מקור המסורת במגילת אסתר, על פיה נקרא החג על שום ה"פּוּר"[2] (הגורל) שהטיל המן כדי לקבוע את היום שבו יבוצע הטבח בעם היהודי.[3] בעקבות רצף אירועים המתוארים במגילה, התהפך הגלגל, ובזכותאסתר סוכלה מזימתו של המן, שנתלה, והיהודים הם שהרגו באותו יום באויביהם.י"ג באדר, ערב פורים ויום הטבח המתוכנן, הוא יוםתענית אסתר.
פורים וחנוכה הם שני החגים המרכזיים ביהדות שהמקור להם אינו מהכתוב בתורה ("דאורייתא"), אלא מדרבנן, והם נמנים ביןשבע מצוות דרבנן. עם זאת, לחג הפורים תוקף גדול יותר מזה של חג החנוכה, בעקבות היותו של פורים תקנה מזמן הנביאים ("דברי קבלה") המובאת בתנ"ך.
על פי המסופר במגילה, המלךאחשוורוש גירש את אשתו המלכהושתי, והחל לחפש מלכה חדשה בין בתולות הממלכה. הוא בחר לבסוף בהדסה, נערה יהודייה שהסתירה את דתה מפני המלך ואנשיו בעצת בן דודהמרדכי, והציגה עצמה בשם הנוכריאסתר. באותו זמןהמן האגגי, יועצו הקרוב של אחשוורוש, החל לנטור טינה למרדכי בשל סירובו להשתחוות בפניו. שנאתו של המן הניעה אותו "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" שחיו בכל ממלכת פרס ולקחת את רכושם. לשם כך, הוא ביקש את אישורו של המלך, והסביר לו כי:
המלך נעתר לבקשה ופרסם כתב מלכות המורה על השמדת כל היהודים ביוםי"ג באדר, יום שאותו בחר המן על ידיהטלת פור. מזימה זו סוכלה הודות לשורה של אירועים במעורבותם שלאסתר ומרדכי, שהובילו במקום זאת להוצאתו להורג של הזומם,המן. על־אף שהמלך לא יכול היה לבטל את כתב ההשמדה, שכן לדבריו את אשר נחתם בטבעת המלך אין להשיב, אך הוא הוציא פקודה חדשה המאפשרת ליהודים להתגונן ולעמוד על נפשם ביום המיועד.
באותו יום, י"ג באדר, הרגו היהודים כ-500 איש (וכן אתעשרת בניו של המן) בשושן הבירה ו-75 אלף איש בשאר הממלכה, אך לא בזזו שלל. אסתר ביקשה רשות מהמלך להאריך את המלחמה בשושן הבירה, וקיבלה יום אחד נוסף. ביום זה,י"ד באדר,נתלו עשרת בניו של המן ונהרגו כ-300 איש נוספים. יהודי כלל הממלכה נחו וחגגו ב"יום משתה ושמחה"[5][6] בי"ד באדר, ויהודי שושן הבירה חגגו בט"ו באדר.
המגילה מספרת כיצד בעקבות מאורעות אלו נקבעה חגיגה מדי שנה באותו יום שבו נחו וחגגו היהודים את נס הצלתם. מנהג זה נקבע בעקבות שתי איגרות שנשלחו מאתמרדכי היהודי ואסתר המלכה אל כל היהודים:
בדברי ימי הממלכה האחמנית לא מופיעות הדמויות עליהן מסופר במגילת אסתר, כגון מלך בשם אחשורוש, מלכה בשם אסתר או משנה למלך בשם המן או מרדכי. אין גם אזכור של אירועי האלימות הנרחבים המתוארים בסוף המגילה, בהם נהרגו 75,000 מתושבי הממלכה בידי היהודים. מסיבה זו, ומכיוון שהמגילה תואמת דפוסים ספרותיים שהיו נפוצים בתקופה ההלניסטית, המחקר האקדמי אינו מחשיב את המגילה כתיעוד של אירועים היסטוריים אלא כנובלה היסטורית, כלומר כיצירה בדיונית המתרחשת בתקופה היסטורית, וכסיפוראטיולוגי, כלומר כיצירה שנועדה לספק בדיעבד הסבר לחג הפורים, שכבר היה מקובל בצורה זו או אחרת בזמן כתיבתה.[7][8]
בתחילת המאה ה-20 התגלתה בארכיב המנהלתי של פרספוליס(אנ') תעודה מסוף ימידריווש הראשון או תחילת ימיחשיארש הראשון, אשר מוזכר בה פקיד בשם marduka, והיו חוקרים שסברו כי מדובר במרדכי היהודי אשר מוזכר במגילת אסתר.[9][10][11] חוקרים אחרים טענו כי הדמיון בשמות אינו מספיק לקביעה כזו, משום שהתעודה לא מזכירה שאותו פקיד היה יהודי, או משושן הבירה, או קרוב של המלכה,[12] וכי בתעודות מאותה תקופה מוזכרים ארבעה אנשים שונים באותו שם,[13] שמשמעותו היא "עבדו שלמרדוך", והיה כנראה נפוץ ברחבי האימפריה האחמנית.[14]
מקורו ההיסטורי של החג אינו ברור.[15] יש חוקרים שמצאו דמיון בין מנהגי החג לחגים אחרים שנחגגו במסופוטמיה בסוף החורף או בתחילת האביב, כגון זגמוק(Zagmuk) הבבלי או סאקיאה (Sacaea) הפרסי, חגים שכללו חגיגות, הוללות, היפוך תפקידים בין המלך לפושע שהוצא להורג בסוף החג, ומוטיבים דומים נוספים.[16]
בהיעדר ראיות ברורות המקשרות את פורים לאחד מן החגים הללו, העמדה המקובלת היא כי יש לראות את מקור חג הפורים באקלים המשותף שבו מתפתחים חגים ומנהגים, ובו כל חברה מפתחת היבטים ייחודיים לחגיגה. חגיגות של פריקת-עול, תחפושות והיפוך הסדרים נפוצות גם בימינו, כגוןהקרנבל הקתולי,ליל כל הקדושים וחגים נוספים.[19]
במגילה נאמר שכל היהודים קיבלו עליהם לחגוג את פורים מיד לאחר הנס. חוקרים חיפשו עדויות חוץ-מקראיות לזמן שבו הפך חג פורים לחג משמעותי אצל היהודים.
המקדימים טוענים שחג הדומה לפורים נחגג באופן נרחב, בשמחה ובמשלוח מנות, כבר בסוף תקופתבית המקדש השני. חוקרים אלו מביאים כראיה את אזכורו של "היום המורדוכאי" בספר מקבים ב' (פרק ט"ו),[20] את אזכור פורים במגילת תענית כיום שאין להתענות ואיןלהספיד בו, את אזכורו בקולופון לתרגום היווני למגילת אסתר שנשלח למצרים בשנת77/76 לפנה"ס, ואת אזכורו בדברייוסף בן מתתיהו כחג הנחגג בכל תפוצות ישראל.[21] המאחרים, לעומת זאת, טוענים כי עדויות אלו אינן מעידות על יותר מניצנים קדומים של חג אשר היה בעל חשיבות מועטה, וכי אי-אזכורו של החג בדבריפילון האלכסנדרוני בברית החדשה ובמקורות אחרים מעיד שאופיו היה מצומצם.[22][23] מגילת אסתר היא היחידה מבין ספרי התנ"ך שלא נמצאה ביןהמגילות הגנוזות שבקומראן, והיו ששיערו שאנשי הכת שכתביה נחשפו שם לא קיבלו אותה כאחד מכתבי הקודש, ואכן חג הפורים לא נכלל ברשימות החגים של כת זו.
על כל אדם לקרוא מגילה פעמיים במהלך החג, פעם אחת בליל החג ובפעם שנייה ביום החג, כחלק מפרסום הנס וההודיה לקב"ה. הקריאה נעשית מתוך מגילתקלף, בנעימה מיוחדת שלטעמי המקרא, וכל השומעים את הקריאה יוצאים ידי חובה. מקובל לקיים את קריאת המגילה באופן פומבי בבית הכנסת, כחלק מסדרתפילת ערבית ותפילת שחרית ביום הפורים. אף על פי שלכתחילה יש לקרוא את המגילה דווקא בציבור, אם אי אפשר לאסוף מניין מותר לקוראה אפילו ביחיד,[24] להבדיל מקריאת התורה.
חיילי צה"ל מחלקים מתנות לילדים בסיכון ועוזרים להם להתכונן לחג.מתנות לאביונים היא אחת ממצוות החג.
חובה לתת ביום זהצדקה לשני נזקקים. כל "מתנה" חייבת להיות בערך של מנה שאדם יכול לשבוע ממנה, ולכן גם כמה שקלים בודדים מספיקים כדי לצאת ידי חובה. אפשר למסור את הצדקה על ידישליח (כמובית תמחוי), אך היא חייבת להימסר לעני ביום החג. את המתנה הבסיסית אסור לתת מדמימעשר כספים, אך אפשר לתת מעבר לסכום החובה ולחשב את התוספת מהמעשר.
מלשון הכתוב, "משלוח מנות איש לרעהו", בה המילה "מנות" כתובה בלשון רבים והמילה "רעהו" בלשון יחיד, הסיקוחז"ל שעל כל אדם לשלוח לפחות שני פריטי מאכל לאדם אחד. הטעם המקובל למצווה זו הוא חיזוק האחדות בעם ישראל. טעם נוסף, לוודא שלכולם יהיה אוכל ראוי לסעודת פורים, ולכן יש המקפידים לשלוח מצרכים המתאימים לסעודה. כיום מקובל לחלק משלוחי מנות רבים המכיליםחטיפים,ממתקים ומגדנות, לשכנים ולמכרים.
כנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". אף על פי שהחג מתחיל בלילה, נקבע בתלמוד (מסכת מגילה) שמצוות הסעודה מתקיימת דווקא ביומו של החג. כחלק מקיום המצווה, מוזכרת בתלמודהחובה לשתות יין "עד דלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'". בקרב הפוסקים שתי דעות מרכזיות בנוגע למידת השכרות אליה התכוונו חכמים: האחת טוענת כי יש להשתכר עד שבאמת לא ידע האדם להבדיל בין רשע לצדיק, והשנייה טוענת כי על כל אדם לשתות מעט יותר ממה שהוא רגיל כדי לחוש בערעור שיקול דעתו. יש גם הטוענים שמספיק להשתכר במידה המעודדת שינה, ובעת שנתו לא יבחין האדם בין ארור המן לברוך מרדכי (המאירי).
משתה: מלמד שאסור בתענית. בזמן שנהגהמגילת תענית, היה איסור להתענות גם בימים שלפני ואחרי פורים, אך כיום מותר להתענות ולהספיד בסמוך לפורים.[27]
יום טוב: מלמד שאסור בעשייתמלאכה. בהמשך נלמד מהגמרא שהיהודים לא קיבלו עליהם איסור זה, אך עם זאת נפסק להלכה כי”אין לעשות מלאכה בפורים, ומי שעושה בו מלאכה – אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם.” (קיצור שולחן ערוך, סימן קמ"ב) הכוונה אינה לאיסור מלאכה כמו ביום טוב ממש, אלא שאסור לעשות מלאכות שאינן לצורך היום, בדומה לחול המועד. הבנקים ובתי הספר בישראל אינם פועלים ביום זה, אך במקומות אחרים מסתפקים בקיצור יום העבודה.
ראש הממשלה לשעבריצחק שמיר מרעיש ברעשן בעת קריאת מגילת אסתר בפורים ה'תשנ"א.
בשל המסורת שלפיההמן האגגי היה מזרעעמלק, נוהגים המתפללים להרעיש ברעשנים או בכלים אחרים בעת אזכור שמו בקריאת המגילה, ובכך מקיימים באופן סמלי את מצוותמחיית זכר עמלק. יש שהתנגדו למנהג זה. גם כשמוזכרעמלק בקריאת התורה, יש המוחים את שמו באמצעים שונים.
מנהג נוסף המסמל את מחיית זכר עמלק הוא הכנתבובת המן. בובה זו מיוצרת מחומרים שונים כמו בד,נייר או חימר, ומייצגת את המן הרשע. במהלך החג מוצגת הבובה לראווה ולרוב נוהגים אף לתלות אותה על עץ או לשרוף אותה. המנהג נועד להזכיר את ההצלה והניצחון של היהודים ואת עונשו של המן.
גבר מחופש למיני מאוס ואשה מחופשת לאלפית ברחובות תל אביב, פורים תשע"ה
נהוג לעטותמסכות ותחפושות, מנהג שהחל בימי הביניים בוונציה, כנראה בהשפעתקרנבל המסכות המקומי. אחת ההתייחסות הקדומות למסכות בהלכה מובאת ברמ"א, שם הן מכונות "לבישת פרצופים". ברמ"א נראה שהסיבה למנהג היא כ"מנהג שמחה".[28]
בהגות היהודית ניתנו הסברים שונים למנהג. בעל השפת אמת כתב שהתחפושת מלמדת את הרעיון שהפנימיות של האדם יכולה להשתנות בעקבות מעשים חיצוניים. מחבר הבני יששכר כתב שמתחפשים כדי לרמוז לכך שהתבוללות יהודים בימי אחשוורוש הייתה רק כלפי חוץ. הרבשלמה אבינר הסביר שכל הדמויות הראשיות בסיפור המגילה מתחפשות במובן מסוים: אסתר המלכה מסתירה את זהותה, את חששותיה ואת כוונותיה;אחשוורוש נראה כאדם העושה ככל העולה על רוחו, אך כל צעדיו מכוונים על ידי הסובבים אותו;המן מציג חזות של נחישות וביטחון עצמי, אך נטפל לחלשים מתוך פחד למעמדו;מרדכי עובד כפקיד נאמן בחצרו של אחשוורוש, אך שומר בסתר על נאמנות מוחלטת לעמו;היהודים אף הם מתחפשים לפי דברי חז"ל במסכת מגילה, לפיהם היהודים באותו דור חטאו בעבודה זרה ובהתבוללות אך נותרו נאמנים בלבם.הקב"ה הוא המתחפש הראשי בשל היותו נעדר לגמרי מהסיפור, בעוד שהמגילה רצופה בצירופי מקרים לכאורה,[29] המבטאים למעשה את ידו הנסתרת של הקב"ה.
החל מהמאה ה-13 הופיעופרודיות ספרותיות לפורים, העושות צחוק מסיפור המגילה, מאלמנטים שונים בחיים היהודיים וממנהגי פורים בפרט. ביניהן ידוע במיוחד הפיוטליל שיכורים, המשתייך לתת-סוגה של פרודיות העוסקות באהבת היין בפורים, ובשנאה כלפי אויבו הגדול, המים. בתת-סוגה זו מופיעות לעיתים קרובות יצירות המהוותפרפרזה על טקסטים יהודייםליטורגיים, המוסבים לשבח היין והשכרות.
הצגות מיוחדות הקרויות "פורים שפיל" מועלות ביום זה, ועוסקות לרוב בסיפורהמגילה באופן היתולי. בישיבות נהוג למנות מבין התלמידים את "רב פורים", שבין היתר דורש דרשה פסבדו-תורנית מצחיקה המובילה לאווירה מבודחת.
נוהגים לחלק לילדיםדמי כיס הידועים בשם "דמי פורים" או "מעות פורים".
בחלק מהערים בישראל נהוג לקיים בפורים מצעד היתולי בשם "עדלאידע" ברחובות העיר. תהלוכת פורים הראשונה נערכה בתל אביב בפוריםתרע"ב (1912), ועד היום מתקיימות עדלאידות הכוללות מצעד, רקדנים, משאיות ובובות ענק (למשל בעירחולון).
בעת המודרנית נוצרה תופעה של ילדים ובני נוער המשתמשים בנפצים,חזיזים וזיקוקים,רימוני עשן ופצצות סירחון. סחר בצעצועים אלה או שימוש בהם מנוגד לחוק במדינת ישראל. הפיצוצים מסכנים חיים, מבהילים בני אדם ובעלי חיים, פוגעים בסובלים מפוסט-טראומה ועלולים לגרום פציעות קשות למשתמשים בהם ולסובביהם.
המשטרה והרשויות המקומיות מנסות להילחם בתופעה באמצעות הסברה ואכיפה,[30] בעוד אנשי חינוך עוסקים באזהרת ילדים מעיסוק בצעצועים מסוכנים.הרבנים הראשיים ורבנים מכל המגזרים מדגישים מעת לעת את האיסור להשתמש בנפצים אלו, ואף קוראים לדווח למשטרה על מוכרי נפצים לא חוקיים.[31]
חז"ל קבעו בהלכה זמנים שונים לציון חג פורים: בערים שאינן מוקפות חומה (המכונות "פרזים") נקבע החג בי"ד באדר, והוא מכונה "פורים דפרזים"; בערים שעל פי המסורתמוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כמוירושלים ושושן, נקבע החג בט"ו באדר, והוא מכונה "פורים דמוקפים" או "פורים שושן" (אובעקבות היידיש: "שושן פורים"). ישנה דעה הלכתית שנדחתה, לפיה הזמן הקובע להגדרת עיר כמוקפת חומה אינו ימותיהושע בן נון אלא ימותאחשוורוש.התלמוד הירושלמי מסביר את הבחירה בימות יהושע בכך ש"חלקו כבוד לארץ ישראל", שהייתה חרבה בזמן המגילה ועל כן הרחיקו לזמן שבו הייתה בנויה.
בערים עתיקות שבהן יש ספק אם הייתה חומה בימות יהושע בן נון, חוגגים את פורים בשני הימים ומברכים על קריאת המגילה בי"ד באדר בלבד. רוב הערים העתיקות בישראל הן ערים שקיים לגביהן ספק כזה, כמוצפת,יפו וכו'.טבריה היא מקרה מיוחד כיוון שהספק לגביה הוא לא על מציאות קיומה של חומה מימות יהושע, אלא שאלה הלכתית האםהכנרת יכולה להיחשב כחומה של העיר. ישנם מקומות עתיקים שבהם התחדש היישוב היהודי, כמוחברון ושילה, שגם בהם מציינים את החג במשך יומיים מחמת הספק. בשל ההלכה "סמוך ונראה" ממסכת מגילה, שעל פיה כל הסמוך לעיר מוקפת והנראה ממנה נכלל בתוכה, הספק מורחב לעיתים גם לערים אחרות, כמובני ברק.[32] גם בערים מסוימות מחוץ לארץ ישראל חוגגים את פורים במשך יומיים, בהןאיזמיר שבטורקיה,חלב שבסוריה ובגדאד שבעיראק.
בהלכה קיים דיון מפורט ובו דעות שונות לגבי "בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר": אדם שנוסע בימי הפורים מעיר מוקפת חומה לעיר שאינה מוקפת חומה, ולהפך. הנושא נדון בשאלות רבות לרבנים, מחמת מורכבותה של ההלכה בנושא. הדבר תלוי, בין היתר, במועדי נסיעתו ובכוונותיו של הנוסע בשעת נסיעתו.
"פורים משולש" הוא כינוי מקובל[33] למצב ההלכתי שנוצר כאשר פורים המוקפים, ט"ו באדר, חל בשבת. לפי כלליהלוח העברי הקבוע, י"ד באדר אינו יכול לחול בשבת, ולכן מקרה היפותטי כזה אינו נידון במסגרת הסוגיה. הבעיה ההלכתית בט"ו באדר שחל בשבת נובעת מחשש לחילול שבת בקיום חלק ממצוות הפורים. על כן, על פי השיטה המקובלת, מקיימים חלק מהמצוות ביום שישי וחלק מהן ביום ראשון. מצב זה מכונה "פורים משולש" מכיוון שמצוות החג מתפרסות על פני שלושה ימים רצופים. פורים משולש הוא אירוע נדיר יחסית, הקורה רק בכ-11.5% מהשנים, באותן שנים שבהן חל גםערב פסח בשבת (שנותהשא,זחא והחא).
הבעיה העיקרית היא קריאת המגילה, שאינה יכולה להיעשות בשבת. במשנה,מסכת מגילה,פרק א',משנה ב' נאמר שכאשר פורים חל בשבת, מקדימים לקרוא את המגילה ביום שישי, י"ד באדר (שבו קוראים גם בני הפרזים). בתלמוד מבואר כי אף שמעיקר הדין אין מניעה לקרוא מגילה בשבת, אסרו חז"ל לקראה בשבת משוםגזירה דרבה: "שמאיעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים".[34] הקריאה אינה יכולה להידחות ליום ראשון, מפני שאין קוראים את המגילה לאחר יום ט"ו באדר.[35] הסבר אחר לאיסור הקריאה בשבת נובע מהזיקה בין קריאת המגילה למצוות מתנות לאביונים, שאינן יכולות להינתן בשבת (שהשימוש בכסף אסור בה).[34] טעם זה מחייב גם את הצמדת הענקת המתנות לאביונים לקריאת המגילה, ולכן שתי המצוות מתקיימות ביום שישי.
"חייב איניש לבסומי עד דלא ידע..."
מועד עריכת סעודת פורים פחות ברור. אף על פי שלכאורה אין מניעה לקיים סעודה זו בשבת, נאמר בתלמוד הירושלמי שאין לקיימה בשבת, כדי לא לערב בין שמחת הפורים, הנקבעת בידי אדם, לשמחת השבת, הקבועה ועומדת מששת ימי בראשית. בשל כך, קובע הירושלמי, יש לדחות את הסעודה ליום ראשון.[36] נימוק נוסף שלא לעשות את הסעודה בשבת הוא שהסעודה תלויה במשלוח מנות (שנועד לצורכי הסעודה), ואין לשלוח מנות בשבת (או בשל איסורהוצאה מרשות לרשות או בשל איסור קניין בשבת).[37] כיוון שאין התייחסות לנושא בתלמוד הבבלי, רוב פוסקי ההלכה הראשונים פסקו לפי התלמוד הירושלמי, וכתבו שמאחרים את הסעודה ליום ראשון.[38] מקצת מהראשונים קיבלו את דעת הירושלמי שלא לעשות סעודה בשבת, אך הכריעו שעדיף להקדים אותה ליום שישי, יחד עם קריאת המגילה.[39] ברם, ראשונים רבים דחו את דברי הירושלמי, וקבעו שיש לערוך את הסעודה בשבת.[40] התפרסמו במיוחד דברי רבילוי בן חביב, רבה של ירושלים במאה ה-16, שהכריע כראשונים אלה, ונהג למעשה לערוך סעודת פורים ולשלוח מנות בשבת עצמה.[41] רוב הפוסקים דחו את ראיותיו של רבי לוי בן חביב, וטענו שהתלמוד הבבלי לא הכריע בסוגיה זו ולכן יש לפסוק לפי התלמוד הירושלמי,[42] וכך המנהג הרווח כיום – לערוך את סעודת הפורים ולשלוח מנות ביום ראשון.[43]
בתלמוד הבבלי נאמר שיש לשאול ולדרוש בהלכות פורים בשבת זו.[44] לדעת הרמב"ם זהו חיוב מיוחד משום שנגרעה קריאת המגילה,[45] ואילו לדעת השולחן ערוך זה חיוב בפורים שכזה ככל המועדים.[46]
אם כן, סדר הדברים לפי הדעות שהתקבלו להלכה ולפי המנהג הרווח הוא:
ביום שישי,י"ד באדר –קוראים את המגילה ונותנים מתנות לאביונים. לא ניתן לקיים את מצוות מקרא מגילה לאחר ט"ו באדר, והאביונים נושאים עיניהם לקריאת המגילה, לכן מקדימים ולא דוחים את שתי המצוות האלה.
ביום ראשון,ט"ז באדר – שולחיםמשלוח מנות ומקיימים אתסעודת פורים, לרבותשתיית יין. מצוות משלוח מנות צמודה לסעודת פורים מפני שאחד מטעמיה הוא אספקת מזון לסעודת החג.
הלכה עתיקה שאינה מתקיימת בימינו מתייחסת לדינם של "כפרים", שהם מקומות יישוב קטנים מאוד (שאין בהם עשרה "בטלנים" – אנשים הבטלים ממלאכת כפיים כדי לעסוק בצורכי ציבור או בלימוד תורה ובתפילה). במקומות אלו הייתה המגילה נקראת בתקופת חז"ל גם לפניי"ד באדר, כדי שהקריאה תתקיים בימישני וחמישי, שבהם היו אנשי הכפרים מגיעים לשווקים. כך יכלו לקיים את מצוותמקרא מגילה מבלי שתיפגע פרנסתם. בשיטה זו יכלו להקדים את קריאת המגילה עד יוםי"א באדר.[47]
פורים קטן ושושן פורים קטן הם כינויים לימים בתאריך חג הפורים,י"ד ו-ט"ו באדר בהתאמה, המתקיימים בחודשאדר א' בשנה מעוברת. בעוד בשנים רגילות יש חודשאדר אחד, בשנה מעוברת יש שניים: חודש אדר א' וחודשאדר ב'. בשנה מעוברת חג הפורים נדחה לחודשאדר ב'. אמנם יש דעות בתלמוד שעל החג לחול באדר א', וכך נוהגים הקראים[48] (שהרי במגילת אסתר כתוב שפורים נחוג ב"חודש השנים עשר" מניסן, ובשנה מעוברת החודש השנים עשר הוא אדר א' ולא אדר ב'), אך לא כך נפסק להלכה.
המשנה קובעת כי קריאת המגילה ומתנות לאביונים אינן נוהגות בפורים קטן.[49] אף על פי כן, התלמוד קובע כי פורים קטן אסור בתענית ובהספד, ואין אומרים בותחנון. כך פסקו רוב הראשונים, אך יש החולקים.[50] מקצת מן הראשונים (כגון רבייחיאל מפריז) סברו שמצוות שמחה נוהגת בפורים קטן כמו בפורים רגיל, ולכן ערכו סעודה גדולה גם בפורים קטן וקראו למוזמנים להצטרף ל"שמחת פורים". למעשה כתב הרמ"א שאף שאין הלכה כדעתם, ראוי להרבות בסעודה כדי לצאת ידי דעת המחמירים.[51] יש שכתבו כי מי שמחמיר לקיים סעודה, ראוי שיחמיר אף במשלוח מנות.[52]
השבת שלפני פורים קרויה "שבת זכור", משום שקוראים בה בתורה אתפרשת זכור שנזכרת בהמצוות זכירת מעשה עמלק והחובה למחותו (סוףפרשת כי תצא). קריאת פרשה זו היא מצווה מן התורה לפי רוב הפוסקים, וחז"ל קבעו לקיים אותה דווקא בסמוך לפורים, משום שלפי המסורת המן היה מזרע עמלק.
בתפילת העמידה של פורים, וכן בברכת המזון, מוסיפים קטע הודיה על הנס בשם "על הנסים", במטרה לזכור את הנס. בערים מסופקות (שיש ספק היום היו מוקפות חומה) יש נוהגים להוסיף את הקטע בשני הימים ויש שנוהגים רק ביום הראשון. בנוסח אשכנז נהגו לומר את הפיוטויאהב אומן –קרוב"ץ בחזרת הש"ץ מרבי אלעזר הקליר. כיום פיוטים אלו נאמרים רק בקצת קהילות. בסידורי אשכנז (המזרחי) מופיע גם פיוט "מאורה", פיוט לפורים הנאמר לפני חתימת ברכת יוצר המאורות בברכות קריאת שמע[53] כמנהג קצת קהילות, והוא נאמר כיום בקהילות ספורות בעולם בכלל.
ברוב עדות ישראל (למעט חלק מהאשכנזים) אומריםשיר של יום מיוחד לפורים, כשבחלק מהמקומות הוא נאמר במקום השיר הרגיל ובחלק בנוסף לו. הספרדים וחלק מהאשכנזים הנוקטים בשיטתהגר"א ואומרים את מזמורתהילים כ"ב, האיטלקים אומרים את מזמורתהילים ז', והתימנים אומרים את מזמורתהילים פ"ג. בחלק מקהילות האשכנזים אין אומרים מזמור מיוחד לפורים.
ישנםפוסקים שכתבו כי לפי ההסבר שקריאת המגילה מהווה תחליף להלל, משמע שקיים חיוב עקרוני לקרוא את ההלל בפורים, אך כיוון שקוראים את המגילה אין צורך לקרוא הלל; ולכן מי שאינו יכול לשמוע את קריאת המגילה מסיבה כלשהי, חייב לקרוא את ההלל בפורים.[56]
"אוזני המן", עוגיות אשכנזיות מסורתיות לפורים ומאכל החג הנפוץ ביותר בישראלשבקייה ובריואט, ממתקים נפוצים לפורים ביהדות מרוקופזואלוס, המוכרות גם בשם "דבלה", הן ממתק פורים נפוץ ביהדות טורקיה והמגרב (לוב, תוניס, מרוקו)
באופן היסטורי התאפיין חג פורים במגוון רחב מאוד של מאכלים מקומיים מסורתיים, בעיקר דברי מתיקה. במדינת ישראל אכילת "אוזני המן" הפכה למנהג הבולט.
ביהדות מזרח אירופה נהגו לאכולקרעפלאך ואוזני המן. במקור היו אוזני המן עוגיות עם מילויפרג, אך במשך השנים השתכלל המנהג. השם "אוזני המן" הואבדיחה לפורים בשפת היידיש. כיסוני פרג נקראים ביידיש "מאהן טאשן". "מאהן" (פרג) נשמע כמו "המן" וצורת הכיסונים דומה לאוזניים, וכך נוצרו "אוזני המן". מאז התפשט המנהג בכל העדות, והכיסונים מולאו בשלל מילויים שונים.
במרוקו הכינו עוגיות "שבקייה" או "ברקוקש" שהואקוסקוס חלבי מתוק. בכמה מקומות במרוקו הכינו גם חלה מתוקה עם ביצים קשות הנקראת "אפו בוייז'ו".
בלוב ובתוניס הכינו היהודים עוגיות מיוחדות לפורים הנקראותדבלה,ספרה ומקרוט, ונקראו יחד "חלאוות' פורים".
בטורקיה וביוון הכינו היהודים מאפה מטוגן לחג שנקרא "אצבעות המן".
בהונגריה הכינו עוגתפלודן ועוגיות "קיפלי" בצורת חצי סהר שמולאו באגוזים.
בהודו הכינו מאפה הנקרא "פורן פולי בהקרי" שמולא בחומוס ממותק.
באפגניסטן הכינו היהודים מאכל מתוק שנקרא "חלווה" שעשוי מאורז קלוי עםסוכר, זעפרן, אגוזים ותבלינים. בכמה מקומות באפגניסטן נהגו גם להכין עוגיות בצורת הדמויות של מגילת אסתר או להחביא ביצים קשות בתוך עלי בצל.
בעיראק הכינו "סמבוסק מטוגן" במילוי גרגריחומוס, לזכר הזרעונים שאכלה אסתר המלכה בארמון המלך אחשוורוש.
פורים הוא החג היחיד בלוח השנה העברי שפוצל לשני ימים (ולעיתים אף לשלושה, בפורים המשולש) המשתנים ממקום למקום. בערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון, חוגגים את החג יום אחד אחרי יישובים וערים שלא היו מוקפים חומה בזמןיהושע בן נון. שארחגי ישראל נחגגים בכל המקומות באותו זמן (אם כי בחוץ לארץ מוסיפיםיום טוב שני של גלויות).
בפורים תיקנו עשיית מעשים גשמיים, כסעודה וכמעשי רעות, להודיה על הנס, שלא כמו בפסח ובחנוכה שבהם תיקנו תפילת הודיה -קריאת ההלל, כדי להודות על הניסים. על פי הרבמרדכי יפה, סיבת הדבר היא כי בפסח ובחנוכה הייתה הצלהרוחנית, להבדיל מחג הפורים שבו הייתה הצלהגשמית (פיזית).[דרוש מקור]
על־פי מדרש מפורסם,”כל המועדות בטלים לעתיד לבוא, חוץ מפורים שאינו בטל, שנאמר: 'וזכרם לא יסוף מזרעם'”.[58] יש מסבירים כי בפורים מתגלה שגם על ידי אכילה ושכרות ניתן להגיע לקדושה.[דרוש מקור]
דרשה המובאת בתיקוני הזוהר מציינת את חשיבותו היתרה של החג, בכך שהיא מקשרת את פורים ליום הכיפורים: ”פּוּרִים אִתְקְרִיאַת עַל שֵׁם יוֹם הַכִּפּוּרִים, דַּעֲתִידִין לְאִתְעַנְגָא בֵּיהּ, וּלְשַׁנּוּיֵי לֵיהּ מֵעִנּוּי לְעֹנֶג." תרגום: "פורים נקרא על שם יום הכיפורים, שעתידים להתענג בו, ולשנות אותו מעינוי לעונג.” (תיקוני זהר נ"ז, ב')
הדמות המרכזית באירועים שהובילו לביטול הגזירה היאאישה, אסתר המלכה, שהפכה לאישה החזקה ביותר באימפריה הפרסית. גם עצם הפיכתו של מאורע ההצלה לחג היסטורי נזקף, על פי רבי שמואל בר יהודה בתלמוד הבבלי, ליוזמתה של אסתר, שביקשה מחכמי ישראל באותה תקופה:”קבעוני לדורות”. חכמי ישראל דחו את בקשתה בטענה שהדבר יגרום לקנאת אומות העולם בישראל, אך אסתר השיבה שהמאורע ממילא נרשם בספר דברי הימים למלכיפרס ומדי.[59] בנוסף, נשים חייבות בכל מצוות החג אף שאלומצוות עשה שהזמן גרמן שבדרך כלל נשים פטורות מהן, מכיוון שאף הן היו באותו הנס (לפי הרשב"ם הן היו עיקרו של הנס, לפי בעלי התוספות הן ניצלו בזכות הנס, ולפי הריא"ז הן היו זרז לנס).[60]
ישנן קהילות ומשפחות שהנהיגו להן ולצאצאיהן לקיים יום שמחה פרטי בתאריך שבו קרה להן נס הצלה מיוחד. בשל הדמיון לחג הפורים שמציין אף הוא נס הצלה, חגים כאלה כונו בשם 'פורים שני', למרות שהם יכולים להתקיים בכל זמן בשנה.
הרביוסף חיים זוננפלד,סדר הפורים המשולש. הקישור לצילום מודעה שפורסמה בשנת תרנ"ו (1896), אבל התוכן פורסם מחדש כמה וכמה פעמים כחוברת בשנים שבהן חל פסח במוצאי שבת.
^תומכי שיטה זאת כוללים למשל את פרופסוריוסף תבורי, בספר "מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד" ואת פרופסורבצלאל בר כוכבא ב"סיני", תשרי-טבת תשנ"ח, "חג הפורים בימי הבית השני ומגילת אסתר ב"אסיה"; "גישה היסטורית" ו"היסטוריה אורתודוקסית", עמודים לז-פה
^רבים מהפוסקים האחרונים כתבו שראוי להחמיר גם כדבריו, ולצד הסעודה העיקרית ביום ראשון, לשלוח משלוח מנות אחד ולערוך סעודה גם בשבת עצמה. (למשל, רבייוסף חיים זוננפלד,סדר הפורים המשולש, ירושלים תר"ע, באתראוצר החכמה)
_-_P.M._YITZHAK_SHAMIR_WAVING_A_NOISEMAKER.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
