העיתונאות מהווה את הבסיס לפעולתם של אמצעי התקשורת – עיתונים, ארגוני חדשות, תוכניות רדיו וטלוויזיה ואתרי חדשות מקוונים – וכוללת לא רק חדשות אקטואליות, אלא גם תחומים כמו כלכלה, תרבות, טורי דעה, רכילות ועוד. אנשי המקצוע העוסקים בעיתונאות, לרוב לפרנסתם, קרוייםעיתונאים.
במאה ה-16, כשמכונות דפוס גדולות התחילו להתפשט בעולם, הוקמועיתונים כדי לספק חדשות ליותר ויותר קוראים. ההופעה הראשונה של חברת עיתונות פרטית הייתה בסין, בזמן סוף שלטונה של אימפריית המינג – בשנת1582. העיתוןRelation aller Fürnemmen und gedenckwürdigen Historien (יחס כל הנסיכים וההיסטוריה הבלתי נשכחת) שליוהאן קרולוס (Johan Carolus), שפורסם בשנת 1605 בשטרסבורג, בדרך כלל מוכר בתור העיתון הראשון באירופה.
חופש העיתונות נוסד באופן רשמי בבריטניה בשנת1695. אלן רוסברידג'ר(אנ'), שהיה בעברו עורך עיתוןהגרדיאן אמר: "רישוי העיתונות בבריטניה בוטל ב-1695. זכרו כיצד החירויות שהושגו כאן הפכו למודל לרוב העולם, והיו מודעים לכך שהעולם עדיין עוקב אחרינו כדי לראות כיצד אנו מגנים על חירויות אלו."[1] העיתון היומי האנגלי המצליח הראשון, The Daily Courant, פעל בין השנים 1702 ל-1735.
מיזמים עיתונאיים פרטיים הוקמו באזורים כמוהאימפריה הבריטית והאימפריה הרומית הקדושה, מדינות אחרות כגוןצרפת ופרוסיה שמרו על שליטה הדוקה יותר בעיתונות, התייחסו אליה ככליתעמולה ממשלתי והפעילו עליהצנזורה אחידה. ממשלות אחרות, כמוהאימפריה הרוסית, אף חשדו בעיתונות עד כדי איסור מוחלט על פרסומים עיתונאיים עד אמצע המאה ה-19. ככל שפרסום עיתונים הפך לנפוץ יותר, עלו תדירויות הפרסום לרמה שבועית ואף יומית. עיתונים התרכזו בעיקר בערי מסחר מרכזיות כמואמסטרדם,לונדון וברלין. באמריקה הלטינית הופיעו העיתונים הראשונים במחצית השנייה של המאה ה-19.
העיתונות מילאה תפקיד מרכזי בגיוס תמיכה ציבורית למען המהפכות הליברליות של סוףהמאה ה-18 והמאה ה-19. במושבות האמריקאיות, עיתונים עודדו את הציבור להתקומם נגד השלטון הבריטי על ידי פרסום תלונות נגד הכתר הבריטי והפצת חיבוריםמהפכניים כמו אלו שלתומאס פיין, בעוד שעיתונות נאמנת לכתר עודדה תמיכה נגדהמהפכה האמריקאית. לאחר הקמתארצות הברית המשיכה העיתונות להיות מעורבות בפוליטיקה בצורה מפורשת לאורך המאה ה-19.
בצרפת, במהלךהמהפכה הצרפתית, צצו עיתונים פוליטיים רבים, לדוגמה L'Ami du peuple, בעריכתז'אן-פול מארה, שהיה ידוע במיוחד במאבקו לזכויות השכבות הנמוכות המהפכניות. בשנת 1800,נפוליאון החזיר את חוקי הצנזורה הקפדניים, אך לאחר שלטונו פרחה העיתונות והפכה לגורם חשוב בתרבות הפוליטית. במהלךמהפכות 1848, פרסומים רדיקליים כמו Rheinische Zeitung Pesti Hírlap ו-Morgenbladet עודדו את הציבור להדיח את הממשלות האריסטוקרטיות של מרכז אירופה. עיתונים ליברליים מתונים יותר, כמו הבולטין הרוסי, שיבחו את הרפורמות הליברליות שלאלכסנדר השני ותמכו בזכויות מדיניות וכלכליות לאיכרים ובכינון פרלמנט ברוסיה. מהצד השמאלי יותר של המפה הפוליטית, עיתונים סוציאליסטייםוקומוניסטיים זכו לפופולריות רבה בצרפת, ברוסיה ובגרמניה, למרות שהיו בלתי חוקיים.
במקומות שונים בעולם קיימיםקודים אתיים שונים לעיתונאים.אתיקה עיתונאית כוללת לרוב עקרונות משותפים: אמת, דיוק, אובייקטיביות, הוגנות, נייטרליות ואחריות ציבורית – כל אלה נוגעים לתהליך איסוף המידע בעל הערך החדשותי ולפרסומו לציבור.
בישראל וברוב מדינות העולםאין חובה חוקית על עיתונאי להגנה או אי-פרסום פרטימקור עיתונאי, במסגרתהזכות לפרטיות או כל זכות אחרת. כמו אין חוק האוסר מעקב במסגרתחוקהאזנת סתר אחר עיתונאים או משרדי עיתונאות ותקשורת. כשגם כללחיסיון עיתונאי מתוקףחופש העיתונות, אינו מהווה חלק מזכויות אדם ומכאן לא מחייב. לאור כך, היסטורית במהלך ולאור ממצאיחקירה משטרתית פנושוטרים לעיתונאים במטרה לאשש ולחשוף מקורות, כמו היו ריבוי מקרי הסגרת מקורות על ידי עיתונאים גם ללא דרישה משטרתית. מבחינה אתית היו עיתונאים שנטו להגן על מקורותיהם, במטרה למנוע השלכות עתיד שליליות על המודיע (מקור) בחשיפת מידע שיכול להיחשב כפלילי אוחשיפת שחיתויות. וזאת בין היתר במטרה לבססתדמיתאמינות מקצועית שתמשוך עוד מקורות ולטובת ביסוס עצמי מקצועי, כדוגמת מקרהג'ודית מילר.[2][3]
בשנת1954 פרסמההפדרציה הבינלאומית של העיתונאים(אנ') (IFJ) את "הצהרת העקרונות בנוגע להתנהלות עיתונאית" (Declaration of Principles on the Conduct of Journalists), המוכרת גם כ "הצהרת בורדו"[2]. "אמנת האתיקה העולמית לעיתונאים" (Global Charter of Ethics for Journalists), משלימה את "הצהרת בורדו" ואומצה בקונגרס העולמי ה-30 של הארגון בתוניס, ב-12 ביוני 2019. האמנה מבוססת על טקסטים מרכזיים של המשפט הבינלאומי, ובמיוחד עלההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. היא כוללת 16 סעיפים וכן מבוא, ומגדירה את החובות והזכויות האתיות של עיתונאים.[4]
העקרונות המרכזיים באמנת האתיקה העולמית לעיתונאים מתמצים בכך שעל העיתונאי לפעול ביושר, אמינות, הגינות, כבוד לפרטיות, אחריות ציבורית, הפרדה בין עובדות לדעות, מניעת הסתה או אפליה, שמירה על חיסיון מקורות, תיקון טעויות, איסור עיוות מידע או גניבה ספרותית – וכל זאת תוך שמירה על חופש העיתונות ופעולה עצמאית שאינה בשירות רשויות הביטחון.
העיתונאות העברית התפתחה לאט, והעיתון העברי התחיל להופיע רק כמאתיים שנה לאחר הופעת העיתונים באירופה ובאמריקה (1582). אבל כשהעיתונים העבריים התחילו להופיע, הם התפשטו במהירות.
תחילת דרכה של עיתונאות זאת הייתה באירופה. באמצעהמאה ה-19 החלו להשתמש בעברית כשפת חול ולא רקלשון קודש.המשכילים היהודים, בעיקרהציונים, ביקשו להתבטא בעברית, וזה כלל עיתון עברי. חלוץ העיתונים העבריים היה ה"מגיד" שיצא לאור על-ידיאליעזר ליפמן ליברמן בשנת תרט"ז (1856) בפרוסיה. מי שרצה להופיע בעיתון היה צריך לכתוב על מקרה שקרה אצלו בעיר ולשגר אותו לעיתון. האנשים שכתבו כתבות לעיתון כובדו מאוד במקומות מגוריהם.[5]
הפיכת האינטרנט לתשתית תקשורת מרכזית, ובייחוד התבססותה של העיתונאות על ערוצי מדיה חברתיים להפצת התוכן והמידע שלה, השפיעה רבות על התעשייה ועל תפקידם של העיתונאים. יש שראו את האינטרנט כיוצר חוסר ודאות כלכלי עבור תעשיית העיתונות. בארצות הברית למשל ירד מספר העיתונים מ-1,611, בשנת 1990 ול-1,387, בשנת 2009. גם ברחבי העולם הייתה ירידה במספר העיתונים ששווקו עם עליית הטכנולוגיה. מספר גדול של עיתונים נסגר במהלך המאה העשרים ואחת, ומשרות עיתונאיות רבות אבדו. הרקע לסגירת העיתונים וביטול המשרות היה הפיחות בהכנסות מפרסום. עם עלייתה של פלטפורמות דיגיטליות התחילו המפרסמים לפרסם באמצעותן במקום באמצעות ארגוני חדשות.
בנוסף, רשתות חברתיות כמוטוויטר, הפכו לאמצעי משמעותי לאיסוף ולדיווח חדשות באופן מיידי ומהיר יותר מהפצת עיתון, דבר שאיים אף הוא על מקצוע העיתונות, במקביל, ההופעה של טכנולוגיות תקשורת ניידות שינתה את מערכת היחסים בין עיתונאים לבין הארגון שמעסיק אותם, והעניק לעיתונאים חופש מחדר החדשות. טכנולוגיה זו אף הקלה על עיתונאים לא להיות מועסקים על ידי מוסד תקשורתי. תעסוקה עצמאית אפשרה לעיתונאים לפרסם מידע באופן מהיר יותר ללא לחצים ארגוניים.[6] אולם, מודל תעסוקתי זה מלווה בחוסר ודאות כלכלי גדול[7] ובהמשך קיומם של לחצים מצד מקורות.
.jpg)
