ערך זה עוסק בתחום מדעי. אם התכוונתם לטיפול פסיכולוגי, ראופסיכותרפיה.
עיינו גם בפורטל
פורטל פסיכולוגיה הוא שער לכל הנושאים הקשורים בפסיכולוגיה. ניתן למצוא בו קישורים לערכים על תחומי המשנה של הענף, על מושגי יסוד בתחום, על תאורטיקנים ועל גישות בפסיכולוגיה.
הדמייתPET של מוח אנושי. אחת משיטות המחקר בפסיכולוגיה.
הפסיכולוגיה חוקרת תופעות במספר רמות.[3][4] רמת המחקר הבסיסית ביותר היא המולקולרית, בה לדוגמה, חוקרים את ההבדלים הגנטיים הקשורים להתנהגות. הרמה השנייה היא הרמה הנוירוכימית, בה לדוגמה ניתן לחקור את השפעתם של המעבירים העצביים במוח. הרמה השלישית היא הרמה הנוירולוגית או הפיזיולוגית, ברמה זו ניתן לחקור הבדלים בין אנשים במבנה ותפקוד של אזוריםמוחיים. הרמה הרביעית היא הרמה המנטלית, בה ניתן לחקור למשל מחשבות ורגשות. הרמה החמישית היא הרמה ההתנהגותית והרמה השישית היא הרמה החברתית. הרמות הנמוכות יותר קרובות יותר לחקר המוח והאמצעיות קשורות יותר לדעת והגבוהות להתנהגות. עם זאת, אלה הן רק דרכים שונות להתייחס לאותן התופעות.[3]
מקור השם "פסיכולוגיה" הוא ביוונית (Ψυχολογία): "פסיכה" (ψυχή) –נפש, ו"לוגיה" (λογία) –תורה.
רעיונות פסיכולוגיים קיימים גם מחוץ למחקר המדעי, בתחומים של פסיכולוגיה פופולרית ופסאודו־מדע. תעשיית הפסיכולוגיה הפופולרית היא עצומה וגדלה בקצב מהיר.[3] מכיוון שהפסיכולוגיה הפופולרית לא פועלת בכלים מדעיים, הביקורת שמופעלת עליה היא באיכות נמוכה. משוער שכ-95% מספרי העזרה העצמית לא נבדקו וחלקם אף עלולים להזיק לקוראים אותם.[3] גם בתחום הטיפולי קיימות שיטות רבות שלפסיכותרפיה שלא נבחנו באופן מדעי וידוע שחלקן מזיקות. פסיכותרפיה שלאמבוססת על עדויות מדעיות יכולה להזיק בכך שהיא מונעת מאנשים לגשת לטיפולים מבוססים יותר, ולפעמים עלולה לגרום גם לנזק ישיר.[3] רבים מאמינים בפסיכולוגיה פופולרית ובפסאודו־מדע פסיכולוגי. לדוגמה, כ־30% מהאמריקאים מאמינים ברוחות רפאים,טלפתיה ואסטרולוגיה.[3] הבעיה אינה באמונה עצמה, שכן פתיחות מחשבתית היא מרכיב מרכזי בחשיבה המדעית, הבעיה היא בהיאחזות באמונה בעלת עדויות מדעיות חלשות.[3]
פסיכולוגיה פופולרית היא שם כולל לרעיונות ותיאוריות שונות לגבי נפש האדם והתנהגותו, שנפוצים בקרב הציבור הרחב. רעיונות אלה, שלכאורה מבוססים על מדע הפסיכולוגיה, מוצגים לרוב באופן פשטני, לעיתים לא מעודכן, ולעיתים קרובות אינם מוכחים מדעית או מפורשים באופן שגוי.
רבים רואים את תחילתה של הפסיכולוגיה כבר בתקופתיוון העתיקה, בהגותם שלסוקרטס,אפלטון,אריסטו והיפוקרטס, בשאלות כמו מהות נפשו של האדם,מודעותו ודרכי התנהגותו. היפוקרטס מתחיל את ספרו בכך שיש לאדם שלוש נפשות: טבעית, חיונית ושכלית.
הפילוסוףאפלטון דגל בטיפול נפשי, של "חולי הנפש" שיש להם קונפליקט בין חלקי הנפש השונים, באמצעות שיחפילוסופי המכונה דיאלוג אפלטוני.
גם אצל אפלטון (427/8–347 לפנה"ס) הנפש כישות תופסת מקום מרכזי, ומופיעה חלוקה של הנפש לשלושה מרכיבים: הרציונלי, הרגשי והיצרי.מחלת נפש נתפסת אצלו כקונפליקט וכקרע בין חלקי הנפש השונים, הנובעים עקב בורותו של האדם, ובהתאם לכך היא צריכה להיות מטופלת באמצעות הפילוסופיה וידיעת האמיתות של ההוויה באמצעותדיאלוג אפלטוני.
תלמידו הידוע ביותר,אריסטו (322–384 לפנה"ס), כתב למעשה את ספר הפסיכולוגיה הראשון ("על הנפש"). בספרו הוא סיווג את כל ההוויה לחומר וצורה, וראה בנפש האדם את "צורתו" של האדם. אריסטו דירג את כוחות החיות של היצורים בצורה של פירמידה, כאשר הנפש האנושית עומדת מעל לנפש החייתית (שלבעלי החיים), שעומדת מעל לנפש הצמחית (של הצמחים). בנוסף לחמשת החושים קיים לדעתו של אריסטו חוש שישי, "החוש המשותף", שהוא החוש המעבד את כלל הגירויים הנמסרים מחמשת החושים למידע משמעותי. אריסטו ראה בדרך האמצע שבה האדם מאמץ תכונות נפש "אמצעיות", שמתרחקות מהביטויים הקיצוניים של התכונות, כתכונות הנפש הטובות שהאדם האתי צריך לאמץ לו באמצעות חינוכו האישי.[5]
הרמב"ם (1138–1204), מגדולי הפוסקים היהודים, פילוסוף ורופא, קבע בהקדמת פירושו למסכת אבות, המכונה "שמונה פרקים", כי נפש האדם היא ישות אחדותית, ורק בעלת ביטויים שונים, ולכן חיוניות הנפש האנושית מתפשטת על פני כל שיעור קומתו של האדם, כך שאפילו הכוח הביולוגי של האדם נבדל מהכוחות הביולוגיים של בעלי החיים. הוא סבר כי האדם נולד כלוח חלק, אבל עם מוכנות לקבלת נטיות מסוימות,[6] ומושפע בדעותיו ומעשיו בעיקר מחבריו ומנהג אנשי מדינתו. בהקשר לתורת המידות, הוא אימץ והרחיב את תפיסת דרך האמצע כמצפן למידות הראויות והתקינות, וטען כנגד אפלטון, כי לימוד פילוסופיה כשלעצמו לא יגרום לאדם לאזן את תכונות נפשו, והדרך העיקרית צריכה להיות בתרגול בעשייה מתקנת, שמשמעותה לעשות מעשים מעין התכונה המבוקשת, כך שהמעשים יטביעו את חותמם בנפשו, בדומה לאמרתו של בעלספר החינוך – "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".[7] ועוד סבר כי המיפוי הנכון לדרך האמצע קיים במצוות התורה שמכוונות להביא את האדם לאיזון, בכל ההיבטים השונים של תכונות נפשו.
רנה דקארט (1596–1650), פילוסוף ומתמטיקאיצרפתי, שנחשב לאחד ההוגים החשובים והמשפיעים בהיסטוריה המערבית, הניח יסודות משמעותיים לפסיכולוגיה המודרנית. הוא היה הראשון שהצביע על המוח ומערכת העצבים כאזורים האחראיים להתנהגותו של האדם, ודגל בניתוח מכניסטי של תופעות פסיכולוגיות. בהקשר לנפש האדם, דגל דקארט בתפיסה המכונהרציונליזם. הוא המשיך תפיסה קדומה כי לא רק שקייםדואליזם של נפש וגוף, שבו לנפש יש קיום עצמאי משלה, אלא הנפש מגיעה לעולם עם מטען של ידע ותודעה, ומכילה את רעיונותיה ותכונותיה כבר עם היווצרה, וישנה חשיבות גדולה לחשיבה טהורה מאשר לחוויות וניסיונות חושיים. עוד הוסיף על פילוסופים שקדמו לו, שישנה אינטראקציה שלגוף ונפש, ולא רק שהנפש משפיעה על הגוף, אלא גם הגוף משפיע על הנפש.
כתגובת נגד לתפיסות של דקארט, צמח באיים הבריטיים זרם המכונהאמפיריציזם, על פיו כל ידע הואאפוסטריורי (ידע הנובע מהניסיון) או בהסקה אינדוקטיבית.תומאס הובס (1588–1679), הוגה דעות ופילוסוף פוליטי אנגלי, סבר כי בני האדם כמו בעלי החיים הם "מכונות", ונופלים תחת החוקיות הדטרמניסטית של חוקי הטבע.ג'ון לוק (1632–1704), אבי הדרישה לפילוסופיה של "השכל הישר", סבר כהובס כי האדם איננו מגיע לעולם עם רעיונות מולדים, אלא "טאבולה ראסה", שבו היילוד הוא "דף חלק" אשר צובר מידע אך ורק מהסביבה וניסיון חייו; עם זאת, לוק לא היה אמפריציסט קיצוני כהובס, וסבר כי השכל מסוגל לניתוח ורפלקסיה עצמיים של תוכני החושים.ג'ורג' ברקלי (1685–1753), פילוסוף אירי שהמשיך את הקו של "הלוח החלק", סיכם את תורתו שנקראהאידיאליזם, במשפט "להיות, זה להיות נתפש"; הוא חלק על לוק וטען שלא חייב להיות קשר בין האובייקטים הפיזיקליים הממשיים לבין הייצוג התפיסתי והמנטלי בנפש האדם, ואין אפשרות לאדם לחוות באופן ישיר את העולם הפיזיקלי.
הזרם המטריאליסטי, שבין הוגיו ניתן למנות אתפייר גסנדי (1592–1655),ג'וליאן דה למטרי (1709–1751) וקונדילק (1715–1780), לקח את האמפיריציזם צעד נוסף אחד קדימה, וטען שאין להזדקק כלל למהות של נפש או שכל, העומדים בפני עצמם ומוטבעים מחוויותיו של האדם, אלא שהאדם הוא מכונה לא פחות מכך שהחיה היא מכונה, ושניתן להסביר את התנהגותו על פי עקרונות מכניסטיים ופיזיקליים. למטרי אף כתב ספר בשם "האדם מכונה", שבו טען כי אין הבדל מהותי בין אדם לחיה, אלא רק דרגות של שכלול.
תחילתה של הפסיכולוגיה כדיסציפלינה רפואית הייתה בספרו שלתומאס ויליס משנת 1672 –De Anima Brutorum – שבו התייחס לפסיכולוגיה בעקבות דקארט במונחים של פעולת המוח. תפישת המוח כאחראי להתנהגות, לא היה דבר טריוויאלי בעבר. התנהגות הייתה מיוחסת לאיברים אחרים, כגוןכליות ולב.
עד לשלהיהמאה ה־19, פסיכולוגיה נחשבה לענף של הפילוסופיה. הענף של הפסיכופיזיקה נוסד הלכה למעשה על ידיגוסטב פכנר ב־1860, בפרסום ספרו "יסודות הפסיכופיזיקה". אחת התמות המרכזיות בספרו היא שנושאים תודעתיים ופסיכולוגים יכולים להימדד באופן ניסויי ומדויק. בשלהי המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 נוסדו חמש פרספקטיבות תאורטיות שעיצבו את מדע הפסיכולוגיה.[3]
ייסודה של הפסיכולוגיה הניסויית והפסיכולוגיה המודרנית בכללה, מיוחסת על ידי רבים לווילהלם וונדט מאוניברסיטת לייפציג בשנת 1879. וונדט פרסם את ספרו "עקרונות הפסיכולוגיה הפיזיולוגית" ב־1874, וייסד את אסכולת הסטרוקטורליזם – ניתוח של מבנים נפשיים ובידודם למרכיבים בסיסיים.[3] הוא היה הראשון בעולם שהקיםמעבדה לחקר התנהגות, וחידש את מתודת המחקר "אינטרוספקציה", התבוננות עצמית. בכך שינה את התפישה כלפי הפסיכולוגיה מתחום פילוסופי, לתחום מדעי לכל דבר. הוא גם עסק בפסיכולוגיה חברתית ותרבותית ובחקר הפסיכולוגיה של השפה, וקדם בכך בחצי מאה לתורותיו שלנועם חומסקי. וונדט העמיד שורה של תלמידים, ביניהםקרפלין (שנחשב אבי הפסיכיאטריה המודרנית), ספירמן,טיצ'נר, וקאטל. הסטרוקטורליזם תרם למדע הפסיכולוגיה את החשיבות של תצפיות שיטתיות.[3]
במקביל, עמיתו ומתנגדו הגדול של וונדט שמעבר לאוקיינוס,ויליאם ג'יימס האמריקני ("עקרונות הפסיכולוגיה" – 1890), נחשב ל"אבי הפסיכולוגיה האמריקנית", ולמייסד זרם הפונקציונליזם, שרואה את התודעה האנושית כפונקציה ולא כמבנה, ומתרכזת בחקירת הדרך שבה פועלת הנפש בתפקודה בסביבתה. תפיסתו של ג'יימס שחררה את הפסיכולוגיה מהמעבדה, ועסקה בבעיות של אנשים בסביבתם הטבעית. בעקבותיו הלכו פסיכולוגים רבים, בהםסטנלי הל,ג'ון דיואי וג'יימס אנגל. דמות חשובה נוספת שהתנגדה לוונדט היהפרנץ ברנטנו (1838–1917). ברנטנו, פילוסוף ופסיכולוגאוסטרי ("פסיכולוגיה של התנועה"), נחשב לחלוץ הזרם הקרויפנומנולוגיה, וטען כי הפסיכולוגיה צריכה לתאר תהליך דינמי ולא לפרק את החוויה ההכרתית למרכיבים ותגובות. בין תלמידיו היומרטין היידגר מאבות האקזיסטנציאליזם המודרני,אדמונד הוסרל אבי הפנומנולוגיה, וזיגמונד פרויד אבי הפסיכואנליזה.
התומכים בפרספקטיבה הפונקציוליסטית ששאפו להבין את הפונקציה ההסתגלותית של מאפיינים פסיכולוגיים כמו רגשות, מחשבות והתנהגויות. הם הושפעו במידה רבה מהתיאורית הברירה הטבעית שלדרווין.[3]
בדומה לסטרוקטורליזם, גם הפונקציונליזם לא קיים כיום בצורתו המקורית במדע הפסיכולוגיה, אך הוא כן השפיע על האופן בו הוא התפתח.[3]
הגישה הביולוגית מסבירה תופעות התנהגותיות של בני אדם וחיות אחרות בעזרת תהליכים ביולוגיים כמו הולכה עצבית וגנטיקה. הגישה הובילה לתרומות משמעותיות להבנה ולטיפול בהתנהגות אנושית.[8]
פסיכולוגיה אבולוציונית בוחנת התנהגויות ותהליכים פסיכולוגיים (כמו תפיסה, זיכרון, רגשות) כתוצר של ברירה טבעית. גישה זו מנסה להבין כיצד תכונות אלו סייעו להישרדות ולהתרבות האנושית בסביבת אבותינו.[9]
הביהביוריזם (או פסיכולוגיה התנהגותית) התפתח במידה רבה כריאקציה לגישות הפרוידיאניות, שהדגישו תהליכים תת-הכרתיים ונראו בעיניהם כספקולציות פילוסופיות שכמעט לא ניתן היה להעמידן במבחן אמפירי, ולפיכךמדעיותן הייתה מוטלת בספק. הביהביוריסטים, לעומת זאת, שאפו להפוך את הפסיכולוגיה למדע מדויק, אשר ניתן לבחון ולמדוד אותו באופן אובייקטיבי. ביהביוריסטיים חשובים הםג'ון ווטסון,פרדריק סקינר ואיוואן פבלוב. האסכולה הביהביוריסטית התמקדה בתחום הלמידה.[3] האסכולה תרמה למדע הפסיכולוגיה בכך שהדגישה את התהליך המדעי.[3]
בשנות החמישים והשישים של המאה ה־20, החלו פסיכולוגים רבים להדגיש את חשיבותה של הקוגניציה בתהליכים פסיכולוגיים.[3] זאת כתגובה לגישה הביהביוריסטית, שהתמקדה בהתנהגות נצפית, והתעלמה מתהליכי חשיבה פנימיים.[3] לטענתם, קיימת חשיבות גבוהה לאופן בו הפרט תופס ומפרש את המציאות.[3] פסיכולוגים קוגניטיביים חשובים הםז'אן פיאז'ה ואולריק נייסר.[3]
בשנות התשעים של המאה ה־19 החלזיגמונד פרויד לעסוק בשיטת תרפיה החושפת מאוויים כמוסים, שנקראהפסיכואנליזה. הפרספקטיבה הפסיכואנליטית מתמקדת בתהליכים פנימיים, במיוחד דחפים, מחשבות וזכרונות לא מודעים.[3]
בבסיס הפרספקטיבה הפסיכואנליטית נמצאמודל הנפש הפרוידיאני המסביר את אופן פעולת הנפש. לפי גישה זו, החיים הפסיכולוגים מכילים סמלים נסתרים, מטרת הפסיכולוג היא לפרש את הסמלים הללו ולזהות את השורשים הלא מודעים של קונפליקטים עמוקים.[3] שיטותיו של פרויד לא היו כרוכות במדעאמפירי הכולל תצפיות וניסויים, ולא היו ניתנות לאישוש או הפרכה. בין תלמידיו ותלמידי תלמידיו היו כאלו שנשארו נאמנים לפסיכואנליזה והמשיכו לפתחה, בהם בתואנה פרויד,מלאני קליין, ודונלד ויניקוט. תלמידים אחרים דוגמתקרל יונג,אלפרד אדלר,ויקטור פראנקל ואריך פרום, פיתחו והרחיבו אותה לכיוונים שלא היו מקובלים על פרויד ועלהזרם המרכזי בפסיכואנליזה.השפעתו של פרויד ושל אסכולת הפסיכואנליזה על מדע הפסיכולוגיה נתונה עדיין במחלוקת. המבקרים טוענים שהגישה מנעה את התקדמות המדע הפסיכולוגי, מכיוון שהתמקדה בתהליכיםלא־מודעים שאינם ניתנים להפרכה. המצדדים טוענים שהגישה תרמה מושגים חשובים למדע הפסיכולוגיה.[3]
הפסיכולוגיה האנליטית פותחה על ידי קרל יונג מתוך הפסיכואנליזה. התיאוריה מדגישה את חשיבות הלא-מודע הקולקטיבי,ארכיטיפים, סימבולים, וחקר תהליך האינדיבידואציה (הגשמה עצמית). הפסיכולוגיה האנליטית רואה בנפש מערכת דינמית השואפת לאיזון ושלמות.[10]
הפסיכולוגיה החיובית היא גישה פסיכולוגית שצמחה מתוך ההומניזם. הפסיכולוגיה החיובית מתמקדת בחקר הגורמים לרווחה נפשית,אושר, חוסן, חוזקות אישיות, אופטימיות, משמעות וצמיחה אישית. מטרתה להבין מה הופך חיים לראויים לחיות ולפתח דרכים לחיזוק התכונות החיוביות בבני אדם.[11]
פסיכולוגיה ביולוגית היא תחום מחקר העוסק בבסיס הביולוגי של התנהגות, מחשבות ורגשות. בתחום זה עוסקים ביחסים בין תהליכים ביולוגיים לפסיכולוגיים.[2][12] בין השאר, נחקרים בתחום זה נושאים כמותאי העצב,מערכת העצבים,המערכת האנדוקרינית, פעילות מוחית וגנטיקה התנהגותית(אנ').[13]פסיכולוגיה השוואתית חוקרת את ההתנהגות והתהליכים המנטליים של מיני בעלי חיים שונים (לא רק בני אדם) במטרה להבין את הדמיון והשוני ביניהם, ולשפוך אור על מקורות והתפתחות התנהגות אנושית.[14]
תחום זה חוקר את תהליכי החשיבה,זיכרון,קשב,שפה, פתרון בעיות,קבלת החלטות, ותפיסה. מטרתו להבין כיצד המוח מעבד מידע, יוצר ייצוגים ומאפשר לנו לתפקד בצורה אינטליגנטית.[15]
חישה ותפיסה הם תחומי מחקר העוסקים בתהליכים ובתוצאות שלזיהוי והבחנה.[2] פעולות אלה מאפשרות לארגניזמים לארגן ולפרש את הגירויים שסביבם לידע בעל משמעות.[2] בין השאר, נחקרים בתחום זה נושאים כמומערכת הראייה, השמיעה,חוש הטעם והריח,מישוש, ופרופריוספציה.[16]
למידה היא תחום המחקר העוסק ברכישה של מידע, התנהגותיות וכישורים חדשים, לאחראימון, תצפית או חוויות אחרות. את הלמידה רואים בעזרת שינויים שחלו בהתנהגות, בידע, או בתפקוד מוחי.[2] בין השאר, נחקרים בתחום זה נושאים כמוהתניה קלאסית ואופרנטית,למידה תצפיתית(אנ') ותאי מראה.[18]
זיכרון הוא תחום המחקר העוסק ביכולת לשמור מידע או ייצוג של חוויות עבר, על סמך למידה,קידוד, אחסון ושליפה.[2] בין השאר, נחקרים בתחום זה נושאים כמואמנזיה וזכרונות שגויים(אנ').[19]
רגשות ומוטיבציה הם תחומי מחקר העוסקים בדחפים המניעים התנהגות.[2] רגשות מרכזיים אותם חוקרים הםכעס,פחד,עצב ושמחה. הדחפים נחלקים לדחפים פיזיולוגיים או ראשוניים, כמורעב,צמא והצורך בשינה ולדחפים אישיים, חברתיים או שניוניים, כמו שייכות,תחרות, ועניין ויעדים אישיים.[2] בין השאר, נחקרים בתחום זה נושאים כמושפת גוף,אושר,הפרעות אכילה ומיניות.[24]
הפסיכולוגיה החברתית חוקרת איך הפרט מושפע מאנשים אחרים בחברה.[2] ככלל, הפסיכולוגיה החברתית מיישמת מונחים וממצאים מתחום הסוציולוגיה, יותר מכל תחום פסיכולוגי אחר. פסיכולוגיה חברתית עוסקת ביחסי הגומלין שבין הפרט וסביבתו, תוך התמקדות בפרט (לעומת הסוציולוגיה אשר מתמקדת בסביבה החברתית). בין השאר, נחקרים בתחום זה נושאים כמוהשפעה חברתית,התנהגות פרו־חברתית,אגרסיביות,עמדות,שכנוע,דעות קדומות,אפליה וסטריאוטיפים.[26]
אישיות היא תחום המחקר העוסק במאפיינים והתנהגויות מתמשכים המרכיבים את ההסתגלות של הפרט לחיים. אלה כוללים תכונות אופי,תחומי עניין, דחפים,ערכים,דימוי עצמי, יכולות ודפוסים רגשיים.[2] תחום זה חוקר דפוסים חשיבתיים רגשיים והתנהגותיים הייחודים לאדם, היציבים מעבר לזמנים ומצבים שונים. כמו כן התחום חוקר את מקורותיהם הביולוגיים והסביבתיים של דפוסים אלו. בין השאר, נחקרים נושאים כמומודל הנפש הפרוידיאני, מודליםביהביוריסטיים, מודליםהומניסטיים, מודלים שלתכונות אופי,חמש התכונות הגדולות, ומבחני אישיות.[27] פסיכולוגיה של האישיות עוסקת במכלול התכונות הנפשיות המולדות והנרכשות שמכתיבות את התנהגותו הייחודית. התחום בוחן את ההבדלים בין אנשים באישיותם ואת האופי האנושי המשותף.[28]
בפסיכולוגיה התחום הטיפולי כולל טיפול ביורפואי ופסיכותרפיה.[30] בפסיכותרפיה הכוונה היא לשירות פסיכולוגי הניתן על־ידי איש מקצוע שהוכשר לשם כך. שירות זה כולל צורות של תקשורת ואינטראקציה שמטרתם להעריך, לאבחן ולטפל בהתנהגויות, דפוסי חשיבה ותגובות רגשיות לא מועילות.[2] בין השאר, נחקרים בתחום זה נושאים כמו פסיכותרפיה מבוססת תובנה,טיפול קבוצתי ומשפחתי,טיפול קוגניטיבי־התנהגותי, אפקטיביות של פסיכותרפיה,פסיכופרמקולוגיה(אנ'),גרייה חשמלית(אנ') וניתוחים פסיכיאטריים(אנ').[30]
פסיכולוגיה סביבתית: עוסקת בקשר ההדדי בין בני אדם לסביבתם הפיזית והחברתית. היא בוחנת כיצד הסביבה משפיעה על התנהגות, מחשבות, רגשות ורווחה נפשית, וכיצד בני אדם משפיעים על סביבתם. כולל עיצוב מרחבים, השפעת הטבע, השפעת צפיפות או רעש, התמודדות עםשינויי אקלים ועוד.[31]
פסיכולוגיה תרבותית: בוחנת את הקשר הדו-כיווני בין תרבות לנפש. חוקרת כיצד תרבות מעצבת תהליכים פסיכולוגיים (תפיסה, רגש, חשיבה) וכיצד תהליכים אלו משפיעים על יצירה ושימור תרבות.[32]
סייבר-פסיכולוגיה: חוקרת את ההשפעות הפסיכולוגיות של טכנולוגיה, אינטרנט, רשתות חברתיות, משחקי מחשב ומדיה דיגיטלית על בני אדם. זה כוללהתמכרויות, השפעות על דימוי עצמי, יצירת זהות מקוונת,בריונות רשת, השפעתטכנולוגיה עלקשב וריכוז ועוד.[33][34]
פסיכולוגיה שלAI ורובוטיקה: ענף חדש ומתפתח שחוקר את ההיבטים הפסיכולוגיים שלאינטראקציה בין בני אדם לבין מערכותבינה מלאכותית ורובוטים. זה כולל הבנת אמון,חרדה, ציפיות, והשפעות פסיכולוגיות של יצירת קשרים עם AI או רובוטים.[38][39]
פסיכולוגיה של הדת (פסיכולוגיה יהודית): ענף הבוחן את החוויה הדתית מנקודת מבט פסיכולוגית. חוקר את המקורות הפסיכולוגיים של אמונה, פולחן, התנהגות דתית, השפעת הדת על רווחה נפשית, ופיתוח זהות דתית.[41]
פסיכולוגיה של המוזיקה: חוקרת את האופן שבו בני אדם תופסים, מגיבים, יוצרים וחווים מוזיקה. כוללת היבטים קוגניטיביים (כיצד המוח מעבד צלילים), רגשיים (השפעת מוזיקה על רגשות), התפתחותיים וחברתיים.[42]
בדומה למדענים אחרים, כמופיזיקאים,כימאים,ביולוגים וסוציולוגים, גם פסיכולוגים משתמשים בשיטות מחקראמפיריות כדי לחקור את תחומי הדעת המעניינים אותם.[4]השיטה המדעית מאופיינת באיסוף נתונים, מדידה וניתוח שלהם וניסיון להסיק מהם מסקנות תקפות לגבי האוכלוסייה. שיטה זו שואפת גם לאובייקטיביות, כך שכל חוקר שיחזור על המחקר המדעי במתכונתו המקורית יוכל להגיע לאותן המסקנות. אך הפסיכולוגיה עוסקת במחשבות וברגשות הקשים למדידה. פסיכולוגים מנסחים הגדרות אופרציונליות למשתני המחקר, המאפשרות מעבר מהרמה התאורטית אל הרמה התצפיתית שמאפשרת חקירה מדעית. כך למשל, אינטליגנציה מוגדרת לעיתים בצורה אופרציונלית כציון במבחן משכל (מבחןIQ).
מחקר מדעי בפסיכולוגיה נעשה כמו בתחומים אחרים של המדע. ראשית יש ליצורהיפותזה מדעית בתחום, שגם צריכה להסביר את כל הממצאים שהתקבלו בעבר על ידי התאוריות הקודמות. לאחר מכן יש להוכיח את תקפות ההיפותזה בעיקר באמצעותניסוי ותצפית מדעית, אשר לכל אחד יתרונות וחסרונות לעומת השני. יתרון הניסוי הוא האפשרות לברר קשר סיבה ומסובב בין הגורמים במערכת הנחקרת. יתרון התצפית הוא ההתנהלות החופשית של הטבע, ללא המעורבות המלאכותית של המדען שעלולה לגרום להטית התוצאות. דרכים נוספות לבחינת התאוריה הם מילוי שאלונים וראיונות, סיפור חיים של האדם ואףסקירה ספרותית.
תחומי המחקר בפסיכולוגיה הם רבים, החל ממחקרים בבחינת יכולות מנטליות, הפרעות התפתחויות, ליקויי למידה, דרך קבלת החלטות, זיכרון ובקרה, וכלה בהפרעות נפשיות, דרכי טיפול, ומחקר באנשים בעלי פגיעות מוחיות קונקרטיות.
הארי הארלו וקוף רזוס. במחקר קלאסי הפריד הארלו קופי רזוס צעירים מאמהותיהם כדי לראות באיזו אם חליפית יבחרו - ממגבת או מתיל.
מכיוון שהמחקרים נעשים בבני אדם ובעלי חיים נדרשת הגדרה של אמות מידה לאתיקה ניסויית. הקריטריונים העיקריים בניסויים בבני אדם הם סיכון מינימלי לאדם, יידוע האדם לניסוי וקבלת הסכמתו לכך, כולל אפשרות לפרישתו בכל שלב של הניסוי, וחיסיון המידע ואי חשיפת ופרסום נתונים פרטיים של הנסיינים. בניסויים בבעלי חיים השאלה הנוגעת לאתיקה, היא בעיקר בכאב ובסבל שמותר לעורכי הניסויים להסב לבעלי החיים. בניסויים מפורסמים בתולדות הפסיכולוגיה המודרנית בבעלי חיים, נעשו ניסויים הגורמים כאב וסבל לבעלי חיים, במידה כזו ואחרת.
פסיכולוג הוא אדם שלמד פסיכולוגיה במוסד אקדמי מוכר, בדרך כלל בעלתואר שני לפחות, ושאושר לו לאחר לימודיו, על ידימשרד הבריאות הרשמי שלמדינה אחת לפחות, לעסוק בפסיכולוגיה במדינה זו ואולי אף במדינות נוספות. פסיכולוגים מבצעים פעולות שונות, בהתאם לתחום העיסוק שלהם. בין השאר, פסיכולוגים נותניםאבחון,טיפול, וייעוץ פסיכולוגיים,חוות-דעת מדיקו-ליגאליות, המלצה רשמית לטיפול תרופתי (בתרופות פסיכוטרופיות) ובחלק מהמדינות אףמרשמים לתרופות במישרין. ברוב המדינות מותנית הזכאות לקבלתרישיון "פסיכולוג" בסיום תואר שני לפחות, אך בחלק מהמדינות, כגוןאנגליה וארצות הברית, רק מי שהשליםתואר שלישי (כלומר, הגיש עבודתדוקטורט בנושא מסוים הקשור בתחום הפסיכולוגיה) יוכל לשאת בתואר "פסיכולוג" במדינתו.
בישראל מתירחוק הפסיכולוגים את השימוש בתואר "פסיכולוג", ואת העיסוק בפסיכולוגיה, רק למי שבעל תואר "מוסמך" (כלומר תואר שני – .M.A) ומעלה בפסיכולוגיה, ממוסד אקדמי המוכר על ידיהמועצה להשכלה גבוהה. האדם צריך להיות רשום בפנקס הפסיכולוגים שמנהל משרד הבריאות, וייתכן שהוא בעל היתר זמני מהמשרד לעסוק בפסיכולוגיה. החוק בישראל קובע: "לא יעסוק אדם בפסיכולוגיה אלא אם הוא פסיכולוג".
פסיכולוגים בישראל יכולים לזכות לתואר "פסיכולוג מומחה" אחר ההתמחות באחד מהתחומים הפסיכולוגיים היישומיים שלפי שעה, משרד הבריאות מציע מסלול התמחות בהם. אחר ההתמחות נדרש הפסיכולוג לעבור בהצלחה בחינת מומחיות. ההתמחות אורכת לפחות שנתיים במשרה מלאה או ארבע שנים בחצי משרה ונערכת בבית חולים פסיכיאטרי או במרפאה לבריאות הנפש בבית חולים כללי (ברוב המסלולים).
פסיכולוגים מקצועיים משתמשים בתוצאות המחקר הפסיכולוגי על מנת לפתור בעיות יישומיות. הם פועלים בתחומים טיפוליים, חינוכיים, רפואיים וגם במשטרה ובחברות עסקיות.[1] כשליש מהפסיכולוגים הם עצמאיים, כ־28% עובדים בסביבה אקדמית, כ־20% עובדים בתחום הרפואה, והשאר בסביבות חינוך עסקים ספורט ועוד.[43]
פסיכולוגים קליניים מנסים להפחיתמצוקה נפשית הנובעת ממחלות נפשיות, בעיות ביחסים והתמודדות עם אירועי חיים. פסיכולוגים קליניים עורכיםאבחונים ולאחר מכן מקיימים טיפול פסיכותרפי או ייעוץ.[1] פסיכולוגים קליניים עוסקים באבחון, הערכה, טיפול ומניעה של מצוקה נפשית, הפרעות נפשיות וחוסר תפקוד פסיכולוגי. פסיכולוגים קליניים משתמשים בגישות טיפוליות שונות (פסיכודינמיות, קוגניטיביות-התנהגותיות, הומניסטיות ועוד) כדי לקדם רווחה נפשית והתפתחות אישית.[44]
פסיכולוגים חינוכיים מיישמים גישות וטכניקות פסיכולוגיות כדי לסייע לילדים ולנוער עם קשיים חברתיים או לימודיים. הם מאבחנים ומשפרים את הלמידה ומנחים את המורים והמורות לגבי גורמים המשפיעים על הוראה ולמידה.[1] פסיכולוגיה חינוכיים עוסקים גם ביחסי הגומלין בין הפרט ובית הספר. פסיכולוגים חינוכיים עוסקים בהבנה ושינוי של תהליכים רגשיים, קוגניטיביים וחברתיים הקשורים ללמידה ולהתפתחות במערכותחינוך. הם עוסקים באבחון וטיפול בקשיי למידה,הפרעות קשב, בעיות התנהגותיות ורגשיות בקרב ילדים ונוער, וכן בייעוץ למורים והורים.[45]
פסיכולוגיה ארגונית ופסיכולוגיה תעשייתית – עוסקת בדינמיקות ארגוניות הנובעות מהאינטראקציה בין החברים בארגון. חופפת במידה רבה עם פסיכולוגיה חברתית, אך מתמקדת ביישום. בין היתר עוסקת במוטיבציה,מנהיגות, עריכת בחינותמיון וקבלה לעבודה,ייעוץ למפעלים וייעול שיטת העבודה. פסיכולוגים אלה מיישמים עקרונות פסיכולוגיים במקומות עבודה ובארגונים. מטרת הפסיכולוג הארגוני לייעל את תפקודי הארגון ואת רווחת העובדים. זה כולל נושאים כמו מיון וגיוס עובדים, פיתוח עובדים ומנהלים, שיפור ביצועים, מוטיבציה,מנהיגות, תקשורת ארגונית, שינוי ארגוני ועוד.[46]
נוירופסיכולוגיה היא תחום בפסיכולוגיה העוסק בניסיון להבין כיצד מבנה המוח ותפקודו קשורים לתהליכים פסיכולוגיים ספציפיים. המחקר הנוירופסיכולוגי מבוסס על המידע המגיע מתחום הנוירוביולוגיה כך שהוא מהווה את הבסיס, ומשם אופן ההתייחסות והמחקר הוא כמו במחקרים פסיכולוגיים (עם בוחנים ונבדקים). נוירופסיכולוגיה משיקה כתחום מחקר למדעי העצב ופסיכולוגיה קוגניטיבית. בהיבטיה הקליניים קרובה הנוירופסיכולוגיה לתחומים ברפואה כמונוירולוגיה ופסיכיאטריה ולמקצועות פארא-רפואיים כמוריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת. בהיבטים יישומיים אחרים – להנדסת אנוש וחקר ביצועים. מעצם טיבו מדובר בתחום התמחותבינתחומי. תחום זה משלב ידע מפסיכולוגיה ונוירולוגיה. עוסק באבחון וטיפול בהפרעות קוגניטיביות והתנהגותיות כתוצאה מנזק מוחי (כמושבץ, פגיעת ראש, מחלות ניווניות).[47]
בפועל עוסקים נוירופסיכולוגים בחקר תהליכי עיבודמידע במוח האנושי בבריאים ובחולים, אבחון, טיפול ושיקום חולים עם אבדנים קוגניטיביים נרכשים וכשלים קוגניטיביים התפתחותיים ומעורבים בתכנון סביבות אינטראקטיביות אדם-מכונה עתירות מידע. ייחודה של הנוירופסיכולוגיה הוא בחתירה המדעית והקלינית להבנת וניסוח התופעות שהיא חוקרת במונחים קוגניטיביים מתחום הפסיכולוגיה ובה בעת במונחים מקבילים, שמקורם מדעי העצב והמתארים תהליכים מוחיים מנקודת הראות של המערכת הפועלת –מערכת העצבים.
פסיכולוגי שיקומי מתמחה בטיפול באנשים שנפגעו ממחלות אותאונות, עיבודאבל וטראומות אחרות. פסיכולוגיה שיקומית מתמקדת בסיוע לאנשים להתמודד עם פגיעות פיזיות,מחלות כרוניות אונכויות, ולחזור לתפקוד מיטבי בחיי היומיום. הפסיכולוגים השיקומיים עובדים עם היבטים רגשיים, חברתיים וקוגניטיביים הקשורים לשיקום.[48]
פסיכולוגים רפואיים מיישמים ממצאים מחקריים ושיטות פסיכולוגיות כדי לקדם בריאות ולמנוע מחלות. הם מתמודדים עם התנהגויות מזיקות כמו צריכתאלכוהול וסמים אחרים, ומקדמים התנהגויות בריאות כמותזונה בריאה והקפדה על בדיקות שגרתיות.[1] פסיכולוגיה רפואית עוסקת בקשר בין גורמים פסיכולוגיים לבריאות פיזית ומחלה. היא חוקרת כיצד מצב נפשי משפיע על בריאות הגוף, וכיצד מחלות משפיעות על מצבו הנפשי של האדם. כוללת היבטים של מניעה, התמודדות עם מחלה, קידוםאורח חיים בריא ועוד.[49]
פסיכולוגיה של הספורט עוסקת בהיבטים פסיכולוגיים הקשורים לביצועים ספורטיביים. היא חוקרת כיצד גורמים כמומוטיבציה,לחץ,חרדה,ריכוז ודימוי עצמי משפיעים על ספורטאים, וכיצד ניתן לשפר את הביצועים המנטליים בספורט.[50]
פסיכולוגיה של האימון: יישום עקרונות פסיכולוגיים ושיטות מחקר לאימון אישי, אימון מנהלים, ואימון לביצועים. מטרתה לסייע לאנשים להשיג יעדים, לשפר ביצועים, לפתח מיומנויות ולמקסם את הפוטנציאל שלהם בתחומים שונים בחיים (כמו בקריירה, במערכות יחסים, ובספורט).[51]
תחום מחקר בין-תחומי, המשלב פסיכולוגיה ומדע המדינה, במטרה להבין טוב יותר את הפוליטיקה, את הפוליטיקאים ואת ההתנהגות הפוליטית מנקודת מבט פסיכולוגית. ההנחה המרכזית היא שהקשר בין פוליטיקה לפסיכולוגיה הוא דו-כיווני: הפסיכולוגיה מסייעת להבין את הפוליטיקה, והפוליטיקה מסייעת להבין תהליכים פסיכולוגיים.[52]
מבקרי התחום טוענים לעיתים קרובות כי הפסיכולוגיה היא מדע "מעורפל". במאמר ביקורת של הפילוסוףתומאס קון מ־1962 נטען כי הפסיכולוגיה באופן כללי אינה מבוססת עלפרדיגמה הדומה לתחומי מדע כדוגמתכימיה ופיזיקה, אלא כי פסיכולוגים, בדומה לפילוסופים, עוסקים בנושא בדרכים מגוונות ללא תאוריה המקיפה את כולם. הפילוסוףקרל פופר טען נגד הפסיכואנליזה שהיא איננה מדעית כי התאוריות שבה לא ניתנות להפרכה ובכך היא דומה לדת ולמרקסיזם. ביקורת מהותית נוספת על התחום מגיע מכיוון האובייקט הנחקר על ידי הפסיכולוגיה, הנפש:
בסופו של דבר נמצא שבשני דברים לפחות – שהם עקרוניים ויסודיים – חורגת הפסיכולוגיה מן ההיתפסות במיתודה המדעית: שנושאיה שייכים לרשות־היחיד ולא לרשות־הרבים של הידיעה וההכרה, ושאינם ניתנים למדידה ולהערכה כמותית. שלילת ההכללה של הפסיכולוגיה במדע (במובנם של מדעי־הטבע) נובעת לא רק מכך, שאי-אפשר לענות באמצעות המיתודה המדעית על השאלות המוצגות בפסיכולוגיה: אי־אפשר לשאול בתחום הפסיכולוגיה שאלה "מדעית"!
מבקרים רבים טוענים כי לא פעם הפסיכולוגיה היא בעלת אופי לא מדעי, בין השאר משום שמספר תחומים בה מבוססים עלשיטות מחקר כמוסקרים ושאלונים, מהם ניתן להסיק בעיקר עלמתאמים, ולא עלסיבתיות. בעיהמתודולוגית נוספת היא שתופעות שונות שפסיכולוגים עוסקים בהם, כדוגמתאישיות,חשיבה ורגשות, לא יכולות להימדד באופן ישיר, ולעיתים קרובות חוקרים מגיעים למסקנה על בסיס של דיווחים אישיים שהםסובייקטיביים. עם זאת, עקב ההתפתחויות המשמעותיות בחקר המוח של השנים האחרונות, תחומים אלו נהפכים נגישים יותר למחקר.
קיימת ביקורת גם בין תאורטיקנים שונים הבאים מתוך תחום הפסיכולוגיה, על ההבדלים בין התאוריות הפסיכולוגיות השונות ועל אופן יישומם ומידת יעילותם בטיפול פסיכולוגי. נטען כי חלק מהשיטות המיושמות בשטח בטיפול באנשים, אינן מבוססות על מחקריםאמפיריים מספקים המוכיחים את יעילותן.[54]
^1234567891011121314151617181920212223Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 1,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
^Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 3,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
^Papini, Mauricio R. "Comparative psychology." Handbook of research methods in experimental psychology (2003): 211-240.
^Solso, Robert L., M. Kimberly MacLin, and Otto H. MacLin.Cognitive psychology. Pearson Education New Zealand, 2005.
^Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 4,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
^12Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 5,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
^Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 6,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
^Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 7,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
^Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 8,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
^Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 9,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
^Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 10,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
^Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 11,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
^Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 13,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
^Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 14,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
^Roberts, Brent W., and Hee J. Yoon. "Personality psychology." Annual review of psychology 73.1 (2022): 489-516.
^Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 15,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
^12Scott O. Lilienfeld, Steven Jay Lynn, Laura L. Namy, Nancy J. Woolf, Chapter 16,Psychology: From inquiry to understanding, 3rd ed., Essex, England: Pearson, 2015
.jpg)
