פִּירֶאוֹלוֹפוֹר (בצרפתית:Pyréolophore) הוא סוג שלמנוע בעירה פנימית שהמציאו האחיםנִיסֶפוֹר וקלוֹד(אנ') נייפס (Niépce) משַׁאלוֹן-סוּר-סוֹן בצרפת בתחילתהמאה ה-19. ב-1807 בנו האחים אב-טיפוס של המנוע, ואחר כך התקינו אותו בסירה והשיטו אותה בהצלחה בנהרסון. הפיראולופור ייצר התפוצצויות מבוקרות של דלק אבקתי בתוך תא מתכת מלא באוויר, והדף האוויר נוצל להפעלת משאבה ששאבה מים ודחפה אותם מקצה צינור בירכתי הסירה, בדומה לפעולתאופנוע ים. הדלק האבקתי היה נבגיליקופודיום טחונים(Lycopodium powder) אופחם גרוס היטב ומעורב בשרף. הפיראולופור נחשב למנוע הבעירה הפנימית הראשון וגם למנוע הימי הראשון מסוג זה. ב-20 ביולי 1807 רשמו האחיםפטנט על המצאתם, שאושר בחתימת ידו שלנפוליאון בונפרטה קיסר צרפת. המנוע סבל מחסרונות מובנים שנבעו מעיקרון פעולתו, ועל כן לא היה לו שימוש מעשי.
"פיראולופור" הואהלחם בסיסים של שלוש מילים ביוונית עתיקה: πῦρ (פִּיר) 'אֵשׁ', Αἴολος (אַיְאוֹלוֹס) 'רוּחַ' וְ- φορός (פוֹרוֹס) 'מוֹעִיל'.[1]
