פאן-גרמניות (בגרמנית:Pangermanismus אוAlldeutsche Bewegung) היא רעיוןפוליטי כלל-לאומי שקדם להתהוותה של גרמניה המודרנית ב-1871. הפאן-גרמניות כמושג הגותי ופוליטי התייחסה בראשיתה לאיחוד כלל גרמני של דובריהשפה הגרמנית באירופה, לכדי מדינת לאום אחת שתהווה את "גרמניה הגדולה".
לרעיון הפאן-גרמניות נודע משקל רב בפוליטיקה הגרמנית של המאה ה-19, ובייחוד במהלךאיחוד גרמניה בשנות ה-60 של המאה, בעת שהאימפריה הגרמנית הפכה למדינה לאומית לאחרמלחמת צרפת–פרוסיה - בהותירה את אוסטריה מחוצה לה. מאוחר יותר התגלגל הרעיון אל תוך המאה העשרים וכלל בתוכו את הישויות המדיניות של האימפריה הגרמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית.
בסוף המאה ה-19, התארגנו הוגים פאן-גרמניים ב"ליגה הפאן-גרמנית" (1891), ואימצו בחלקםהשקפות אתנוצנטריות ואידאולוגיות גזעניות. יש הרואים באידאולוגיה הנאצית ובמדיניות החוץ שלהמשטר הנאצי גלגול מאוחר של מושג הפאן-גרמניות כפי שנוסח ב"ליגה הפאן-גרמנית". זאת משום שהפאן-גרמניות הנאצית ביקשה להכיל בתוך תחומי הרייך השלישי את כלל האוכלוסייה דוברת הגרמנית באירופה במסגרת תפיסתמרחב המחיה הגרמני.
כתוצאה מהאסון שהמיטהמלחמת העולם השנייה על אירופה והעולם, הפך רעיון הפאן-גרמניות לטאבו אידאולוגי בתקופה הבתר-מלחמתית, הן במערב גרמניה והן במזרח גרמניה. כיום נישא דגל הפאן-גרמניות בידי קבוצות לאומניות בגרמניה ובאוסטריה.
מקובל לראות בהוגים מתנועת הרומנטיקה הגרמנית את ראשוני הפאן-גרמניים - אישים דוגמתפרידריך לודוויג יאן וארנסט מוריץ ארנדט. במהפכות 1848-1849 קיבל רעיון הפאן-גרמניות תנופה ונפוץ בקרב אנשי רוח ויצירה רבים שראו בתקופה המהפכנית הזדמנות ליצירתה של "גרמניה הגדולה". עליהם ניתן למנות אתריכארד ואגנר,האחים גרים,פרידריך ליסט ופאול אנטון לגארדה. רעיון הפאן-גרמניות חדר אף להגותם שלסוציאליסטים גרמנים דוגמתקרל מרקס ופרדיננד לסל, שהעדיפו את הפדרציה הכלל גרמנית על יצירתה שלקונפדרציה רופפת בין המדינות הגרמניות.
פאן גרמניות, דף שער בספרייה הלאומית
