הכינוי, שנטבע בשנת1971 על ידי העיתונאידון סי. הופלר, התייחס במקורו לריכוז של יצרניותשבביסיליקון באזור, אך הפך בהמשך ממטפורה מקומית לביטוי לתיאור של כל אזור שבו ריכוז עסקיטכנולוגיה עילית ובמדינות רבות יש אזור המכונה עמק הסיליקון.
אזור מפרץ סן פרנסיסקו היה במשך שנים אתר מרכזי לפרויקטים שלהצי האמריקני ומאוחר יותרנאס"א ובעקבותיו התרכזו באזור מספר חברות שסיפקו שירותים לחברות ממשלתיות אלו. בעקבות תוכנית למשיכת עבודה לאזור שנהגתה באוניברסיטת סטנפורד הגיעו למקוםויליאם היולט ודייוויד פקארד, מייסדיהיולט פקארד, שהפכה לחברה הראשונה שלא הייתה ספקית של נאס"א או הצי באזור.
הריכוז הדומיננטי של חברות מובילות רבות באזור קטן יחסית, משפיע מאוד על אופי האזור. בין היתר, עלייה דרמטית של רמת חיים של רבים מהעובדים ומשיכתם של רבים שמנסים להשתלב בתחום ההיי-טק גרמו לעלייה דרמטית במחירי הדיור, כך שתושבים ותיקים של האזור לא מצליחים להמשיך ולעמוד בעלות המגורים באזור ונאלצים לעזוב. בעיה זו מטרידה גם את הפרלמנט של קליפורניה וגם את חברות ההיי-טק עצמן, שבעשור השני של המאה ה-21 הזרימו מיליארדי דולרים לטובת מיזמינדל"ן מקומיים[1].
על פי דירוג רשימת הערים העשירות בעולם שפרסמה חברת ייעוץ ההגירה הנלי אנד פרטנרס בתחילת 2024, אזור מפרץ סן פרנסיסקו, הכולל את עמק הסיליקון הוא האזור השני המועדף ביותר על עשירי העולם, אחריהעיר ניו יורק. נכון ל-2024 גרים באזור זה 305,700מיליונרים. מתוכם, 68 מוגדרים כמיליארדרים[2].
