השם פורטוגל נגזר מהשם הלטיני-רומאי "פורטוס-קאלה" (Portus Cale). "קאלה" היה שמו של יישוב פרימיטיבי, מקום בו העירוילה נובה דה גאיה נמצאת כיום, השוכן בשפך נהרדורו, שנשפך לאוקיינוס האטלנטי בצפון פורטוגל. במהלךהמלחמה הפונית השנייה (בסוף המאה השלישית לפנה"ס), פלשו הרומאים לחצי האי האיברי, כדי להתעמת עם צבאקרתגו, וכבשו את אזור קאלה (נמל שהוקם על ידי יורדי ים יווניים, באתר בו נמצאת העיראופורטו המודרנית). מעתה, כינו הרומאים את היישוב בשם "פורטוס-קאלה" (Portus – "נמל", בלטינית). במהלךימי הביניים החלו הוויזיגותים לכנות את הסביבה של קאלה בשם פורטוקלה. בין המאה השביעית למאה השמינית נגזר שם חדש –פורטוגלה. המינוח שימש להתייחסות לאזור התחום בין הנהר דורו לנהר מיניו, שהפך לגבול בין פורטוגל לספרד.
יש הגורסים[דרוש מקור] כי המילה "קאלה" נגזרת מהמילה היווניתקאלס שפירושה "יפה", בהתייחס ליופיו שלעמק הדורו, שבו החליטו היוונים להקים מושבות בעבר הרחוק. בעקבות היוונים באו הפיניקים, ואלה ביטאו את המילה כקאלה, וכך גם, מאוחר יותר, הרומאים. אחרים גורסים[דרוש מקור] כיקאלה נגזרת משפתם של העמים הגלאיקים, ששכנו גם כן באזור.
פירוש המילהפורטו (Portu) – נמל. שמה של העיר המודרניתפורטו (porto), שנמצאת באותו האזור, לחופי האוקיינוס האטלנטי, נגזר ממילה זו.
בשנת 1249 כבש המלך אפונסו השלישי את פארו בדרום, ובכך הייתה פורטוגל לממלכה הנוצרית הראשונה בחצי האי האיברי שנשלם בה תהליך הרקונקיסטה, גבולות פורטוגל שלהמאה ה-13 נותרו עד ימינו.
פורטוגל הצטרפה לבריתנאט"ו בשנת1949, והדגישה את מעמדה כבסיס נגד הקומוניזם, אך נותרה מדינה מסתגרת וחשדנית, שלא אפשרה השפעה חיצונית. ב-14 בדצמבר1955 הצטרפה פורטוגל לאו"ם. ב-1968 לקה סלזאר במוחו, דבר שהכריח את הנשיאאמריקו טומאש לפטר אותו מתפקידו. ממשיכו בתפקיד היהמרסלו קייטנו, שהמשיך בקו של דיקטטורה שמרנית שבו נקט סלזאר.
בשנת1974 הובילו קציני צבא צעירים שקצו בשלטון השמרני, במלחמות הקולוניאליות, ובסגירותה של פורטוגל לעולם, מהפכה ללא שפיכות דמים שכונתהמהפכת הציפורנים (שכן החיילים שביצעו את המהפכה הכניסופרחי ציפורן לקני רוביהם על מנת להדגיש כי מדובר במהפכה שקטה). המהפכה הובילה להדחתו של קייטנו ולרפורמות דמוקרטיות נרחבות, שהביאו את הדיקטטורה הסלזארית לסיומה, והובילו לשחרור המושבותאנגולה ומוזמביק.
בבחירות הדמוקרטיות שנערכו באפריל1976, זכתה המפלגה הסוציאליסטית במספר מושבים מספיק בפרלמנט על מנת להקיםממשלת מיעוט בראשותו שלמריו סוארש. לממשלה זו התנגדו הקומוניסטים משמאל והשמרנים מימין, וסוארש נאלץ להתפטר מתפקידו בשנת1978. האווירה השמאלית שהביאה עמה המהפכה התפוגגה, וממשלות השמאל פינו את מקומן לסדרת ממשלות שמרניות עד1983, עת שוב זכה סוארש בבחירות, ושוב כיהן כראש ממשלה עד1985. הישגו העיקרי בתקופה זו היה כניסת פורטוגל לאיחוד האירופי ב-1986. ב-1999 העבירה פורטוגל לסין אתמקאו, השריד האחרון לאימפריה הפורטוגלית. הן מפלגת השמאל (PS) והן מפלגת הימין "ברית דמוקרטית" הן מפלגות מרכז. בשנת 2017 קמה מפלגת הימין הקיצוני צ'גה. בשנת 2019 היא קיבלה מושב אחד בפרלמנט. בשנת 2025 זכתה בבחירות מפלגת הברית הדמוקרטית עם 86 מושבים. שתי המפלגות השניות בגודלן היו המפלגה הסוציאליסטית (PS) וצ'גה שקיבלו כל אחת 58 מושבים.[8][9][10]
פורטוגל היא אחת המדינות הפחות עשירות במערב אירופה. ביןענפי הכלכלה בה בולטת החקלאות, בין השאר בגידול ירקות, פירות (בעיקרגפנים ליין ולצימוקים), זיתים ואלונישעם, וכןדיג. ענפי התעשייה העיקריים הם עיבוד תוצרת חקלאית, ייצור סרדינים, צימוקים, יין ושמן זית. משנות ה-60 חלה התפתחות ניכרת גם בענפי תעשייה שאינם מבוססים על חקלאות.
אוצרות הטבע של פורטוגל הם:פחם,ברזל,נחושת,טונגסטן ובדיל ששימשו יסוד להקמתתעשייה כבדה. בערים פורטו ובראירו פותחה תעשיית ברזל ופלדה. כן הוקמו בתי-זקוק לנפט ותעשייה פטרו-כימית. ענף כלכלי חשוב בפורטוגל הוא צי הסוחר.
במשבר החוב האירופי בשנת 2009 נמנתה פורטוגל עם מדינותPIIGS שנקלעו לחובות חיצוניים גבוהים ולקשיים בהחזרת חובותיהן, ובשנת 2013 עמדשיעור האבטלה בקרב הצעירים על כ-40%[11].
פורטוגל שוכנת בחצי האי האיברי ממערב לספרד, ותחומה מדרום וממערב על ידיהאוקיינוס האטלנטי. ממערב ומדרום-מערב לה, במרחק רב, שוכניםהאיים האזוריים ומדיירה, שהםחבלי ארץ אוטונומיים השייכים למדינה. אורכה מצפון לדרום 560 ק"מ, ורוחבה ממזרח למערב 220 ק"מ. רכס ההרים הגבוה ביותר בה הואסרה דה אשטרלה(אנ'), וההר הגבוה בו הואהר טור (1,993 מטר)(אנ'). שנת 1945 הייתה השנה הקרה ביותר בתולדות פורטוגל מאז החלו המדידות, ובעיר הבירה ליסבון אף ירדשלג.
האקלים בפורטוגל, לפישיטת קפן, הואאקלים ים-תיכוני, משתנה במידה ניכרת מאזור לאזור, ומושפע מקו הרוחב ומהקרבה לים.
באזור פנים הארץ, קרוב יותר לספרד, החורפים קרים יותר, אם כי הטמפרטורות עדיין מתונות בהשוואה לשאר אירופה.
הקיץ חם ויבש, במיוחד באזורים הפנימיים, ובאזורי החוף הטמפרטורות מעט נמוכות בגלל השפעת הים.
הטמפרטורות השנתיות הממוצעות נעות בין 8–12 מעלות צלזיוס. בחלק הפנימי, ההררי, שבצפון, הטמפרטורות תלויות יותר בגובה מאשר בקו הרוחב, והממוצע השנתי שלהן הוא כ־20 מעלות צלזיוס.
האוכלוסייה בפורטוגל, אשר מונה כ-10.2 מיליון תושבים (2018), נחשבת אחידה למדי מבחינה אתנית, דתית ולשונית. העם הפורטוגלי נוצר מתערובת של עמיםאיברים (בפרטלוסיטנים) וקלטים, עם השפעות מסוימות של הרומאים, הגרמאנים, המורים, האנוסים וכן קבוצות נוספות. קיימים הבדלים תרבותיים מסוימים בין תושבי הערים הגדולות ובין העיירות והאזורים החקלאיים, אך ההבדלים בין אזורים שונים במדינה קטנים ביחס למדינות אירופיות אחרות.
פרט לתושבים שמוצאם פורטוגלי, ישנה בפורטוגל אוכלוסיית מהגרים, המונה נכון ל-2017 כ-4 אחוז מכלל האוכלוסייה[12]. ארצות המוצא עיקריות של מהגרים אלו הן המושבות הפורטוגליות לשעבר באסיה ובאפריקה, (בעיקרכף ורדה וגינאה ביסאו), ארצותמזרח אירופה,ברזיל, ובמידה פחותהסין,בריטניה (בעיקר פנסיונרים) וספרד. נוסף למהגרים, קיים גם מיעוט קטן שלצוענים, המונה כ-40,000 נפש.
הדת השלטת היאנצרות קתולית, אליה השתייכו ב-2011 כ-81 אחוזים מן האוכלוסייה. 6.8% מגדירים עצמם חסרי דת.
הידיעות הראשונות על ישיבת יהודים בפורטוגל הן מהמאה ה-12 וכבר אז היו קיימים רבעים יהודיים בליסבון,בז'ה וסנטרן. ב-1492, בעתגירוש היהודים מספרד, כ-150,000 יהודים מספרד הורשו להתיישב בפורטוגל לאחר ששילמו כופר גדול לשלטון.
בלחצם של מלכי ספרד, פרננדו ואיזבלה, ושל שרים בממלכתו הוציא לבסוף המלך מנואל צו גירוש בדצמבר 1496, אך באמצעות שורה של פעולות הפך את הקערה על פיה, אסר על יהודי פורטוגל לצאת מהמדינה, וכן לעבור הטבלה קולקטיבית בניגוד גמור לרצונם בכיכרות העיר ליסבון –הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות (1497).
יהודים אנוסים רבים (מראנוס\קריפטוס), היו בתפקידים בכירים בחצר המלוכה כשרי אוצר, יועצים כלכלים ומשפטיים, וכן היוו גרעין וציר מרכזי בגילוי העולם החדש (יבשת אמריקה וגילוי ברזיל), מערב אפריקה, הודו (גואה וקוצ'ין) והמזרח הרחוק (גואה, פיליפינים, איי התבלינים). יהודים רבים היו מדענים, רופאים,מתמטיקאים, אסטרונומים, סוחרים, כלכלנים, סופרים ונווטים ימיים.
בין השנים 1996–2006 כיהן בפורטוגל נשיא ממוצא יהודי –ז'ורז'ה סמפאיו. נכון לעשור הראשון של המאה ה-21 יש בפורטוגל כ-3,500 יהודים, רובם חיים בליסבון ופורטו.[דרוש מקור]
.jpg)
