העקרבHadrurus arizonensis ממדבריות ארצות הבריתנקבתCompsobuthus shmidecnechti עם צאצאים על הגבעקרב מהמיןHeterometrus swammerdami - העקרב הגדול ביותר כיוםעקצן צהוב, עקרב מהמיןLeiurus hebraeus, שנפוץ בישראל, הוא אחד העקרבים הארסיים והקטלניים ביותר בעולםנבו יריחו, העקרב הלאומי שלישראל.Scorpion
עַקְרַבָּאִים (שם מדעי: Scorpiones) היאסדרה שלבעלי חייםחסרי חוליות המשתייכים למחלקת העכבישנים ובעלי "זנב" ארוך עם עוקץ וצבתות. בעברית תקנית המילה "עקרב" נהגית בבי"תרפה, ואילו בנטייה היא נדגשת:עַקְרַבִּים, עַקְרַבֵּי־. לפיחפירות ארכאולוגיות נמצאים העקרבים על כדור הארץ למעלה מ-437 מיליון שנים[1]. העקרבים הםטורפים מובהקיםארסיים, בעיקר שלחסרי חוליות אחרים והצבתות והארס נועדו לעזור להם לשתק ולהרוג את טרפם. השימוש בעוקץ להגנה הוא משני (למעט אצל המיניםParabuthus schlechteri,Parabuthus transvaalicus ו-Parabuthus villosus היכולים לירות את ארסם מזנבם) ומתרחש כשהעקרב מפוחד. למרות שרק 30 מיני עקרבים מסוכנים לאדם, השכיחות היחסית שלהם גורמת לעקיצות רבות בכל שנה.
העקרבאים מתאפיינים בזוג רגלבחנינים נושאי צבתות זקורות, 4 זוגות רגליים, יחידתראש-חזה, ובטן אחורית צרה ומאורכת (שנקראת בטעות "זנב") מפולחת ולעיתים קרובות נישאת באופן עקום ואופייני קדימה מעל הגב, ובסופה פתח מעי ועוקץ בעלארס. טווח הגודל של עקרבים הוא 9מילימטר עד 23סנטימטר.
כמו כלפרוקי-הרגליים גופם מחולק לפרקים והם מכוסים בשלד חיצוני קשיח מכיטין. כאשר הם גדלים הם חייבים להשיל את עורם מדי פעם על מנת לאפשר לשלד החיצוני החדש להכיל בתוכו את הגוף הגדול יותר.
שכבת האקסו-קוטיקולה (הכסות העליונה של הגוף) של עקרבים זוהרת בתגובה לאוראולטרה סגול, בשל מספרתרכובות אורגניות (למשל האלקלואיד β-carboline) המצויות בה. עובדה זו מאפשרת לזהות עקרבים בלילה בקלות על ידי פנס אולטרה סגול.[2]
הציד מתבצע לרוב בלילות, כשהעקרב משתמש בחיישני תנועה כדי לאתר את טרפו. הוא מנצל את צבתותיו כדי לאחוז בטרף ולהזריק לו ארס בעזרת עוקצו. המינים הגדולים בעלי צבתות חזקות מספיק כדי למחוץ את טרפם ולאכול אותו בחיים והם בעלי ארס חלש יותר.
כשמגיעה תקופת הרבייה (בישראל: מחודשמאי עד חודשספטמבר) העקרב הזכר יוצא לציד לילי ונע לאט בצבתות פשוטות כדי לתפוס כל יצור שנע בקרבתו. בגלל מסלול ההליכה שלו, הכולל תנועה במעגלים סביב מקום מגוריו, אם ישנה נקבת עקרב בוגרת באזור הוא יתקל בה. בשלב ההזדהות העקרב הזכר יזדהה על ידי רעידות גוף קצובות. יש מינים שמשמיעים קולות ויש שסובבים את הנקבה מספר רב של פעמים. הנקבה נענית לחיזוריו של הזכר בכך שהיא אינה נעה. תנועה קלה תגרום לזכר להפסיק את החיזור ולהתרחק ממנה. אחרי כן מגיע שלב בו הזכר נוגע ברגליה ובצבתותיה של הנקבה. הנקבה עדיין שומרת על חוסר תנועה. בתום הליך זה, העקרבים יוצאים למעין טיול האורך בין כמה דקות למספר שעות. בשלב זה העקרבים מבצעים מין ריקוד. מטרת טקס הריקוד היא מציאת מקום מתאים לביצוע השלב הבא של תהליך הרבייה, שהוא העברת שק הזרע. אם הנקבה מאבדת עניין, הטקס נפסק.
לאחר הטיול, בני הזוג עוצרים על משטח אבן והזכר מנקה אותו. הזכר צועד מעט אחורה ומרים את צבתות הנקבה ושניהם מתרוממים קמעה. בשלב זה נפתחים מכסי המין ומפתח המין של הזכר נשלףספרמטופור - נרתיקזרע דק וגלילי (מ"מ על 10 מ"מ). בסיס הנרתיק נדבק לאבן ומזדקף מהתייבשות מהירה. לאחר זאת העקרב מדריך את הנקבה לכיון הנרתיק ומושך את הנקבה כדי שהנרתיק ינעץ לתוך פתח המין שלה. בתום הנעיצה העקרב הזכר עוזב את המקום. לאחר כחודשיים מתרחשת ההשרצה לתוךמחילה קטנה והעקרבים הקטנים מטפסים על גב האם.
שלא כמו רוב החיות ממחלקת העכבישנים, עקרבים הם מסוג "viviparous" – כלומר, מולידים ולדות חיים ולאביצים. העקרבים נולדים אחד אחד והאם נושאת אותם על גבה, עד שיעברו השלה ראשונה שלעור הגוף (מתחתיו יש עור רך שמתקשה עם הזמן). עד לפרק זמן זה העקרבים הצעירים לא יכולים לשרוד ללא אמם, המגנה עליהם ושומרת על הלחות שלהם.
בסוגים שונים של עקרבים הקשר עם האם יכול להימשך זמן רב, במיוחד בסוגי העקרבים היותר מפותחים במישור החברתי (כגון עקרב ה"Pandinus"). מספר הוולדות משתנה מסוג לסוג ונע בין שלושה למאה.
העקרב הצעיר דומה לעקרב מבוגר, והוא גדל כל פעם דרך תהליך ההשלה. בעת תהליך זה חיי העקרב נמצאים בסכנה.
בין השלה להשלה העקרב חייב לנוע באופן תמידי כדי לוודא שיוכל לזוז כשהעור יתקשה. תהליך התקשות העור נקרא "Sclerotization".
אורך חייו של העקרב משתנה מסוג לסוג. לא ידוע מהו אורך חייהם של רוב סוגי העקרבים אך הטווח הוא בין 4 שנים ל-25.
בארץ ישראל חיים כ-21 מיני עקרבאים, מגוון גדול יחסית לשטחה הקטן. 21 מינים אלו שייכים לשלושמשפחות שונות, והם נפוצים בכלבתי הגידול היבשתיים, מהר חרמון ועדאילת, כשמחצית מהם חיים במדבר.[3][4] הצבעים הבולטים ביותר אצל עקרבים אלו הםשחור,חום וצהוב, ככל הנראה עקב ההתאמה לסביבה בה הם חיים.
העקרב נזכר מספר פעמים במקרא, ובכלל זאת פעם אחת בתורה[5]:”הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָףוְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ” (דברים פרק ח' פסוק ט"ו)
_6.jpg)
