ערך זה עוסק בפסיפס באמנות. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראופסיפס (פירושונים).
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר אתאמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורתקישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (9 במאי 2023)
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כוללמקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר אתאמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורתקישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה. (9 במאי 2023)
לעיתים הפסיפס הוא ללא דוגמה, ולעיתים משולבות אבנים ליצירת דגמים כלשהם. הדגמים ברצפות הפסיפס היו לקוחים, כנראה, מתוך 'ספר דגמים' שהיה ברשות אמני הפסיפס, וחזרו במקומות שונים. למשל, נמצא דמיון בולט בין הפסיפסים שנעשו בעבר הירדן לאלו שלארץ ישראל בתקופה הביזנטית.
המילה פסיפס הגיעה לעברית מהמילה היוונית ψῆφος (תעתיק: פּסֶפוֹס) שמשמעותה המילולית היא אבן. היא נכנסה בתקופתחז"ל ובלשונם שימשה גם לתיאור גבול או שפה. ניתן למצוא מילה זו מספר פעמים במסכתאבות דרבי נתן:
למה הוא דומה לכוס שאין לו פסיפס כיון שנתמלא נהפך על צדו ונשפך כל מה שבתוכו.
יחידת פיסת פסיפס נקראת טֶסֶרָה(אנ'), היינו ריבוע ביוונית[1]. הטסרות עשויות אבן,זכוכית, או חומר קרמי ומודבקות בתוךמלט או חומר אחר המחבר ביניהן. איכותו של הפסיפס נמדדת בגודל הטסרות שלו ומורכבות הצורות וכן באשליית הנפח של הצורות בעזרת הצללים של צבעי הטסרות.
הפסיפסים הראשונים בתרבות המערבית (מהמאה ה-6 לפנה"ס) נמצאו בגורדיון (טורקיה של היום) והיו עשוייםחלוקי נחל בלתי מסותתים. בטכניקה זו יוצרו בתחילה צורות גאומטריות פשוטות אך במהרה התפתחה השיטה לכדי תיאוראילוזיוניסטי צבעוני על טהרת האבן הטבעית.
פסיפסים שנמצאו מסוףהמאה ה-3 לפנה"ס עשויים כבר קוביות אבן מסותתות ומשוייפות.
לקראת המאה הראשונה לספירה מתחילות המוזאיקות לעטר קירות ולא רק רצפות. בעקבות התפתחות זו מתפתח גם השימוש בטסרות(אנ') מזכוכית. דבר המאפשר פלטת צבעים רחבה בהרבה וייצור טסרות מזהב.
במעבר הדרגתי עולות המוזאיקות מהרצפה לקירות ותקרות, לא מעט בעקבותקודקס תאודוסיאנוס (שנת 427 לספירה) שאסר הצבת סמלים דתיים על רצפות. בתקופה זו החומר השליט נעשה טסרת הזכוכית, ואלו האבן משמשת בעיקר ליצירת עור הפנים והידיים של הדמויות. התיאור נהיה קאנוני יותר ופחות אילוזיוניסטי.
השימוש בפסיפס פחת בתקופת הרנסאנס וגדל שוב בתקופה שתחילתה בהקמת סדנת הפסיפס האפיפיורית בתחילתהמאה ה-18. סדנה זו הוקמה לשם העתקת יצירות אמנות חשובות בטכניקת המוזאיקה אך עד מהירה החלו לייצר בסדנא גם מוזאיקות חדשות. ב־1804 הקיםנפוליאון סדנת פסיפס קיסרית.
במחציתהמאה ה-19, פיתח הדוקטור אנטוניו סאלוויאטי מוונציה את ייצור המוזאיקה לכלל תעשייה. בית המלאכה שלו היה אחראי לכמה מהמוזאיקות החשובות של התקופה, כגוןמונומנט הנסיך אלברט בלונדון,עמוד הניצחון של ברלין ועוד.ב-1889 הוקם בברלין מפעל המוזאיקהפול & ואגנר שנחל הצלחה עולמית ואף נפתח עבורו סניף שני בארצות הברית.
באמנות החדשה קיים שימוש בפסיפס והוא מופיע בפסלים ומיצגים. בעידן המודרני, מומש רעיון הפסיפס, באמצעים טכנולוגיים, המאפשרים הפקתפסיפס תמונות - תמונה המורכבת מתמונות, קטנות.
_decorating_the_walls_of_a_temple_at_the_city_of_Warka_(Uruk)%2c_Iraq._2nd_half_of_the_4th_millennium_BCE._Vorderasiatisches_Museum.jpg)
_-_Foto_Giovanni_Dall%2527Orto%2c_13-mar-2012.jpg)
_P1120862.jpg)
.jpg)
.jpg)
