פנאא (בערבית:فناء, שורש:ف-ن-يמשמעות: אבד, כלה, נכחד;[1] בפרסית:فنا; בטורקית:Fena) הוא מושג בסופיות שמשמעותו העלמה או ביטול של האני. במושג זה השתמשומיסטיקניםפרסיים וטורקיים ידועים כמו ג'לאל-דין רומי, במשמעות של "למות לפני שאתה מת".[2] המושג פנאא מושתת על הכתוב בקוראן”כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, סוֹפוֹ לִכְלוֹת. וְיִשָּׁאֲרוּ רַק פְּנֵי רִבּוֹנְךָ, נוֹרָא הַהוֹד וְהַכָּבוֹד.” (קוראן, סורה 55 - הרחמן, 27-26)[3] אך קיימות גישות שונות להסברת המושג פנאא.
הגישות העיקריות להסברת המושג פנאא:
הגישה הרווחת ביותר רואה בפנאא מצב של חיסול מוחלט של האגו האנושי, (הרצון, התשוקות ותחושת העצמי) בפני אלוהים, עד שהסופי אינו חש יותר בקיומו, אלא רק בקיום אללה והוא מתמסר אליו לחלוטין. בשלב הבא, הבקאא הסופי נמצא בעולם, אך לא כעצמו אלא ככלי בידיו של אללה. את הגישה הזו פיתח ג'לאל א-דין רומי והוא כתב עליה רבות בספרואל-מת'נווי(ער').[4]
כמו:
”אם אתה מבקש חיים, הו ידיד,אז מוּת לפני שתמות,כי במוות כזה,אידריס הגיע לגן עדן לפנינו.”[4]
המונח חיים אינו מתייחס לחיים הפיזיים, אלא לחיים רוחניים, כלומר השגת קרבה לאלוהים. גם הביטוי "מוּת לפני שתמות" לא קורא למוות פיזי, אלא למוֹת האגו, ויתור על הזהות האגוצנטרית, והתמסרות מוחלטת לרצון האלוהי.אדריס הוא נביא המוזכר בקוראן (מזוהה עםחנוך המקראי) שהועלה לשמיים בעודו בחיים ונחשב לסמל של עלייה רוחנית והשגת דרג קדושה.[4]
גישה מיסטית רדיקלית שהובעה על ידיאל-חוסיין בן מנסור אל-ח'אלאג שהפנאא אינה רק היפרדות מהאגו, אלא הגעה להכרה של אחדות מוחלטת בין אללה, הבריאה והעצמי האינדיבידואלי (הגעה למצבתווחיד(ער').[5]
גישה זו נחשבה מסוכנת על ידי חכמי האסלאם כי היא עלולה להתפרש כאילו אדם יכול להתאחד עם אללה ולהיות, כביכול, חלק מממנו. הרעיון של "אנא אל-חק!"- אני הוא האמת! מסיבה זו הוצא אל-ח'לאג' להורג.[6]
ערך מורחב –אל-חוסיין בן מנסור אל-חלאג'גישה הטוענת שפנאא הוא מצב של שִכחת כל מה שאיננו אללה והישארות רק עםזכירתו. מצב של הבטלות מוחלטת של המאמין בפני האל. (אך אין מדובר על הגעה לרמה גבוהה יותר של "אחדות", או אף ראיית האל).
”אבו א-דרדא [יהי רצון שאללה יהיה מרוצה ממנו] סיפר שהנביא אמר: 'האם לא אודיע לכם על הטוב ביותר ממעשיכם, והטהור ביותר מהם בעיני אדוניכם, והגבוה ביותר... ומה שטוב לכם...?' הם אמרו: 'כמובן.' הוא אמר: 'זכר אללה [הנעלה ביותר].' [אז] מועאד' בן ג'בל [יהי רצון שאללה יהיה מרוצה ממנו] אמר: 'אין דבר שמביא יותר ישועה מעונש אללה מאשר זכר אללה'.” (חדית': tirmidhi:3377)[7]
ערך מורחב –זיכרסופיים כמואל-ג'וניד אל-בגדדי,אל-ע'זאלי ואבו נסר א-סראג'(ער') טענו כי המטרה העליונה של הסופיות היא "ראיית אללה" (مُشَاهَدَة, מוּשהאדה)
