוטמיה ("הארץ שבין שני הנהרות"), חציית הנהר נעשתה באמצעותדוֹברות, ובהן השתמשו גם חֵילות אדירים, כמו צבאו שלסנחריב.בתעודות הקדם-סרגוניות ממארי נהר פרת מתואר כאלוהות, ומן התיעוד האפיגרפי מהאלף השני לפנה"ס עולה כי נהר הפרת החל לאבד בהדרגה מקדושתו הדתית, נמצא תיעוד ארכאולוגי לכך שבתקופה הבבלית התיכונה "אלוהי פרת" היה ביטוי השגור בקרב תושבי האזור.
על פי סיפור הבריאה הבבלי - "אנומה אליש" מימיי הפרת ומימיי החידקל נובעים משתי עיניה של האלוהות המנוגדת למרדוק -תיאמת, עין ימנית זורמת אל החידקל ועין שמאל אל הפרת.[4]מאוחר יותר צומצמה הגישה הרואה בנהר פרת כאלוהות עצמאית המשמשת את האל המסופוטמישמש.
הסוחראלדד הדני בןהמאה התשיעית מוסר אודות בניזבולון השוכנים בהרי פארן ומגיעים עד לנהר פרת, ובני שבטראובן יושבים מאחורי הרים אלה, ולשלשת השבטים הללו "מקרא משנהתלמוד ואגדה" ומדברים בלשון הקודש ופרסית.
במקרא מכונה הפרת "הנהר הגדול", והוא בין הנהרות הראשיים שנזכרים בתנ"ך. הוא מצוין כגבול הצפוני של "הארץ המובטחת" בכתובים רבים, כגון: בהבטחתהאל לאברהם (בראשית,ט"ו,י"ח) ובנאוםמשה (דברים,א',ז'). לפי דעות מסוימות, הפרת גם מהווה את הגבול המזרחי של הארץ המובטחת (למשל ספרו של הרבישראל אריאל, "אטלס ארץ ישראל לגבולותיה").הפרת גם מוזכר בתנ"ך כאחד מארבעת הנהרות שיצאו מגן עדן (בראשית,ב').
בפרק נ"א מצווה ירמיהו אתשריה בן נריה בן מחסיה לקחת ספר נבואות חורבן על בבל ולקרוא את הספר באוזני אנשי בבל. לאחר מכן, עליו לקשור אל הספר אבן ולהשליכו אל תוך פרת, כדי לסמל את שקיעת בבל.
בפרק י"ג ירמיהו לוקח חגורתפשתן (הנקראת בתנ"ך "אזור פישתים") וטומן אותה ליד הפרת. הנזק שנגרם לחגורה מסמל את הנזק שייגרם לעם ישראל בגלל חטאיהם.
רבים מחוקרי המקרא מניחים שהפרת הנזכר בפרק י"ג בירמיהו איננו נהר הפרת, כי אםנחל פרת (ואדי קלט) שבהרי יהודה. אולם המפרשים בדורות הקודמים סברו שמדובר בנהר פרת. היה מי שהשתמש במעשה האזור כדי להוכיח שהנביאים לא עשו את המעשים המתוארים בתנ"ך בפועל, אלא רק במראה הנבואה, שכן לא סביר שהנביא ירמיהו ילך מענתות עד לפרת רק כדי לטמון אזור פישתים.
על פיהאסכולה הדויטרונומיסטית, בספר יהושע כ"ד: ב', ג', י"ד, ט"ו - "עֵבֶר הַנָּהָר" (הפרת) מהווה גבול החוצץ בין שתי תרבויות האמורות להיות שונות מבחינה מהותית.
הפרת מופיע במגילות מדבר יהודה בצורה הלקוחה מהשפה האכדית "פּוּרת",[6] ובספרבן סירא - התורה מייצגת את הפרת שמתואר כנהר מוצף בחוכמה -"מטיפה שכל כנהר פרת וכירדן בימי הקציר."[7]
נהר הפרת מוזכר במשנה לעניין זמן בקשתגשמים בברכת השנים בתפילת העמידה. לפי ההלכה, מתחילים לבקש גשמים רק 15 יום לאחר סיומו של חג הסוכות, בתאריךז' בחשוון. סיבת עיכוב זה היא חישוב משך הזמן הדרוש לעולי הרגל שבאו מבבל, על מנת שיוכלו לעבור את נהר פרת לפני שיעלה על גדותיו מחמת הגשמים.
