אָמָּנוּת היא שם כולל לתחום בתרבות האנושית בו מבטא האדם רעיונות וחוויות באמצעות שימוש בדמיון, בכישרון ובמיומנויות נרכשות. לרוב, הגדרה רחבה זו מתייחסת לשלל פעילויות שאינן נעשות על פי תבנית פעולה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתיותו של האמן, ומתבססת על כישרונו המיוחד. בתחום האמנות נכללים ענפים רבים ומגוונים אשר נתפשים כתוצר וכביטוי של התרבות האנושית.
ראינוע הנו שמו העברי של הסרט האילם, טכנולוגיה שקדמה לקולנוע והציגה יצירות מצולמות של קטעי תנועה ללא צליל מוקלט מראש המוצג באופן מתואם לעלילה. עד לסוףשנות ה-20 של המאה ה-20 היו כל הסרטים אילמים. על אף שנעשו ניסיונות רבים להתאים צליל לתנועה, ההתפתחות הטכנולוגית אפשרה זאת רק עם סיום שנות ה-20. גם לאחר מכן המשיכו יוצרים כצ'ארלי צ'פלין ביצירת סרטים אילמים למשך תקופה קצרה, אם כי סרטים אלו לוו בפסקול מוזיקלי, כדוגמת הסרטאורות הכרך.
במאים כרנה קלייר, וסרגיי אייזנשטיין, ראו בשילוב הקול בתמונה פגיעה באמנות המבוססת של הסרט האילם, שנראתה כסוג נפרד ושונה של אמנות. עם זאת, מרגע הקרנת הסרט המדבר הראשון "זמר הג'אז" בכיכובו שלאל ג'ולסון בשנת1928, נטשו צופי הראינוע את הסרט האילם ודרשו הפקתם של סרטיקולנוע. מזה עשרות בשנים אין איש עוסק עוד ביצירת סרטי ראינוע (על אף שיש במאים ששילבו ביצירתם מחוות לאמנות זו, כמו גםפארודיות עליה), וניתן לומר שאמנות זו חלפה מן העולם.
במסעותיו תיעד קיין את ילידי המקום ואת סגנון חייהם בציורים וברישומים רבים. לאחר שחזר לטורונטו הוא צייר למעלה ממאהציורי שמן על בסיס אותם רישומים, שכמו יתר עבודותיו של קיין, מהווים מקור מידע חשוב עבוראתנולוגים בני זמננו. ציורי השמן שלו נחשבים עד היום לחלק בלתי נפרד מהמורשת הקנדית, אף על פי שברור לעין שבשל רצונו להדגיש את היסודות הדרמטיים בציוריו הוא ייפה אותם במידה ניכרת ולא שמר על דיוק או על "נאמנות למקור".
אם נראה לך חסר-טעם, ואם אינך רוצה לבזבז את זמנך על מלה שאיננה מצביעה על דבר... המחשבה הראשונה, המתגלגלת בראשים אלה, היא מן התחום הבקטריולוגי: למצוא לפחות את המקור האטימולוגי, ההיסטורי או הפסיכולוגי. אנו למדים מן העתונות שהכושים של קְרו מכנים את זנב הפרה הקדושה:דאדא; הקוביה והאֵם באזור מסוים של איטליה:דאדא; סוס-עץ ומינקת, אמירת כן כפולה ברוסית וברומנית:דאדא! עיתונים מתוחכמים רואים בכך אמנות לתינוקות, ישו-הקורא-לילדים-קטנים; אחרים, בני ימינו, רואים בו שיבה אל פרימיטיביזם יבש וצעקני, צעקני וחדגוני. אין בונים את הרגישות על מילה אחת. [...] כלום חושב מישהו שמצא את הבסיס הפסיכולוגי המשותף לכל האנושות? נסיונו של ישו והתנ"ך מחפים בכתפיהם הרחבות ונוטות החסד על החרא, על החיות, על ימים.
—טריסטן צארה, "מאניפסטדאדא" (1918), מתוך:דאדא וסוריאליזם בצרפת, הקיבוץ המאוחד, 1992
אסתטיקנים רבים ראו את הצורך במתן הגדרה של האמנויות השונות ובחלוקתן בהתאם לאופיו השונה של כל מדיום ומדיום. ביוון העתיקה, למשל, הייתה נהוגה חלוקה בין אמנויות שנתפשו כמחקות וכבעלות אופימימטי, אמנויות שנתפשו כמשמרות אובייקטים כגון שימור הגוף בגימנסיון, ואמנויות היוצרות אובייקטים. לעומת זאת, בתקופתימי הביניים הייתה נהוגה חלוקה בין שבע "האמנויות החופשיות", שכללואריתמטיקה,גאומטריה,אסטרונומיה,מוזיקה,לוגיקה,רטוריקה ודקדוק, לבין "אמנויות מכניות" כגוןחקלאות ונפחות, לצדציור ופיסול.
"האמן נדהם לנוכח חורבות עתיקות" (1778-1779) מאת הנרי פוזלי (Fuseli)
חיבור אסתטי נבחר
"הולדת הטרגדיה" או "הולדת הטרגדיה מתוך רוחה של המוזיקה" (1872) הואספר אשר נכתב על ידי הפילוסוף הגרמניפרידריך ניטשה. בספר מנתח ניטשה את ההיסטוריה שלהטרגדיה היוונית, ומציג דיכוטומיה אינטלקטואלית בין היסודהדיוניסי ליסודהאפולוני. החיים, על פי ניטשה, עוסקים תמיד במאבק בין יסודות אלה, אשר נלחמים לשלוט על קיומו של האדם.
תולדות האמנות הוא תחום הדן בהיסטוריה שלהאמנות החזותית. על אף שהוא משיק בנקודות רבות לתחום הפילוסופיה והאסתטיקה, אין הגדרת טבעה של "האמנות" מהווה את תחום העיסוק המרכזי שלו. התחום של תולדות האמנות מנסה לסווג שינויים ותקופות באמנות במשך הזמן; וכן להבין טוב יותר כיצד מעצבת האמנות וכיצד היא מעוצבת על ידי החברה והתרבות.
פיסול ישראלי הוא שם כולל ליצירותפיסול שנוצרו בארץ ישראל החל משנת1906, שנת ייסוד "בצלאל". תהליך התגבשותו של הפיסול הישראלי לווה בהשפעה מתמדת של האמנות הבינלאומית. בראשית ימיה של האמנות הישראליתעלו לארץ ישראל מרבית הפסלים המרכזיים, ואמנותם היוותה סינתזה של השפעת הפיסול האירופי עם האופן שבו עוצבה התודעה הלאומית והאמנותית בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל.
השאיפה ליצירת סגנון פיסול מקומי מובהק החלה להתפתח בסוףשנות השלושים של המאה ה-20, עם יצירת הפיסול ה"כנעני", בו שולבה השפעת האמנות האירופית עם מוטיבים הלקוחים מאמנות המזרח ובעיקר ממסופוטמיה. מוטיבים אלו נוסחו במונחים לאומיים, וביקשו להציג את הקשר שבין הציונות לבין אדמת המולדת. למרות שאיפתו של הפיסול המופשט של תנועת "אופקים חדשים", שצמח בישראל במחצית המאה, להציג פיסול בעל שפה אוניברסלית, הכילה אמנותם מאפיינים רבים של התפיסה ה"כנענית" הקודמת. במהלךשנות השבעים חדרו לפיסול ולאמנות הישראלית צורות ביטוי חדשות, בהשפעת האמנות המושגית הבינלאומית. טכניקות אלו שינו באופן מהותי את הגדרתו של הפיסול. בנוסף, אפשרו טכניקות אלה גם ביטויי מחאה פוליטייים וחברתיים, שהוצנעו עד אז בפיסול הישראלי.
לאחרמלחמת ששת הימים והרחבת הגבולות המשמעותית שבאה עמו, השתנתה מגמת הבנייה המודרניסטית בעקבות שינוי כלכלי וחברתי, אשר לוותה, לעיתים, בנטייה לפאר "נובו-רישי". התוצאה הובילה לבנייה פרטית נרחבת בפרברי הערים, אשר כללה מבנים ראוותניים, בניגוד לקנה המידה הצנוע אשר היה נהוג בשנים שלפני כן. ברוחאדריכלות הפוסט מודרניסטית שולבו בבנייה אלמנטים מיובאים כגון גגות רעפים שווייצרים, עמודים "קורניתיים", חלונות קשתיים לצד קורות בטון חשוף, טיח שפריץ ליד אריחי אבן מודבקים וכו'. בתחילת שנות השמונים התרחבה התופעה, הרחבת השכונות הפכה לממוסדת וקיבלה את הכינוי "בנה ביתך".שנות ה-80 וה-90 היו המשך ישיר לאותה תקופה, כאשר ברוח ההפרטה, חל פיחות במעמדה השרירותי של המדינה. התוצאה הייתה פיתוח מואץ והקטנה ניכרת של השטחים הפתוחים.
הקולנוע הישראלי כתעשייה התפתח החל משנות החמישים של המאה ה-20, אף כייהודיםציוניים רבים עסקו בקולנוע בארץ ישראל כבר עשרות שנים לפני קום המדינה. תעשיית הקולנוע ייצרה במהלך שנותיה מאות סרטים במגוון סגנונות וז'אנרים, ביניהםסרטי דרמה,קומדיות,סרטים תיעודיים וסרטים קצרים באיכות מוכרת ומוערכת בעולם. התעשייה עצמה ידעה עליות וירידות, אך במשך שנים רבות, ובמיוחד כיום, ידע הקולנוע הישראלי למשוך מאות אלפי צופים לבתי הקולנוע ולייצג אתישראל בכבוד בתחרויות ובפסטיבלים ברחבי העולם.
תעשיית הקולנוע הישראלי מתאפיינת בהצגת השונה, בזכות הרב-תרבותיות של ישראל. במהלך השנים התייחסו ל"אחר" במספר דרכים. בסרטי הבורקס של שנות ה-60 וה-70, לדוגמה, התייחסו בלעג ובזלזול בצורת השווה, ובמהלך השנים החלו להתייחס ל"אחר" כאחר ולא בצורת השווה ולגלוג.
אמנות יהודית הוא מונח רחב המתייחס אל מגוון של תופעות אמנותיות שונות הקשורות לדת ולתרבות היהודית. למרות הנטייה הפופולרית לצייר את האמנות היהודית כמתנזרת מיצירת אמנות, ברוח האיסור מ"עשרת הדיברות" על יצירת פסל ומסכה, הרי שעיסוק בסמלים ובאיקונוגרפיה יהודית מוכרים כבר מן ההעת העתיקה. המחקר הארכאולוגי גילה שפע של ייצוגים אמנותיים כברהתקופה הביזנטית בארץ ישראל שנתגלו בפסיפסים ופרסקאות בעיקר בבתי כנסת ובבתי מידות. בייצוגים אלו מופיע ייצוג חזותי של ספורי התנ"ך לצד דימויים הלקוחים ממסורת העיטור של אותה עת, מסורת שהייתה משותפת לעיטורים של בני דתות שונות כגון דימוי שלגלגל המזלות או דימויי צמחים וחיות.
החל מןהמאה ה-19 הושם משקל רב על מעבר מיצירת חפצי אמנות שימושית ("יודאיקה") לסוגות אמנות כגוןציור אופיסול. אמנים יהודים רבים הוכשרו בבתי ספר אירופים לאמנות ויצירתם שיקפה את מגמות האמנות בת זמנם. יחד עם זאת ניתן למצוא בעבודותיהם את הביטוי ללאומיות יהודית. החל מןהמאה ה-20 מופיעים גם ביטויים שלאיקונוגרפיהציונית.
"חיים סוריאליסטיים, פרקי חיים: 1917-1945" מאתרות ברנדון, הוצאתעם עובד,2010. סקירה ותיעוד של התפתחות התנועה הסוריאליסטית באמצעות סיפורי החיים של הדמויות המרכזיות בתנועה.
"מודרניזם בשלוש תנועות: על הקוביזם, הפוטוריזם האיטלקי והסוריאליזם" מאתאמוץ גלעדי, הוצאתסל תרבות ארצי,2010. הספר מציג סקירה של שלוש תנועות האוונגרד האירופי המרכזיות של תחילת המאה ה-20.
"100 שנות אמנות ישראלית" מאתיגאל צלמונה, הוצאתמוזיאון ישראל,2010. הספר מציג סקירה היסטורית של האמנות הישראלית, ונכתב לרגל חנוכת הקמפוס החדש של המוזיאון וכינון תצוגת קבע של אמנות ישראלית בו. הספר דן באופנים שבהם האמנות שואבת את משמעותה מן המציאות החברתית והפוליטית הארץ-ישראלית והישראלית.
"חיינו מחייבים אמנות: מוזיאונים לאמנות בקיבוץ, 1930-1960" מאתגליה בר אור, הוצאתאוניברסיטת בן-גוריון בנגב,2010. בספר נבחן הרקע האידאולוגי והחזון ההיסטורי שלהקיבוץ המאוחד ושלהשומר הצעיר (הקיבוץ הארצי) על תפישת האמנות ומקומו של האמן בחברה, תוך התייחסות להקמת המוזיאונים בקיבוצים השונים.
"שער לאמנות המודרנית" מאתזיוה עמישי-מייזלש, הוצאתמאגנס,2010. מקראה המציגה את אמנותהמאה ה-19. פרקי הספר מציעים התבוננות באידיאליזם ששלט באסכולה הנאו־קלאסית, ברומנטיקה ובנטורליזם והריאליזם הצרפתי.
"אמנות מינורית – אמנות בישראל בשחר שנות האלפיים" מאתגדעון עפרת, הוצאת אמנות ישראל,2010. הספר מציג תיזה המאבחנת את האמנות של ראשית המאה ה-21 באמנות הישראלית כפועלת במצב של ריבוי ובינוניות "מינורית".
"אמנות בשדות הכוח: היסטוריה קטנה של ציות ומרד" מאתלאה דובב, הוצאתסל תרבות ארצי,2009. פרקי הספר עוסקים באופני ניתוח חברתיים של האמנות החזותית וב-"ערמת הציור" ביחס לסדר החברתי, כפי שהם מתבטאים בהיסטוריה של תולדות האמנות המערבית.
"הכד מטנסי, מבחר מאמרים על אמנים, אמנות והתבוננות 1997-1983" מאתמאיר אגסי, הוצאתעם עובד,2008. הספר מאגד מבחר מאמרים של האמן ומבקר האמנות הישראלי מאיר אגסי. במאמרים סוקר אגסי אמנים שונים וביניהם בוֶרמיר, פרידריך, מונק, סזאן, פיקאסו, מגריט, לוסיאן פרויד, וורהול, ג'ונס, אנט מסאז'ה, בולטנסקי, סינדי שרמן, הֶרסט ואחרים.
"אמנות ישראלית בת-זמננו" מאתמרדכי עומר, הוצאתעם עובד,2006. קובץ מאמרים של נושאים ואיקונוגרפיה באמנות הישראלית, וכן סקירות ביקורתיות על מבחר אמנים כגוןאריה ארוך,אביבה אורי ואחרים.
"ביקורי אמנות: פרקים על אמנים ישראלים", מאתגדעון עפרת, ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית,2005. קובץ מאמרים ומחקרים של המחבר הדן באיקונוגרפיה של אמנים ישראלים ויצירותיהם.
"אל אחרון האלים, על מזרקות רומא" מאתאריאל הירשפלד,הוצאת כתר,2004. פרקי הספר מתארים בכתיבה חופשית את המזרקות של העיררומא, בעיקר מתקופת הבארוק, ואת הקשר שלהן אל העולם הקלאסי.
"שישה מבטים על ציור-מוזיקה" מאתלאה דובב, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים,2003. ששת פרקי הספר דנים בביטויים ויזואליים של מוזיקה בציור. הניתוח שעושה דובב קושר את הדימויים אל הפילוסופיה והאסתטיקה של המוזיקה והאמנות הוויזואלית, בתוך המסגרת של תולדות האמנות.
"שורו הביטו וראו, איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית" מאתאליק מישורי, הוצאת עם עובד,2000. מבחר מאמרים על התפתחות האיקונוגרפיה הציונית בתרבות הציונית מראשית המאה ה-20 ועד להקמת המדינה.
"מבחר מאמרים בתולדות האמנות" מאתמאיר שפירו, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר,2003. הספר מכיל מבחר מאמרים של היסטוריון האמנות שפירו.
"צילום בפלסטין / ארץ-ישראל בשנות השלושים והארבעים" מאתרונה סלע,הוצאת הקיבוץ המאוחד,2000. הספר, המשמש גם כקטלוג של תערוכת צילום שהוצגה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, מציג את הצילום העברי והפלסטיני שהתקיימו בארץ ישראל בשנים שלפני קוםמדינת ישראל. הספר מציג כשלוש מאות תצלומים מן התקופה.
"הגיונות על חיקוי יצירות יווניות באמנות הציור והפיסול" מאתיוהאן יואכים וינקלמן,מוסד ביאליק,1992. הספר מהווה דוגמה לחשיבותו של וינקלמן כחוקר המודרני הראשון של תחום תולדות האמנות. הספר, שחובר בשנת1756, הציג את החזרה למודלים של האמנות הקלאסית כאלטרנטיבה ביקורתית לסגנון אמנות הבארוק אשר שלט באותה עת.
"אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול",הוצאת כתר,1988. אנציקלופדיה מקיפה, בת ארבעה כרכים, הסוקרת את ההיסטוריה של האמנות ומציגה יסודות להבנתה.
"אמנות הרנסאנס באיטליה", מאתאליק מישורי, הוצאתהאוניברסיטה הפתוחה,1986. סדרת ספרים הסוקרת את התפתחות הציור והפיסול ברנסאנס האיטלקי ומלווה ברפרודוקציות רבות.
"הצילום כראי התקופה", מאתסוזן סונטג, הוצאתעם עובד,1979. הספר מציע דיון בבעיות מוסריות ואסתטיות המתעוררות בעולם בו הופכת המצלמה לכלי עיקרי בתיעוד המציאות.
"מחשבת האמנות בדורות האחרונים", מאתמשה ברש, הוצאתמוסד ביאליק,1977. הספר מציג את ההוגים המרכזיים בתולדות האמנות עד למחציתהמאה ה-20 ואת משנתם ההיסטורית-אסתטית.
"תולדות האומנות הקלאסית" מאתמיכאל אבי יונה, הוצאתמוסד ביאליק,1978. ספרו הקלאסי של אבי יונה בוחן את האמנות הקלאסית על רקע החברה שבה התפתחה אמנות זו. הספר, שהיה הראשון שסקר את האמנות הקלאסית בשפה העברית, זכה עד כה לתשע מהדורות.
"מושגי יסוד בתולדות האמנות" מאתהיינריך ולפלין, הוצאתמוסד ביאליק,1973. ספרו של וולפלין, שראה אור בשנת1915, מנסח שפה צורנית לתיאור האמנות והפרשנות של יצירת האמנות. מאז תרגומו לעברית יצא הספר בחמש מהדורות.
"דמות האדם בתולדות האמנות", מאתמשה ברש, הוצאתמוסד ביאליק,1967. הספר דן באופנים השונים של תיאור דמות האדם באמנות כביטוי לתרבות בה נוצרה.
"אמנות ואשליה: הפסיכולוגיה של הייצוג התמונתי", מאתארנסט גומבריך,1959.
"קורות האמנות", מאתארנסט גומבריך, הוצאתהוצאת עם עובד,1956. אחד מספרי תולדות הפופולרים ביותר, שפורסם לראשונה בשנת1950 ויצא בישראל במהדורות רבות במשך השנים. הספר מתאר את האמנות מנקודת מבט מערבית, ושם דגש על תרומתה של קבוצה קטנה יחסית של אמנים בולטים.
"האמנות: מראשיתה ועד ימינו", מאתהלן גארדנר, הוצאתהוצאת מסדה,1953. הספר שפורסם לראשונה בשנת1926, היה הספר הראשון שסקר את התפתחות האמנות מראשיתה. מהדורותיו החדשות והמורחבות של הספר בגרסתו האנגלית משמשות כטקסט לימוד בסיסי בחוגים רבים לתולדות האמנות.
יש לנו מה לתרום לוויקיפדיות בשפות זרות. תרגמו מעברית ערכים על אמנות ישראלית ועולמית שמופיעים אצלנו אבל לא בשום ויקיפדיה אחרת: כל המאמרים ללא קישור בינוויקי:אמנות ישראלית |אמנות עולמית
דף הערכים המבוקשים שלפורטל:אמנות בוויקיפדיה מרכז ערכים שטרם נכתבו, ולצידם קישור לערך המקביל בשפה האנגלית. זהו גם המקום לבקש ערכים שצריכים להיכתב, והערות בנושא ניתן לכתוב בדף השיחה של העמוד.
לנוחיותכם, דף הערכים מפוצל על פי הנושאים השונים, לפי סדר א"ב.