פליגה[1] (מכונה גםחלוקה פרוקריוטית אוחלוקה בינארית – מאנגלית:Binary fission) היא אופןרבייה אל-זוויגית המשמש יצוריםפרוקריוטיים (חד תאיים חסריגרעין), והיא המקור ההתפתחותי למיטוזה – התהליך המקביל בתאי יצוריםאיקריוטיים (בעלי גרעין).
הפליגה נפתחת בשכפול הדנ"א של התא, המתגלם לרוב בכרומוזום מעגלי יחיד. בתחילת תהליך השכפול נקשרים מספרחלבוני מפתח לאזורמקור השכפול וגורמים להפרדה מקומית בין גדילי הדנ"א המרכיבים את הסליל הכפול. פתיחה זו של הסליל יוצרתבועת שכפול (Replication bubble), המכילה שנימזלגות שכפול – אחד לכל כיוון (המזלגות קיבלו את שמם מצורת ה-Y שלהם). תהליך השכפול מתקדם בשני כיוונים, כאשר המזלגות הולכים ומתרחקים ממקור השכפול ובועת השכפול הולכת וגדלה, עד להשלמת שני עותקים של הכרומוזום המעגלי המקורי.
עם השלמת השכפול, נעגן כל אחד מסלילי הדנ"א לקרום התא, לעיתים בסיועמזוזומים. התארכות התא מביאה להפרדת הכרומוזומים. חלוקת התא מבוקרת על ידי כתריסר סוגי חלבונים המתאספים לעבר מבנהפולימרי טבעתי הנקראטבעת חיץ (septal ring) בתווך בין הכרומוזומים. חלבונים אלה מנחים את יצירת המחיצה בין התאים.[2] השכפול מסתיים בחלוקת הציטופלזמה.
פליגה היא תהליך אל-זוויגי – המידע התורשתי של הצאצאים אמור להיות זהה לזה של תא המוצא.מוטציות מופיעות במידע התורשתי של הצאצאים הודות לשגיאות בתהליך השכפול. ככלל, שיעור המוטציות בתהליך שכפול הדנ"א החיידקי הוא גבוה מזה של יצורים רב תאיים. תכונה זו מסייעת לחיידקיםלהסתגל לסביבות מחיה שונות אליהן הם מתפשטים, כמו גם לפתחעמידות לאנטיביוטיקה. רבייה אל-מינית מאפשרת גידול אוכלוסין בקצבמעריכי.חיידקי קולי למשל מתחלקים כל כעשרים דקות בסביבת מחיה מיטבית, כלומר מכפילים את גודל המושבה.
