עִיר היא דפוסהתיישבות אנושי המאופיין בצפיפות גבוהה ובריכוז גבוה שלאוכלוסייה ליחידת שטח, ביחס לצורות התיישבות אחרות. התהליך הדמוגרפי בו מתרחש מעבר של אוכלוסייה מיישוביםכפריים לסוגים שונים של התיישבות עירונית מכונהעיור.
עיר היא מושגסוציולוגי, המעיד על אופי המקום אולם משתנה ממקום למקום.מקס ובר בספרו "העיר", ניסה להגדיר עיר על פי מאפיינים מוגדרים. המודל היה העיר האירופאית מנקודת מבטאתנוצנטרית, בעלתאוטונומיה משפטית פוליטית, ישות עירונית המנהלת את עצמה בפני עצמה. העיר גדולה באופן משמעותי מהכפרים שמסביבה ומהווה מרכז כלכלי, תרבותי ודתי לסביבתה. לעיר של ימינו בסיס כלכלי המושתת בדרך כלל עלמסחר, שירותים, מלאכה ותעשייה, בניגוד לכפר, המושתת עלחקלאות. בעיר המודרנית יששלטון מקומי המחוקקחוקים מקומיים ומספק שירותים ותשתיות לתושבי העיר. בערים מתרכז הכוח הפוליטי, הדתי והתרבותי, לכן השפעתן על החברה בארץ או במדינה בדרך כלל גדול יותר מאשר היישובים הכפריים. מודל זה מצומצם ביותר ואינו כולל עריםמוסלמיות, מזרח-אסייתיות ואחרות. הערים המוסלמיות שונות היו במרכיביהן ולכן לא התאימו לקטגוריות של ובר.
בעוד נקודת המבט המודרנית והמערבית של ובר מאפיינת עיר על פי יחסה כלפי חוץ, המשורר הקדום[דרושה הבהרה] מעדיף תיאור של חיי העיר גופא, ובעיקר חיי הרגש. היחס אל החוץ מתמצה בציון מבקרים מן החוץ, שהם כמוחיות מחמד מופלאות לתענוג יושבי העיר. אפשר להבין הבדל זה ביחס לעיר מתוך כך שהתיאור הקדום נכתב בעת שהערים היו בנות פחות מאלפיים שנה, מעט מזעיר מכלל בני האדם היו יושבי ערים ועצם קיומן כישויות היה מקור לפליאה, תהיה ואףספק. כיום אחרי מעל חמשת אלפי שנים של ערים והיסטוריה העיר גופא אינה יוצאת הדופן, אלא תקן הקיום לרוב בני האדם בעולם המתועש. העיר עצמה מובנת מאליה, ויחסה אל סביבתה הפך למוקד ההגדרה והשוואתה לערים אחרות.
אחת הערים הקדומות ביותר בעולם –יריחו (תל יריחו)מבט אווירי עלתל אביב, המרכז העירוני שלישראל והגדולה בעריגוש דן.טמפרה
מקובל לחשוב שהקשר בין עיר לציויליזציה הוא מוחלט ודו סיטרי: הציוילזציה התפתחה בעיקרה בעיר, ולעיר אין קיום ללאמוסדות הציויליזציה. היוונים הקדמונים תלו את קיום הציויליזציה והעיר גם יחד במושגיונומיה, הסדר הטוב. חלק גדול מסיפור התרבות האנושית נקבע בערים. בפרט, התפתחות מוסדות ומוסדות העל, כמובתי משפט,חוק וחוקה,בנקאות,גילדות של מומחים,ספריות,אוניברסיטאות וכיוצא באלה התחוללה בערים. תהליכי התמחות בצורתם הקיצונית התקיימו ועודם מתקיימים אך ורק בערים. השליט והבירוקרט, המשפטן והפילוסוף, המדען והמהנדס, האדריכל והבנאי, כל אלו נוצרו בערים, התפתחו בערים וקיומם אפשרי רק בעיר, היכן שמתקיים המפגש ההכרחי בין צורך, אפשרות והזדמנות. רעיון העיר, שאולי נראה מובן מאליו כעת, סותר כמיליון שנותאבולוציה אנושית, בהן האדם התקיים כצייד-לקט. לאורך כמעט כל תקופה זו, בה האדם עוצב, חיו בני אדם בקבוצות קטנות בהן כל אדם היה מוכר לכל אדם וגם קשור עמו בקשרימשפחה. אין תימה, איפה, שהערים על מעל 5,000 שנות ההיסטוריה שלהן נאלצו להתמודד עם מכלול בעיות חדשות לניסיון האדם, בעיות הנובעות מעצם הרעיון של כינוס אלפי זרים יחד לחיים זה לצד זה בתחום מצומצם.ניכור אורבני, הבדלימעמדות ומתח בין עשירים לעניים, מהומות ומרידות,מגפות,שלטון כוחני ועריץ – כל אלו קשורים בטבורם לעיר, והפתרונות להם עדיין בתהליך עיצוב ובחינה.
כל אלו ורבות אחרות משמשות בד בבד נקודות ציון, מקור לרעיונות חדשים שהגדירו ותחמו תקופות ותרבויות וכולן יחד מהוות חלק ניכר ממארג ההיסטוריה. באור זה קל לטעות ולראות בהיסטוריה את תולדות הערים בלבד, אך רבים מהתהליכים רבי העוצמה בהיסטוריה החלו באזורים שלא הייתה בהם ולו עיר אחת: ההתפשטות ההינדו-אירופית. החורבן שהביאוגויי הים על אימפריית הסחר הפיניקית וימי הביניים הקטנים שבאו בעקבות חורבן זה. לחץ הפושטים ההונים ומפולת הדומינו שלנדודי העמים שהחריבו אתהאימפריה הרומית. המונגולים שכבשו את האימפריה בעלת הרצף היבשתי הגדול ביותר מאז ומעולם. יתר על כן – מעצם ההגדרה עיר תלויה לקיומה בעורף חקלאי או מסחרי – לרוב שילוב של השניים. התפתחויות בטכניקות שלחקלאות, אימוץ גידולים חדשים וזנים חדשים, פתיחת וסכירת נתיבי מסחר שמו כולם חסם מוגדר היטב לעצם אפשרות קיומן של ערים ולמידת שגשוגן.
בישראל, בסמכותשר הפנים לסווג את הרשויות המקומיות לעיריות ולמועצות מקומיות.פקודת העיריות קובעת שאם שר הפנים חושב שרצוי שישוב מסוים יוכר כעירייה, הוא רשאי לצוות על הקמתועדת חקירה שתחקור את הנושא, ולאחר שהגישה הוועדה דו"ח לעיונו, רשאי השר להחליט על פי שיקול דעתו שהישוב הוא עירייה. הפקודה קובעת שהשר לא יכריז שישוב עם פחות מ-10,000 תושבים הוא עירייה, אלא בנסיבות מיוחדות, וגם בנסיבות כאלה אין להכריז על ישוב עם פחות מ-5,000 תושבים כעירייה.[1] עם זאת, אחד הקריטריונים שנבחנים בשיקול למתן מעמד של עיר הוא מספר תושבים גבוה מ-20,000. ישנם גם קריטריונים שאינם קשורים למספר התושבים, כגון: אופי שאינו כפרי, מקורות תעסוקה שאינם חקלאיים, ניהול תקין, יציבות קואליציונית ורמת השירותים לתושבים.[2] הקריטריונים הדמוגרפיים והאחרים מותירים טווח רחב לשיקול דעת. לדוגמה: ברמת השרון, בעת שהייתה עדיין מועצה מקומית, התגוררו מעל 35,000 תושבים.
לכל עירייה יש ראש עירייה ומועצה, הנבחרים בבחירות המקומיות שמקיים משרד הפנים. מספר חברי המועצה נקבע בהתאם למספר התושבים:
.jpg)
_(cropped).jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
_-_Flickr_-_(nivs).jpg)
