.jpg) | |
| פול סיימון בהופעה,2011 | |
| לידה | 13 באוקטובר1941 (בן 84) ארצות הברית  ניוארק,ניו ג'רזי,ארצות הברית |
|---|---|
| שם לידה | פול פרדריק סיימון |
| שם במה | Paul Kane |
| מדינה | ארצות הברית |
| מוקד פעילות | ניו יורק |
| השכלה |
|
| תקופת פעילות | מ-1956 |
| עיסוק | מוזיקאי,זמר-יוצר |
| סוגה | פולק רוק,פולק,רוק קל,מוזיקת עולם |
| סוג קול | טנור |
| השקפה דתית | יהדות |
| שפה מועדפת | אנגלית |
| כלי נגינה | גיטרה,שירה |
| חברת תקליטים | קולומביה רקורדס |
| שיתופי פעולה בולטים | סיימון וגרפונקל |
| בן או בת זוג |
|
| ילדים | Harper Simon,Lulu Simon,Adrian Edward Simon,Gabriel Elijah Simon |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |  |
| פרופיל ב-IMDb | |
| אתר האינטרנט של סיימון(באנגלית) | |
  | |
פול פרדריק סיימון (באנגלית:Paul Frederic Simon; נולד ב-13 באוקטובר1941) הואזמר-יוצר בסוגותהפולק והרוק ממוצאיהודי-אמריקאי. סיימון התפרסם תחילה כחלק מהצמדסיימון וגרפונקל, שאותו הקים עם האמןארתור (ארט) גרפונקל. ולאחר סיום עבודתם כצמד המשיך בקריירת סולו עשירה. הוא גם שיחק בסרטים כדוגמת "הרומן שלי עם אנני".
סיימון ידוע גם כמי שסייע רבות לקידוםמוזיקת העולם והפיכתה למוזיקה פופולרית. בשנת2006 הכתיר אותו "טיים מגזין" כאחד מ"100 האנשים שעיצבו את עולמנו"[1].
סיימון נולד למשפחהיהודית ממוצאהונגרי בניוארק שבניו ג'רזי, ועבר במהרה לעירניו יורק, שם גדל. הוא נקרא על שם סבו, שנולד בשם פנחס זימן ושינה את שמו לפול סיימון אחרי שהיגר מאוקראינה לארצות הברית[2].
סיימון התחיל את הקריירה המוזיקלית שלו עוד בתיכון, כאשר הוא וחברוארט גרפונקל ניגנו ביחד בבית הספר. אותו הרכב מפורסם שידוע היום בתורסיימון וגרפונקל כונה באותה תקופה "טום וג'רי".
ב-1957 הקליטו השניים את הסינגל הראשון שלהם, "Hey Schoolgirl", בחברת התקליטים הקטנה ביג. השיר זכה להצלחה יחסית והגיע למקום 49 במצעדי הפופ.
סיימון למדספרות אנגלית לתואר ראשון בקווינס קולג' שבניו יורק, ואילו גרפונקל למדמתמטיקה וכלכלה באוניברסיטת קולומביה שבמנהטן.
בין1957 ל-1964 עבד סיימון במשרדי ההפקה בבניין בריל, וכמו יהודים אחרים (קרול קינג,לו ריד,בילי ג'ואל) כתב והלחין שירים לפרסומות ולטקסים. באותה תקופה גם הקליט והוציא לאור יותר מ-30 שירים שאת רובם ביצע לבדו תחת שם במה, ואחרים ביצע עם מוזיקאים אחרים מלבד גרפונקל.
עם ידידתוקרול קינג הקליט כמה הקלטות דמו. לצד זאת הפיק סינגלים רבים לאמנים אחרים, ובהםריצ'י קורדל,ג'יי ווקר והפדסטריאנס והפסיונס. באותה תקופה התחיל סיימון להתחבר למוזיקת הפולק שצמחה בניו יורק, ועשה את צעדיו הראשונים בתחום. עדות לכך היא שירו ""He Was My Brother"". את השיר הקדיש לאנדרו גודמן, חבר שלמד בכיתתו והיה אחד משלושת הנרצחים בעת פעילות למעןזכויות אדם במיסיסיפי ב-1964 עם שני פעילים נוספים ("פרשתרצח שלושת פעילי זכויות האזרח במיסיסיפי").
באמצעשנות השישים כתב סיימון שירים בשיתוף פעולה עם הלהקה האוסטרליתהמשחרים (The Seekers). בין השאר כתב באותה תקופה את שיריו "Cloudy" ו"Red Rubber Ball". הוא נסע לאנגליה שם ניגן והופיע וגם הפיק מוזיקלית את אלבומו היחיד שלג'קסון סי. פרנק.
ערך מורחב –סיימון וגרפונקלבתחילת1964 נכנסוסיימון וגרפונקל לאודישן בחברת התקליטיםקולומביה רקורדס. ההנהלה של חברת התקליטים החליטה להחתים אותם על חוזה להפקת אלבום, והחליטה שיכונו פשוט סיימון וגרפונקל. סיימון טוען שזוהי הפעם הראשונה שמוזיקאי פופ השתמשו בשמם המקורי.
האלבום הראשון של השניים, "Wednesday morning, 3 A.M", יצא ב-19 באוקטובר1964, וכלל 12 שיריפולק, שחמישה מתוכם נכתבו בידי סיימון. בתחילת דרכו נחשב האלבום לכישלון, אך תחנות הרדיו התחילו לקבל גל גובר של בקשות להשמעת השיר "The Sound of Silence" ("צלילי השקט"). המפיק שלהם, תום וילסון, הוסיף להקלטהגיטרה חשמלית,בס חשמלי ותופים, והוציא אותו כסינגל, שהגיע למקום הראשון במצעדי הפופ שלארצות הברית. ב-1965, סיימון טס לאנגליה כדי להקליטאלבום סולו, "The Paul Simon Songbook". בהיותו בלונדון הוא הפיק אלבום שלג'קסון סי. פרנק. לאחר זמן קצר הוא חזר כדי להתאחד עםגרפונקל לאחר ההצלחה המסחרית של "The Sound of Silence". ביחד הקליטו השניים אלבומים מצליחים רבים, ביניהם "Parsley, Sage, Rosemary and Thyme" ("פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין ותימין" – שורה מתוך השיר "יריד סקרבורו") ב-1966, "Bookends" (מחזיקי ספרים) ב-1968, ו"Bridge Over Troubled Water" ("גשר על פני מים סוערים") ב-1970[3].
השיר "Mrs. Robinson" ("גברת רובינסון") שהפך לשיר הנושא בסרטו שלמייק ניקולס, "הבוגר", נקרא במקור "Mrs. Roosevelt", ונכתב על,אלינור רוזוולט, אשתנשיא ארצות הברית לשעבר ופעילה פוליטית. כשמייק ניקולס,במאי הסרט, שמע את השיר לראשונה, הוא פקד על סיימון "מעכשיו זו גברת רובינסון".
אף שסיימון פנה לקריירת הסולו שלו כעיסוקו העיקרי אחרי הוצאת "Bridge Over Troubled Water", הוא המשיך לנגן מדי פעם עם גרפונקל. ב-1975 הוציאו השניים את הלהיט "My Little Town" ("עירי הקטנה"), אשר נכתב במקור בידי סיימון בשביל גרפונקל, אבל גרפונקל התעקש שהם ישירו אותו ביחד. ב-1977 הוציאו עםג'יימס טיילורגרסת כיסוי לשירו המפורסם שלסם קוק "What a Wonderful World" ("איזה עולם נפלא"). ב-1981 התאחדו להופעתם המפורסמת בסנטרל פארק בה נכחו 500 אלף צופים, שאחריה התכוונו להוציא אלבום משותף שלבסוף הפך לאלבום הסולו של סיימון "Hearts And Bones" ("לבבות ועצמות")[4]. עם זאת, הופעתם בסנטרל פארק הוקלטה ויצאה כאלבום הכפולThe Concert in Central Park. ב-1983 הופיעו סימון וגרפונקל לפני 50,000 צופים באצטדיון רמת גן בישראל[5]. ההרכב סיימון וגרפונקל נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול ב-1990.
בשנת2000, השניים התאחדו שוב כשקיבלופרס גראמי על מפעל חיים. איחוד זה הביא לסיבוב הופעות בארצות הברית, בשם "Old Friends" ("חברים ותיקים"), על שם אחד השירים המוקדמים שלהם[6]. הסיבוב זכה גם להדרן ב-2004. במהלך הסיבוב השני הם הופיעו בחינם בקולוסיאום של רומא, הופעה אשר משכה יותר מ-600,000 איש[7].
לאחר הפיצול שלסיימון וגרפונקל ב-1971, חזר סיימון להקליט סולו. אלבומו "Paul Simon" מ-1972 כולל את הניסיון הראשון שלו במוזיקת עולם, עם השיר שהושפע ממוזיקהג'מייקאנית, "Mother And Child Reunion" ("פגישה מחודשת בין אם ובנה"). ב-1973 הוציא את האלבום "There Goes Rhymin' Simon" ("הנה הולך סיימון החרזן"). ב-1975 הוציא את האלבום "Still Crazy After All These Years" ("עדיין מטורף לאחר כל השנים"), שנחשב, בעיני רבים, לאחת מיצירותיו הטובות ביותר. האלבום אף זכה בפרס גראמי באלבום השנה כשנה לאחר מכן. בעשר השנים שלאחר מכן נחשב סיימון לרדום, אף על פי שעדיין נשאר ידוע בציבור בזכות מספר סינגלים מוצלחים.
ב-1985, הופיע סיימון בסינגל "We Are the World" ("אנחנו העולם"), שנועד להשיג תרומות עבור הארגון "ארצות הברית למען אפריקה". ב-1986 הוציא סיימון יחד עם הלהקה הדרום אפריקאיתLadysmith Black Mambazo את אלבומו זוכה גראמיGraceland. האלבום כלל שימוש מהפכני בקולות,קצבים, ומוזיקאיםאפריקאיים ובלט בו השיר "You Can Call Me Al"[8]. האלבום זכה בגראמי כשנה לאחר מכן. בעקבות הצלחת האלבום, סיימון ספג ביקורת על שהפר את החרם התרבותי על מדינת האפרטהייד בדרום אפריקה, לאחר ששהה במדינה לצורך הקלטת האלבום. המבקרים גינו את סיימון על כך שפגע בסולידריות של מאבק האמנים נגד המשטר הגזעני במדינה. בעקבות הביקורת החליט סיימון לתרום את כל הכנסות האלבום למען המאבק במשטר האפרטהייד[9].
בשנת1986 הופיע סיימון לצדצ'בי צ'ייס בווידאו קליפYou Can Call Me Al שזכה לשבחים רבים, והיה מהשירים המצליחים של אותה השנה כולל הווידאו קליפ של השניים, מתוך האלבום השביעי של סיימון "Graceland", כאשר צ'ייס מבצע כביכול את השיר בקליפ, בעוד סיימון אינו מוציא מילה. לימים אמר סיימון שצירף את צ'ייס בשל היותו קומיקאי, ויכולתו הקומית לבצע את הריקוד והחלפת כלי הנגינה, שהיה גם מצחיק ומיוחד, וכן בולט בקליפ היה הבדלי הגובה בין השניים שצ'ייס מתנשא ל-1.93 מטר לעומת פול סיימון שגובהו מעט מעל 1.60 מטר.
ב-1990 הוציא את אלבום ההמשך "The Rhythm Of The Saints" ("מקצב הקדושים"), שכלל שימוש במוזיקהדרום אמריקאית. שני האלבומים נחשבים לאלבומים שעזרו להביאמוזיקת עולם לעיני הציבור. ב-1991 העלה סיימון הופעה נוספת בחינם בסנטרל פארק, שכללה להקות אפריקאיות ודרום אמריקאיות, בה נכחו 750 אלף צופים. הצלחת ההופעה הפכה לאלבום ומיני-סדרת טלוויזיה זוכתפרס אמי[10].
בשנות ה-90 כתב והפיק סיימון מחזמר לברודוויי, "The Capeman", שהיה לכישלון מסחרי, עם הפסדים של יותר מ-11 מיליוןדולר בעת הרצתו ב-1998. על אף הכישלון, מוזיקת המחזמר נחשבת לאחת מעבודותיו המשובחות ביותר של סיימון.
בשנת2000 הוציא סיימון את אלבומו "You're The One" ("את האחת"), שעל אף שזכה להצלחה מסחרית מוגבלת, נחשב בעיני רבים ממבקריו ומעריציו כהצלחה אומנותית. האלבום "Surprise" ("הפתעה"), שהופק על ידו בשיתוף עם בראין אינו, יצא במאי2006. כשנשאל על ההשראות שגרמו לו לכתוב את האלבום, הזכיר אתאירועי ה-11 בספטמבר2001 ואת הגיעו לגיל 60.
בשנת2011 יצא אלבום הסולו ה-11 במספר של סיימון - "So Beautiful or So What". על אלבום זה אמר סיימון שזוהי "עבודתו הטובה ביותר בעשרים השנה האחרונות". בעקבות יציאת האלבום יצא סימון לסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית, אירופה וישראל, שבה הופיע בפעם השלישית[11].
ב-3 ביוני2016 הוציא סיימון את אלבום הסולו ה-12 במספר - "Stranger to Stranger". שלושה משירי האלבום הוקלטו בשיתוף האמן האיטלקיClap! Clap![12].
ב-5 בפברואר2018 הודיע סיימון כי ייצא לסיבוב הופעות אחרון, ולאחריו יפרוש מהופעות, מפני שרוצה להקדיש יותר זמן למשפחתו[13]. סיבוב הופעות האחרון שלו הסתיים בספטמבר אותה שנה[14]. בספטמבר2018 יצא לאור האלבוםIn the Blue Light ובו עיבודים חדשים לשירים מאלבומים קודמים.
באפריל2021, מכר את הזכויות על הקלטות שיריו לחברתסוני מיוזיק אנטרטיינמנט, תמורת 500 מיליון דולר. לאחר המכירה חברת "סוני מיוזיק" החלה לקבל את התמלוגים עבור השמעות של שיריו באמצעי התקשורת ושירותיסטרימינג[15].
ב-2023 יצא לאוראלבום הקונספטSeven Psalms שכולל שבעה שירים שנועדו להשמעה אחת רציפה. במאי 2023 חשף סיימון כי איבד את השמיעה באוזנו השמאלית.[16]כמו כן ב-2023 יצא סרט דוקומנטרי על פול סימון בשני חלקים שנקרא "פול סיימון-In Restless Dreams" שמשודר ביס דוקו.
בפברואר 2025 סיימון הודיע כי יחזור להופיע בסיבוב הופעות חי ב-2025 לאחר שפרש מהופעות חיות בשנת 2018. סיבוב ההופעות ייקראQuiet Celebration Tour וייערך באולמות תיאטרון ואולמות קונצרטים בגודל בינוני, יחל ב-4 באפריל בניו אורלינס ויסתיים ב-3 באוגוסט בסיאטל. ההופעות יתמקדו באלבומו האחרוןSeven Psalms, אך יכללו גם שירים אחרים מהרפרטואר הרחב שלו ויכלול 50 הופעות ב-20 ערים שונות.[17]
סיימון התנסה גם במשחק. הוא שיחק בסרט "הרומן שלי עם אנני" שלוודי אלן ב-1977. הוא כתב וכיכב ב-"One Trick Pony" ("פוני של טריק אחד") בשנות ה-80, סרט על נוודרוק אנד רול. סיימון הופיע בסדרה "החבובות", וב"סאטרדיי נייט לייב" כמה פעמים, שם גילם את עצמו ב-1986. במערכון הוא עומד בתור לסרט, מדהים את חברו בזיכרונו המופתי ומספק פרטי-פרטים על כל מי שאי-פעם הכיר - אך כשמגיע ארט גרפונקל, הוא כלל אינו מזהה אותו. ביום הולדתו ה-77, 13 באוקטובר2018, התארח ב"סאטרדיי נייט לייב" וביצע בה שני שירים בעיבודים תזמורתיים.
על שמו של סיימון נקרא המיןאבלנשורוס, חסר חוליות ימי פרה-היסטורי במחלקת הטרילוביטים.
סיימון התחתן שלוש פעמים. הוא התחתן עם פגי הרפר בסתיו1969 וב-1972 נולד להם בן, הרפר סיימון.בני הזוג התגרשו ב-1975. ב-1983 התחתן סיימון עם השחקניתקארי פישר והתגרשו לאחר 11 חודשים בלבד. שנה לאחר שהתגרשו, סיימון ופישר חידשו את מערכת היחסים שלהם, שנמשכה עוד כמה שנים[18]. ב-1992 התחתן עם אשתו הנוכחית, הזמרתאידי בריקל. בנם אדריאן נולד ב-1992, בתם לולו נולדה בשנת 1995, והבן גבריאל – ב-1998.
| שנה | ארגון | קטגוריה | פרויקט | תוצאה | מקור |
|---|---|---|---|---|---|
| 2024 | פרס גראמי | אלבום הפולק הטוב ביותר | Seven Psalms | מועמדות | [19] |
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט:פול סיימון |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:פול סיימון |
אתר האינטרנט הרשמי של פול סיימון(באנגלית)
פול סיימון, ברשת החברתיתפייסבוק
פול סיימון, ברשת החברתיתאקס (טוויטר)
פול סיימון, ברשת החברתיתאינסטגרם
פול סיימון, סרטונים בערוץ היוטיוב
פול סיימון, במסד הנתונים הקולנועייםIMDb(באנגלית)
פול סיימון, באתרAllMovie(באנגלית)
פול סיימון, באתרRotten Tomatoes(באנגלית)
פול סיימון, במסד הנתונים הקולנועייםKinoPoisk(ברוסית)
פול סיימון, באתראפל מיוזיק(באנגלית)
פול סיימון, באתרספוטיפיי
פול סיימון, באתרסאונדקלאוד(באנגלית)
פול סיימון, באתרLast.fm(באנגלית)
פול סיימון, באתרAllMusic(באנגלית)
פול סיימון, באתרMusicBrainz(באנגלית)
פול סיימון, באתרדיזר
פול סיימון, באתרDiscogs(באנגלית)
פול סיימון, באתרSongkick(באנגלית)
פול סיימון, באתרבילבורד(באנגלית)
פול סיימון, באתרטיידל(באנגלית)
בן שלו,פול סיימון חוגג יום הולדת 80, באתרהארץ, 12 באוקטובר 2021
פול סימון (1941-), דף שער בספרייה הלאומיתבן שלו,ייתכן שזה האלבום האחרון של פול סיימון. והוא נהדר, באתרהארץ, 7 ביולי 2016איתי שטרן,אחרי 50 שנה על הבמה: פול סיימון הודיע על פרישה מהופעות, באתרהארץ, 5 בפברואר 2018בן שלו,אז איך היה ב"מופע האחרון אי פעם" של פול סיימון, באתרהארץ, 16 ביולי 2018ניצן פינקו,אחרי בוב דילן וניל יאנג, גם פול סיימון מוכר את הזכויות על כל שיריו, באתרהארץ, 1 באפריל 2021| פרס המוזיקה הבריטית לאמן הבינלאומי של השנה | ||
|---|---|---|
| אמן בינלאומי 1983–1985, 2022–הווה | קיד קריאול והקוקוסים (1983) •מייקל ג'קסון (1984) •פרינס אנד דה רבלושן (1985) •בילי אייליש (2022) •ביונסה (2023) •סיזה (2024) •צ'אפל רואן (2025) | |
| הזמר הבינלאומי 1986–1993 | ברוס ספרינגסטין (1986) •פול סיימון (1987) •מייקל ג'קסון (1988) •ננה צ'רי (1990) •פרינס (1992) •פרינס (1993) | |
| איש השנה של MusiCares | |
|---|---|
|
| זוכיפרס פולאר למוזיקה | ||
|---|---|---|
| שנות ה-90 | פול מקרטני /המדינות הבלטיות (1992) •דיזי גילספי /ויטולד לוטוסלבסקי (1993) •קווינסי ג'ונס /ניקולאוס הרנונקור (1994) •אלטון ג'ון /מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1995) •ג'וני מיטשל /פייר בולז (1996) •ברוס ספרינגסטין /אריק אריקסון (1997) •ריי צ'ארלס /ראווי שנקר (1998) •סטיבי וונדר /יאניס קסנאקיס (1999) | |
| שנות האלפיים | בוב דילן /אייזק שטרן (2000) •ברט בכרך /רוברט מוג /קרלהיינץ שטוקהאוזן (2001) •מרים מקבה /סופיה גוביידולינה (2002) •קית' ג'ארט (2003) •בי. בי. קינג /ג'רג' ליגטי (2004) •ז'ילברטו ז'יל /דיטריך פישר-דיסקאו (2005) •לד זפלין /ואלרי גרגייב (2006) •סאני רולינס /סטיב רייך (2007) •פינק פלויד /רנה פלמינג (2008) •פיטר גבריאל /חוסה אנטוניו אבראו /אל סיסטמה (2009) | |
| שנות ה-2010 | ביורק /אניו מוריקונה (2010) •רביעיית קרונוס /פטי סמית' (2011) •פול סיימון /יו-יו מה (2012) •יוסו נ'דור /קייג׳ה סאריאהו (2013) •צ'אק ברי /פיטר סלארס (2014) •אמילו האריס /אוולין גלני (2015) •מקס מרטין /צ'צ'יליה ברטולי (2016) •סטינג /ויין שורטר (2017) •מטאליקה /המכון הלאומי למוזיקה באפגניסטן (2018) •גראנדמאסטר פלאש /אן-סופי מוטר /מנגנים לשינוי (2019) | |
| שנות ה-2020 | אנה נטרבקו /דיאן וורן (2020) •איגי פופ /אנסמבל אנטרקונטמפורן (2022) •כריס בלקוול /אנז'ליק קיג'ו /ארוו פרט (2023) •נייל רוג'רס /אסה-פקה סאלונן (2024) | |
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
| שירותי הזרמת מדיה | |
| בקרת זהויות |
