פּוֹנֵיבֵז' (בכתיב עברי:פּוֹנֵבֵז'; בליטאית: PanevėžysⓘⒾ,פָּנֵבֶזִ'יס; ביידיש:פּאָנעװעזש) היא העיר החמישית בגודלה בליטא. שטחה הוא כחמישים קמ"ר ואוכלוסייתה מעל 119,000 איש (2004), רובםליטאים. העיר שוכנת במישור של נהר הנבז'יס (Nevėžis). שם העיר פירושו "על הנבז'יס".
פוניבז' נמצאת במרכז ליטא, במחצית הדרך ביןריגה לביןוילנה, שתי הערים הגדולות ביותר בקרבהמדינות הבלטיות. מיקומה הגאוגרפי מקל על התחבורה ממנה באמצעות דרכים מהירות ומסילותרכבת לערים אחרות בליטא וחזרה, וכן לקלינינגרד, עיר הבירה של מחוז קלינינגרד, מובלעת רוסית השכנה לליטא.
העיר נזכרת לראשונה בשנת1503, במסמכים שנחתמו על ידי אלכסנדר השני, הדוכס הגדול של ליטא, שהעניק הרשאה לבניית העיר. אלכסנדר השני נחשב למייסדה של העיר. לאורך המאה ה -16 שמרה העיר על מעמד של עיר מלכותית. במאה ה-17 התרחבו גבולותיה לעבר הגדה השמאלית של הנהר.
לאחרהמהפכה התעשייתית, שחלה בליטא בסוף המאה ה-19, הוקמו מפעלים ראשונים בעיר, המערכת הבנקאית התרחבה והמסחר גדל. בתחילת המאה ה-20 הפכה העיר למרכז כלכלי ותרבותי חשוב. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, כשמדינת ליטא הייתה עצמאית, המשיכה אוכלוסיית העיר לגדול. במפקד האוכלוסין בשנת 1923, נמנו כ-19 אלף תושבים בעיר. בשנת 1939 עלה מספרם ל-26 אלף. ביוני1940 השתלטו כוחות צבא רוסים על העיר, והכריזו על סיפוחה לברית המועצות. מספר גדול של תושבים הוגלה לסיביר או סבל צורות אחרות שלרדיפה. ביולי1941 נכבשה העיר על ידי הנאצים כחלק ממבצע ברברוסה.
העיר כוללת מוסדות תרבות רבים. המוזיאון לאתנוגרפיה מציג חפצים רבים בעלי ערך היסטורי. הגלריה לאמנות מארגנת תערוכות רבות מדי שנה, כמו גם ערבי מוזיקה וספרות, הרצאות ודיונים בנושאים שונים. גלריית הצילום מציגה מגוון של תערוכות מתחלפות. לספרייה הציבורית שמונה סניפים בחלקים שונים של העיר.
בהיסטוריה היהודית ידועה העיר בשלישיבת פוניבז' ששכנה בה והוקמה מחדש בבני ברק. ישיבה זו נחשבה לאחת הישיבות החשובות ביותר בליטא בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
לפנימלחמת העולם הראשונה היוו היהודים 36% מתושבי העיר, כ-7,000 תושבים. אחרי הכרזת עצמאות של ליטא ב-1918, היהודים המשיכו למלא תפקיד חשוב בכלכלת העיר, אך מספרם באוכלוסייה הכללית ירד והגיע ל-6,000 ב-1939 (רק 22% מתושבי העיר).
במהלך הכיבוש הגרמני של העיר (יולי-אוגוסט 1941) רוכזו 8,745 יהודי העיר וסביבתה בגטו שהוקם בה, אשר כל יושביו נרצחו כעבור זמן קצר בידי ליטאים-פשיסטים בבורות ירי בסמוך לעיר. מספר קטן של יהודים חזר לעיר אחרי המלחמה, ובשנת1959 היו בה 221 יהודים. מספרם הגיע ל-66 ב-1986. לאחרהתפרקות ברית המועצות עלו רוב יהודי העיר לישראל.
בעיר הייתה גם קהילהקראית. הקהילה נוסדה במאה ה-17. בשנת1911 פרסם תושב המקום, פינאס ראייצקי, כתבה על חיי היהודים בפוניבז' בעיתון הקראי בשפה הרוסית "חיי הקראים" (караимская жизнь). לפי דבריו, ביישוב היו באותה עת כארבעים משפחות קראיות, רובן עניות. בעדות משנת1934 מוזכר שהיה להבית קברות קטן, שבו נקברו חשובי העדה. כמו כן, עדמלחמת העולם השנייה היה בפוניבז'בית כנסת קראי.[1]
