עוֹר הוא מעטפתגופם החיצונית שלבעלי חיים.העור האנושי, אשר מכסה כמעט את כל שטחו של גוף האדם ומהווה 15% ממשקלו, הוא האיבר הגדול והרחב ביותר בגוף. העור משתייך למערכת הכסות, אשר כוללת גם את השיער,בלוטות זיעה ואיברי החישה השונים שמצויים בעור.
בנוסף מהווה העור לפי הגדרות רבות חלק ממערכת החיסון, שכן רבים מתאי הדם הלבנים אינם שוכנים כלל בדם אלא ברקמות השונות של העור. העור משתייך למערכת החיסון המולדת; פירוש הדבר הוא שהגנתו בפני זיהומים וכימיקלים מזיקים אינה ספציפית, אלא כללית, ונעשית ללא הבחנה.
טומוגרפיה של העור באזור קצה האצבע. ניתן לראות בבירור את החלוקה לשכבות ואת צינורות הזיעה.
מערכת העור מווסתת אתטמפרטורת הגוף. פליטת חום הגוף נעשית על ידי נידוף הזיעה המופרשת מבלוטות בעור וע"י התרחבות הנימיות וכלי הדם שטחיים. כמו כן, השומן וכלי הדם הנמצאים בשכבות התחתונות של העור משמשים כמבודדי חום, ועוזרים לשמירת חום הגוף בסביבות קרות. אמצעי נוסף להתמודדות עםקור הן טפולות העור, כמושערות הגוף. בסביבות קרות מזדקרות השערות, לוכדות בתוכןאוויר ומסייעות בשמירה על חום הגוף. עורם של בעלי חיים רבים מכוסה בפרווה או בנוצות, אשר שומרות על טמפרטורת הגוף ביעילות רבה מאוד.
העור מונע התייבשות של רקמות הגוף באמצעות בידוד הנוזל החוץ-תאי.
העור משמש כאיבר תחושה חשוב. הוא מאבחן תחושתחום,קור,מגע עדין,לחץ וכאב.
העור משמש מאגר לחומרימזון, כגון שומן,מים ומלחים וכן המקום בו מיוצר ונאגרויטמין D.
כפי שצוין לעיל, מהווה העור חלק ממערכת החיסון. העור מהווה את המחסום הראשוני בפניפתוגנים וכימיקלים. האזורים בגוף אשר אינם מכוסים בעור, או שבהם קיימים פתחים אל תוך הגוףמערכת הנשימה, העיניים,מערכת השתן, הם מועדים לזיהומים הרבה יותר מאזורים בגוף המוגנים על ידי העור.
עילית העור (אפידרמיס, 1 ו-2 באיור) מורכבת מרבדים צפופים שלתאי אפיתל פעילים, שכל הזמן מתרבים ומתלכדים לרקמתקרטין. עובייה כמעט ואינו עולה על 0.2מילימטר. בין תאי עילית העור פזוריםמלנוציטים, המשווים לעור את גוונו. בעילית העור אין כלי דם ועצבים. עילית העור מורכבת משתי שכבות, שכבה מתקרנת ושכבת הנביטה:
שכבה מתקרנת,השכבה הקרנית (1 באיור, בלטיניתStratum Corneum) מורכבת משכבות רבות של תאים מתים המלאים בקרטין. שונה בעוביה במקומות שונים בגוף והיא עבה ביותר בכפות הידיים והרגליים. באזורים אלו, בהם העור עבה במיוחד, ניתן יהיה להבחין בתת-שכבה נוספת המכונה השכבה השקופה (stratum lucidum)
שכבת הנביטה (2 באיור) נחלקת לשלושה אזורים משניים:
השכבה הגרגרית: שכבה בה יש תאים שטוחים ועשירים בקרטו-היאלין (חומר קרני שקוף).
השכבה הקוצית: שכבה בה יש תאים שקשורים זה לזה הנראים כמכוסי קוצים.
שכבה בסיסית, השכבה היוצרת: שכבה רביעית והעמוקה ביותר במבנה האפידרמיס (stratum basale). היא היחידה המכילה תאים בעלי פוטנציאל חלוקה. תאים אלה מהווים עתודה לשאר תאי האפיתל והם בצורת גליל, בעלי גרעין מוארך. בתוך שכבה זו מצויים גם מלנוציטים וכן קצוות תאי עצב תחושתיים.
העור (דרמיס, 3 באיור) קשה וגמיש. הוא עשוירקמת חיבור מוצקה שבה יש סיבים גמישים, ובהם שפע של עצבים וכלי דם, המעבירים גירויי חום, קור, כאב, מגע ולחץ. הצרורות של סיביקולגן שברקמת החיבור של הדרמיס ערוכים בתלמים אופייניים הנראים על פני העור, במיוחד בכפות הידיים וטביעת האצבע שבקצות האצבעות המיוחדת לכלאדם והנשמרת ללא שינוי למשך כלחייו. הדרמיס מורכב משתי שכבות, השכבה העליונה של הדרמיס היא השכבה הפטמתית והשכבה התחתונה היא השכבה הרשתית:
השכבה הפטמתית: שכבה זו חודרת לתוך האפידרמיס, ומכך נוצרים רכסים שניתן לראותם על העור. הפטמות עשירות בנימי דם ומזינות את האפידרמיס.
השכבה הרשתית: שכבה זו בנויה מרקמת חיבור דחוסה ובה תאים שונים, בהםפיברוציטים ותאי פיטום. בשכבה זו מצויים שורשי השיער,בלוטות החלב,שרירי העור ורשת כלי דם מסועפת.
השכבה התת-עורית (היפודרמיס, 4 באיור) עשויה רקמת חיבור רופפת ורקמת שומן. היא מחברת את העור עם הרקמות שמתחתיו ומשמשת לבידוד ולשמירת חום הגוף. עוביה של ההיפודרמיס משתנה: ממילימטרים אחדים אצל אדם רזה ועד לסנטימטרים רבים אצל אדם שמן.
צבע העור נקבע על ידי כמותו וסוגו של הפיגמנטמלנין בעור. בממוצע, לגברים עור כהה מעט יותר מאשר לנשים. הכמות והסוג של המלנין בעור נקבעים על ידי שישהגנים, הפועלים בדומיננטיות חלקית. כל גן מגיע במספראללים, והתוצאה היא גיוון רב בצבעי העור.שומות ונמשים נגרמים על ידי הצטברות של מלנין.
העור משמש את הרופא לאיבחון מגוון רחב של מחלות פנימיות ותופעות גופניות שונות (שאינן מחלות עור) אשר לרובן השפעה כלשהי על מערכת העור ומכאן חשיבותו האיבחונית. שינויים בטמפרטורה, בלחות, בגמישות וכן סימנים שונים על גבי עילית העור (האיפדרמיס) נבחנים תכופות בבדיקה רפואית שגרתית.
במהלך ההזדקנות משתנות תכונותיו של העור. יכולת התחדשות העור פוחתת, החומרים בתא נחלשים ולכן הוא נעשה דק יותר, רפוי יותר ומאבד מגמישותו, מה שמביא לכך שהוא ניזוק ביתר קלות. בנוסף לכך, בשל ירידה בהספקת הדם לעור והאטה ההאמורה בקצב התחדשות תאי העור, נפגעת גם מידת יכולתו להחלמה מפגיעות עור שונות.
המהירות והעוצמה של תהליך הזדקנות העור תלויות במידה רבה בגורמים חיצוניים כמו תזונה לקויה, העדר טיפוח עור, אי התאמה של קרמים לעור, חשיפה מוגזמת לשמש, עישון, סטרס ועוד.
העור נמצא תחת מתח קבוע (מתיחות) והוא מאופיין בגמישות רבה. גמישות זו מאפשרת למשל לכירורג במהלך עבודתו לבצע חתך קטן יחסית לאזור אותו הוא מעוניין לחשוף לביצוע הניתוח. כאשר פגיעה או חתך מקבילים לכיוון המתח העורי ובשכבתו העילית, קווי המתח מחלימים בדרך כלל בצורה טובה וללאצלקת שנראית לעין לאחר שסיבי העור סוגרים את קצוות החתך. לעומת זאת, כאשר החתך חוצה את קווי המתח הטבעיים של העור וכן כאשר פוגע בשכבות העמוקות יותר של העור, נפגעים סיביקולגן (collagen) רבים יותר אשר לאחר התחדשותם תופיע צלקת.
סימני מתיחה (striae gravidarum) הן תופעה שכיחה בקרב נשים בהיריון, נערים ונערות בגיל ההתבגרות ואנשים הסובלים מעודף משקל רב. למרות גמישותו של העור, בעת מתיחה משמעותית בזמן קצר, נפגעים סיבי הקולגן שבדרמיס וסימני מתיחה מופיעים. סימנים אלה נראים בעיקר על הבטן, העכוז, הירך והחזה. על אף שסימנים אלה נוטים לדהות לאחר ההריון או הרזייה, הם אינם נעלמים לחלוטין.
כווייה היא פגיעה שכיחה בעור הנגרמת כתוצאה מפגיעה תרמית (טמפרטורה גבוהה או נמוכה בצורה קיצונית מטמפרטורת העור שהיא כ-33 מעלות), קרינה אולטרסגולה אוקרינה מייננת וכן על ידיכימיקלים שונים.הכוויות מחולקות ל-3 דרגות על פי עומק הכווייה ופגיעתה בשכבות העור השונות. בהיבט הרפואי הקליני ניתנת חשיבות רבה גם להיקף השטח הפגוע שנמדד באחוזים משטח הגוף הכללי, זאת כדי להעריך את סיכוי ההחלמה של הנפגע.
מדענים מיפן פיתחו עור חי, בעל יכולת שיקום עצמית עבור רובוטים בעלי חזות אנושית. במאמר שפורסם בשנת 2023 בכתב העת המדעי "Matter", תוארה שיטה חדשה שבה אצבע רובוטית קשיחה שקועה בקולגן הידרוג'ל שהכיל תאי עור האדם.[1]
