פרסית (فارسیⓘⒾ, פַֿארְסִי) היאשפה איראנית. הפרסית מדוברת בפי כ-80 מיליון בני אדם באיראן, כ-8 מיליון באפגניסטן ובקרב קהילות נוספות במדינות סמוכות לאיראן. זוהי שפתה הרשמית של הרפובליקה האסלאמית של איראן. כמחצית מאזרחיה דוברים אותה כשפת אם, והשאר כשפה שנייה. בטג'יקיסטן השפה הרשמית היאטג'יקית – ניב של פרסית. אחת הלשונות הרשמיות של אפגניסטן היא הדארי, שאף היא ניב של פרסית. באיראן השם "דארי" משמש לתיאור הפרסית הקלאסית.
הפרסית מתועדת החל מהעת העתיקה. נהוג לחלק את ההיסטוריה של הלשון הפרסית לשלושה חלקים עיקריים:
הפרסית החדשה – לשון איראן ואפגניסטן החל מהכיבוש האסלאמי. נכתבת באלפבית הערבי, אליו מתווספות מספר אותיות. הפרסית הקלאסית, הנחשבת לפרסית חדשה מוקדמת (הלכה למעשה, הפרסית החדשה שלימי הביניים) קיימת בכתב מהמאה ה-9 לערך. תיעוד ראשון לשימוש בה קיים בקולופון בכתב יד של הקוראן משנת 905 לספירה[1].
הפרסית אינה מבחינה בין מינים דקדוקיים. הפועל הפרסי נוטה בגוף ומספר, ומערכת הפועל מכילה צורות סינתטיות (צורות העבר, ההווה, האיווי והציווי) לצד צורות פריפרסטיות המורכבות מפועל עזר הנושא, יחד עם תבנית הנטייה עצמה, מידע דקדוקי ואלמנט פועלי הנושא בעיקר מידע לקסיקלי (צורות העתיד, העבר הרחוק ועוד).שם העצם הפרסי אינו נוטה ביחסה ובמין דקדוקי (החל מהפרסית האמצעית) אלא רק במספר – יחיד ורבים. הפרסית מכירה תווית סיתום פוסטפוזיטיבית בלבד, וחסרת תווית ידוע.
השפה נכתבת באמצעות גרסתהאלפבית הערבי המותאמת לכתיבת הפרסית וכוללת 32 אותיות. חלק מהאותיות התפתחו לשם כתיבת הגאים שאינם קיימים בערבית. מילים ערביות נכתבות בדרך-כלל בכתיב המקורי, גם אם כוללות הגאים שאינם נהגים בפרסית. לפיכך יש אותיות המשמשות רק בכתיבת מילים ממוצא ערבי. בפרסית נעשה שימוש נרחב באמות קריאה, הרבה מן המקובל בערבית, אולם כלל זה חל רק על מילים ממוצא פרסי ולא ממוצא ערבי.
באוצר המילים הפרסי מילים רבות ממקורות זרים, רובן מערבית, וחלק גדול אחר מהמילים השאולות – בצרפתית. בתקופה שבה נפוץ האסלאם באיראן החליפו מילים ערביות שאולות חלק גדול מהפרסיות. השפה הפרסית היום כוללת מספר רב של מילים ממוצא ערבי, אולם הגייתן הותאמה למערכת ההגאים הפרסית, כך שהן נשמעות שונות למדי מהגרסה הערבית שלהן. ישנן גם מילים רבות המשותפות לטורקית ולפרסית, אף-על-פי שמדובר בשפות שונות מאוד זו מזו.
במאה ה-20, עם התחזקות ההשפעה האירופית באיראן, התווספו מילים רבות שמוצאן בשפות אירופאיות רחבות-תפוצה כגון צרפתית וגרמנית. כיום ההשפעה הרבה ביותר היא של השפה האנגלית, שהפכה לשפה הבין-לאומית. אפשר למצוא בפרסית מילים חדשות רבות השאולות מאנגלית, בעיקר מונחים טכניים בתחום המחשבים, תחומים שונים במדע ובתחומים טכנולוגיים אחרים.
סדר הרכיבים במשפט הפעלי בפרסית:סדר הרכיבים במשפט הפרסי אינו קבוע לחלוטין, אבל המבנה הרגיל של משפט בפרסית הוא SOV, כלומר: נושא, משלימים (משבצת אופציונלית), אלמנט פרדיקטיבי (פועל).משבצת הנושא מוגדרת על ידי הרכיב המקיים התאם עם צורת הפועל (גוף ומספר), וניתן למצוא בה – שם עצם, אינפיניטיב, ביטויי מספר וכמות וכינוי גוף. משבצת המשלימים ותוארי הפועל תלויה במסגרת ההצרכה והערכיות של הפועל במשפט (המצוי, אם בכלל, במשבצת הפרדיקאט). המושא הישיר מאופיין על ידי הפוסטפוזיציה ra (דומה, אך לא חופף מבחינת התפוצה ל"את ה-" בעברית). משלימים נוספים מאופיינים על ידי פרפוזיציות שונות. במשבצת הפרדיקאט ניתן למצוא פועל פיניטי (דהיינו המאופיין בגוף), שם עצם או ביטוי שמני. כאשר הפרדיקאט הוא שם עצם, ימצא לאחריו אוגד פועלי בדגמים מסוימים, אך קיימים דגמים בלי משבצת אוגד (דהיינו משפטים שימניים).
כינויי הגוף:כינויי הגוף השונים אינם מהווים קטגוריה דקדוקית, אלא סינתזה של מספר קטגוריות. עם זאת, קיים יתרון בהצגתם כטבלה – הסביבה התחבירית והפונקציונלית בה ניתן למצאם אינה שווה עבור כל כינויי הגוף ובייחוד ניתן למצוא הבדל סביבתי ותחבירי בין הגופים הראשון והשני ובין הגוף השלישי. כינויי הגוף בפרסית, כשאר שמות העצם, אינם מבחינים במין דקדוקי.
منman – גוף ראשון יחיד.ماmā – גוף ראשון רבים.
توto – גוף שני יחיד.شماshomā – גוף שני רבים.
او / ویvey / u – גוף שלישי יחיד.ايشانishān – גוף שלישי רבים.
آنān – גוף שלישי יחיד.آنهاānhā – גוף שלישי רבים.
shomā – משמש לעיתים בפניות מנומסות כגוף שני יחיד. u ו-ishān – מציינים בני אדם בלבד. האחרון מסמן אזכור מנומס. ān ו-ānhā – פורמלית מהווים כינויים רומזים, אך משמשים פונקציונלית ככינויי גוף.
לא ניתן להגות מילה המתחילה בעיצור /s/ ולאחריו עיצור נוסף (כלומר CC)V) שראשו [s]) ולכן בדרך כלל מוסיפים את תנועת /e/ (סימן הניקוד "סגול"); לדוגמה,ספגטי – א-ספגטי.
מילים פרסיות רבות נשאלו לעברית, בעיקר מהפרסית הקדומה. חלק גדול משאילות אלה מצויות כבר בתנ"ך, בספרים שנכתבו בתקופת שלטון האימפריה הפרסית וחלקם מצויים במקורות עבריים אחרים.
המילה המקראיתזמן שאולה משורש איראני שפירושו "הולך". מילה זו התקבלה במשמעות זו גם בשפות שמיות אחרות, למשלערבית, וגם בטורקית ששאלה אלפי מילים פרסיות, ישירות או דרך הערבית.
המילה המקראיתדת, שמופיעה במגילת אסתר במשמעות - "חוק"[2] (או "נֹהַג") - צו אשר "ניתן" על ידי המלך[3], מוצאה מהמילה הפרסית העתיקה: data – "חוק", שמשמעותה המקורית הייתה – "נתון" – כלומר צו אשר "ניתן" על ידי המלך (וכן בשאר השפות ההודו-אירופיות כולל לטינית: data – "נתונים"). מילה זו שבפרסית העתיקה עברה בהמשך, גם לארמית (כולל ארמית מקראית): דָּתָא – "חוק", וגם לפרסית של ימינו: داد – "צדק", וכן داده – "נתון".
המילה המקראיתפרדס מוצאה מפרוטו איראנית, שפירושה "גן". מילה זו התקבלה גם בערבית וגם בשפות אירופיות במשמעות "גן-עדן" (למשל באנגלית: Paradise).
המילהבוסתן (בתלמוד הבבלי רק בארמית) שמורכבת, מהמילה بو (bu) שפירושה "ריח" (כשהכוונה היא לריח טוב), ומהסיומת ستان (stan) המציינת - אזור - חבל ארץ (והקיימת בימינו כסיומת גם בשמות המדינות:אוזבקיסטן,טג'יקיסטן,טורקמניסטן,קזחסטן,קירגיזסטן). מילה זו הושאלה גם לערבית.
