במשך מאות בשנים היוותה עומאן מרכז סחר עבור מדינות שונות. בשנת1508, נכבש הנמל המרכזימסקט על ידי הפורטוגזים, ואלה החזיקו בו עד שנכבש על ידיהאימפריה העות'מאנית בשנת1659. העות'מאנים גורשו ב-1741 כאשר התהוותה ונוסדה הסולטנות של ימינו על ידיאחמד אבן סעיד.
בד בבד במקביל להשפעה הבריטית, חל פיחות במעמדה האימפריאלי של עומאן. באמצע המאה ה-19, לאחר מאבק ירושה קשה ובתיווך בריטי, חולק השלטון בשנת1856 בין שני בניו של הסולטאן ונוצרו שתי סולטנויות נפרדות: סולטנות עומאן ומוסקט (עומאן של היום) וסולטנות זנזיבר, ששלטה גם על חלק מחופיקניה וטנזניה של היום, והשפיעה עדאיי קומורו שבדרום. סולטנות זנזיבר נותרה בשליטה של שושלת עומאנית עד להפיכה בזנזיבר בשנת1964.
בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 איבדה סולטנות עומאן את אחיזתה בחלק מהחופים המזרחיים של חצי האי ערב, ולבסוף במושבה האחרונה שלה מעבר לים, אזור העיר גוואדר(אנ') שבפקיסטן, בשנת1958.
הסולטאן קאבוס דיכא את המרד שפרץ בשנת1963[דרושה הבהרה] בחבלד'ופאר שבדרום מערב המדינה. במסגרת המרד הוקמה מדינה בפועל בשם "הרפובליקה העממית של ד'ופאר", והמרד דוכא לבסוף רק בשנת1976[דרושה הבהרה], בסיוע צבאות זרים.
את הסולטאן קאבוס החליף בינואר 2020 היית'ם בן טארק אאל סעיד, בן דודו, מיד לאחר פטירתו, מאחר שלסולטאן קאבוס לא היו צאצאים.
בסולטנות אין מפלגות או בית מחוקקים וסמכות השלטון נמצאת בידי הסולטאן בלבד. עם זאת, במהלך שלטונו הנהיג הסולטאן כמה היבטיםדמוקרטיים בניהול ענייני המדינה. כך, למשל, ייסד הסולטאן, בשנות ה-90 המוקדמות, מועצה מייעצת שנבחרת על ידי העם, אף שרק חלק קטן מהאוכלוסייה העומאנית קיבלזכות בחירה. ב-4 באוקטובר2004 הצביעו מעל 190,000 אנשים (74% מהרשומים כבעלי זכות הצבעה) ונבחרו נציגים ל-83 מושבים, מתוכם שתי נשים. כמו כן, במהלך שנות ה-80 עברה הסמכות על מערכת המשפט מידי בית המלוכה לידי גוף שלטוני הכפוף ישירות לקבינט שמינה הסולטאן. במהלך הרפורמות של 1996 הובטחו בחוקזכויות האזרח של העם העומאני.
כלכלת עומאן היא "כלכלת נפט" כאשר הנפט מהווה 90% מכלל היצוא של המדינה. אולם, לא תמיד היה הדבר כך ושורשי התהליך שבו הפך הנפט לעמוד התווך המרכזי של הכלכלה המקומית החל באמצע המאה ה-20. בשנות ה-60' של המאה ה-20 השקיעו מספר חברות נפט אירופאיות כספים בחיפוש אחר נפט במדינה, אולם עד מהרה רובן נסוגו מיוזמה זו כיוון שבמדינה לא הייתהתשתית תחבורתית מפותחת ודרכים למעבר הסחורות. עשור לאחר מכן, לאחר שנתגלו ופותחו כמה שדות נפט במדינה, החברות שנותרו במיזם החלו להרוויח סכומי עתק. ב-1 בינואר1974 החליטה המדינה לרכוש 25% מהמיזם, כאשר חצי שנה לאחר מכן אחזקת המדינה עלתה ל-60%.
בעשורים שלאחר מכן הכנסות המדינה מהמיזם הושקעו בתשתיות. נבנוכבישים חדשים, הוקמובתי ספר,בתי חולים, תחנות כוח לייצורחשמל ותשתיות להובלתמים. תנופת הפיתוח הפכה את עומאן לסיפור הצלחה כלכלי בקנה מידה עולמי וזאת על-אף העובדה שהיא המדינה היחידה במזרח התיכון בעלת "כלכלת נפט" שאינה חברה באופ"ק ולכן איננה שולטת ישירות על קביעת מחיר הנפט וכמויות התפוקה.
בתחילת המאה ה-21 חל שיפור נוסף במצב הכלכלי במדינה, עקב העלייה בביקוש לנפט בעולם וכתוצאה מכך - העלייה במחירו. בתקופה זו המדינה הפיקה כ־700,000 חביות נפט מדי יום, נתגלו בה מאגרים שלגז טבעי ופותחו תשתיות ומתקנים ליצירתגז טבעי נוזלי, לאחסונו ולהובלתו.
בנובמבר2000 התקבלה עומאן לארגון הסחר העולמי ובמקביל המשיכה ברפורמות ליברליות בשוק העסקי אשר הגדילו את התמ"ג של המדינה למרות ההאטה הכלכלית העולמית בתקופה זו.
עומאן ממוקמת בצומת שווקים אזוריים חשובים, ותשתיותיה המודרניות והיעילות יחד עם כוח עבודה משכיל ורב-לשוני, הופכים אותה ליעד אטרקטיבי למסחר ולהשקעות. הכלכלה העומאנית התאוששה לאחר ירידה חדה בעקבותמגפת הקורונה וירידת מחירי הנפט. הממשלה מנצלת את הכנסות הנפט הגבוהות לצורך הפחתת חובות חיצוניים והשקעה בפרויקטי פיתוח. במקביל, נעשים מאמצים לגוון את מקורות ההכנסה הלאומיים, כולל מעבר לאנרגיות מתחדשות, אם כי הכלכלה עדיין נשענת במידה רבה על הכנסות מנפט וגז.[8]
לאחר עלייתו של הסולטאן היית'ם בן טארק א-סעיד, יושמו מגוון תמריצים למשקיעים זרים, הכוללים הקלות מס, הנחות באגרות ממשלתיות, הרחבת זכויות שימוש בקרקע, והקלות בנגישות להון. תמריצים מיוחדים ניתנים להשקעות באזורים כלכליים ובאזורי תעשייה, כדוגמת העיר והנמל דוקום, המהווים מרכז סחר ולוגיסטיקה נרחב.
בנובמבר 2022 התקיים במוסקט דיאלוג אסטרטגי ראשון בין עומאן לשותפותיה הבינלאומיות, שבו נדונו נושאים כגון סחר, השקעות, אנרגיה מתחדשת, וחילופי חינוך ותרבות. במסגרתו נחתם מזכר הבנות בהיקף של 500 מיליון דולר שנועד להקל על מימון רכישת מוצרים ושירותים למיזמים ממשלתיים.[8]
בשנת 2022 ייצאה עומאן סחורות בשווי של מיליארדי דולרים, שכללו בעיקר דשנים, מוצרי אלומיניום, ציוד תעשייתי, פלסטיק, ברזל ופלדה, ונפט. באותה שנה ייבאה עומאן סחורות כגון כלי רכב, מטוסים, מוצרי נפט, כימיקלים וציוד תעשייתי. מדינות זרות מהוות מקור השקעות ישיר משמעותי בכלכלת עומאן, ובמקביל עומאן עצמה משקיעה בנכסים ותשתיות בחו"ל באמצעות קרן ההשקעות הלאומית שלה.[8]
עומאן חוקקה מספר חוקים שנועדו להקל על השקעות זרות, בהם חוק השותפויות הציבוריות-פרטיות, חוק ההשקעות הזרות, חוק ההפרטה, חוק פשיטת הרגל וחוק החברות המסחריות. הרפורמות כללו ביטול דרישות הון מינימלי והסרת מגבלות על בעלות זרה בחברות. בנוסף, הוקם מרכז שירותי השקעות לצורך ייעול תהליכים למשקיעים. בשנת 2023 הופחתו דמי רישום לחברות זרות, ובוטלה דרישה להפקדת ערבויות זמניות במכרזים ציבוריים.[8]
בחודש יולי 2023 נכנס לתוקף חוק עבודה חדש, שהפחית את מספר שעות העבודה השבועיות, האריך את ימי המחלה וחופשות הלידה, הוסיף אפשרויות העסקה נוספות, והסדיר תהליכים לפיטורי עובדים שאינם עומדים ביעדים. יישום החוק המלא נדרש עד ינואר 2024.
תחומי הפיתוח המרכזיים בעומאן כוללים תעשייה, לוגיסטיקה, תיירות, כרייה ודיג. בנוסף, מוקדשת תשומת לב לחיזוק הביטחון התזונתי באמצעות פרויקטים חקלאיים ומזוניים. קרן ההשקעות העומאנית (OIA) מובילה מהלכים להפרטת נכסים ממשלתיים ולקידום שותפויות ציבוריות-פרטיות (PPP).
עומאן מקיימת קשריסחר חופשי עם מדינות רבות, ובמסגרת הסכמי סחר שנחתמו, הוסרו מגבלות רבות על ייבוא וייצוא סחורות, הוענקה זכות לבעלות מלאה על עסקים, הופחתו דרישות הון ראשוני, והואצו הליכי סחר ושירותים. צעדים אלו תורמים להגדלת זרם הסחורות, ההשקעות והטכנולוגיות לעומאן.[8]
הגבולות עם איחוד האמירויות הערביות היו במחלוקת ונקבעו סופית רק בשנת 1969. לעומאן יש שתימובלעות בתוך שטחה של איחוד האמירויות. הראשונה היאמֻסַנְדַם, שהיא חצי-אי בו נמצא רכס הרים גבוה אשר שולט עלמצר הורמוז. המובלעת השנייה היאמדחא, ובה כ-3,000 תושבים; בתוך מובלעת מדחא יש מובלעת נוספת - העיירהנַחְוַּה השייכת לאמירותשארג'ה מאיחוד האמירויות.
מישורמדברי עצום, שהוא חלק ממדברא-רובע אל-ח'אלי, מכסה את מרבית האזור המרכזי של עומאן וכ-82% מכלל המדינה. החלק ההררי תופס 15% נוספים משטח המדינה. עיקרו הוא רכסהרי חאג'ר הממוקם לאורך החוף הצפוני. ההר הבולט ברכס הואג'בל אח'דר (ההר הירוק). אזור הררי נוסף נמצא בחלקה הדרום-מזרחי של המדינה.
מרבית עריה המרכזיות של המדינה נמצאות באזור הצפוני, לאורך קו החוף עם מפרץ עומאן, ובאזור הדרום-מזרחי.
אוכלוסיית עומאן מונה כ-5 מיליון נפשות. תוחלת החיים היא 78.37 שנים.שיעור הפריון עומד על 2.6 ילדים לאישה.
עומאן היא המדינה הערבית המזרחית ביותר. רוב תושבי המדינה הםערבים וקיים בה גם מיעוט של תושביםבלוצ'ים. כמו במדינות ערב אחרות, מתגוררים במדינהעובדים זרים רבים, שהגיעו בעיקר מהודו ומפקיסטן. כמחצית מהאוכלוסייה מתגוררת באל בטינה ומסקט.
88.9% מתושבי עומאן מאמינים בדת האסלאם, והםמוסלמים איבאדים. במחוז דופר, בדרום המדינה, מתגוררים תושבים מוסלמיםסונים רבים, ומיעוט של מוסלמיםשיעים. 5.5% מהתושבים הםהינדים (בעיקר העובדים הזרים), 3.6%נוצרים ו-2% אחרים - ביניהםיהודים וסיקים.
הממשלה מעודדת חינוך ופיתוח של כוח העבודה המקומי מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 כדי להביא להתקדמות כלכלית וסוציאלית במדינה. בשנת1986 נפתחה בעומאן האוניברסיטה הראשונה ומאז הוקמו מוסדות לימוד אחרים, כמו בתי ספר למשפטים, מכללות טכניות, מוסדות לימוד בתחום הבנקאות, מכללות להכשרת מורים ובתי ספר ללימודי הבריאות והרפואה. כמו כן, מדי שנה מוענקות כ-200 מלגות לאזרחי המדינה, ללימודים במדינות זרות.
הכוחות המזוינים של סולטנות עומאן הם הכוח הצבאי של עומאן. הכוחות אחראיים להגן על שלמותה וריבונותה של עומאן, ולשמור עלסולטאני עומאן. הצבא מורכב מזרועות: הצבא המלכותי של עומאן,הצי המלכותי העומ'אני,חיל האוויר המלכותי עומאני, כוחות הסולטנות המיוחדים וכוחות המשמר המלכותי עומאן.
