פֶאס (בערבית:فاس; בצרפתית:Fès; בברברית:ⴼⴰⵙ) היא עיר בצפוןמרוקו ובירתמחוזפאס-מקנס. העיר שוכנת צפון-מזרחית לרכסהרי האטלס, כ-170 ק"מ מזרחית לבירהרבאט. על פי מפקד האוכלוסין האחרון משנת2024, התגוררו בפאס כ-1.168 מיליון בני אדם[1], והיא העיר השלישית בגודלה במרוקו (אחריקזבלנקה וטנג'יר). פאס מהווה מרכז של כוח פוליטי במדינה.
מן הקהילה היהודית שהתגוררה בפאס יצאו הוגים ופוסקים גדולים כגוןרבי יוסף אבן מיגאש,רבי יצחק אלפאסי (הרי"ף) וגדול ההוגים ומגבשי ההלכה,הרמב"ם. לפחות שלוש פעמים באלף השנים האחרונות ערכו המוסלמים פרעות משמעותיות ביהודי העיר. בשני המקרים הראשונים נטבחו אלפי יהודים ואילו בטבח האחרון, שהתרחש במאה ה-20, נרצחו כמה עשרות יהודים, והנותרים ברחו או גורשו.
תולדות העיר מתחילות זמן קצר אחרי שהערבים פלשו בסערה לצפון אפריקה אחרי מותו שלהנביא מוחמד. עד היום נחשבת העיר פאס לאחת הערים הקדושות לאסלאם. פאס היא העתיקה מבין ארבע הערים המלכותיות של מרוקו, והיא נחשבת כמעוז דתי מצד אחד וכמרכז לימודי מתקדם מאידך.פאס הייתה בירת מרוקו בתקופות שונות וארוכות ותושבי העיר רואים בה עדיין את בירתה התרבותית של מרוקו.
לשם "פאס" יש שני הסברים: לפי האגדה, כשהחלו הבנאים לחפור את היסודות הראשונים, נמצא מכוש (פאס בערבית) ומכאן שמה. אגדה אחרת מספרת כי בזמן מדידת העיר הגיעה קבוצת מבקריםפרסים שכונו שבט פארס ומפולת סלעים קברה את כולם תחתיה, והעיר נקראה פאס לזכרם.
בתחילתהמאה ה-9 הגיעו לעיר 2,000 משפחות מתוניס שהיגרו כדי למצוא מקום שליו לחיות בו. הם התקבלו בברכה ושוכנו על הגדה השמאלית של הנהר. רובע זה נקרא עד היום פאס אל קירוואן (המלומדים). נבנו שני מסגדים גדולים - א-שייח וא-שרפה, שהפכו למרכזים תאולוגיים העוסקים במדעפילוסופיה ורפואה. האפיפיורסילבסטר השני למד בפאסמתמטיקה והביא את המתמטיקה הערבית ואתהשיטה העשרונית לאירופה.נבנו עשרות בתי מרחץ, פונדקים, טחנות קמח, חנויות ומרחצאות. העיר שגשגה.
במאה ה-10 תקף השבט הברברי זנטה וכבש את פאס. בתקופה זו, התיישבו שני אחים מפלג אחר בשני חלקי העיר ונלחמו ביניהם. תקופה זו נרשמה בהיסטוריה כתקופה של 70 שנות אלימות ושפיכות דמים.
במאה ה-11,יוסף אבן תאשפין משבט הסנהג'ה, מנהיג המוראביטון מכריז על עצמו כסולטאן מרוקו וקובע את הבירה במרקש. בתקופה זו העיר מתפתחת ונבניםבתי מדרש, פונדקים, מזרקות וחומה. בנוסף, נבנהסכר על נחל פאס ומערכת הובלת מים לבתי העיר. החומה המפרידה בין חלקי העיר נהרסת, ונבנה גשר על נחל פאס.
במאה ה-12, עם מות מייסד שושלת האלמוואחידוןעבדאללה אבן טומארט, עולה תחתיועבד אל-מואמין, שהיה קנאי לדת ומצביא מוכשר בשדה הקרב, וכובש את ערי מרוקו, ובתוכן את פאס. עבד אל מואמין בנה סכר עץ בערוץ הנחל וחסם זרימתו, וכשפתח את הסכר געשו המים ונחשול אדיר שטף את העיר וגרף את חומותיה, בתיה ואנשיה. טענתו הייתה שהוא מתעב את ראוותנות הבניה של המוראביטון עם הפיתוחים והעיטורים שקישטו המסגדים. את חומות העיר הרס בטענה שהן מיותרות, ואמר: "חומותיי הן צדק החרב".
בתקופת מוחדון פאס הייתה המרכז הדתי והרוחני של האימפריה האסלאמית הגדולה שכללה את צפון אפריקה וספרד.
במאה ה-13 העיר נכבשת על ידיבני מרין, הסולטאןאבו יוסף יעקוב, בנו של מייסד השושלת מעתיק את בירתו לפאס. אבו יוסף יעקב מייסד את פאס אל ביידה ופאס אלג'דידיה. בונה את ארמונו ובנייני המחאז'אן (המינהל) וכן את בתי החיילים והפקידים. המרינים יוצאים מפאס למסעות כיבוש בספרד ומוקם בה מחנה למניעת מרד בפאס אל באלי.
המאה ה-16הסעדינים הגיע מנהיג מולאי אחמד מעמק הדרע (נאות מדבר בדרום מרוקו) דחק את שלטון הוואטסים, אנשי פאס שלא קיבלו מרותו הוגלו למדבר והוא עבר לגור בתארודנת.עבד אלמלכ בשלטון, השקט נשמר בפאס 30 שנה.הסעדים פיארו ובנו את העיר בסגנון ספרדי מוסלמי.החידוש היחידי היה השימוש בשיש שיובא מאיטליה. הם שילמו עבורו בסוכר- ק"ג סוכר תמורת ק"ג שיש.
במאה ה-17מולאי עבאס אחמד (המכונה אל דהבי - המוזהב) כבש אתטימבוקטו, בזז את זהבה והעסיק את אנשי פאס כעונש בהטבעתמטבעות זהב. הבירה בתקופת הסעדינים הייתה מרקש. לאחר מותו בניו החלו רבים על כסאו ופאס הייתה שוב שרויה באנדרלמוסיה ומלחמת אחים.
תוך ייאוש פנו אל מולאי שריף ממשפחת השריפים שמלך בתאפילאלת, בעזרת בני שבטו כבש את פאס, אך מהר מאוד גורש על ידי בני משפחתו.
אחריו הגיע מולאי ראשיד שנודע כרודן אכזר וייסד אתהשושלת העלווית חסנית פילאלית. הוא שיקם את פאס וכפה על תושביה הקפדה על חוקי האסלאם.
יורשו,מולאי איסמעיל, חשד בתושבי פאס ובחר במקנס כבירה. מאז ועד היום, קיימות תחרות ושנאה בין אוכלוסיות שתי הערים.
פאס איבדה את גדולתה המדינית והתאולוגית בעולם המוסלמי, עד שהשליט העלוואי מולא עבדאללה העלה שוב את קרנה במהלךהמאה ה-19.
תקופת הפרוטקטורט, בין השנים1912–1956, בה הייתה פאס תחת חסותצרפתית. המרשלהוברט ליוטאי (Hubert Lyautey) הכריז על פאס כאתר היסטורי שמור והציל אותה מהריסותיה. ב-1916 ליוטאי התיישב ברבאט, והעביר איתו את מרכז השלטון. במקביל, בנה את הנובל ויל מדרום מערב לשתי הערים העתיקות. מאזמוחמד החמישי המשיכה שושלת המלוכה לראות את רבאט כבירתה. בתקופה זו נטשו רבים מבני המקום, ויהודים רבים עלו ארצה או היגרו לצרפת. היות שאנשי פאס נחשבו למורדים פוטנציאליים בצרפתים, בתקופת החסות נבנו שתי מצודות עלחורבות ישנות, מצפון ומדרום כשביניהן יושבת העיר.
המדינה -פאס אל באלי (העיר העתיקה הראשונה) היא אחת הגדולות מסוגה בעולם, ויש בה 9,400 רחובות וסמטאות. אין כניסה לכלי רכב, מלבד חמורים. בקצה המדינה נמצא "סוק אל-עטארין" (שוק התבלינים) שבו קשת גדולה המסמנת את הכניסה אל השוק, אפשר למצוא בנוסף לשלל התבלינים גם חפצי יבוא ומזכרות לתיירים.
בלבו של הרחוב נמצא דאר סעדה, בית פרטי מפואר של אחד מעשירי העיר במאה ה-19 שיש בו חנות שטיחים ומסעדה מצוינת. מותר ומומלץ להיכנס פנימה. בהמשך הרחוב מזרחה נמצא עוד בית שבו פועלת מסעדת ה"ארמון של פאס" מגג המסעדה נשקפת תצפית על ה"מדינה".
וילה נובל - העיר החדשה של פאס שהוקמה על ידי הצרפתים
באב בו ג'לוד -שער העורות - שער העיר, המרכזי שבשערי החומה המקיפה את העיר העתיקה. השער נבנה בשנת1913 על ידי הצרפתים, בסגנון מסורתי, מעוטר באריחי קרמיקה כחולים וירוקים, כיוון שכחול הוא צבע העיר וירוק הוא צבע האסלאם. מפתח השער רואים את המינראט הירוק של מדרסת אבו אענאנייה והמינראט של מסגד סידי לזאז.
אוניברסיטת אל-קרוויין - מסגד קרווין - המסגד הגדול בצפון אפריקה עד הקמת מסגד חסן השני בקזבלנקה. המסגד נוסד בשנת859 בידי פאטימה בת מוחמד פחרי עבור פליטים מתוניס. המסגד יכול להכיל 20,000 איש בו זמנית ויש לו 14 דלתות כניסה. בחלל המסגד יש 270 עמודים המחלקים אותו ל-16 אולמות. בחצר המרוצפת שחור לבן יש העתק של ביתני "חצר האריות" בארמוןאלהמברה שבגרנדה. ספריית האוניברסיטה שלו היא מהנרחבות בעולם האסלאם. הכניסה ללא מוסלמים אסורה.
מדרסת אבו ענאנייה - המדרסה נבנתה ב-1355 על ידי השולטן המריני אבו עינאן. זו המדרסה האחרונה והמפוארת ביותר שנבנתה על ידי השולטן המריני, שהתפרסם בכך שהוליד 325 בנים ב-10 שנים, וכן בשל שרשרת הוצאות להורג אכזריות ביותר. ה"עולמה", חכמי הדת של המסגד, לא מצאוהו ראוי לבנות מונומנט דתי חשוב, אך מתוך אמונה כי מעשים טובים שאדם עושה באחרית ימיו מכפרים על עברו הציעו לו לבנות את המדרסה רחוק ממסגד קיראווין על גבי המזבלה העירונית. הון עתק הושקע בבנייתה. כשנשאל אבו עינאן על המחיר, נטל את ספר החשבונות והשליכו לוואדי ואמר כי דבר יפה אינו נמדד בכסף.
קשתות במדרסת אבו ענאנייהרוב המדרסות נעלמו מן העולם המוסלמי בסוף ימי הביניים, אך בפאס התקיימו עד שנות החמישים, ובחלקן מתגוררים תלמידי דת עד היום.
דאר אל מגאנה -בית שעון המים של פאס - הוא מבנה עתיק בפס, מרוקו, שנבנה על ידי הסולטן המריניד אבו אינאן פאריס המחזיק שעון מים המונע על משקל.אבו אל-חסן אבן עלי אחמד טלמסני היה אחראי לבניית השעון, שהסתיים ב-6 במאי 1357.
ביתהרמב"ם - ביתו של הרמב"ם ניצב עד היום בקומה השנייה שמעל קומת המסחר בדרך המובילה לשוק העורות המפורסם בעיר וכתובת שחקוקה באבן מציינת זאת. בבית מתגוררת משפחה מוסלמית אך אפשר להיכנס לביקור קצר. בכל היסטוריית התצלומים והציורים של בית הרמב"ם רואים את שעון המים שבו. שעון המים בנוי 13 דרגשי עץ ארז מגולפים ובתוכם היו משוקעות קערות פליז. השעון עוצב במאה ה-14 על ידי אומן מקומי. הסולטאן אבו עינאן, שרצה להזכיר את שעת התפילה קבע אותו בקיר מול המדרסה - הוא קיר ביתו של הרמב"ם.
במקום בו בחר מולאי אידריס ה-2 לבנות את פאס, הוא מצא יהודים, נוצרים ופגאנים.
במאה ה-8 העיר מנתה 15,000 יהודים (יש גורסים 45,000).
בשנת979, לאחר שהעיר נכבשה בידי גולוגין-יוסף הברברי משבט המע'רווה, הוגלו יהודי פאס לאשיר שבאלג'יריה.[2]
במאה ה-11 התיישב רבייצחק אלפאסי בפאס, ייסד בה ישיבה, ולימד בה תורה שנים רבות. במחצית המאה בעקבות כיבוש פאס על ידי שבטיםברברים קנאים לאסלאם התרחשטבח ביהודי העיר שבמהלכו נרצחו כ-6,000 יהודים.
במאות ה-13 עדה-15, תקופת המרינים, הוטב מצב היהודים. הם נהנו מחופש פעולה וזו הייתה תקופת פריחה כלכלית ורוחנית. עם שקיעת השושלת ותחיית הקנאות הדתית, ב-1438, בשל התעוררות דתית מוסלמית בעיר, אולצו היהודים לעבור ולהתגורר בשכונה מיוחדת, הראשונה מסוגה במרוקו, שנקראה "מלאח" (לאחר מכן הוקמו רבעים כאלה במרקש, מקנס ורבאט). ב-1465 נערך טבח נוסף ביהודים, והקהילה התאוששה רק אחרי1492, כשהחלו לבוא אליהמגורשי ספרד.[3]
באמצעהמאה ה-17 הועברו לפאס 1,300 משפחות יהודיות עשירות מהעיר דילה והם הביאו לשנוי באופייה הספרדי של הקהילה.
במאה ה-18 הרס המלך מולאי יזיד את בתי הכנסת והגלה את היהודים. כעבור שנתיים חזרו היהודים למלאח ההרוסה.
שער הכניסה לבית הקברות היהודי, הכיתוב גם בשפה העברית.
בית הקברות "בית החיים" שוכן בפאה הדרומית של המלאח, מזרחית לארמון והוא מקיף שליש משטחו. הקברים בנויים בצורת חצי חבית ואוהלים. בסופו של בית הקברות, יש שער המוביל אל הרובע היהודי. קברה של הצדיקה סוליקה (נערה בת 15 שהועלתה על מוקד על שום שסירבה להמיר דתה ולהינשא לבן מלך).
כשבועיים לאחר הקמת הפרוטקטורט הצרפתי (1912) פרצה מרידה בפאס נגד השלטון. המרד כשל אך הקהילה היהודית שמנתה 12,000 נפש הותקפה במסגרת מה שכונה בהמשךהתריתל, ורכושה הועלה באש. כ־60 יהודים נהרגו. השלטונות הצרפתיים שנגדם הופנתה אש המרד, החרימו את נשקם של היהודים, משום שטענו כי זו אחריותם של השלטונות להגן על הסדר והביטחון.
בימי שלטונן של צרפת וספרד הוענק ליהודים שוויון זכויות מלא והם היו פעילים בכל תחומי החיים. בשנת 1939 ישבו במרוקו כ-225,000 יהודים. בימימלחמת העולם השנייה נפגעו יהודי מרוקו מחוקיה המפלים שלממשלת וישי, אך הסולטאןמוחמד החמישי לא התיר לגרשם ולהסגירם לידי הנאצים.
ב־1925 החלו היהודים להתגורר בחלק החדש של פאס. במיפקד 1931 נמנו בפאס 10,496 יהודים. רק היהודים העניים נשארו במלאח.
ב־1935 פעלו בתי ספר של רשת מוסדות "תלמוד תורה אם הבנים", שביקשו להתחרות בבית הספר של חברתכל ישראל חברים ("אליאנס"), שנוסד בשנת 1883 והייתה כלפיו הסתייגות. במלאח היו בית ספר לבנים ובית ספר לבנות ובעיר החדשה היה בית ספר מעורב.
ב-1947 היו בקהילה 22,484 יהודים, מספר זה כולל את אלה שישבו בסביבות העיר.
בשנת1948 היו במרוקו הצרפתית כ-238,000 יהודים, במרוקו הספרדית - כ-15,000, ובאזור החופשיטנג'יר - כ-12,000.
בשנים 1948–1953עלו לישראל כ-30,000 מיהודי מרוקו, וב-1954/5 - כ-37,000. היהודים חששו שכאשר תהיה מרוקו למדינה עצמאית יתדרדר מצבם, אך לאחר שקיבלה את עצמאותה השתפר מצבם, ואילו העלייה לישראל הוגבלה.
ב־1951, לאחר עלייה לישראל, נותרו 12,648. רוב היהודיםעלו לישראל ומיעוטם היגרו לקנדה ולצרפת.
ב-1959 נאסר על יהודי מרוקו לעסוק בפעילות ציונית והיהודים סבלו מהתפרצויות שלאנטישמיות. בתקופה זו עלו לישראל ב-1956–1960 כ-47,000 יהודים.
ב-1961, כשעלהחסן השני על כס המלוכה, חל שיפור ניכר במצבם של יהודי מרוקו והותרה עלייתם לישראל. ואולם התנגדות התושבים המוסלמים ליהודים גברה, בעיקר לאחרמלחמת ששת הימים.
אוכלוסיית יהודי מרוקו היא הגדולה שבאוכלוסיות היהודיות בארצות ערב; ב-1985 נאמד מספרה ב-20,000. רובם המכריע של היהודים שעזבו את מרוקו יושבים בישראל; רבים אחרים היגרו לצרפת ולקנדה. במרוקו פועלים כמה ארגונים יהודיים בינלאומיים - ארגון הג'וינט,כי"ח וחסידיחב"ד.
.jpg)
.jpg)
