Movatterモバイル変換


[0]ホーム

URL:


לדלג לתוכן
ויקיפדיההאנציקלופדיה החופשית
חיפוש

פומת ההרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "פומה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראופומה (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןפומה

מצב שימור
conservation status: least concern
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה:בעלי חיים
מערכה:מיתרניים
על־מחלקה:בעלי ארבע רגליים
מחלקה:יונקים
סדרה:טורפים
תת־סדרה:דמויי חתול
משפחה:חתוליים
סוג:פומה
מין:פומת ההרים
שם מדעי
Puma concolor
לינאוס, 1771
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פומה בפארק ילוסטון
פומה בפארק גרנד טיטון
ראש של פומה

פומת ההרים (שם מדעי:Puma concolor) היא אחד משניהמינים בסוגפומה, יחד עם היגוארונדי (ייתכן ששייך לסוג עצמאי). הפומה נקראת גם "אריה אמריקאי", "אריה הרים", "קוגר" ובעוד כ-40 שמות. היא אחד הגדולים שבפומות. בעבר סברו שהיא שייכת לסוגחתול. היא שוכנת ביערותהרריים ובסבכי צמחייה באזוריאקלים שונים, ומצויה בהריסיירה נבדה,הרי האפלצ'ים והרי הרוקי שבאמריקה הצפונית, בערבות הפמפס בארגנטינה והרי האנדים באמריקה הדרומית.

הפומה היא החתול החמישי בגודלו לאחר הטיגריס, האריה, היגואר והנמר. בעולם החדש היא שנייה בגודלה לאחר היגואר. אורך גופה נע בין 2.2 ל-2.6 מטרים, שמתוכם תופס הזנב כ-70 סנטימטרים. משקלה נע בין 50 ל-90 קילוגרמים, ומהירותה המרבית לפי ה"נשיונל ג'אוגרפיק ויילד" היא כ-100 קילומטרים בשעה.

מקור שמה של הפומה הוא בשפת הקצ'ואה.

הפומה ידועה בתוקפנותה, ומעזה להתעמת עם בני אדם. מטיילים בפטגוניה נוהגים לקחת עמם נשק כהגנה. הפומה ידועה כחיה מאוד טריטוריאלית, ותתקוף כל חיה הנכנסת לשטחה, כולל דובים.

אנטומיה ומראה

[עריכת קוד מקור |עריכה]

גופה של הפומה ארוך וגמיש ומכוסה פרווה קצרה ורכה בצבע חום-צהבהב, או אפור-אדמדם. בצד הגחון הצבעים בהירים מאלה שבצד הגוף העליון, וכן יש גוון לבנבן באוזניה, בשפתה העליונה ובסנטר. זנבה ארוך, גלילי ושעיר וקצהו שחור. הראש קטן יחסית ורחב, והאוזניים גדולות ומעוגלות. הלשון מכוסה בזיזים חדים המשמשים להסרת הבשר מעצמות הטרף, והשיניים מותאמות לשיסוע ולחיתוך הטרף. הרגליים חזקות ושריריות. ברגליה הקדמיות חמש אצבעות וברגליה האחוריות הארוכות יותר יש ארבע אצבעות. בקצות האצבעות ישנםטפרים חדים, הנשלפים בעת הציד, ואורכם הכולל 8.1–9.5 ס"מ. לפומהניבים ארוכים, שאורכם 2.5–4.6 ס"מ. קוטר עיניה 8–12 מ"מ. קוטר הגוף בחלק העבה ביותר (לא כולל הרגליים) 85–97 ס"מ.

השוואת גודל הגוף בין פומות זכרים לנקבות:
זכרנקבה
גובה הכתף (ס"מ)8379–83
משקל (ק"ג)60–12050–80
אורך הגוף (ס"מ)240–260220–230
אורך הזנב (ס"מ)70.870.5

צפונה ממקסיקו נמצאו פומות במשקל ממוצע של 90ק"ג, בעוד בפטגוניה משקלן הממוצע של פומות 65 ק"ג. אורכה של הפומה הגדולה ביותר שתועדה בעולם היה 300ס"מ, אורך זנבה 78 ס"מ, גובה כתפיה 89 ס"מ ומשקלה העצום הגיע ל-140ק"ג. היא נלכדה בצפוןאריזונה.

צייד ותזונה

[עריכת קוד מקור |עריכה]

תזונתה של הפומה מגוונת על פי רוב, ומשתנה לפי אזור מחייתה. עיקר טרפו הואקופים,דלשינאים,אוכלי עשב שונים כדוגמתטפיר,אייל הביצות,אייל הפאמפאס,אייל פרדי לבן-זנב,אייל האנדים,פודו,כבש גדול-קרניים,צפיר הקורדילרים,פקאריים,גואנקו; וכןארנבות,מכרסמים ועופות. תזונתה של הפומה משתנה לפי גודלה: בעוד בקצה פטגוניה ניזונות הפומות מטרף קטן יחסית, כמוארמדילים, קופים קטנים ועופות, באמריקה התיכונה ניזון מין זה בעיקר מאיילים, מדובי נמלים, מצאן ובקר. בקצה הצפוני של תפוצת הפומה תועדו מקרים נדירים בהם תקפו זכרים בוגרים וגדולים במיוחד גםאליגטורים צעירים וגורי דובים.

הפומה צדה בין הערביים וחיה ביחידות. היא נודדת אחר טרפה, אך עם זאת מסמנת לעצמה גם נחלה באמצעות ריח הפרשותיה וגירוד טפריה על עצמים שונים. שיטת הציד היא מארב לטרף בסבך, ואז זינוק וריצה אחר הטרף. בריצה זו מסוגלת פומה להגיע למהירות של כ-50 קמ"ש. באורבה לקופים היא ממתינה על ענף גבוה ואז צדה אותם בזנקה עליהם. הפומה מסוגלת לזנק למרחק של כעשרה מטרים. לאחר שהשיגה את טרפה, הפומה מתמקדת באזור הרגיש ביותר בגופו: הצוואר. החתול הגדול נושך את טרפו נשיכה חזקה באמצעות ניביו החדים.נשיכה זו לרוב ממיתה את הטרף. פומה ממוצעת זקוקה לכ-1.5 ק"ג מזון ביום. במקרה שהיא לא סיימה לאכול את טרפה, תסתיר הפומה את הטרף בשטיח עבה של עלים.

הפומה היא הצייד המוצלח ביותר מכל בני משפחת החתוליים וסדרת הטורפים: צייד מוצלח מתבצע ב-80% מן המקרים. במקרה שהפומה הצליחה בציד טרף גדול, כמו אייל הצפון, אליגטור או דוב צעיר, היא תאכל מבשרו במשך כ-5 ימים ותצא לציד כעבור 3 ימים נוספים. רוב שעות צידה של הפומה הן בין שעות הערביים, אך תועדו מקרים בהם פומות צדו בלילה, עם שחר או אחה"צ. נמצא כי בדומה ליגואר הפומה נוהגת לצוד טרף קטן. לעיתים נדירותתוקפות הפומות בני אדם. ממוצע התקיפות עומד על 0.5 תקיפות בשנה, אך תקיפותיה של הפומה על האדם מתרבות, בשל כריתת יערות והריסת בתי גידול אחרים של בעל החיים.

רבייה

[עריכת קוד מקור |עריכה]

עונת הרבייה של הפומה מתמשכת מסוף הקיץ דרך הסתיו ועד לתחילת החורף. בסוף הקיץ עד תחילת הסתיו הזכרים מחזרים אחר הנקבות. לאחר מכן, באמצע הסתיו, מתבצעתהזדווגות: הזכר "יושב" על הנקבה ומנסה לנשוך נשיכות עדינות. בסוף הסתיו תמליט הנקבה 3–6 גורים קטנים. משקלם בעת הלידה 300גרם. השגר בעל מספר הגורים הגדול ביותר היה בן 9 גורים. ההמלטה מתבצעת 130–180 ימים לאחר הפריית הביציות. הגורים עיוורים וחסרי אונים. הם פוקחים עיניהם כעבור 10 ימים. פרוותם מנומרת בכתמים כהים, הנעלמים רק כעבור 3 חודשים.

לאחר שהזכרים הזדווגו עם הנקבות, הם אינם לוקחים שום חלק מחיי המשפחה. הנקבה משוטטת עם הגורים במשך כשנה וחצי, ובזמן זה הם לומדים את כל מה שעליהם ללמוד: היכן נמצא מזון, איפה טמונה להם סכנה, איך לצוד וכדומה. הנקבה מניקה את הגורים במשך 80–100 ימים, אך גורים אלו מתחילים לאכולבשר ציד כבר בגיל 30–60 ימים. לאחר שאמם הדגימה להם במשך 7–8 חודשים איך צדים, בגיל 10–15 חודשים, הנקבה מביאה לגורים טרף קטן יחסית, כגוןארנבת, ומשימתו של הגור הרעב ביותר תהיה להרוג את הארנבת. לאחר מכן, המשפחה תאכל את הטרף. בגיל 16–17 חודשים הגורים כבר יודעים לצוד לבדם, אך עושים זאת בהשגחת אימם בלבד, כדי שלא יפצעו.

בגיל שנה וחצי (18 חודשים) הגורים עוזבים את אימם ומתחילים בחיי הבדידות האופייניים להם. בתקופה זו הם זקוקים למציאת נחלה שגודלה 25–45קמ"ר אצל הזכרים ו-20–40 קמ"ר אצל הנקבות.

תפוצה ובית גידול

[עריכת קוד מקור |עריכה]

בעבר הפומות היו נפוצות ברחבי כל יבשת אמריקה. בעקבות כריתת היערות וההתיישבות בקנדה ובארצות הברית תפוצתן הצטמצמה במדינות אלו, אך גם כיום, לאחר מאות שנים של ציד ממושך, נותרו הפומות אחד המינים הנפוצים ביותר מבין כל החתולים הגדולים. תפוצתן של הפומות משתרעת מדרום-מערבקנדה בצפון ועד לקצה הדרומי של פטגוניה, במדינות הבאות:אורוגוואי,ארגנטינה,אקוודור,בוליביה,ברזיל,גיאנה,גיאנה הצרפתית,ונצואלה,סורינאם,פרגוואי,פרו,צ'ילה,קולומביה,אל סלבדור,בליז,גואטמלה,הונדורס,מקסיקו,ניקרגואה,פנמה, וקוסטה ריקה.

אוכלוסייתה הפראית של הפומה מוערכת ב-50,000 פרטים.בית גידולה של הפומה מגוון, והוא כולל יערות עבותים,יערות דלילים בעלי עצים סבוכים,יערות טרופייםוסוב-טרופיים, הרים עד גובה 2,900 מ', ערבות יבשות כדוגמת הפמפס, אזורים ביצתיים ומסולעים, מדבריות וערבות לחות. הפומות נפוצות בהרי האנדים ואף יותר מכך בהרי הרוקי.

רוב הפומות חיות בפטגוניה (ארגנטינה), דרום-מערב קנדה והחוף המערבי של ארצות הברית, והן שוכנות בדרך כלל בגובה 4,000 מטר.

תת-מינים

[עריכת קוד מקור |עריכה]

עד שנות ה-90 המאוחרות היו ידועים 32תת-מינים של הפומה. בעקבות מחקר מדעי וגנטי מקיף קוטלגו מחדש הפומות ל-6תת-מינים בלבד:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור |עריכה]
מיזמיקרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף:פומה
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים:Puma concolor

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור |עריכה]
  1. ^פומה באתר הרשימה האדומה שלIUCN


חתוליים
חתולים קטנים
חתולחתול חולותחתול ביצותחתול שחור-רגלחתול מדבר סיניחתול בר (חתול הבית)
חתול פאלאס (סוג ומין יחיד)חתול פאלאס
חתול זהובחתול זהוב אסייתיחתול זהוב בורנאי
חתול נמריחתול נמרי בנגליחתול דגים נמריחתול נמרי שטוח-ראשחתול נמרי כההחתול נמרי סונדי
שונרשונר צפונישונר קנדישונר איברישונר מצוי
קרקלקרקלחתול זהוב אפריקני
סרוואל (סוג ומין יחיד)סרוואל
נמרוןאוצלוטמרגיינמרון מנוקדחתול קולוקולונמרון הפנטנלנמרון הפמפסנמרון ג'ופריחתול קודקודנמרון האנדיםנמרון דרומי
פומהפומת ההריםיגוארונדי
חתול שיש (סוג ומין יחיד)חתול שיש
חתולים גדולים
נמר ערפילינמר ערפילי מצוינמר ערפילי בורנאי
ברדלס (סוג ומין יחיד)ברדלס
פנתראריהטיגריסנמריגוארנמר השלג
בקרת זהויותעריכת הנתון בוויקינתונים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פומת_ההרים&oldid=40721241"
קטגוריות:
קטגוריות מוסתרות:

[8]ページ先頭

©2009-2025 Movatter.jp