פִּינְסְק (בבלארוסית:Пінск; ברוסית:Пинск; בפולנית:Pińsk) היאעיר במחוזברסט בבלארוס, דרומית מערבית לבירהמינסק. מבחינה גאוגרפית ממוקמת העיר באזורביצות מהגדולים באירופה –פולסיה (Polesia), שאותו חוצה נהרפריפיאט. האזור, המוכר כ"ביצות פריפיאט" או "ביצות פינסק", הוא אזור חקלאי פורה. העיר שוכנת על גדות הנהר פריפיאט, הנשפך אל הדנייפר, קרוב לגבולה הדרומי של בלארוס עםאוקראינה, ובה מרכזתעשייתי קטן, המייצר ספינות השטות בנהרות המקומיים.
פינסק נזכרת לראשונה בכתובים משנת1097 בשם פִּינֶסְק, כעיר השייכת לנסיךקייב,סוויאטופולק מטורוב. שם העיר נגזר משמו של נהר פִּינַה. ההיסטוריה המוקדמת של פינסק כרוכה בהיסטוריה של טורוב. עד לאמצעהמאה ה-12 הייתה פינסק מקום מושבם של צאצאי סוויאטופולק, ולאחרהפלישה המונגולית לרוס ב-1239 התיישבה בעירשושלת מקבילה מזרעו.
נסיכות פינסק הייתה בעלת מיקוםאסטרטגי – בין נסיכותנבהרדק ונסיכותגליציה-ווהלין, אשר נלחמו ביניהן עלטריטוריותרותניות נוספות. פינסק לא לקחה חלק במאבק זה, על אף שנטתה לצדד בנסיכי נבהרדק – עמדה שניתן ללמוד עליה מן העובדה כייורש העצר של נבהרדק ונסיך ליטא ואיסוילקאס (Vaišvilkas) בילו זמן-מה בפינסק.
במהלךגזירות ת"ח-ת"ט ב-1648 נתפסה העיר בידי הקוזאקים בפיקוד אחד מרצ'ין נייבבה, שהרגו כמה עשרות יהודים.יאנוש רדזיוויל כבשה מחדש, והרס רב נגרם במהלך המתקפה.
היישוב היהודי בפינסק נזכר עוד מראשיתהמאה ה-15. קהילת פינסק נוסדה ב-1506, כשהנסיך המקומי, פיודור ירוסלבסקי (Feodor Yaroslavski), העניק לכ- 15 משפחות שגורשו מליטא (כנראה תושבי ברסט) זכות ישיבה בעיר ומעמד של קהילה. בשנת 1896 היו בפינסק 21,819, יהודים, כלומר מעל 77% מתושבי העיר. בשנת 1914 היו בעיר 28,063 יהודים שהיוו 72.5% מכלל האוכלוסייה. ערב מלחמת העולם השנייה נאמד מספרם ב-20,200 ועם הכיבוש הגרמני (יולי 1941) היו בעיר כ־26,000 יהודים.
בקהילה היהודית של פינסק יצא לאור עיתון יידי, 'די פינסקע שטימע' (קולה של פינסק). באפריל1919 נרצחו 35 יהודים בפינסק על ידי חיילים פולנים במה שנודע כ-הטבח בפינסק. ב-1920 נערך בעיר עוד פוגרום, נרצחו עשרים יהודים ונאנסו יהודיות רבות[2].
העיר פינסק התחלקה משך שנים לשתי קהילות, האחת פינסק, והשניהקארלין (על שםפרבר של העיר פינסק) הפרברקרלין היה בסוףהמאה ה-18 מקום צמיחתה המרכזי שלתנועת החסידות בבלארוס ובליטא, ובו צמחהחסידות קרלין. בתחילת כהונתו של הרבאהרן וולקין התאחדו שתי הקהילות לכדי קהילה אחת תחת הנהגתו. הרב וולקין כיהן כרבה של פינסק עד לכניסת הגרמנים לעיר בשואה, אז נפטר.
בעת סיפוח העיר לברית המועצות בשנת 1939 היוו היהודים רוב מוחלט בקרב תושבי העיר: ערבמלחמת העולם השנייה התגוררו בעיר כ-21,000 יהודים, מתוך כ-35,000 תושבים. בין השנים1941–1944 הייתה העיר תחת הכיבושהנאצי, ויהודיה הושמדו כמעט לחלוטין.
עם כיבוש העיר בידי הגרמנים ב-4 ביולי 1941 הטילו אלו גזירות שונות על יהודיה, ובהן חובת ענידת סרט זרוע, החרמת רכוש, חובת תשלום סכומי כופר וחובת ביצועעבודות כפייה. בסיוע המשטרה הפולנית, הוצאו להורג יהודים מהעיר שהואשמו בקומוניזם.
בין ה-4 ל-7 באוגוסט 1941 רצחו הגרמנים כ-6,300 מיהודי העיר, ובהם שכבת האינטליגנציה של העיר, בכפרים הסמוכים פוזייניצה וקוזליאקוביץ'. היה זה הטבח המאורגן הראשון ביהודי העיר. לאחר מכן, חויבו כ-18,000 יהודי העיר הנותרים בענידתטלאי צהוב ובמסירת דברי ערך לגרמנים.
ב-1 במאי 1942 רוכזו יהודי העיר, כמו גם יהודים נוספים מהסביבה שהובאו אליה, בגטו שהוקם בה, בו סבלו מרעב כבד וממגפות קטלניות. יהודים שנתפסו מבריחים מזון לגטו, ובהם ילדים רבים, הוצאו להורג, והמזון היחיד שסופק היה לעובדי הכפייה היהודים. ביולי 1942 רצחו הגרמנים כמה עשרות חולים מהגטו שבעיר.
ב-29 באוקטובר 1942 החלה בגטו שבעיראקציית חיסול, בה נרצחו ביום הראשון בלבד כ-1,200 יהודים בידי שוטרים גרמנים. לאחר מכן, רוכזו יהודי הגטו הנותרים בקבוצות, והובלו לאחרסלקציה לבורות ירי ליד הכפר דוברובוליה. מאות יהודים שניסו להימלט ממקום הריכוז נורו במכונות ירייה. עד סוף אוקטובר סרקו הגרמנים את הגטו שבעיר, ורצחו במקום את כל היהודים שאיתרו במקומות המסתור. בסך הכל נרצחו באקציה זו כ-18,000 יהודים. כמה מאות עובדי כפייה יהודים שעברו סלקציה נרצחו כולם עד 23 בדצמבר 1942.ברוך שרמן קיבל הכרה כחסיד אומות העולם על פעילותו להצלת יהודי העיר.
ב. האפמאן (צביון) (רעדאקטאר),טויזנט יאר פינסק: געשיכטע פון דער שטאט, דער יידישער ישוב, אינסטיטוציעס, סאציאלע באוועגונגען, פערזענלעכקייטן, געזעלשאפטלעכע טוער, פינסק איבער דער וועלט, ניו יורק: Combo Press, 1941. ("אלף שנות פינסק")(ביידיש) (ספר יזכור) (500 ע')
אריה דולינקו,כך נחרבו קהילות פינסק וקרלין, תרגם: זאב ליבנה (לרמן), תל אביב: הוצאת אגוד יוצאי פינסק והסביבה, 1946.
זאב רבינוביץ (עורך),פינסק: ספר עדות וזיכרון לקהילת פינסק–קארלין, 3 כרכים, תל אביב – חיפה: ארגון יוצאי פינסק-קארלין במדינת ישראל, תשכ"ז–תשל"ח:[3] (ספר יזכור)
חלק א כרך א: מרדכי נדב,כרך היסטורי: תולדות קהילת פינסק–קארלין: 1506–1880; (464 ע')
חלק א כרך ב:עזריאל שוחט,כרך היסטורי: חלק ב: תולדות קהילת פינסק תרמ"א/1881–תש"א/1941, תשל"ח 1977: (725 ע')
עזריאל שוחט, "תולדות יהודי פינסק בשנים 1881–1941";
וולף זאב רבינוביץ', "שישה דורות של גבירי פינסק וקארלין";
נחום בונה (מוּלאר), "השואה והמרי". (הספר מכיל תרגום חלקי ליידיש על ידילייב מורגנטוי (ספוז'ניק), ותרגום חלקי לאנגלית על ידי גיאורג אליאסברג.)
מרדכי נדב, 'פינסק', בתוך:פנקס הקהילות: אנציקלופדיה של קהילות יהודיות, פולין, כרך ה, ווהלין ופולסיה (Volhynia and Polesie), ירושלים: יד ושם, 1990, עמ' 276–299
^לדברימשה קול, "הפלורליזם של החיים היהודיים בפינסק בא לידי ביטוי מצוין ואמיתי בשלשת הכרכים. פינסק הדתית של החסידים והמתנגדים, הלאומית-ציונית, הפועלית, הסוציאליסטית, העברית והיידישאית, הדואגת לדור הצעיר שלה, המפתחת מקורות פרנסה וכלכלה, ושהייתה מרכז לקהילות ישראל בפולסיה..." ("משה קול", 'המפעל המונומנטלי של ספר פינסק', בפתיחה לספר).
.jpg)
